במשא ומתן הקואליציוני הבא כולם שוב יריבו על תיקי הביטחון והמשפטים. אך המשימה הלאומית הדחופה לא פחות מונחת דווקא במשרד לשירותי דת. רק שר חילוני נחוש, שידרוש את התיק במטרה לפרק אותו, יוכל לסגור את הברז לעסקנות – ולהחזיר את היהדות לעם.
* * *
בכל פעם שמוקמת ממשלה בישראל בורסת השמות רוחשת: כולם מבקשים להתמנות לשר הביטחון, שר החינוך או שר המשפטים. ואולם, באופן תמוה, אף מועמד מהמפלגות החילוניות והליברליות אינו שואף לקבל לידיו את המשרד לשירותי דת.
הגיע הזמן לשינוי פרדיגמה: מפלגה שמאמינה בדמוקרטיה ליברלית ובחזון של ישראל עובדת ומתקדמת, חייבת לדרוש את התיק הזה בהסכם הקואליציוני. המטרה איננה לשלוט בו, אלא לעשות את מה שמתבקש כבר עשרות שנים – לפרק אותו מהיסוד.
יש לשנות פרדיגמה: מפלגה שמאמינה בדמוקרטיה ליברלית ובחזון של ישראל עובדת ומתקדמת, חייבת לדרוש את התיק לשירותי דת בהסכם הקואליציוני. לא כדי לשלוט בו, אלא לעשות את המתבקש – לפרקו מהיסוד
המשרד לשירותי דת, על המועצות הדתיות הכפופות לו, הפך עם השנים לקונגלומרט פוליטי בזבזני; "כספומט בלי תחתית" השואב את כספי משלם המיסים. זהו מכרה זהב של אלפי משרות מיותרות וכיבודים שהעצימו את השחיתות השלטונית לממדים המאיימים על עתידנו.
מנגנון זה מזרים כספים קואליציוניים לעמותות ומטפח "מפלצת מדינתית" שפועלת, לא פעם, נגד האינטרס הציבורי הרחב. כדי לבטל את המנגנונים המיותרים הללו ולהעביר את סמכויותיהם ההכרחיות לרשויות המקומיות, נדרש שר שהוא מומחה למינהל ובעל יכולת ביצוע כירורגית וחסרת פשרות.
הטרגדיה הגדולה היא שהמנגנון הזה לא רק עושק את הציבור, אלא פוגע בראש ובראשונה ביהדות עצמה. משרד הדתות, שאמור היה להנגיש את המסורת באהבה, הפך את היהדות למנוכרת. הוא הפך למקור של התנשאות, עליונות יהירה ותרבות מדירת-אחרים שהולכת ומתפשטת בחברה.
כדי לשמור על טוהר האמונה, וכדי להגן על שמם הטוב של המאמינים הזכים, חייבים לייבש את החמצן התקציבי המניע את העסקנות הדתית. אלוהים, יש להניח, בז למי שמתיימרים לדבר בשמו ולפרש את רצונותיו, ועל הדרך משחיתים את ערכי היהדות רק כדי לשמר את כוחם הפוליטי ואת תאוות הבצע שלהם.
כדי לבטל את המנגנונים המיותרים שמזרימים כספים קואליציוניים לעמותות, לעיתים בניגוד לאינטרס הציבורי הרחב, ולהעביר את סמכויותיהם לרשויות המקומיות, נדרש שר מומחה למינהל, בעל יכולת ביצוע כירורגית
ההפרדה בין שירותי דת לבין המדינה צריכה להתחיל בצלחת. המדינה לא צריכה להתערב בשירותי הכשרות של אזרחיה, והתחום חייב להיפתח לשוק חופשי לחלוטין. צרכן שמבקש חותמת של חמש או שש כשרויות על הפטרוזיליה שהוא אוכל – יתכבד וישלם על כך מכיסו. משלם המיסים הכללי אינו צריך לסבסד זאת.
בדומה לכך, המקומות הקדושים ושירותי הדת המקומיים צריכים להיות מתוחזקים ישירות על ידי הקהילות המשתמשות בהם. אין זה מתפקידה של המלכות לעסוק בכך.
חשוב להבין: פירוק המשרד לשירותי דת איננו צעד "אנטי-דתי", אלא להפך – זהו צעד ההצלה החשוב ביותר עבור הציבור הדתי עצמו. הניסיון מוכיח שכל ניסיון "לתקן" את המערכת מבפנים הסתיים בהחלפת עסקנים בעסקנים. לעומת זאת, סגירת המשרד ופירוק המועצות הדתיות יחזירו את הכוח לקהילות.
רבנים יצטרכו לתת דין וחשבון לקהילתם ולא לפטרון פוליטי, ושירותי הדת יהפכו לשקופים, מזמינים ומותאמים לצורכי הציבור האמיתיים. שחרור הדת מכבלי המדינה יוביל לפריחה רוחנית ולחידוש הברית בין הישראלים למורשתם, ממקום של בחירה ולא של כפייה.
המנגנון הדתי במבנהו הנוכחי חסר את הכושר לחלץ את עצמו מעצמו. רק אדם חיצוני יכול לנתק את הפוליטיקה מהאמונה. המפלגות החילוניות, שמכרו את האינטרסים של בוחריהן במשך עשרות שנים בתמורה לשקט קואליציוני, חייבות עכשיו לתקן את העוול.
ההפרדה בין שירותי דת לבין המדינה צריכה להתחיל בצלחת. צרכן שמבקש חותמת של חמש או שש כשרויות על הפטרוזיליה שהוא אוכל – יתכבד וישלם על כך מכיסו. משלם המיסים הכללי אינו צריך לסבסד זאת
פירוק המשרד יעודד השתלבות בשוק העבודה, יטהר את הדת מתלות ממכרת ומשחיתה בכספי ציבור, וישים סוף לעסקאות האפלות. הגיע הזמן להחזיר את האמונה למקומה הראוי – טהורה, ישרה ובלתי תלויה בדבר.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו