יוון והודו משנות את כללי המשחק לנשים בצבא

הצבא היווני החל לאחרונה לגייס נשים בהתנדבות לתפקידים קרביים. המהלך הוא חלק מרפורמה נרחבת בצבא יוון, שהציג לפני כחצי שנה שר הביטחון ניקוס דנדיאס. הרפורמה כוללת הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון והצטיידות נרחבת לנוכח איומים עתידיים.

התוכנית כוללת השקעה של 25 מיליארד אירו עד 2036 – סכום חסר תקדים בתולדות יוון. אם בעבר עמד תקציב הביטחון על כ־2% מהתמ"ג של המדינה, ב־2026 הוא כמעט הוכפל וכיום הוא עולה על 3% מהתמ"ג. יוון היא אחת המדינות הבודדות בנאט"ו שתקציב הביטחון שלהן חוצה את רף ה־3% מהתמ"ג.

האיום המרכזי על יוון היה במשך שנים טורקיה, אך על רקע הנטייה הבדלנית של ארה"ב בעידן דונלד טראמפ, גובר גם החשש שהמדינה תיאלץ להתמודד לבדה עם איומים עתידיים.

בניגוד למהלך של צבא דנמרק, וגם לגיוס הגברים ביוון, גיוס הנשים לתפקידי לחימה אינו חובה, אלא מבוסס בשלב זה על התנדבות

כדי להרחיב את מצבת כוח האדם בצבא, פנתה יוון לנשים. גברים יוונים בני 18–26 מגויסים מכוח חוק גיוס חובה, אך מעגל הפטורים נרחב למדי וכולל, בין השאר, מי שמציגים בעיות רפואיות, גברים נשואים ומי שיצאו ללימודים אקדמיים. כתוצאה מכך, הצבא היווני נותר עם מצבת כוח אדם מצומצמת.

כעת החליט שר הביטחון לחזק את הצבא באמצעות גיוס נשים לתפקידי לחימה. המהלך נפתח בקמפיין פרסומי שקרא לנשים להצטרף לכוחות הלוחמים. ואכן, ביוני השנה גויסו כ־70 נשים לטירונות בבסיס האימונים בלאמיה.

אתר משרד הביטחון היווני דיווח על כל שלב במהלך: פרסום הליכי המיון, תחילת השירות ההתנדבותי, ליווי המתגייסות בידי הוריהן וביקורו של סגן שר הביטחון בטקס השבעת החיילות.

בניגוד למהלך של צבא דנמרק, וגם לגיוס הגברים ביוון, גיוס הנשים לתפקידי לחימה אינו חובה, אלא מבוסס בשלב זה על התנדבות. לפי הפרסומים באתר הצבא, הן נדרשות לעמוד באותם הסטנדרטים שנקבעו לגברים ולשרת פרק זמן זהה, 12 חודשים.

הדרך הארוכה של נשות הודו אל האליטה הצבאית

מעניין להשוות את המהלך היווני לתהליך המתרחש בימים אלה בהודו. גם שם חל שינוי בהשתתפותן של נשים בצבא, אך הוא התחולל בעקבות עתירות ופסיקות של בתי המשפט. התהליך מזכיר מאוד את פניותיהן של נשים ישראליות לבג"ץ בדרישה לקבל זכות שווה לשרת לצד גברים.

בהודו החלו לגייס נשים לתפקידי קצונה בשנת 1992, ובהדרגה הורחב מגוון התפקידים שבהם יכלו להשתבץ. לפי הנתונים, נשים מהוות פחות מ־4% מחיל היבשה, 13% מחיל האוויר ו־6% מחיל הים

ביוני 26' סיים המחזור הראשון של הנשים את מסלול ההכשרה היוקרתי לקצונה בצבא הודו, באקדמיה הלאומית להגנה – National Defence Academy, NDA. פתיחת שערי ה־NDA לנשים, בעקבות עתירות ופסיקת בית המשפט ההודי, היא אבן דרך. לראשונה השתלבו נשים באחד ממסלולי ההכשרה של האליטה הפיקודית, והסמכתן פתחה בפניהן הזדמנויות רבות ומסלול קריירה חדש.

עדיין אין מדובר בשילוב מלא של נשים בתפקידי לחימה. צבא הודו, בדומה לצבאות מערביים אחרים, מאפשר לנשים להשתלב כטייסות וכחובלות, וכן לשרת לצד הכוחות הלוחמים בתפקידי רפואה, הנדסה, קשר ומנהלה. עם זאת, יחידות החי"ר והשריון עדיין סגורות בפניהן.

חיילת בצבא יוון במהלך מצעד צבאי לציון "יום האוכי" (יום ה"לא") הלאומי, המציין את סירובה של יוון להיכנע לאיטליה של מוסוליני ב־1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, 28 באוקטובר 2013 (צילום: SAKIS MITROLIDIS / AFP)

בהודו החלו לגייס נשים לתפקידי קצונה בשנת 1992, ובהדרגה הורחב מגוון התפקידים שבהם יכלו להשתבץ. לפי הנתונים, נשים מהוות פחות מ־4% מחיל היבשה, 13% מחיל האוויר ו־6% מחיל הים. בסך הכול משרתות בצבא הודו כ־1,500 קצינות, לעומת כ־40 אלף קצינים גברים.

בשנת 2020 הוגשה לבית המשפט העליון בהודו עתירה בידי עורך הדין קוש קלרה, בטענה שהאיסור על כניסת נשים לאקדמיה היוקרתית מונע מהן לפתח קריירה צבאית. כעבור שנתיים פסק בית המשפט כי על האקדמיה לפתוח את שעריה לנשים. המחזור הראשון של הצוערות החל את מסלול ההכשרה הממושך, וכעבור ארבע שנים הן עמדו על מגרש המסדרים.

ד"ר לורן דגן עמוס, מומחית למדיניות החוץ של הודו במרכז בגין–סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן וחברת פורום דבורה, אומרת כי השינוי במעמדן של נשים בצבא ההודי קשור לשילוב בין מוביליות חברתית, מודרניזציה צבאית ולאומיות.

"זה לא מגיע בהכרח ממקום פמיניסטי במובן המערבי. האישה עדיין מזוהה מאוד עם המשפחה. אבל בהפוך על הפוך, המדיניות הזאת יכולה לשרת בעת ובעונה אחת ערכים ליברליים וערכים שמרניים"

למה זה קורה דווקא עכשיו?
"זה לא מקרי שהתהליך הזה מתרחש בתקופת שלטונו של נרנדרה מודי. הוא שם דגש רב על מוביליות חברתית ועל מה שמכונה בהודו Nari Shakti – 'עוצמת האישה'.

"זה לא מגיע בהכרח ממקום פמיניסטי במובן המערבי. בתפיסה של מודי ושל הלאומיות ההינדית, האישה עדיין מזוהה מאוד עם המשפחה, המסורת והשייכות הלאומית, אבל בהפוך על הפוך, המדיניות הזאת יכולה לשרת בעת ובעונה אחת ערכים ליברליים וערכים שמרניים.

חיילות בצבא הודו חולקות רגע מחויך במהלך אירוע פרידה בניו דלהי, לקראת יציאתן למשימה בסודאן, 13 במרץ 2009 (צילום: RAVEENDRAN / AFP)

"מצד אחד האישה היא סמל של המשפחה והאומה, ומצד שני היא מוצגת כהוכחה לכך שהודו החדשה היא מודרנית, חזקה ומתקדמת. עצם העובדה שנשים לא יכלו בעבר להיכנס למסלולים מסוימים וכיום הן יכולות, מייצרת שינוי אמיתי".

עד כמה זה באמת משנה את מעמד הנשים בחברה ההודית?
"צריך להיזהר ולא להפריז. הודו היא מדינה של כמיליארד וחצי בני אדם, ומספר הנשים שנכנסות כרגע למסלולים האלה עדיין קטן מאוד. זה לא שינוי שמפר את שיווי המשקל בחברה כולה.

"בתפיסה ההודית גם אין בהכרח הנחה שהתקדמות של אישה בצבא תבוא על חשבון המשפחה. המהלכים האלה לא יפתרו את הבעיות העמוקות של נשים בחברה ההודית: האלימות, ההטרדות, הפערים החברתיים והנורמות הפטריארכליות עדיין קיימים, אבל הם בהחלט יכולים לשפר את המוביליות של נשים ולפתוח בפניהן אפשרויות שלא היו קיימות קודם".

