המסוע של המקורבים עובד מצוין, של המזוודות קצת פחות

ב־9 באוקטובר 2021 ממשלת לבנון לא הודיעה לתושביה שהמדינה עומדת לקרוס. היא פשוט הקריסה אותה בבת אחת.

שתי תחנות הכוח הגדולות במדינה נותרו ללא דלק, ובצוהרי אותו יום קרסה רשת החשמל הארצית. בתי חולים, מאפיות ועסקים נאלצו להישען על גנרטורים פרטיים – אם היה להם כסף להפעיל אותם.

החשמל חזר כעבור יממה, לאחר שהצבא סיפק דלק לשעת חירום. אבל התקלה שכיבתה לכאורה מדינה שלמה בבת אחת נבנתה במשך עשרות שנים. מדובר במערכת ציבורית שהפכה למגרש של מינויים עדתיים, אינטרסים פוליטיים, חוזים מפוקפקים והיעדר אחריות. החושך ירד בבת אחת, המדינה התקלקלה לאט.

ישראל עדיין אינה לבנון, ונתב"ג אינו רשת החשמל הלבנונית. אבל השיתוק שנרשם בשער הכניסה המרכזי לישראל פעל על פי אותו עיקרון: תקלה שנראתה פתאומית חשפה תהליך ארוך ומסואב הרבה יותר

ישראל עדיין אינה לבנון, ונתב"ג אינו רשת החשמל הלבנונית. אבל השיתוק שנרשם בשבוע שעבר בשער הכניסה המרכזי לישראל פעל על פי אותו עיקרון: תקלה שנראתה פתאומית חשפה תהליך ארוך ומסואב הרבה יותר.

שחיתות בלי מעטפות

כאשר ישראלים שומעים את המילה "שחיתות", הם מדמיינים כסף מזומן או קבלן בחדר חקירות. אבל השחיתות המסוכנת ביותר לשירות הציבורי היא דווקא זו החוקית למחצה, האפורה או המשעממת מכדי להיכנס למהדורות החדשות.

מבט אווירי לעת ערב על אזור הנמל ההרוס בביירות בירת לבנון, השרוי בעלטה במהלך הפסקת חשמל, 11 באוקטובר 2021 (צילום: AFP)

שחיתות כזו מתרחשת כאשר משרה ציבורית הופכת לפרס פוליטי; כאשר נאמנות לשר גוברת על ידע וניסיון מקצועי; כאשר ממלא מקום זמני נשאר בתפקיד חודשים ואף שנים; כאשר עובד מוכשר מבין שאין טעם להתמודד מול מועמד שמגיע עם הקשרים הנכונים; וכאשר הנהלה מעדיפה להרגיע את התקשורת במקום להכיר בבעיה ולטפל בה.

כל מינוי כזה נראה קטן. כל דחייה במכרז נראית זמנית. כל איש מקצוע שעוזב מוחלף איכשהו. המערכת ממשיכה לעבוד מפני שהעובדים שנותרו רצים מהר יותר, עושים שעות נוספות ומאלתרים פתרונות.

בדוח מבקר המדינה שפורסם ב־2014 נמצא כי לרבע מעובדי רשות שדות התעופה היה קרוב משפחה שעבד ברשות. ליו"ר ועד העובדים, פנחס עידן, היו אז לפחות 15 קרובי משפחה שהועסקו בה כעובדים קבועים. עובדים ארעיים שהיו להם קרובי משפחה ברשות נהנו מסיכוי גבוה יחסית לקבל קביעות.

בדוח מבקר המדינה שפורסם ב־2014 נמצא כי לרבע מעובדי רשות שדות התעופה היה קרוב משפחה שעבד ברשות. ליו"ר ועד העובדים, פנחס עידן, היו אז לפחות 15 קרובי משפחה שהועסקו בה כעובדים קבועים

בדוח נוסף, שבדק את מינויי הבכירים ברשות, נמצא כי בכ־30% מהמכרזים הפנימיים שנבדקו היה מועמד יחיד. חמישה בכירים מילאו בפועל את תפקידיהם במשך שנים לפני שזכו במכרז שבו היו המועמדים היחידים.

אלה נתונים המלמדים כיצד נבנית תרבות ארגונית בתקופת שלטון בנימין נתניהו: לא ביום אחד, ולא בהכרח באמצעות מעטפות כסף, אלא באמצעות רשתות משפחתיות, מכרזים למראית עין, ועדים חזקים ששולטים בשרים מטעם הממשלה ושרים שממנים אנשי אמון במקום אנשי מקצוע. כפועל יוצא, החברות מקבלות הנהלות שמתקשות לנהל.

