האובססיה של מדינת ישראל לארכאולוגיה ולממצאים ארכאולוגיים היא לא תופעה חדשה וגם לא תמימה. מעולם לא הייתה. גם החיבור בין שלדים מהעבר לבין שחיתות וציניות שלטונית בישראל אינו חדש. הוא רק קיבל השבוע טוויסט רטוב וחלוד מתמיד.

בשנות השישים החפירות של יגאל ידין במדבר יהודה ובמצדה שימשו לביסוס מיתוס הגבורה הישראלית נגד האויבים שקמים עלינו לכלותנו. מאות אלפי טירונים ישראלים נשבעו על פסגת ההר "שנית מצדה לא תיפול" כשבמקביל, שר הביטחון והגיבור הלאומי שתום העין משה דיין הסתובב בשטחים שנכבשו על ידי צה"ל ובזז להנאתו אתרים ארכאולוגיים, שהעשירו כהוגן אותו ואת משפחתו.

כל מטבע ברונזה יהודי מימי בית שני שהתגלה בחפירות בירושלים גויס מייד כהוכחה והצדקה "לגאולת ציון", כדברי הכתובת על המטבע שהתגלה בחפירות בעיר דוד בדצמבר 2025. שר המורשת עמיחי אליהו הגדיר אותו "המטבע שנמצא 'לגאולת ציון' הוא עוד עדות מרגשת לכך שהשורשים שלנו כאן עמוקים, ואינם ניתנים לעקירה".

כל מטבע ברונזה יהודי מימי בית שני שהתגלה בחפירות בירושלים גויס מייד כהוכחה והצדקה "לגאולת ציון", כדברי הכתובת על המטבע שהתגלה בחפירות בעיר דוד בדצמבר 2025.

מי צריך להתמודד עם הבעיות הקשות של חיינו כאן ועכשיו, אם אפשר להכחיש את קיומן, להפנות את המבט אל העבר, לשכתב אותו לצורכינו ואז להשתמש בו כקלף מנצח בוויכוח שאותו אנחנו ממילא מנהלים רק בינינו לבין עצמנו?

יגאל ידין עם הממצאים הארכאולוגים שאסף (צילום: נדב מן, ביתמונה. מאוסף אדגר הירשביין, הספרייה הלאומית)

לא במקרה, החגיגות הארכאולוגיות האלה נערכות תמיד סביב עדויות מתקופת ישראל המקראית או מימי בית שני. שכבות כנעניות מוקדמות יותר או עדויות מאוחרות יותר – מהתקופה המוסלמית, הצלבנית, הביזנטית או העות'מאנית – לא ימשכו כמעט תשומת לב.

ובכל מה שנוגע ל-150 שנות הציונות, העדויות לכפרים הפלסטיניים שנחרבו במלחמת השחרור נמחקות בשיטתיות ובכוונת מכוון מעל פני האדמה, כשהארכאולוגיה עצמה משמשת במקרים רבים תירוץ לנישול ולהפקעת קרקעות לצורך הקמת "פארקים לאומיים", שאיכשהו מקפחים תמיד את האוכלוסייה הלא יהודית.

כי זה לא העבר עצמו שמעניין אותנו, אלא רק העבר שאפשר להשתמש בו כצידוק לאלימות והפקעה או כקלף פוליטי.

הפארסה המגוחכת השבוע סביב "גילוי" האונייה הטבועה אלטלנה היא משל מושלם לפוליטיקה הפגומה של עידן נתניהו. עידן שבו האמת היא רק אופציה, ובדרך כלל לא האופציה הראשונה, היעד הוא תמיד הצהרה לתקשורת וסרטון תעמולה ברשתות החברתיות, וההיסטוריה היא פלסטלינה שאפשר ללוש אותה איך שרוצים.

הפארסה המגוחכת השבוע סביב "גילוי" האונייה הטבועה אלטלנה הוא משל מושלם לפוליטיקה הפגומה של עידן נתניהו. עידן שבו האמת היא רק אופציה, ובדרך כלל לא האופציה הראשונה

האונייה "אלטלנה" טבועה בחוף תל אביב ב-1948 (צילום: אוסף יעקב רובין, הספרייה הלאומית)

מקומו של שלד הברזל של אלטלנה שהוטבע בים הרי היה ידוע תמיד. שרידים רבים מהאלטלנה נמצאים בישראל ומוצגים לציבור. אין כל הצדקה למבצע מורכב ויקר מאוד לחילוץ שלד הברזל החלוד הזה מהים. וספק רב אם זה בכלל יקרה. אבל למי אכפת? אנחנו בתקופת בחירות ו"אלטלנה" זה מזמן מושג פוליטי ולא רק שם של ספינה.

