זה היה מדהים וצפוי בעת ובעונה אחת. מאוחר בערב שבת התפרסמה הידיעה שגופתו של פרופסור ג'ייסון ארדיי התגלתה בדרום לונדון.
כל ידיעה על התאבדות של אדם בן 41 ואב לשני ילדים היא מחרידה ומזעזעת, אבל עצם המעשה היה צפוי.
במשך עשרה ימים נחשפו פרטים על חייו של מי שהיה הפרופסור השחור הצעיר ביותר בתולדות אוניברסיטת קיימברידג', מי שהיה נער הפוסטר של האקדמיה הבריטית. פרטים שעמדו בסתירה מוחלטת לסיפור שארדיי סיפר על עצמו ולעצמו. האיש התגלה כפנטזיונר, כשקרן פתולוגי, כנוכל וכרמאי סדרתי.
ג'ייסון ארדיי התרסק אל תוך המציאות, אל העולם האמיתי שעמד בסתירה מוחלטת לסיפור שארדיי סיפר על עצמו, לעדת החנפנים שסביבו ולבועה האקדמית. פרופסור מינכהאוזן לא שרד את המעבר לחיים האמיתיים
הוא התרסק אל תוך המציאות, אל העולם האמיתי שמעבר לשקריו, לעדת החנפנים שסביבו ולבועה האקדמית. פרופסור מינכהאוזן לא שרד את המעבר לחיים האמיתיים.
פוליטיקת הזהויות על טורבו
תוך רגעים ספורים רשת הטוויטר הבריטית נדלקה בגל אדיר של ציוצים. זה היה אחד מהערבים הסוערים ביותר ברשת החברתית. כמעט כל הציוצים היו צפויים וידועים מראש. החלוקה של ימין-שמאל, שמרנים-ליברלים, תומכי לייבור ומתנגדיו, היא שהכתיבה את הטון.
"ארדיי נרדף למותו על ידי התקשורת הימנית והרשתות החברתיות", זעם צד אחד; "אלו שקיבלו אדם כזה לאקדמיה רק בגלל היותו שחור אחראים גם למותו", הגיבו מנגד.
"ארדיי נרדף למותו על ידי התקשורת הימנית והרשתות החברתיות", זעם צד אחד; "אלו שקיבלו אדם כזה לאקדמיה רק בגלל היותו שחור אחראים גם למותו", הגיבו מנגד
גם פוליטיקאים רבים הגיבו, כשאחד הבולטים שבהם היה סאדיק קאן, ראש עיריית לונדון ובכיר בלייבור. "אני שבור יחד עם משפחתו וחבריו של ג'ייסון ארדיי", הוא כתב. "הוא ניצב בפני מרדף ציבורי בלתי נסבל ומסע התעללות.
"אני יודע שלונדונים רבים יכעסו ויהיו מוטרדים הלילה. ארדיי היה הקורבן של מסע שיימינג בלתי פוסק שאנשים אחרים במעמדו לא היו נאלצים להתמודד איתו. מותו הוא טרגדיה, אבל שוב, הוא צריך להיות קריאת השכמה לכולנו".
"אנשים אחרים", כתב סאדיק. למי או למה בדיוק הוא מתכוון? צייצנים ופוליטיקאים אחרים, כמו חברת הפרלמנט זארה סולטנה, העזו לכתוב בצורה מפורשת: גברים לבנים ממעמד בינוני לא היו נאלצים להתמודד עם מסע שיימינג כזה.
צייצנים ופוליטיקאים העזו לכתוב מפורשות שגברים לבנים ממעמד בינוני לא היו נאלצים להתמודד עם מסע שיימינג כזה – למרות שרשימת הגברים ולא מעט נשים לבנות שהתמודדו עם קשיים דומים היא ארוכה מאוד
רשימת הגברים ולא מעט נשים לבנות מהאקדמיה שהתמודדו עם קשיים דומים היא ארוכה מאוד, אבל זהו הדיון עכשיו.
אנשים אחרים, אנשים לבנים, ואנשים חומים, ואנשים שחורים, וכל אחד מתיימר להיות הקורבן הראשי. עידן פוליטיקת הזהויות על טורבו.
להתחבא מאחורי גזענות
הפרשה עלתה לכותרות בתחילת החודש, כשעיתונאי מעיתון בנושאי חינוך חשף שהמשטרה פנתה אליו בעקבות תלונה של ארדיי. ג'ק גרוב מ-Times Higher Education ערך תחקיר על ספקות בנוגע לעבודות האקדמיות של ארדיי וביקש ממנו להגיב על הטענות שעלו בו.
בתחילת החודש כתב חינוך חשף שהמשטרה פנתה אליו בעקבות תלונה של ארדיי – שטען כי "ההתקפה עליו עשויה לנבוע ממניעים גזעניים". גם אקדמאים שהטילו ספק בכשרות מאמריו דווחו למשטרה והואשמו בגזענות
ארדיי פנה למשרד עורכי דין, ששלח מכתב לעיתון שבו נטען כי "ההתקפה על ארדיי עשויה לנבוע ממניעים גזעניים". גם עמיתים אקדמאים שהטילו ספק בכשרות המאמרים של ארדיי דווחו למשטרה והואשמו בגזענות.
התיק במשטרה נסגר אחרי לא פחות מארבעה חודשי חקירה, אבל עצם העובדה שהוגשה תלונה כזו והיא לא נגנזה אחרי חמש דקות בדיקה, מעידה על עומק הבעיה. חופש הדיבור האקדמי, התקשורתי והכללי נתון למתקפה כוללת, ומשאבי המשטרה המצומצמים מופנים לטיפול בתלונות השתקה.
ארדיי היה סוג של כוכב טלוויזיה ואקדמיה. הוא היה צעיר, בן 37 בלבד כשקיבל את המשרה היוקרתית, שחור, בעל צמות ארוכות, ונראה שהוא מאופר בכבדות.
הוא לא נראה כמו פרופסור לסוציולוגיה של החינוך בקולג' מכובד בקיימברידג', אלא כמי שמספק צורך נפשי ופוליטי למערכת ואנשיה.
ארדיי היה כוכב טלוויזיה ואקדמיה. צעיר, בן 37 בלבד כשקיבל את המשרה היוקרתית, שחור, בעל צמות ארוכות, ונראה מאופר בכבדות. הוא לא נראה כמו פרופסור לסוציולוגיה אלא כמי שמספק צורך נפשי ופוליטי למערכת ואנשיה
ישנו סרטון של ה-BBC (רשת שבה הוא התארח פעמים רבות), שהפך למוכר מאוד החודש, שבו נראית פרופסור הילרי קרימין, ראש הפקולטה לחינוך באוניברסיטת קיימברידג', מקבלת את פני ארדיי.
"יש לנו מזל שאתה כאן איתנו, ישנה תמימות דעים שאתה הטוב בעולם מבחינת המחקר שלך", היא מכרכרת סביבו ומתחנחנת.
"You are the best in the world in terms of the research that you do."
Professor Hilary Cremin @Cambridge_Uni pic.twitter.com/OPTvdJT1Po
— Laurence Fox (@LozzaFox) August 6, 2026
סרטן המוח וריצות המרתון
ארדיי בא עם קורות חיים מאלפים: הוא סבל מהפרעות בהתפתחות ולא דיבר עד גיל 11; הוא לא קרא עד גיל 18; הוא סבל מסרטן במוח ונרפא; הוא רץ 30 מרתונים במשך 35 ימים, חלקם עם רגל שבורה. הוא הוכה קשות בנעוריו וסבל בשל כך מאפילפסיה, אבל הוא מחל לתוקפים וביקש שלא יחמירו איתם בבית המשפט.
כשהוא למד לתואר ראשון, הוא עדיין לא יכול היה לקרוא או לכתוב מעבר לרמה של פעוט, והוא עבד במשך כל הלילה – כל לילה – בסופרמרקט ובעבודות ניקיון במקביל לעבודתו כמורה.
ארדיי בא עם קורות חיים מאלפים: הוא סבל מהפרעות בהתפתחות ולא דיבר עד גיל 11; הוא לא קרא עד גיל 18; הוא סבל מסרטן במוח ונרפא; הוא רץ 30 מרתונים במשך 35 ימים, חלקם עם רגל שבורה. ויש עוד
ויש עוד. סרטן המוח חזר לתקוף אותו; הוא סבל מ"שחיקה אוטיסטית" במהלך מגפת הקורונה ולא יצא ממיטתו; הוא שקל להתאבד ורק ברגע האחרון שינה את דעתו.
הוא גם נפגע בתאונת דרכים וכמעט נותק מהמכשירים, סרטן האשכים הטריד אותו, ולא תאמינו – הנערים שתקפו אותו הפכו מאוחר יותר להיות תלמידים שלו.
אה, והוא גם שיחק כדורגל בקריסטל פאלאס. והוא השתתף בתוכנית טלוויזיה שצולמה לפני שהוא נולד. הוא סיפר שהוא גייס 5.5 מיליון פאונד לצדקה, אבל בפועל זה היה מאמץ קבוצתי של 100 איש.