"צריך לזכור שנשים עדיין לא נכנסות לכל המסלולים, וזה גם לא קורה אוטומטית. הן לא נכנסות, למשל, לשריון. גם במקומות שבהם נפתחו מסלולים לנשים, המספרים אינם בהכרח אלה שאולי חשבנו שנראה"

האם יש כאן פריצת דרך בצבא ההודי?
"זו התחלה של התחלה. צריך לזכור שנשים עדיין לא נכנסות לכל המסלולים, וזה גם לא קורה אוטומטית. הן לא נכנסות, למשל, לשריון. גם במקומות שבהם נפתחו מסלולים לנשים, המספרים אינם בהכרח אלה שאולי חשבנו שנראה.

"אבל המשמעות של פתיחת האקדמיה הלאומית להגנה לנשים היא גדולה, משום שזה אחד המסלולים המרכזיים שמהם צומחת האליטה הפיקודית של הצבא ההודי. לכן, לא מדובר רק בעוד כמה נשים שמשרתות בצבא, אלא בפתיחה של צינור שמוביל לאורך זמן לעמדות פיקוד והשפעה".

ד"ר לורן דגן עמוס (צילום: אור פרבזניק)

כשקוראים על התהליך בהודו, קשה להימנע מהשוואה לתהליך בישראל, שבו בית המשפט העליון סלל את הדרך ונשים פנו לערכאות כדי להניע את השינוי.
"בהודו זה שילוב. אי אפשר לייחס את התהליך רק למודי או רק לצבא. בית המשפט העליון מילא כאן תפקיד משמעותי מאוד, לצד מאבקים של נשים בתוך המערכת והרפורמות שהמדינה והצבא עצמם מקדמים.

"זו לא בדיוק המקבילה ההודית לאליס מילר; זה תהליך רחב יותר, שבו בית המשפט דוחף לפתיחת אפשרויות בפני נשים, הממשלה מעניקה לכך מסגרת פוליטית ולאומית, והצבא נדרש בסופו של דבר ליישם את השינוי.

"במקביל, הייתה בשנים האחרונות רפורמה גדולה מאוד במבנה כוח האדם של הצבא ההודי, ושילוב נשים הוא גם חלק מהתהליך הרחב הזה".

"זו לא בדיוק המקבילה ההודית לאליס מילר; זה תהליך רחב יותר, שבו בית המשפט דוחף לפתיחת אפשרויות בפני נשים, הממשלה מעניקה לכך מסגרת פוליטית ולאומית, והצבא נדרש בסופו של דבר ליישם את השינוי"

כיום נשים בהודו אינן מורשות להצטרף לכוחות היבשה הלוחמים, ובהם השריון, התותחנים והחי"ר. האם לדעתך התהליך יימשך עד לשילוב רחב יותר של נשים בתפקידי לחימה ופיקוד?
"קשה לנבא, אבל אם מסתכלים על ההתפתחות של הצבא ההודי לאורך השנים, אני לא פוסלת את זה. אני רואה שהם מציבים נשים בתפקידי מפתח, שמים על זה דגש, מפרסמים את ההישגים האלה ומשווקים אותם.

"הם מתגאים בנשים שמתקדמות בצבא. זה לא דבר שעובר מתחת לרדאר, אלא משהו שהמדינה בוחרת להבליט. עכשיו המבחן יהיה אם הנשים שנכנסות למסלולים האלה באמת יוכלו להתקדם לאורך זמן לעמדות פיקוד משמעותיות ולהשתלב במסלולים מבצעיים מרכזיים".

חיילות הודיות צועדות במהלך חזרה למצעד יום הרפובליקה בניו דלהי, 18 בינואר 2012 (צילום: ROBERTO SCHMIDT / AFP)

נשים מהוות 21.2% מהכוח הלוחם בצה"ל, ובין ישראל להודו מתקיים שיתוף פעולה נרחב ברכש אמצעי לחימה. האם יש מקום לשיתוף פעולה או ללמידה הדדית בנושא שילוב נשים בצבא?
"נכון להיום אין שיתוף פעולה כזה. חשוב גם להפריד בין היחסים הביטחוניים הנרחבים בין ישראל להודו בתחום הרכש לבין שיתוף פעולה צבאי ישיר. בתחום המבצעי, שיתוף הפעולה בין הצבאות אינו גדול, ולפיכך גם אין למידה הדדית בנושא שילוב נשים.

"בעיניי, חבל. זה בהחלט תחום ששני הצבאות יכולים ללמוד בו זה מזה ולנהל שיח על האתגרים הכרוכים בשילוב נשים ובקידומן בתוך מערכות צבאיות".