המלחמה בהורמוז יצרה "תיבת נח" של מינים פולשים

אם סברנו שלמאבק השליטה המתמשך על מצר הורמוז יש השלכות צבאיות, כלכליות ואנרגטיות מרחיקות לכת, קבוצה רב־לאומית של 24 מומחים בביולוגיה ימית מצרפת פן נוסף למלחמה במפרץ הפרסי: "הסגירה של מצר הורמוז יצרה איום עצום על הבטיחות הביולוגית העולמית", קובעים המומחים במאמר שפורסם בכתב העת המדעי "Biological Invasions".

הסכנה שמפניה מתריעים המדענים – ביניהם גם הישראלית פרופסור בלה גליל ממוזאון הטבע ע"ש שטיינהרדט – היא של "מגה־אירוע של הפצת מינים פולשים". מדובר בשלל יצורים ימיים שנצמדים לכ־1,500 אוניות שעומדות במים הלוהטים של המפרץ שבועות ואף חודשים.

אם וכאשר התנועה תחזור לסדרה והאוניות יפליגו לכל קצוות הכדור, הן יישאו איתן את הטרמפיסטים וישנעו אותם למקומות שהם לא אמורים להגיע אליהם.

הביולוגים הימיים מסבירים שבשגרה אוניות עוגנות בנמל לכל היותר יומיים–שלושה, ואילו כעת הן תקועות חודשים במפרץ הפרסי שמימיו חמים ומלוחים – גן עדן לחסרי חוליות

"מרגע שישחררו את הפקק האוניות האלה יפליגו באלפי מסלולי שיט ויעגנו באלפי נמלים", אומר ד"ר עדי לוי, ראש התוכנית לתואר שני בקיימות במרחב העירוני והכפרי במכללה האקדמית "אחווה", "פוטנציאל ההפצה הוא עצום, זה יתפשט לכל מקום".

בהיסטוריה של השיט המודרני, קובעים המדענים במאמר, אין מקבילה לפרק הזמן הארוך ולכמות האוניות שנתקעו במפרץ הפרסי. ב־2021 נעצרה תנועת הספינות בתעלת סואץ למשך שישה ימים, אבל כאן מדובר בקנה מידה אחר לגמרי.

כלי שיט עוגנים במצר הורמוז, מול בנדר עבאס שבדרום איראן, 4 במאי 2026 (צילום: Amirhossein KHORGOOEI / ISNA / AFP)

מתברר שאונייה שעומדת בים היא אטרקציה שיצורים ימיים רבים ממהרים להיצמד אליה. הביולוגים הימיים מסבירים שבשגרה אוניות עוגנות בנמל לכל היותר יומיים–שלושה, ואילו כעת הן תקועות חודשים במפרץ הפרסי שמימיו חמים ומלוחים מאוד – גן עדן לחסרי חוליות.

מדובר בתנאים קיצוניים שמלכתחילה מי שעומד בהם ומצליח לשרוד נהנה מיכולות טובות להתמודד עם תנאים קשים, יכולות שיאפשרו לו להתבסס בנמלים מרוחקים ולדחוק מינים מקומיים.

האוניות צבועות בצבעים מיוחדים שאמורים להקשות על ההיצמדות, אבל ככל שנוקף הזמן הצבע מאבד אפקטיביות ואוכלוסיית הצימדה – כך נקראים היצורים שנדבקים לדופן האונייה – חוגגת. "כשאונייה כזאת עומדת בים היא בעצם הופכת למשטח התיישבות", אומר ד"ר לוי, "הסיכוי שיישאר עליה מקום הוא כמו הסיכוי שדירה בתל אביב או במנהטן לא תאוכלס.

"כשאונייה כזאת עומדת בים היא בעצם הופכת למשטח התיישבות", אומר ד"ר לוי, "הסיכוי שיישאר עליה מקום הוא כמו הסיכוי שדירה בתל אביב או במנהטן לא תאוכלס"

"בהתחלה מתיישבים חיידקים וחלבונים ואורגניזמים קטנים שמשנים את פני השטח, הוא הופך לדביק ומפסיק להיות חלק. אחר כך באים חסרי החוליות, הספוגים, האצות והבלוטים.

"בלוט הוא סרטן ישיב קטן שנצמד לסלעים ומזחים, אפשר לראות אותם גם על לווייתנים וכלבי ים. אין משטח בים שנשאר פנוי, גם כשמדענים מציבים ציוד על קרקעית הים, פעם בכמה זמן הם חייבים לרדת לנקות אותו".

מדחף סירה מכוסה בצדפות קוואגה פולשות, ארה"ב, 25 בפברואר 2020 (צילום: AP Photo/Ted S. Warren)

פעם ספינות היו גן עדן למינים פולשים באדיבות מי הנטל – מים שמשמשים לייצוב האונייה. כשהמים היו נשאבים בנמל המוצא ומרוקנים בנמל היעד, הם היו מעבירים על הדרך שלל מינים פולשים. הבעיה הזו צומצמה משמעותית לפני כ־20 שנה בזכות רגולציה שמחייבת לסנן ולטפל במי הנטל.

כעת, המלחמה שמתחוללת במזרח התיכון מחזירה את סכנת המינים הפולשים ובגדול. "לא הייתי אומר שאנחנו לפני אפוקליפסה", אומר ד"ר לוי, "אבל פוטנציאל הנזק הכלכלי שכמות כזו של מינים פולשים יכולה לגרום הוא אדיר. כשמין פולש חזק משתלט על מקום מסוים הוא יכול לשבש את המערכות האקולוגיות, לפגוע בדגה ובחקלאות הימית ולגרום נזקים לתשתיות".

דוגמה מוכרת בעולם הימי היא של צדפת הזברה, שמקורה בים השחור ונדדה עם מי נטל עד צפון אמריקה. המושבות שלה סותמות צינורות, מערכות קירור בתחנות כוח, פתחי ניקוז ומתקני התפלה, והמאבק לסילוקן עולה סכומי עתק. הדרך הטובה ביותר להתגונן בפני מינים פולשים היא מניעה. אחרי שהם התבססו, זה קרב אבוד.

"פוטנציאל הנזק הכלכלי שכמות כזו של מינים פולשים יכולה לגרום הוא אדיר. כשמין פולש חזק משתלט על מקום מסוים הוא יכול לשבש את המערכות האקולוגיות, לפגוע בדגה ובחקלאות הימית ולגרום נזקים לתשתיות"

השאלה היא מה ניתן לעשות, ומתברר שהתשובה לא פשוטה. במצב רגיל אפשר להטיל על אונייה לטפל ולנקות את דפנותיה בים בטרם תחדש את ההפלגה, אבל המלחמה במפרץ היא הכל חוץ ממצב רגיל.

קבוצת החוקרים יוצאת במאמר בקריאה לחברות השייט, למפעילי הנמלים, לאיגוד הספנות העולמי ולכל גורם רלוונטי בעולם ומפצירה להקים רשת של תקשורת, העברת מידע על מינים פולשים וטיפול באוניות בנמלי היעד.

חיילי חיל הים של אינדונזיה לוכדים בידיהם שפמנונים מנהר בג'קרטה, במסגרת תוכנית של הממשל המקומי למיגור המין הפולש, 5 במאי 2026 (צילום: BAY ISMOYO / AFP)

טיפול כזה יהיה כרוך בעלויות גבוהות, שיתווספו לנזקים שכבר הצטברו ולרכיב נוסף שלא נלקח בחשבון – אונייה שדפנותיה מכוסות ביצורים ימיים מפליגה לאט יותר בגלל החיכוך ונזקקת להרבה יותר דלק.

"יכולים לקבוע שכל נמל אחראי לטפל באוניות שהוא יקבל ממצר הורמוז", אומר ד"ר לוי, "אבל זו עבודה מאוד סיזיפית, וכדי שהפיזור של מה שמגרדים מהאונייה יהיה מינימלי יצטרכו לאסוף ולשאוב אותו. צריך לקחת בחשבון שמה שיעשו בנמלים באירופה כמו רוטרדם ומה שיעשו במדינות מתפתחות לא יהיה בדיוק אותו דבר".

הסיכון הגבוה ביותר, צופים המדענים, מונח לפתחם של יעדים שהתנאים בהם מזכירים את אלה של המפרץ הפרסי כמו נמלי ערב הסעודית, מומבאי, קולומבו בירת סרי לנקה, סינגפור, אלכסנדריה ופיראוס

הסיכון הגבוה ביותר, צופים המדענים, מונח לפתחם של יעדים שהתנאים בהם מזכירים את אלה של המפרץ הפרסי כמו נמלי ערב הסעודית, מומבאי, קולומבו בירת סרי לנקה, סינגפור, אלכסנדריה ופיראוס.

"בעוד שההשלכות הכלכליות והאנושיות של המלחמה במפרץ תמיד יהיו בראש סדר העדיפויות", הם מסכמים, "אסור להתעלם מההשלכות האקולוגיות. הטיפול בהן מצריך תיאום ושיתוף פעולה של ממשלות, רגולטורים, תעשיית הימאות וכל בעלי העניין".