עוד בטרם יבש הדם שניגר בתקרית החמורה בכפר הפלסטיני תל, ועוד בטרם החלה החקירה שתבהיר – או שלא – מי ירה ראשון, כבר אפשר היה להבחין בתוצאה האמיתית של האירוע: ה־א־כ־ז־ב־ה.
רק לפני שבוע נישאו שמותיהם של יאיר גולן ונעמה לזימי בפי כול כנושאי הבשורה החדשה בשמאל – וכבר הגיע הזמן לנתץ את לוחות הברית האלה. לחם מחמצת אמיתי דורש עשרה ימי בעבוע ותפיחה, אבל כדי להתאכזב ממנהיג שמאל חדש נדרש הרבה פחות.
"ככה בדיוק ברחתי ממפלגת העבודה בתקופת (שלי) יחימוביץ'", נאמה אורית שוחט בפייסבוק בפני קהל צדקני אילם. "גם היא הייתה סוציאליסטית לתפארת וימנית בכל הקשור לפלסטינים. נעמה לזימי היא תלמידתה המצטיינת. בחרתי בה בפריימריז, אבל תגובת המפלגה לחוות גלעד הניסה והביסה אותי. מדינה של מילואימניקים".
ציוץ ברשת X, שבו נחפז גולן לכנות את האירוע "פיגוע" בשעה שעדיין כלל לא היה ברור מה קרה, די בו כדי להתנהל כמו בתוכנית ריאליטי עלובה: להעיף אותו מהשבט, או לפתוח דלת סתרים באדמה ולהשליכו אל הבור
ברשתות החל מייד טרנד של "חשבנו שהם טובים/נקיים/אחרים – ובעיקר שמאלנים – אך שגינו מרות". ולמה הגיע הזמן להוריד את גולן, לזימי וחבריהם מכיסאם, יומיים בלבד לאחר שהוכתרו? לא בגלל תפקוד לקוי בשלטון, חלילה, או ניהול מחפיר של תיק כלכלי; לא בשל שחיתות מתועבת או מעשה מוסרי נורא.
ציוץ ברשת X, שבו נחפז גולן לכנות את האירוע "פיגוע" בשעה שעדיין כלל לא היה ברור מה קרה, די בו כדי להתנהל כמו בתוכנית ריאליטי עלובה: להעיף אותו מהשבט, או לפתוח דלת סתרים באדמה ולהשליכו אל הבור.
הלב עם משפחתו של הנרצח בפיגוע הקשה בחוות גלעד.
אני שולח תנחומים למשפחה ומאחל החלמה מלאה לכל הנפגעים.
את הטרור חייבים להכות ביד צבאית קשה, בנחישות וללא פשרות. אבל כדי להבטיח ביטחון לאורך זמן, נדרשת גם יוזמה אסטרטגית משלימה שתפגע בתשתיות הטרור, תחליש את שולחיו ותמנע את התעצמותו.…
— Yair Golan – יאיר גולן (@YairGolan1) July 24, 2026
הנטייה השטחית והאליטיסטית בשמאל "לבטל מנוי" – לעיתון "הארץ", כמובן – בעקבות כל פשלה או מאמר לא מוצלח היא מן המפורסמות.
היא גם משמשת, כמובן, אנטיתזה לאחדות השורות המופרעת של הליכוד. שם מותר להיות אחראי להעברת מיליארדים לעבריינים, להיות שותף לניהול מופקר של משרד ממשלתי, להיחשד באונס, בגניבה ובהלבנת הון ולקדם השתמטות המונית – ועדיין לקבל חיבוק אחים מחבריך לכת.
אז נכון, יש בביקורת הפנימית בשמאל גם הרבה חן, חסד ורחמים. אף ליברל אינו רוצה להיות חבר במועדון שבו לא מפקפקים במנהיג ומעניקים פטור אוטומטי לנבחרים. אבל איכשהו, זה תמיד גולש מייד למחוזות האבסורד.
כל מי שאינו מזכיר 17 פעמים ביום את הכיבוש, כל מי שמעז לצייץ משהו שלא עבר את הוועדה המסדרת, וכל מי שאינו "משיב לשאלה" פלצנית שמישהו הציג לו בתוך כמה שעות, מתויג מייד כבוגד, סורר, נוכל ודו־פרצופי
כל מי שאינו מזכיר 17 פעמים ביום את הכיבוש, כל מי שמעז לצייץ משהו שלא עבר את הוועדה המסדרת, וכל מי שאינו "משיב לשאלה" פלצנית שמישהו הציג לו בתוך כמה שעות, מתויג מייד כבוגד, סורר, נוכל ודו־פרצופי. ובעיקר מוטחת בו ההאשמה הקשה מכולן: שמאלן גרוע ומאכזב.
מ"לא מנומס ומטרילן" ל"נוכל מושחת" ברגע
לרונן צור היו כמה לקוחות מגעילים במיוחד. הוא ספג כמה כתבות ביקורתיות מוצדקות מצד מי שתפקידם הטבעי והאורגני הוא להחמיץ פנים – העיתונאים.
אבל היו לו גם זכויות. כשמשפחות החטופים נעו בחלל ללא אב ואם, מתות מדאגה ומתכווצות מאימת ההפקרה הממשלתית, הוא איגד אותן לראש חץ רב־עוצמה. הוא ארגן להן בית, מימון, הד תקשורתי ותמיכה מהסוג שלעולם לא היו מקבלות מממשלה שלא אכפת לה מהן. אז, בימים ההם, כשלכולנו התהפכה הבטן, צור נישא על כפיים כדוגמה לעשייה אלטרואיסטית למען הציבור.
אך ברגע שהכריז על התמודדותו, החל גל עכור וחסר פרופורציה של שנאה ממש. כל העשייה למען החטופים נמחקה באבחה אחת. גם ההצלחה ביצירת מפלגות שינוי – שבשיאה השיגה כחול לבן 35 מנדטים, במידה רבה בזכות הקמפיין שהוביל – נעלמה כלא הייתה. רק השירות למלכה לייפר נותר בשיח הטהרני, זוהר לבדו.
משה רדמן הצליח בינתיים לשרוד את גל הצדקנות העכורה הזה ולהיבחר, אולי משום שהיה תחקיר מופרך אחד יותר מדי. אבל נאור נרקיס לא.
אחר כך נשלף נשק יום הדין: הוא לא מדבר על הכיבוששש! כי ההעזה לשרטט סדר יום בנושאים אזרחיים היא פשע ידוע. מול ההאשמה החריפה הזאת, שום אומן בשמאל לא יוכל להישאר עומד על שתי רגליו
יש משהו פנטסטי ביכולתו של מחנה להיות מודאג מיריבים פשיסטיים, עברייניים ומיסיונריים, העושים שימוש מאפיוזי ממש באמונה הדתית – כמו איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' או שמחה רוטמן – ועדיין להפנות את עיקר משאבי המשטמה אל המועמד היחיד שנלחם בהדתה באופן אפקטיבי והביא את העיסוק בקשר הישיר בין שחיתות כלכלית למיסיונריות דתית לקדמת השיח הישראלי.
לנרקיס, ינוקא פוליטי, היו כמה התבטאויות פחות מוצלחות. שוד ושבר. לא כולם מתחברים ל"סגנון" שלו, כי כולנו חנה בבלי. בסדר, פוליטיקה אינה אופנה פרט־א־פורטה. אלא שהקמפיין המופרע – אין דרך אחרת להגדיר אותו – שצץ נגדו ימים ספורים לפני הפריימריז, כשלרגע היה נדמה שהוא עומד לתפוס מקום ברשימה, הפך את אומנות הצדקנות של השמאל הישראלי ללובר של המזרח התיכון.
כל משפט שאי־פעם אמר נסרק במסרגות ברזל והוביל למסקנה נחרצת: הוא לא סתם מטרילן ונרקיסיסט. הוא אשכרה ייקח לנו את הקול וילך עם בנימין נתניהו.
אלפי מילים נשפכו בפייסבוק בהסברים מפולפלים מדוע הוא אינו שמאלן, אינו ליברל, אלא מאחז עיניים, שרלטן, שקרן וחובב כוח. נשלפו גם גרגרי טענות נגד התנהלותו סביב איסוף הכספים, ואז – ללא תחקיר או עובדות ממשיות – "נקבע" בבית דין של שמאלה כי הוא גם גונב את כספי הציבור.
אחר כך נשלף נשק יום הדין: הוא לא מדבר על הכיבוששש! כי ההעזה לשרטט סדר יום בנושאים אזרחיים היא פשע ידוע. מול ההאשמה החריפה הזאת, שום אומן בשמאל לא יוכל להישאר עומד על שתי רגליו.
כמובן, מותר להתאכזב מהציוץ של גולן, להסתייג מהסגנון של נרקיס ולבקר את לזימי על שאינה מתייצבת לצד הפלסטינים ארבע פעמים בשעה. מותר לחשוב שסיום הכיבוש חשוב יותר מהצלת מערכת החינוך. ומותר לפקפק במניעיו של מועמד – כל מועמד.
אבל המהירות המדהימה שבה, על סיפונה של הטיטניק, ממהרים במחנה הנאור לירות קודם כול בנציג שמנסה לדחוס אנשים לתוך סירת הצלה, היא תכונה ליברלית טיפוסית
אבל המהירות המדהימה שבה, על סיפונה של הטיטניק, ממהרים במחנה הנאור לירות קודם כול בנציג שמנסה לדחוס אנשים לתוך סירת הצלה, היא תכונה ליברלית טיפוסית.
בזה אחר זה בוחרים את יחימוביץ', את עמרם מצנע, את עמיר פרץ או את גולן – ומתאכזבים מהם כמעט מהרגע שבו הפתק עוזב את היד. ותמיד האכזבה טוטלית, נחרצת ופסקנית.
אז דעו לכם, כל הצדקנים: במוקדם או במאוחר גם אתם תהיו שם. יכולים לקרוא לכם לוחמי צדק מכאן ועד התמזה. בשנייה שתמעדו, יחכו לכם עם קלשונים. ואז לא יעזרו לכם הסברים, עובדות או התפלפלויות. השבט אמר את דברו, וברכה נעימה תראה לכם את הדרך החוצה.
מעניין אם אורית שוחט, מאושיות עיתון "הארץ", חושבת שסביר לבטל מנוי לעיתון האמיתי האחרון בישראל בגלל מאמר עוועים של עמירה הס או טור מקושקש של עקיבא נוביק. האם הייתה מצדיקה תגובה היסטרית כזאת נגד העיתונות החופשית, בדומה לנחרצות שבה הטביעה השבוע את ספינת ההצלה של הדמוקרטים עוד לפני שזו הפליגה לדרכה?
ואולי, רק אולי, זו הסיבה שהימין מנצח פעם אחר פעם. כי בזמן שבשמאל רבים מי ליברלי יותר, מתחשב יותר, טהרן יותר ומחויב לסיום הכיבוש – בימין מחככים ידיים. הם יודעים שהמחנה שמולם יעשה בשבילם את העבודה
ואולי, רק אולי, זו הסיבה שהימין מנצח פעם אחר פעם. כי בזמן שבשמאל רבים מי ליברלי יותר, מי נאור יותר, מי מתחשב יותר בעם אחר, מי טהרן יותר ומי מחויב יותר לסיום הכיבוש – בימין מחככים ידיים. הם יודעים שהמחנה שמולם יעשה בשבילם את העבודה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו