רוצים להשאיר את ההייטק בישראל? תשמרו על מערכת המשפט

לפי פרסומים בתקשורת מהחודשים האחרונים, נבחנה ברשות המיסים הצעה שלפיה מי ששירתו לפחות 24 חודשים ביחידות טכנולוגיות דוגמת 8200 וממר"ם, ויקימו לאחר השחרור חברה או מיזם טכנולוגי, יידרשו לרשום אותו בישראל ולשלם כאן מס במשך שנים.

לאחר סערה ציבורית, מיהרו באוצר להבהיר שההצעה אינה עומדת על הפרק, ואולם, לאחרונה פורסם בתקשורת כי ברשות המיסים עדיין בוחנים מהלך הנוגע ליוצאי יחידות טכנולוגיות בצה"ל, ובראשן 8200.

המטרה מובנת. ישראל רוצה להשאיר כאן את המוחות, את הקניין הרוחני, את מקומות העבודה וכמובן, גם את המיסים. אבל הדרך להשיג את המטרה הזאת אינה בכבילת היזם למדינה. הדרך היא לגרום לו לבחור בה.

ישראל רוצה להשאיר כאן את המוחות, את הקניין הרוחני, את מקומות העבודה וכמובן, גם את המיסים. אבל הדרך להשיג את המטרה הזאת אינה בכבילת היזם למדינה. הדרך היא לגרום לו לבחור בה

חברות יכולות להצביע ברגליים

את הנקודה הזאת קל לעיתים לשכוח כאשר מחוקקים חוקי מס. למדינה יש גבולות. לחברות מסחריות, הרבה פחות. יזם ישראלי צעיר יכול להקים את החברה בישראל, אבל הוא יכול להעביר את מרבית פעילותה מחוץ לישראל עם הזמן. כך לדוגמה, גם אם הקים את החברה בתחילה בישראל, הוא יכול להעביר מכאן בהדרגה את ההנהלה, לגייס עובדים בחו"ל ולהותיר בישראל רק חלק מהפעילות, כגון תחום המחקר והפיתוח. במקרים אחרים, הוא יכול לבחור מלכתחילה לבנות את חייו מחוץ לישראל ולרשום את החברה בחו"ל.

לכן השאלה האמיתית אינה כמה קשה יהיה לו לעזוב. השאלה היא איזו מדינה תיראה לו, לשותפים שלו ולמשקיעים שלו כמקום הבטוח ביותר להמר עליו לעשר או עשרים השנים הבאות.

וכאן נכנסת לתמונה מערכת המשפט. יזם שמקים חברה אינו צריך לדעת רק מה שיעור מס החברות. הוא צריך לדעת, בין היתר, שהחוזים שעליהם הוא חותם היום יהיו ניתנים לאכיפה גם בעוד חמש שנים; שזכויות הקניין שלו מוגנות; שהרגולטור לא ישנה את כללי המשחק בן לילה; ושאם יתעורר סכסוך מול בעל מניות, משקיע, עובד או המדינה, הוא יידון בפני מערכת משפט מקצועית וחשוב מכך – עצמאית.

עצמאות מערכת המשפט אינה עניין שמעניין רק משפטנים. היא חלק מהתשתית שעליה מתקיימת כלכלה מודרנית.

הקשר בין הדברים אינו תיאורטי

בשנת 2023, בעיצומו של הוויכוח על השינויים במערכת המשפט, הזהירה רשות החדשנות מהשלכות אי-הוודאות על תעשיית ההיי-טק הישראלית. לפי הנתונים שהציגה אז, שיעור הסטארט-אפים החדשים שבחרו להירשם מחוץ לישראל במהלך שנת 2023 זינק מ-50% ל-80%. הרשות כתבה כי התופעה מבטאת ירידה באמון ביציבות הסביבה העסקית, וקראה לצמצם את אי הוודאות המשפטית.

השאלה האמיתית של היזם היא איזו מדינה תיראה לו, לשותפיו ולמשקיעיו, כמקום הבטוח ביותר להמר עליו. הוא צריך לדעת, בין היתר, שהחוזים שעליהם הוא חותם היום יהיו ניתנים לאכיפה גם בעוד חמש שנים

אין פירוש הדבר שכל חברה שנרשמה בחו"ל בתקופה זו עשתה זאת בגלל המהפכה המשפטית, אך אין ספק שוודאות משפטית היא שיקול עסקי חשוב.

גם נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, התריע באותה תקופה כי קידום השינויים במערכת המשפט הגדיל את אי הוודאות במשק, וציין את החשיבות של שמירה על חוזקם ועצמאותם של מוסדות המדינה.

לא חסרות גם דוגמאות עדכניות מרחבי העולם. כך למשל, בדוח כלכלי שפורסם לפני מספר שנים על ידי ה-OECD בנוגע לטורקיה נכתב כי המדינה הידרדרה בשנת 2021 באופן ניכר בתפיסת איכות מוסדות הממשל ושלטון החוק, וכי הדבר הגדיל את פרמיית הסיכון ואת עלויות מיחזור החובות, וכן הרתיע השקעות זרות ישירות. כלומר, עצמאות משפטית אינה רק ערך חוקתי. כשהיא נשחקת, צפוי שהשוק יתמחר את השחיקה הזאת בכסף.

והדיון אינו שייך רק לשנת 2023. באמצע חודש אוגוסט פורסמה הקלטה שבה תיאר שר המשפטים, יריב לוין, כיצד הוא רואה את הקדנציה הבאה אם הליכוד ינצח בבחירות. על פי לוין, מכיוון שבמהלך כהונת הממשלה הבאה צפויה תחלופה נרחבת של שופטים בבית המשפט העליון, הרי שבאמצעות שורת מינויים ניתן יהיה לשנות את בית המשפט "מן היסוד". לדבריו, בשל חילופי השופטים הצפויים, בממשלה הבאה "כבר לא נצטרך רפורמה, אתם פשוט תיכחדו".

מבחינתו של יזם או משקיע שמנסה להחליט היכן לבנות חברה לעשור או שניים קדימה, המשמעות היא שהוויכוח על מבנה מערכת המשפט ועל עצמאותה אינו מאחורינו. הוא עשוי להיות אחד הנושאים המרכזיים גם בשנים הבאות.

בעבר, למשל, נכתב בדוח כלכלי הנוגע לטורקיה כי המדינה הידרדרה ב-2021 בתפיסת איכות מוסדות הממשל ושלטון החוק. הדבר הגדיל את פרמיית הסיכון ואת עלויות מיחזור החובות, והרתיע השקעות זרות ישירות

דלאוור לא כולאת חברות, היא גורמת להן לבחור בה.

על מנת להבין את הדברים לעומקם, כדאי להסתכל על מדינת דלאוור בארצות הברית. בשנת 1899 היא אימצה חוק חברות חדש, ובמהלך השנים התפתחה בה אחת ממערכות המשפט המנוסות בעולם בסכסוכים תאגידיים. כך, בית המשפט שלה לענייני יושר (Court of Chancery) צבר במשך עשרות שנים מומחיות עמוקה בסכסוכים בין חברות, בעלי מניות ונושאי משרה.

התוצאה יוצאת דופן. כיום רשומות בדלאוור יותר מ-2.28 מיליון ישויות משפטיות, יותר משני שלישים מחברות ה-Fortune 500 מאוגדות בה, ובשנת 2025 לבדה נרשמו במדינה 334,461 ישויות חדשות.

אגב, דלאוור אינה לבד. הולנד הקימה בשנת 2019 בית משפט מסחרי (Netherlands Commercial Court), בין היתר כדי לאפשר ניהול סכסוכים מסחריים בינלאומיים באנגלית ולהפוך את המדינה לאטרקטיבית יותר כמרכז עסקי ומשפטי בינלאומי.

העולם, במילים אחרות, אינו מתחרה רק בשיעורי מס. מדינות מתחרות על היזמים גם באמצעות רגולציה, הון אנושי, תשתיות, איכות חיים וכן באמצעות חוק, בתי משפט ואמון.