המורשת הישראלית – זו שעמיחי אליהו הוא השר הממונה עליה – היא תמיד מורשת קרב. לפעמים קרב גבורה עם אויבי המדינה, לפעמים קרב עם בוגדים מבית. ישראל היא אומה שנושאת את עברה על הגב כמו צב עייף, שמשוכנע שהשריון שעל גבו הוא שריון של טנק מרכבה.

הגרוטאה החלודה של אלטלנה – 18 אלף טון השקועים בעומק 500 מטר בלב ים – לא מייצגת את מי שהיינו או את מי שרצינו להיות, אלא את מה שאנחנו מסרבים להפסיק להיות: שבויים מרצון בסכסוכים היסטוריים טראומטיים שבהם כולנו צודקים, קדושים ויורים אחד על השני בתוך הנגמ"ש. או במקרה הזה: בתוך הספינה.

הגרוטאה של אלטלנה לא מייצגת את מי שהיינו או שרצינו להיות, אלא את מה שאנחנו מסרבים להפסיק להיות: שבויים מרצון בסכסוכים היסטוריים טראומטיים שבהם כולנו צודקים, קדושים ויורים אחד על השני בתוך הנגמ"ש

על האירוע ההיסטורי הטראומטי של אלטלנה הרי נאמר ונכתב כבר הכול. מימין ומשמאל. מהאצ"ל ומהפלמ"ח. מצד הממלכתיות ומצד מלחמת האחים. כל הגרסאות נלעסו לעייפה במשך עשורים. אין כל צורך ואין כל הצדקה לחזור ולדוש בטראומה מלפני כמעט 80 שנה, אלא אם כן הסיבה היא להדחיק ולהעלים את הטראומות הטריות שאנחנו מתמודדים איתן כעת.

"אלטלנה" עולה בלהבות ליד חופי תל אביב, 22 ביוני 1948 (צילום: הנס חיים פין/לע"מ)

אפילו דוד בן-גוריון ומנחם בגין – גיבורי הטרגדיה הישראלית ההיא – הניחו אותה מאחוריהם, ובשנותיהם האחרונות חזרו להתכתב זה עם זה תוך הפגנת כבוד הדדי. שניהם נשאו על גופם את צלקות העבר – רצח ארלוזורוב, הסזון, אלטלנה, השילומים – אבל גם נשאו פניהם אל העתיד.

היה זה אך סמלי שממשלת ישראל חגגה השבוע את דבר מציאתה של אונייה שהוטבעה ב-1949, בימים שבהם שדה התעופה בן-גוריון קרס בגלל סכסוך עם ועד העובדים ודרך בגין נחסמה לתנועה על ידי חרדים.

היה זה אך סמלי שממשלת ישראל חגגה השבוע את דבר מציאתה של אונייה שהוטבעה ב-1949, בימים שבהם שדה התעופה בן-גוריון קרס בגלל סכסוך עם ועד העובדים ודרך בגין נחסמה לתנועה על ידי חרדים

למזלם של בן-גוריון ובגין, הם לא הספיקו להכיר את יורשיהם בממשלה: איתמר בן גביר ועמיחי אליהו, שהזדרזו השבוע לגנוב את תהילת אלטלנה מתחת לאפו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ששוב נרדם בשמירה.

למזלם של בן-גוריון ובגין, הם גם לא הכירו את משה פייגלין, מנהיג מפלגת הימין בעלת השם המחייב "זהות", שפרסם השבוע צילום AI של האלטלנה מוצבת באמצע צומת קפלן בתל אביב וכתב:

"את שלד האלטלנה הייתי מציב במרכז רחוב קפלן, כדי שתמיד נזכור את מחרחרי מלחמת האחים אז והיום – ולדיראון עולם של כל מי שמוכן להקריב את ביטחוננו, לעודד את אויבנו, לתקוף אותנו ולהפוך את המדינה לערמה של אפר – ובלבד שהוא יהיה זה העומד בראש הערמה".

את שלד האלטלנה הייתי מציב במרכז רח' קפלן, כדי שתמיד נזכור את מחרחרי מלחמת האחים אז והיום – ולדראון עולם של כל מי שמוכן להקריב את ביטחוננו, לעודד את אוייבנו לתקוף אותנו ולהפוך את המדינה לערמה של אפר – ובלבד שהוא יהיה זה העומד בראש הערמה. pic.twitter.com/UGafAsTxkp

— משה פייגלין Moshe Feiglin (@moshefeiglin) August 24, 2026

למזלם של הדגים שחיים בשלווה בתוך שלד הברזל של האלטלנה בלב הים – הם לא פלסטינים. אחרת ח"כ צבי סוכות כבר היה מפקיע צוללת של חיל הים ויוצא לדפוק לדגים על הראש עם פטיש שניצלים.