פנחס עידן בכנסת בירושלים, 5 במרץ 2019 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

גם בצמרת הניהולית התקשתה הרשות לשמור על יציבות. מנכ"ל רשות שדות התעופה חגי טופולנסקי התפטר ב־2023 לאחר פחות משמונה חודשים, וטען כי פוליטיקה ושיקולים זרים גוברים על ביצועים ועל טובת הציבור. לאחר עזיבתו פעלה הרשות כשנה וחצי ללא מנכ"ל קבוע. יו"ר קבוע מונה רק בתחילת 2026, אחרי תקופה של כמעט שנתיים ללא יו"ר.

עוד מינוי לא מקצועי כאן, עוד עיגול פינות שם, התעלמות מתפקודו הכושל של זה ומתפקודו הלקוי של ההוא – ויום אחד עם ישראל מופתע לגלות שאין לו שדה תעופה, אף שהכול היה מונח על השולחן שנים קודם לכן. או, נכון יותר, מתחתיו.

לא כל קריסה נראית כמו נתב"ג

הקריסה של השירות הציבורי בישראל אינה מתחילה ונגמרת בנתב"ג. במגזרים אחרים היא חמורה לא פחות מזו שברשות שדות התעופה, אך מעוררת פחות זעם ציבורי, בעיקר משום שהיא מתרחשת בהדרגה – כמו הצפרדע המתבשלת במים מבלי להבחין בכך.

מבקר המדינה מצא בעבר שמשרד החינוך לא ניהל באופן מסודר את איתור המורים והשמתם, לא ריכז את המידע הדרוש למנהלים ולא הקפיד שמורים חדשים ישובצו בהתאם למקצוע שבו הוכשרו

במערכת החינוך הקריסה אינה מגיעה בדמות שערים הנסגרים בבת אחת בשעות הבוקר, בדיוק כשהורים מביאים את ילדיהם למוסדות החינוך. היא מופיעה בדמות מורה שמלמד מקצוע שלא הוכשר אליו, מנהל שמחפש לבדו מורים בנרות בקבוצות ווטסאפ, או תלמיד שמסיים 12 שנות לימוד בלי כלים בסיסיים.

מבקר המדינה מצא בעבר שמשרד החינוך לא ניהל באופן מסודר את איתור המורים והשמתם, לא ריכז את המידע הדרוש למנהלים ולא הקפיד שמורים חדשים ישובצו בהתאם למקצוע שבו הוכשרו. אלה אינם כשלים שמייצרים כותרת דרמטית, הם פשוט פוגעים, בכל יום שעובר, עוד קצת באיכות ההוראה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החינוך יואב קיש במפגש עם תלמידים במעלה אדומים, 7 ביוני 2026 (צילום: חיים צח/לע"מ)

במערכת הבריאות המחסור אינו מתבטא בהכרזה פתאומית על סגירת כל בתי החולים. הוא מופיע בתור שמתארך, במומחה שאינו בנמצא בפריפריה ובמנהל זמני שאינו יודע אם יישאר בתפקיד בעוד חצי שנה. בינואר 2026 נמסר לכנסת כי 1,049 משרות במערכת הבריאות אינן מאוישות במינוי קבוע אלא באמצעות ממלאי מקום.

ובתחבורה אף אחד אינו סוגר את הכבישים – חוץ, אולי, מעבודות בכמה לילות כדי לרצות חרדים. ההתפוררות נמדדת בעוד קו אוטובוס שלא הגיע, בעוד עשר דקות המתנה בפקק מדי שנה, בעוד פרויקט שהתייקר בכמה מיליארדים ובעוד בעל תפקיד שמגיע ממסלול פוליטי לתפקיד מקצועי החולש על עשרות מיליארדי שקלים.

רק במאי האחרון מונה, למשל, מקורבה של שרת התחבורה, שמעון סוויסה, לראש מנהל התשתיות במשרד. הוא נבחר במכרז ללא ניסיון משמעותי בתכנון תשתיות תחבורה בקנה מידה לאומי.