ישראל התחילה את התחרות מעמדה מצוינת

בהתנהלות נכונה, ישראל יכולה לא רק למנוע את עזיבת חברות ההיי-טק הישראליות, היא יכולה אף להביא לכאן חברות זרות. לישראל יש יתרונות שמדינות רבות היו שמחות לקבל: אוניברסיטאות מצוינות, מערכת מחקר מפותחת, הון אנושי יוצא דופן, תרבות יזמית, קשר עמוק לשוק האמריקאי וניסיון של עשרות שנים בבניית חברות טכנולוגיה מצליחות.

בהתנהלות נכונה, ישראל יכולה למנוע עזיבת חברות היי-טק ישראליות ואף להביא חברות זרות. יש לה אוניברסיטאות מצוינות, מערכת מחקר מפותחת, הון אנושי יוצא דופן, תרבות יזמית, קשר עמוק לשוק האמריקאי ועוד

גם לאחר שנים קשות, ההיי-טק הישראלי עדיין חזק. בשנת 2025 הגיע תוצר ההיי-טק לכ־352 מיליארד שקל והיה אחראי לכמחצית מהצמיחה במשק. ייצוא ההיי-טק הגיע לכ-85 מיליארד דולר.

עם זאת, יש גם חדשות פחות טובות: בדוח שפרסמה השנה רשות החדשנות נמצא כי נכון לחודש מרץ 2026, רק 62% מהעובדים בחברות היי-טק ישראליות פרטיות הועסקו בישראל, לעומת 69% בשנת 2019, בעוד חלק הולך וגדל מפעילות החברות מתרחב מחוץ לישראל.

לכן, השאיפה הישראלית צריכה להיות הרבה יותר גדולה מאשר למנוע מבוגר 8200 לרשום חברה בדלאוור. ישראל צריכה לשאוף לכך שלא רק יזמים ישראלים ירצו להשאיר כאן את החברות שלהם, אלא שגם חברות ויזמים זרים יראו בישראל מקום שכדאי להשקיע בו, להקים בו פעילות ולהעסיק בו עובדים.

זה אולי נשמע היום שאפתני, אבל גם הרעיון שמיליוני חברות ירצו להתאגד במדינה קטנה כמו דלאוור נשמע בעבר דמיוני.

כדי להגיע לשם צריך ליצור סביבה שבה משקיע זר יודע שהכללים לא משתנים לפי הצורך הפוליטי של הרגע; שזכויות קניין וחוזים מוגנים; שהרגולטור מקצועי; ושבמקרה של סכסוך משפטי ימצא מולו מערכת משפט עצמאית.

צריך ליצור סביבה שבה משקיע זר יודע שהכללים לא משתנים לפי הצורך הפוליטי של הרגע; שזכויות קניין וחוזים מוגנים; שהרגולטור מקצועי; ושבמקרה של סכסוך משפטי ימצא מולו מערכת משפט עצמאית

הדרך להשאיר את 8200 בישראל עוברת בבית המשפט

מדינת ישראל יכולה להמשיך לחשוב על עוד חוקים שיקשו על היזמים שלה לצאת מכאן. והיא יכולה לבחור בדרך שאפתנית הרבה יותר, כלומר לבנות מדינה שבה יזמים ישראלים ירצו להישאר וחברות מכל העולם ירצו להיכנס.

מי שרוצה שהחברה הבאה שתצא מ-8200 תישאר בישראל, צריך לדאוג שיהיה כדאי לה להישאר כאן. ביורוקרטיה פשוטה ורגולציה צפויה הן חשובות מאוד, אבל מעל כל אלה עומדת השאלה אם ישראל תישאר מדינה שבה יזם ומשקיע יכולים לסמוך על מוסדות המדינה ועל כללי המשחק.

לכן, השמירה על הדמוקרטיה ועל עצמאות מערכת המשפט אינה עומדת בניגוד לאינטרס של "אומת הסטארט-אפ". היא חלק בלתי נפרד ממנו.

עודד ארבל הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים ותואר שני בהיסטוריה של העת העתיקה. מומחה בכתיבת תוכן משפטי לעורכי דין. עוקב בדאגה אחר התהליכים הגלובליים המתרחשים בימנו, לאור מאורעות שונים שהתרחשו לאורך ההיסטוריה האנושית.