הקללה של בלעם

סיפורו של בלעם ידוע ומוכר. בלק מלך מואב קורא לו אליו כדי שיקלל את עם ישראל המטריד מאוד את מנוחת בלק. ככל שניתן להבין, בלעם היה מעין כוהן או נביא, ומלך מואב ראה בו דמות סמכותית, בעלת יכולת לנבא הרס וחורבן לישראל.

בפועל, בלעם מגיע לבלק אחרי שקיבל את אישורו המפורש של אלוהים ובכל ה"קללות" שהוא נותן ניכר שהוא מברך ולא מקלל את ישראל.

בלעם למעשה מיישם במדויק את הוראותיו של אלוהים, ולא רק שהוא נמנע מכל קללה כלפי בני ישראל, הוא מברך את ישראל בברכות מאוד ייחודיות וגורם אכזבה רבתי לבלק. בלק כועס מאוד על בלעם ומנסה שלוש פעמים להציב אותו בנקודות תצפית על עם ישראל כדי שיקלל אותו, אבל לשווא.

בלעם למעשה מיישם במדויק את הוראותיו של אלוהים, ולא רק שהוא נמנע מכל קללה כלפי בני ישראל, הוא מברך את ישראל בברכות מאוד ייחודיות וגורם אכזבה רבתי לבלק, ששלח אותו לקלל את ישראל

כאשר בלק בא אליו בטענות בהקשר זה, ובלעם משיב כי אלה הדברים שאלוהים שם בפיו וכי אסור לו לסטות מהם כהוא זה. בסיום של שלושה סבבי ברכות במקום קללות חוזר בלעם לביתו מבלי שהועיל בדבר לבלק. וכך נולד לעולם המושג: "בא לקלל ונמצא מברך".

ואולם למרבה הפליאה חז"ל בחרו לראות בבלעם רשע מוחלט. כך לדוגמה, במשנה משווים בין אברהם אבינו לבלעם:

"מי שיש בו שלושה דברים הללו – עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה – הוא מתלמידיו של אברהם אבינו. ומי שיש בו שלושה דברים אחרים – עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה – הוא מתלמידיו של בלעם הרשע" (פרקי אבות ה).

יש כל מיני פרשנויות שמצדיקות את עמדת חז"ל, אבל לטעמי הן עומדות על כרעי תרנגולת ואין להן שום ביסוס במה שכתוב בספר במדבר.

ובכל זאת אם קוראים היטב את הברכות שמרעיף בלעם על בי ישראל ניתן להצדיק את עמדת חז"ל ולמצוא ברכה אחת שאינה ברכה אלא קללה חמורה:

"כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב".

במבט ראשון זוהי לכאורה ברכה אבל בקריאה מעמיקה זוהי קללה קשה מאוד. בכל ההיסטוריה התנ"כית וגם בהיסטוריה המאוחרת יותר, גורלו של עם ישראל היה מושפע מאוד מאומות העולם ומהאימפריות הסובבות אותו. הוא לא יכול היה בשום אופן להרשות לעצמו להתבודד ולא להתחשב בגויים. האסונות הגדולים ביותר התרחשו בגלל שהעם חשב שהוא יכול להתבודד בעולם, להתמודד מול אימפריות ולשרוד בלי להתחשב בגויים סביבו.

עם ישראל לא יכול היה להרשות לעצמו להתבודד. האסונות הגדולים ביותר התרחשו כשהעם חשב שהוא יכול להתבודד בעולם, להתמודד מול אימפריות ולשרוד בלי להתחשב בגויים סביבו

כך חוסלה ממלכת ישראל על ידי אשור, ועשרת השבטים נעלמו לחלוטין עד ימינו, כך חרב בית המקדש הראשון על ידי בבל, וכך חרב בית המקדש השני על ידי האימפריה הרומית.

בעקבות חורבן בית שני העם הנותר התפזר בכל רחבי העולם והקים קהילות סגורות בגטאות ותחומי מושב ששמרו על מנהגי היהדות, וכך בהכרח גם על עקרון ה"עם לבדד ישכון". ההסתגרות הזו מהסביבה היא ככל הנראה אחת הסיבות להתפתחות אנטישמיות, רדיפות, אינקוויזיציה, גירושים ולבסוף גם השואה.

מדינת ישראל הוקמה באמצעות החלטה היסטורית של האו"ם משנת 1947, וללא החלטה זו ספק אם היא הייתה קמה בכלל. אבות האומה הבינו היטב כי בלי לגיטימציה בינלאומית לא נצליח להקים מדינה עצמאית וכי לצורך זה יש לפעול ליצירת יחסים עם מדינות העולם כדי שיתמכו בנו מדינית וכלכלית.

מאמץ רב הושקע כדי לשכנע בכך את המדינות החברות בעצרת הכללית של האו"ם, ורק התובנה לפיה העקרון של "העם לבדד ישכון" אינו רלוונטי להקמת המדינה – היא זו שאיפשרה את הקמת מדינת ישראל של ימינו.

עם הזמן, ואולי גם הניצחונות במלחמות, במיוחד במלחמת ששת הימים, החלה בהדרגה החזרה על העקרון של עם לבדד ישכון. יש קולות רבים בציבור הישראלי שחושבים שאנחנו יכולים לסמוך רק על "כוחנו ועוצם ידינו" כדי לשרוד, בלי להתחשב באומות העולם.

לאחר חורבן הבית העם התפזר בעולם והקים קהילות סגורות, ששמרו על מנהגי היהדות ועל "עם לבדד ישכון". נראה שהסתגרות זו היא מהסיבות לאנטישמיות, לרדיפות, לאינקוויזיציה, לגירושים ואף לשואה

הביטויים: "לא חשוב מה יגידו הגויים חשוב מה תעשה ישראל", "או"ם שמו"ם", "עברנו את פרעה – נעבור גם את זה", משקפים היטב את הלך הרוח הזה. הלך הרוח הזה מתחזק על ידי התחושה הדתית שאנחנו לכאורה העם הנבחר על ידי אלוהים ולכן יש לנו הגנה מכוח עליון – טענה שלא הוכיחה את עצמה מעולם.

ברור שזוהי תפישה שגויה. ישראל אינה ספרטה ואינה אוטרקיה. ללא יחסים מדיניים, ביטחוניים, אקדמיים, וכלכליים בינינו לבין מדינות העולם – אנו יכולים למצוא את עצמנו דועכים לתוך עצמנו, ולאבד את הקיום העצמאי שלנו כמדינה. די לחשוב על כך שישראל תהיה מנודה על ידי הציבור והממשל האמריקאי ולבחון לאן זה עשוי להוליך אותנו.

מבלי לפרט יתר על המידה אפשר לציין מספר אירועים שמהווים סימנים מעידים למגמת הבידוד העולמי והחרמות, שעשויים להתפתח למגמה חמורה שתקשה על מדינת ישראל להתקיים.

בין אותם סימנים יש צווי מעצר בינלאומיים נגד ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה, פוליטיקאים ישראליים מנודים בארצות הברית ומדינות אירופה, במספר מדינות יש כבר חרם תרבותי, אקדמי או כלכלי, ישראלים שמטיילים בחו"ל זוכים לקללות וגירוש ממסעדות, יש תקיפות של מוסדות יהודים במקומות שונים בעולם ועוד. זוהי כמובן רשימה חלקית ביותר ולא ממצה אבל היא מעידה על המגמה וזה צריך להדאיג אותנו מאוד.

ישראל אינה ספרטה ואינה אוטרקיה. ללא יחסים מדיניים, ביטחוניים, אקדמיים, וכלכליים בינינו לבין מדינות העולם – אנו יכולים למצוא את עצמנו דועכים לתוך עצמנו, ולאבד את הקיום העצמאי שלנו כמדינה

לכן, בניתוח זה, "ברכתו" זו של בלעם היא קללה קשה בפועל שיכולה להביא לחיסול הפרויקט הציוני ומוצע להשתחרר ממנה לאלתר. חז"ל אמנם לא משתמשים בנימוק הזה להגדרת בלעם כרשע מרושע אבל הפירוש המוצע זועק לשמיים – בטח בימינו אלה. הרעיון שהעם היהודי הוא חכם ועוצמתי וידע להתמודד עם כל הרעות החולות הללו אין לה מה לסמוך.

חיים מנור הוא יליד 1947, תושב כפר סבא, גימלאי של מערכת הביטחון בתפקיד בכיר, תואר שני במנהל עסקים ותואר שני נוסף במדעי המדינה.