רק במאי האחרון מונה מקורבה של שרת התחבורה, שמעון סוויסה, לראש מנהל התשתיות במשרד. הוא נבחר במכרז ללא ניסיון משמעותי בתכנון תשתיות תחבורה בקנה מידה לאומי

ממינויים פוליטיים להפסקות חשמל

בעולם כבר אפשר לראות כיצד התהליך הזה מסתיים כשהוא נמשך זמן רב מספיק. בדרום אפריקה הפכה חברת החשמל הממשלתית "אסקום" לאחד הסמלים המובהקים של סיאוב שלטוני: מינויים פוליטיים, שחיתות במכרזים, תחלופת מנהלים והזנחת התחזוקה.

התוצאה הייתה שנים של הפסקות חשמל יזומות שפגעו בעסקים ובצמיחה וחייבו את הממשלה להזרים לחברה מאות מיליארדי ראנד. מחקר שצוטט בידי ה־OECD העריך את עלות הפסקות החשמל בשנים 2007–2019 ב־43.5 מיליארד ראנד.

מבט על תחנת הכוח קנדל של חברת "אסקום", דרום אפריקה, 26 במרץ 2024 (צילום: OLYMPIA DE MAISMONT / AFP)

בוונצואלה פיטר משטרו של הוגו צ'אווס ב־2003 יותר מ־18 אלף מעובדי חברת הנפט הממשלתית לאחר שביתה, ובהם מנהלים, מהנדסים וטכנאים מנוסים. החברה התמלאה בהדרגה בנאמני המשטר והפכה לכלי למימון יעדים פוליטיים.

בהמשך התדרדרה תפוקת הנפט של אחת המדינות העשירות בעולם במחצבים. גם הסנקציות, מחירי הנפט והמשבר הכלכלי תרמו לקריסה, אבל אובדן הידע המקצועי והפוליטיזציה קדמו להם והותירו חברה שאינה מסוגלת לתחזק את הנכס שעליו נשענה המדינה כולה.

הלקח אינו שישראל בדרך להפוך לוונצואלה או ללבנון. לישראל עדיין יש שירות ציבורי חזק בחלקים רבים שלו, עובדים מסורים ויכולת ביצוע מרשימה בעיתות משבר.

כל עוד אנשי המקצוע האחרונים שנותרו בשירות הציבורי מצליחים להציל את המערכת באמצעות שעות נוספות, אלתורים ותחושת שליחות, הפוליטיקאים יכולים להמשיך לפרק אותה בלי שהאור יכבה

באופן פרדוקסלי, דווקא כל אלה מסתירים את עומק הבעיה: כל עוד אנשי המקצוע האחרונים שנותרו בשירות הציבורי מצליחים להציל את המערכת באמצעות שעות נוספות, עמותות, אלתורים ותחושת שליחות, הפוליטיקאים יכולים להמשיך לפרק אותה בלי שהאור יכבה.

עד שיום אחד הוא יכבה.

פיטורים אינם תחליף לניהול

לאחר השיבושים בנתב"ג איימו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת התחבורה מירי רגב שמי שאחראי ישלם מחיר ו"יעוף הביתה". זה משפט מצוין למהדורת חדשות ורע מאוד לניהול מדינה.

האזרח לא צריך ראש שיוגש לו על מגש. הוא צריך לדעת כמה עובדים באמת חסרים, מי ידע על המחסור, מדוע ההתרעות לא טופלו, מי נתן הוראה להפסיק את העבודה, מדוע אין תוכנית רציפות שתגן על השער האווירי הכמעט יחיד של ישראל, ואילו לקחים ייושמו לפני העומס הבא.

אלפי נוסעים תקועים בנמל התעופה בן גוריון בעקבות ההכרזה על שביתה, 20 באוגוסט 2026 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

תיקון אמיתי אינו מתחיל בפיטורי בזק, אלא בהחזרת המקצועיות למעמד של תנאי סף: מכרזים תחרותיים ושקופים, מגבלות אפקטיביות על העסקת קרובים, איוש קבוע ומהיר של תפקידי ניהול, מדדי שירות פומביים והגנה על אנשי מקצוע שאומרים לשר את מה שאינו רוצה לשמוע.

בשבוע שעבר נעצר מסוע המזוודות, אבל המסוע המסוכן יותר הוא זה שמעביר מקורבים, נאמנים ועסקנים אל תוך מוקדי קבלת ההחלטות. נתב"ג כבר חזר לעבוד, לפחות חלקית. אין עדיין סימן שהמדינה חזרה לנהל.