הוצאת סיימון אנד שוסטר היוקרתית, אגב, עדיין עומדת לפרסם את אוסף הבדותות הזה בספר בקרוב.
הוא גם שיחק כדורגל בקריסטל פאלאס, והוא השתתף בתוכנית טלוויזיה שצולמה לפני שהוא נולד, אבל כל אלו לא קרו. והוא סיפר שהוא גייס 5.5 מיליון פאונד לצדקה, אבל בפועל זה היה מאמץ קבוצתי של 100 איש
אבל כל אלו לא קרו. ה"טיימס", ה"ניו יורק טיימס" וכלי תקשורת אחרים מצאו חברי ילדות שסיפרו על בחור פשוט שסיפר בדיחות באוטובוס, והפריכו טענה אחרי טענה. זה לא היה קשה – לבטח זה היה קל יותר מאשר להאמין לסיפורי אלף לילה ולילה האלו.
אבל אנשים מסוימים רצו להאמין לסיפור הזה על ילד שחור מדרום לונדון, בן למשפחה ענייה שמוצאה מגאנה, שנגד כל הסיכויים הפך לסיפור הצלחה. אנשי האקדמיה בליברפול, שם הוא השלים את הדוקטורט שלו, ואלו שקיבלו אותו לקיימברידג', התאהבו בסיפור, התאהבו במראה שלו, והתאהבו במשבצת שהוא מילא – והעניקו לו את המשרה.
אוטיזם כתירוץ להעתקות
היו תלמידים שפחות התחברו. הפרופסור איחר להרצאות, לא הדריך את תלמידיו, ההרצאות שלו היו ברמה נמוכה והוא בעיקר עסק ב"פריבילגיות לבנות". תלמידים שהעזו למתוח עליו ביקורת הואשמו בגזענות. הוא קיבל ציוני משוב נמוכים, אבל אי אפשר היה לגעת בו.
כשעלו חשדות ב-2023, מעט אחרי שהתמנה לתפקיד, על העתקות בעבודות המחקר של ארדיי, הוא תלה אותן באוטיזם שלו. הוא הורשה להישאר במשרתו כחלק מרוח הזמן. במדינה שרבע ממנה זכאי לקצבאות בשל נכויות אמיתיות – וגם בשל חרדה, דיכאון, הפרעות קשב ו"שונות נוירולוגית" (מילת הקסם של השנים האחרונות) – ארדיי היה רוח הזמן.
התלמידים פחות התחברו. הפרופסור איחר להרצאותיו שהיו ברמה נמוכה ובעיקר עסק ב"פריבילגיות לבנות". תלמידים שהעזו למתוח עליו ביקורת הואשמו בגזענות. הוא קיבל ציוני משוב נמוכים, אבל אי אפשר היה לגעת בו
הוא היה ההפך הגמור ממה שהעילית האקדמית אמורה להיות. ממקום של מצוינות וחינוך, הפכו חלקים גדולים ממנה להצהרה פוליטית אופנתית.
עם תחילת הפרשה הוא זכה למכתב תמיכה של עמיתים באקדמיה שבו נכתב כי "היושרה של החינוך הגבוה נמצאת בסכנה אם לא ננקוט עמדה ונדבר נגד הניסיונות השיטתיים למחוק השכלה שחורה".
אחרי שהחשדות להעתקות בעבודות האקדמיות שלו התפרסמו החודש וזכו לתהודה ענקית, הוא התפטר מתפקידו ב-5 באוגוסט וכתב ש"אין לראות בהתפטרות הודאה בנרטיבים שסובבים אותי". הוא הוסיף וכתב שהוא זקוק לזמן החלמה וכי "כשהזמן יתאים, אני אשוב".
האיש שתיאר את חייו כהתמודדות אחרי התמודדות עם קשיים מחרידים, בחר שלא להתמודד כשנתקל בקושי אמיתי, ונטל את חייו.
אחרי שהחשדות להעתקות זכו לתהודה ענקית, הוא התפטר מתפקידו ונטל את חייו. האיש שתיאר את חייו כהתמודדות אחרי התמודדות עם קשיים מחרידים, בחר שלא להתמודד כשנתקל בקושי אמיתי
זהב תקשורתי לחיסול חשבונות
"אולי הוא לא היה אקדמאי מבריק אבל הוא נרדף באופן שאקדמאים אחרים לא חוו", כתבה לי פרופסור שביקשה לשמור על אנונימיות.
