בתי דין דתיים המקבלים את סמכותם מן המדינה הם אחד הביטויים המובהקים לעירוב דת ומדינה בישראל. בדמוקרטיה ליברלית, האזרח כפוף אך ורק למערכת המשפט האזרחית ולחוק החילוני. במדינת ישראל, האזרחים כפופים בענייני המעמד האישי – בראש ובראשונה נישואין וגירושין – לבית הדין של העדה הדתית שלהם.

עבור יהודים, אלה הם בתי הדין הרבניים: ערכאות בהן מכהנים דיינים גברים אשר מחילים את דין התורה על הסכסוכים שבפניהם. 

לאחרונה הכנסת הרחיבה משמעותית את סמכות השיפוט של בתי הדין הרבניים אל מעבר לענייני המעמד האישי. חוק שנחקק בחודש מרץ מסמיך את בתי הדין הרבניים לדון כבוררים במחלוקות בעניינים אזרחיים (כגון סכסוכים כספיים), וזאת בהסכמת הצדדים. הליך הבוררות יתנהל, כמובן, על פי דין תורה.

לאחרונה הכנסת הרחיבה משמעותית את סמכות השיפוט של בתי הדין הרבניים אל מעבר לענייני מעמד אישי – בחוק המסמיך אותם לדון כבוררים במחלוקות בעניינים אזרחיים, בהסכמת הצדדים, על פי דין תורה

על פי הערכת מומחים, החוק יביא לפיצול מערכת המשפט הממלכתית למערכות שיפוטיות שונות. החוק גם יאיים על זכויות נשים, על זכויות יסוד נוספות ועל ערך השוויון – עקרונות אשר זוכים למעמד נמוך בפני בית הדין הרבני.  

המכון לחירות ואחריות בחן את עמדת הציבור ביחס להרחבת הסמכות של בתי הדין הרבניים: שינוי משמעותי ביחסי דת ומדינה בישראל, אשר מגביר את ההשפעה הדתית בחיינו. הבחינה נעשתה באמצעות סקר שהתקיים ב-7-9 ביוני 2026 בקרב מדגם מייצג של 808 משיבים יהודים וערבים. הניתוח להלן מתייחס ל-655 המשיבים היהודים, שבית הדין הרבני רלוונטי עבורם. 

הסקר מצביע על שלוש קבוצות פוליטיות המובחנות ביחסן לבית הדין הרבני: מצביעי האופוזיציה המבטאים גישה עוינת לבית הדין הרבני; מצביעי המפלגות הדתיות והחרדיות המבטאים, באופן טבעי, גישה אוהדת כלפי בית הדין; ובתווך נמצאים מצביעי הליכוד המראים גישה ספקנית. 

דעתם של מצביעי האופוזיציה על בית הדין הרבני היא שלילית ונחרצת. רוב מכריע של מצביעי האופוזיציה תופסים את בית הדין הרבני כערכאה בלתי הוגנת: רק 9% ממצביעי האופוזיציה סומכים על בית הדין שיכריע באופן צודק בסכסוך שבא לפניו; רק 6% סבורים כי בית הדין מתייחס לגברים ולנשים בצורה שוויונית. 7% בלבד ממצביעי האופוזיציה תומכים בחוק החדש המרחיב את סמכות בתי הדין הרבניים להחליט בסכסוכים אזרחיים.     

להערכת מומחים, החוק יביא לפיצול מערכת המשפט הממלכתית למערכות שיפוטיות שונות. החוק גם יאיים על זכויות נשים, על זכויות יסוד נוספות ועל ערך השוויון – עקרונות הזוכים למעמד נמוך בפני בית הדין הרבני

מצביעי המפלגות הדתיות והחרדיות מראים יחס חיובי הרבה יותר לבית הדין הרבני: 76% מהם סומכים על בית הדין שיכריע באופן צודק בסכסוכים; 65% סבורים שבית הדין מתייחס לנשים באופן שוויוני; ו-71% תומכים בהרחבת סמכותו של בית הדין לעניינים אזרחיים.

ראוי לציין, כי אפילו בקרב הציבור הדתי-חרדי – הקבוצה האוהדת ביותר לבית הדין – התמיכה במוסד זה איננה מוחלטת. מיעוט בקרב ציבור זה מזהה אי-צדק ואי-שוויון בפעולת בית הדין ואינו חפץ בהרחבת סמכותו.

מצביעי הליכוד נמנים אף הם עם מחנה הקואליציה, לצד מצביעי המפלגות הדתיות והחרדיות, אך יחסם לבית הדין ספקני יותר מזה של האחרונים. 43% ממצביעי הליכוד סבורים כי בית הדין מכריע באופן צודק בסכסוכים; 26% בלבד סבורים שבית הדין מתייחס לנשים בצורה שוויונית; ורק 34% ממצביעי הליכוד מצדדים בהרחבת סמכותו של בית הדין.

הנתונים שלנו מראים, אם כן, כי הרחבת הסמכות של בית הדין הרבני תואמת את רצון מצביעי המפלגות הדתיות והחרדיות, המהווים מיעוט בקרב הציבור היהודי. רוב הציבור היהודי – תומכי האופוזיציה ועימם מצביעי הליכוד – רוחש אמון מועט או אפסי לבית הדין ואינו מעוניין בהגדלת תפקידו והשפעתו.    

נתוני דעת הקהל בנוגע לבית הדין מתכתבים עם נתונים נוספים אותם אספנו בסקר שנערך בחודש מאי. על פי הסקר, 63% ממצביעי האופוזיציה חשים כי יש כפייה דתית במרחב הציבורי בישראל; 70% מהם סבורים כי הדתיים והחרדים אינם מתחשבים ברגשות החילונים. הרחבת סמכותו של בית הדין הרבני, הזוכה לאמון אפסי בקרב מצביעי האופוזיציה, צפויה להעמיק את תחושת הכפייה הדתית ולהרחיב את השסע הדתי-חילוני בישראל.

אפילו בקרב הציבור הדתי-חרדי – הקבוצה האוהדת ביותר לבית הדין – התמיכה במוסד זה איננה מוחלטת. מיעוט בקרב ציבור זה מזהה אי-צדק ואי-שוויון בפעולת בית הדין ואינו חפץ בהרחבת סמכותו

כאשר המדינה עצמה מסמיכה גוף דתי להכריע בעניינים אזרחיים, זהו סימן לשינוי משטרי: מדמוקרטיה ליברלית שבה הדת והמדינה מופרדות – למדינה שמאמצת צביון דתי רשמי.

פרופ׳ אסיף אפרת הוא עמית מחקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן.