ישנו קונצנזוס בקרב אנשי כדורגל ש-2:3 היא התוצאה הטובה ביותר – השילוב המושלם בין הרבה שערים, אבל לא בית זונות, דרמה ובעיקר מאבק צמוד. כדורגל בשיאו מספק דרמה ומאבק.

התמודדות בין שתי קבוצות עד אפיסת כוחות היא דרמה. ניצחון 0:5 אינו סיפור, הוא יכול להיות מרשים אבל לא קלאסיקה. משחק של 4:3 או 4:4, מהנה ככל שיהיה, מותיר ספק לגבי איכות ההגנות. 2:3 במשחק צמוד שמזכיר קרב אגרוף עד אפיסת כוחות, הוא הבסיס למשחק נצחי.

מונדיאל 2026 סיפק בשלבי ההכרעה – אלו שקובעים משהו, להבדיל משלב הבתים האינפלציוני – ארבעה משחקים שהסתיימו בתוצאה 2:3.

בלגיה ניצחה את סנגל, ששמטה ניצחון בשלומיאליות; אנגליה ומקסיקו נלחמו עד אפיסת כוחות באצטקה של מקסיקו סיטי; ואילו ארגנטינה סיפקה את הדרמות הגדולות, אלו שהופכות את הטורניר הנוכחי לבלתי נשכח.

בלגיה ניצחה את סנגל, ששמטה ניצחון בשלומיאליות; אנגליה ומקסיקו נלחמו עד אפיסת כוחות באצטקה של מקסיקו סיטי; ואילו ארגנטינה סיפקה את הדרמות הגדולות, אלו שהופכות את הטורניר הנוכחי לבלתי נשכח

זה קרה לה מול שתי קבוצות מאפריקה שעושות היסטוריה בטורניר הנוכחי – קודם כף ורדה ואתמול (שלישי) מול מצרים, שתי יריבות שאותן היא הייתה אמורה לעבור בקלות יחסית. ארגנטינה הסתבכה, חשפה חולשות, אבל גם יצרה את הרושם שצריך משהו מיוחד כדי לשבור את הנבחרת הזו.

ליאו מסי חוגג את עלייתה של ארגנטינה לרבע הגמר במונדיאל 2026 אחרי שהנבחרת ניצחה את מצרים באטלנטה, 7 ביולי 2026 (צילום: AP Photo)

היא אולי מוגבלת ופגיעה, אבל היא לא תפסיק להילחם, לשרוט, לרוץ ולנסות. אמש, בפיגור של שני שערים מול מצרים, כשהזמן הולך ואוזל, הם מצאו דרך לנצח את המשחק עוד לפני ההארכה. כפי שעשו מול כף ורדה במשחק יוצא הדופן בין שתי הקבוצות, הם הצליחו למצוא את השער – לא בשל איכות יוצאת דופן מלבד זו של ליאו מסי, אלא בגלל ההתמדה.

מאה דקות של עינוי פורטוגלי

ישנו קונצנזוס נוסף בקרב אוהדים: מותר להפסיד אבל צריך לעשות הכול כדי לא להפסיד. מצרים, כף ורדה ומקסיקו הודחו, אבל אין לאוהדי הקבוצות האלו סיבה לכעוס על שחקניהן. כפי שניתן היה להתרשם, האוהדים הודו להם על השתתפות במשחקי ענק ועל המאמץ.

המשחק בין ספרד לפורטוגל לא היה דרמת בת חמישה שערים, הוא לא היה מאבק אנרגטי, הוא לא היה ניתן לצפייה. הוא היה תזכורת שבכל טורניר ישנם לא מעט משחקים נוראיים שגורמים לך לתהות, ברמה הבסיסית ביותר, מה עובר על מקצוענים שאמורים להבין את המשחק ברמה העמוקה ביותר.

הנה אני, שלא עוקב אחרי נבחרת פורטוגל, ועוד מיליונים רבים, יושבים מול הטלוויזיה וצועקים שזה לא יכול להיות. שזה עלבון לכדורגל. שזו הדרך האיומה ביותר לעוף מהמונדיאל.

הנה אני, שלא עוקב אחרי נבחרת פורטוגל, ועוד מיליונים רבים, יושבים מול הטלוויזיה וצועקים שזה לא יכול להיות. שזה עלבון לכדורגל. שזו הדרך האיומה ביותר לעוף מהמונדיאל

כן. אנחנו צריכים לדבר על כריסטיאנו רונאלדו. ועל רוברטו מרטינס, מאמן נבחרת פורטוגל. ועל ההתאחדות הפורטוגלית, וכנראה על העם הפורטוגלי. אלו היו כמאה דקות של עינוי.

מאמן נבחרת פורטוגל רוברטו מרטינס עם כוכב הנבחרת כריסטיאנו רונאלדו במשחק שמינית הגמר של מונדיאל 2026 מול נבחרת ספרד, 6 ביולי 2026 (צילום: AP Photo/Julio Cortez)

פורטוגל שיחקה בעשרה שחקנים ואגו אחד. לא רק שרונאלדו לא תרם, הוא בפירוש העיק על הקבוצה ומנע ממנה לממש את הכישרון העצום בדור הנוכחי של השחקנים.

בשני המונדיאלים האחרונים הוא שיחק יותר מ-500 דקות בלי להצליח לעבור שחקן אחד. יש עוד המון סטטיסטיקות כאלו, אבל הן רק מאששות את מה שכל ילד רואה: פורטוגל עם רונאלדו היא נבחרת עם הפרעת אישיות.

בשני המונדיאלים האחרונים הוא שיחק יותר מ-500 דקות בלי להצליח לעבור שחקן אחד. יש עוד המון סטטיסטיקות כאלו, אבל הן רק מאששות את מה שכל ילד רואה: פורטוגל עם רונאלדו היא נבחרת עם הפרעת אישיות

ספרד ניצחה 0:1 משער מאוחר מאוד של מרינו, והפרשנים, המאופקים בדרך כלל, לא חסכו ממרטינס את ביקורתם. כריס סאטון, שחקן העבר, אמר:

"מה רוברטו מרטינס עושה? מדוע הוא מתחנף לשחקן כל כך? העבודה שלו היא לנסות ולזכות במונדיאל עם הקבוצה הטובה ביותר שהוא יכול להעמיד. האם הוא עשה זאת? בשום אופן לא. זוהי שערורייה כיצד הם מנהלים את הנבחרת שלהם. זה היה פתטי. פתטי לראות מנג'ר כזה. באמת.

"קבוצה טובה כמו החלוץ המרכזי שלה. רונאלדו צריך ללחוץ, לנוע, לתרום, לשחק באופן מגוון, למתוח את הגנת היריב, והוא עושה כלום. הוא סטטי. הוא מדדה על המגרש. הוא לא תורם לבניית מהלכים והוא רק רוצה לדחוק את הכדור פנימה. הוא זקן מדי. יש שחקנים מבריקים בפורטוגל שעבורם הטורניר הזה היה בזבוז זמן".

כריסטיאנו רונאלדו מנסה לכבוש שער במשחק של פורטוגל מול ספרד בשלב שמינית הגמר של מונדיאל 2026 בארלינגטון, טקסס, ב-6 ביולי 2026 (צילום: AP Photo/Tony Gutierrez)

תוכנית המשחק של פורטוגל הייתה לשחק באופן מבוקר במשך 75 דקות, לעקר את המשחק הספרדי, ולקראת הסיום ללחוץ. זה לא כדורגל מהנה במיוחד אבל לגיטימי.

זו גם שיטת משחק שבה ניתן לנצל את היכולות שעוד נותרו לרונאלדו, בהנחה שיש כאלו, ולהכניס אותו לקראת הסיום. לשחק איתו במשך כל המשחק היא הודעה: יש לנו סדרי עדיפויות אחרים. הניצחון הוא רק משני לריצוי פולחן רונאלדו.

כמו הפסל בשדה התעופה של מדיירה, מקום הולדתו, רונאלדו הוא סטטי, כבד ולא מזכיר את השחקן העצום שהיה. כריסטיאנו רונאלדו גם יכול היה לתרום כדמות ענקית בחדר ההלבשה, אבל ברור שזה מתחת לכבודו. הוא צריך להיות מסמר הערב, גם כשהוא לא חד לחלוטין.

כמו הפסל בשדה התעופה של מדיירה, מקום הולדתו, רונאלדו הוא סטטי, כבד ולא מזכיר את השחקן העצום שהיה. רונאלדו גם יכול היה לתרום כדמות ענקית בחדר ההלבשה, אבל ברור שזה מתחת לכבודו

גם ג'יימי קראגר, כדורגלן ליברפול בעבר, היה נחרץ:

"רונאלדו לא היה צריך לפתוח כחלוץ הבכיר. בגילו, 41, הוא צריך לעלות מהספסל, לנצל את ניסיונו לעשרים או שלושים הדקות האחרונות ולא לגרום לקבוצה שלמה למלא את צרכיו במשך 90 דקות. כשפורטוגל הייתה זקוקה לקפטן שלהם, הוא הציע כלום.

"הכישלון של פורטוגל לא נבע מחוסר בכישרון, אלא מסירוב לקבל את ההחלטה הקשה. הקבוצות הגדולות יודעות מתי לנוע קדימה. פורטוגל סירבו והם שילמו את המחיר".

נבחרת פורטוגל, בהובלת כריסטיאנו רונאלדו, יוצאת אל המגרש בארלינגטון, טקסס, לקראת משחק שמינית הגמר מול נבחרת ספרד. 6 ביולי 2026 (צילום: AP Photo/Tony Gutierrez)

האמת היא שלא צריך להיות פרשן בכיר בשביל להבין את גודל הבעיה. רונאלדו עומד, בוהה, ועיקר האנרגיה שלו מופנית כלפי חבריו לקבוצה. הוא שואב אנרגיה ושמחת חיים מהקבוצה שלו, הוא מוקד העניין, אבל מבחינת כדורגל הוא כבר כלי ריק.

רונאלדו עומד, בוהה, ועיקר האנרגיה שלו מופנית כלפי חבריו לקבוצה. הוא שואב אנרגיה ושמחת חיים מהקבוצה שלו, הוא מוקד העניין, אבל מבחינת כדורגל הוא כבר כלי ריק

המראה שלו יורד מהדשא בפעם האחרונה במונדיאל כשאיש משחקני וצוות הנבחרת לא מלווה אותו בדרך הארוכה לחדרי ההלבשה מעיד על עומק הבעיה החברתית.

לפורטוגל יש אופציה ברורה לתפקיד החלוץ המרכזי: גונסאלו ראמוס כבש את שער הניצחון מול קרואטיה, אבל לא שותף כלל מול ספרד. כולם יודעים מה הסיבה. ישנו וידאו של רונאלדו מתקרב למרטינס וזה מגיב בפחד. כשהוא הוחלף לקראת סיום המשחק מול קרואטיה, הוא הגיב בתיאטרליות.

רונאלדו תמיד היה דיווה, אבל פעם היו לו קבלות; המחיר היה סביר בהתחשב בתמורה. זה כבר מזמן לא המצב.

אז למה מרטינס לא מחליף אותו? למה הוא לא מעז להושיב אותו על הספסל? כי, יש לשער, הוא נבחר לתפקיד בגלל הסיבות האלו. מרטינס הוא מאמן בינוני שמאמין בנומרולוגיה, לא סימן לאיכות אינטלקטואלית. מאמן חזק יותר לא היה מקבל את התפקיד. השאלה היא מה גורם לפורטוגלים להתנהג בצורה הזו, לסרב לראות מה שכולם רואים בבירור.

מאמן נבחרת פורטוגל רוברטו מרטינס במסיבת עיתונאים לקראת שלב שמינית הגמר של מונדיאל 2026 בארלינגטון, טקסס, 5 ביולי 2026 (צילום: AP Photo/Julio Cortez)

הסבר מסוים קיבלתי בטיול בפורטו. בשיחה עם אישה צעירה, אוהדת קבוצת הפאר המקומי, בעלת מנוי מילדות, אוהבת כדורגל ובעלת ידע, דיברנו על פורטו הקבוצה ושחקניה הגדולים ועל נבחרת פורטוגל. הערה תמימה שלי הביאה לשינוי חד בטון.

"אז אתה נגד רונאלדו?" היא שאלה. לא. ראיתי את רונאלדו עשרות פעמים במדי מנצ'סטר יונייטד ואני יודע איזה שחקן אדיר הוא. אני יודע שזה גם כרוך בהכלת האגו שלו. אני פשוט חושב שזמנו עבר.

"אז אתה נגד רונאלדו?" היא שאלה. לא. ראיתי את רונאלדו עשרות פעמים במדי מנצ'סטר יונייטד ואני יודע איזה שחקן אדיר הוא. אני יודע שזה גם כרוך בהכלת האגו שלו. אני פשוט חושב שזמנו עבר

כישראלי זה נשמע מוכר. הביביזם הזה. רונאלדו הוא ראש כת שדורשת נאמנות מוחלטת ועצימת עיניים. בעלי התפקידים סביבו נבחרים בזכות אותה נאמנות, ואיש לא מעז לומר את המובן מאליו ולעשות את המתבקש.

זה מוזר, כי בכדורגל בדרך כלל ההפך קורה, ואוהדים שמזהים דעיכה ממהרים להתנער מכוכבים. מה שקורה עם רונאלדו (ועם ניימאר בנבחרת ברזיל) כבר חורג מהתנהגות ספורטיבית מקובלת; זהו שיבוש בתפיסת המציאות. עלבון לכל חובב כדורגל שיודע שזהו ענף קבוצתי מריטוקרטי.

יש כאלו ששואלים, כמו בעשרים השנה האחרונות, אבל מה עם מסי? כן, גם נבחרת ארגנטינה נסמכת על כוכב מבוגר מאוד, וזה דורש ממנה צורת משחק מסוימת. העובדה שהוא שיחק 120 דקות מול כף ורדה אינה סימן לאיכות של הנבחרת או של המחליפים אלא תמרור אזהרה. אבל מסי מספק שערים שעדיין מצדיקים את בניית הנבחרת סביבו, אם כי בהסתייגות אחת ברורה.

נבחרת ארגנטינה מניפה את ליאו מסי באוויר אחרי שניצחה את נבחרת מצרים בשלב שמינית הגמר של מונדיאל 2026 באטלנטה, ג'ורג'יה, 7 ביולי 2026 (צילום: AP Photo/Erik S. Lesser)

מול מצרים מסי בעט את הפנדל השני שלו בטורניר והחטיא גם אותו. לבטח יש בועטי פנדלים טובים ממנו בקבוצה, אבל איש לא יעז לקחת מגדול הדור את הסיכוי לעוד שער. כת מסי עדיין לא הגיעה לשלב הפארסה, אבל ישנם סימנים מטרימים.

עידן הכתות והשחיתות של פיפ"א

זהו עידן הכתות, והגרועה ביותר היא כת MAGA של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. ההתערבות שלו במונדיאל, למרות שהייתה צפויה, היא בלתי נסבלת.

פולארין באלוגאן, כוכב נבחרת ארה"ב, הורחק במשחק מול בוסניה והרצגובינה, והיה אמור לרצות עונש השעיה בן משחק אחד במשחק מול בלגיה. טראמפ, ידידו הטוב של נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו, הפעיל את קשריו ולחציו, וההשעיה הפכה להשעיה על תנאי בניגוד לכל מנהל סביר.

הסנטור טד קרוז, אחד מפמליית המתרפסים סביב טראמפ, אמר באירוע בבית הלבן את החלק השקט בקול רם: "בשם כל האמריקאים, תודה על שנפטרת מהכרטיס האדום המגוחך. זה היה ספקטקולרי. ישנה סיבה שגביע העולם עצמו היה כאן במשרד במשך זמן כה רב".

תמיד היו לחצים על פיפ"א מצד המארחים. אף פעם זה לא נעשה בגלוי, בגאווה ועל ידי מדינה דמוקרטית (כביכול). כשארצות הברית עושה את זה בגלוי ובגאווה, זו כבר יצירת נורמות חדשות של שחיתות

תמיד היו לחצים על פיפ"א מצד המארחים. אף פעם זה לא נעשה בגלוי, בגאווה ועל ידי מדינה דמוקרטית (כביכול). כשארצות הברית עושה את זה בגלוי ובגאווה, זה לא מקביל למהלכים של מדינות קטנות בהשקט – זו כבר יצירת נורמות חדשות של שחיתות.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ונשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו מצטלמים לסלפי במרכז קנדי בוושינגטון הבירה, 5 בדצמבר 2025 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

לפני הטורניר היו חששות שציר טראמפ-אינפנטינו יפגע בכדורגל העולמי, וזה אכן קרה.

לפחות המהלך הזה סיפק את אחד הלילות המענגים ביותר בתולדות הכדורגל, כשבלגיה הביסה את נבחרת טראמפ בתוצאה 1:4. הבלגים לבשו חולצה עם מחווה לציור של רנה מגריט בלילה שכולו היה ניצחון של איכות ותרבות. בעידן של כתות, גם זו נחמה.