אכן, הייתה התלהבות בפרסומים על ארדיי ובהיקפם. מותר לשער שחלק מהאנשים ששמחו על נפילתו, לפני מותו, עשו זאת ממניעים גזעניים – אבל זה לא המניע היחיד. זה היה סיפור טוב מכדי להתעלם ממנו.
אוסף הפנטזיות המופרכות והעובדה שמיטב המוחות האמינו להן, העניקו לסיפור את ההיבט הקומי שלו, הרבה לפני שזה הפך לטרגי. הפער בין הנפיחות של ארדיי וחבריו לבין המציאות האפורה הפך את הסיפור לזהב תקשורתי.
הרבה אנשים חיכו לכישלון כזה בחוגי מדעי הרוח. מה שהחל בהתגייסות מוחלטת לגרסאות הקיצוניות ביותר של תיאוריות מגדר, אימוץ אידיאולוגיות על זכויות מפליגות לטרנסג'נדרים והטלת טרור על כל מי שמתנגד להן, עיסוק אובססיבי בפריבילגיות לבנות, דה-קולוניאליזם, תחושות אשם אימפריאליות ותמיכה בנרטיב הפלסטיני – עורר איבה בחלקים גדולים בציבור, ולבטח בצד הימני של המפה הפוליטית. הכישלון הקולוסאלי בפרשת ארדיי סיפק לאותם אנשים תחמושת לשנים רבות.
"ארדיי היה קורבן", כתב סאדיק קאן והתעלם מהנזק שנגרם לאחרים. ארדיי היה נוכל שפגע ברבים. אקדמאים שזכו למשרה בשל יכולתם האמיתית, ולא בשל הצורך ב"גיוון אתני", נתפסים עכשיו כחשודים באפליה מתקנת
"ארדיי היה קורבן", כתב סר סאדיק קאן והתעלם מהנזק שנגרם לרבים אחרים. ארדיי היה נוכל שפגע ברבים. הוא לא העניק חינוך הולם לתלמידיו, הוא איים באלימות משפטית על מבקריו, הוא פגע בחופש הדיבור, הוא פגע באקדמיה, וראוי היה שיתנצל לפני מותו בפני עמיתיו השחורים.
בניגוד לו, ישנם אקדמאים רבים שזכו למשרה בשל יכולתם האמיתית, ולא בשל הצורך ב"גיוון אתני". הם נתפסים עכשיו כחשודים באפליה מתקנת ולא במצוינות.
ישנה גם קבוצה חלשה במיוחד של אנשים שמתמודדים עם קשיים יומיומיים שעל גבם ארדיי טיפס לצמרת. ד"ר סטיבן קמראטה, מומחה להפרעות בדיבור, אמר ל"ניו יורק טיימס" כי נגרם נזק של ממש למשפחות של ילדים עם אוטיזם חמור שחיכו לנס. "אני לא רוצה לקחת את התקווה מאיש, אבל הסיפור שלו הביא ליצירת ציפיות בלתי סבירות ולתקוות שווא".
חייל פשוט ופגיע
המערכת הפוליטית והאוניברסיטאות רק מתחילות לחוש את רעידת האדמה הזו. אנדי ברנהאם, ראש הממשלה, אמר: "זוהי טרגדיה וזה לא הזמן להיחפז לקביעות נחרצות. זהו זמן להרהורים, הרהורים כיצד הגענו למצב הזה".
המערכת הפוליטית והאוניברסיטאות בבריטניה רק מתחילות לחוש את רעידת האדמה הזו. אנדי ברנהאם, ראש הממשלה, אמר: "זוהי טרגדיה וזה לא הזמן להיחפז לקביעות נחרצות. זהו זמן להרהורים כיצד הגענו למצב הזה"
זה לא מונע מאנשי שמאל לחתום על עצומות להקמת ועדת חקירה, או מג'וליה הארטלי ברואר, אשת תקשורת ימנית בולטת, לכתוב: "הדעה שהוא 'נרדף' למותו מגוחכת. הוא בחר לספר את כל השקרים והמשיך לשקר במכתב ההתפטרות מהאוניברסיטה. הוא לא הקורבן. הוא המבצע".
היידי מירזה, פרופסור לחינוך ביוניברסיטי קולג' לונדון שהייתה המנטורית של ארדיי בעבר, סיכמה באמירה רגישה את הטרגדיה: "הוא נוצל לרעה על ידי אנשי האוניברסיטה שרצו להראות את מחויבותם לגיוון אתני. הוא היה חייל פשוט שהאמביציות שלו הפכו אותו לפגיע".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו