החינוך הממלכתי חוזר למרכז המאבק הפוליטי

מערכת החינוך פתחה בשבוע שעבר את שנת הלימודים בלי טקס השביתה השנתי, אבל עם מחסור אקוטי במורים, הישגים נמוכים במבחנים בינלאומיים, שר ומשרד חינוך שמטשטשים את הנתונים ומשבר אמון של ההורים בחינוך הציבורי. במערכת הפוליטית מזהים את הקריסה ומגיעים לבחירות עם מצעים מגובשים ומועמדות המתחרות על תפקיד שרת החינוך הבאה.

בפאנל שנערך בשבוע שעבר ב"ערוץ 12" הופיעו ארבע המועמדות מגוש השינוי, שלמרות הבדלים ודגשים שונים הראו שבכוונתן לנווט את הספינה לאותו כיוון. כך, למשל, מירב כהן (ביחד) ציינה ש"צריך לטפל בסם הממכר של הרשתות החברתיות", ונעמה לזימי (הדמוקרטים) הזכירה את "שיפור החינוך לדמוקרטיה והאפליה בין הזרמים" – הממלכתי־חילוני לעומת הממלכתי־דתי.

עליזה בלוך (ממפלגתו לשעבר של גלעד ארדן) ציינה ש"אם ניקח את הטלפון זה לא יפתור את הבעיה כי צריך ללמד איך להשתמש בו", ודבורה שריפיאן בכר (ישר!) – מורה בעצמה בשנים האחרונות – אמרה שצריך "לחלק את הזמן בין ערכים לפדגוגיה בצורה יותר טובה".

ממשלת השינוי הקודמת פספסה הזדמנות לקדם את החינוך הממלכתי־חרדי ואת לימודי הליבה ברשתות החינוך הפרטיות של החרדים. החינוך החרדי הוא רק חלק מהעניין המחודש שמגלים מתנגדי הממשלה בתחום החינוך

ההסכמה הדרמטית הייתה בכך שכולן תומכות בפתיחה מחדש של ההסכמות מול מערכת החינוך החרדית. כהן: "לפרק את הלפיתה של המפלגות החרדיות, מי שלא מלמד 100% ליבה יקבל 0% מימון". לזימי: "לבנות תוכנית חומש לממלכתי־חרדי ולהכניס אותו לחוק חינוך ממלכתי".  בלוך: "המדינה הפקירה את הילד החרדי […] ואחר כך שולחים צו ולא מבינים למה הוא צועק נמות ולא נתגייס".

שריפיאן: "יישור קו מהחרדי לממלכתי לערבי, ושכולם ידעו וילמדו ליבה ומה זה יהודית ודמוקרטית. כל מי שלא ייכנס למועצה לחינוך ממלכתי ולא יישר קו עם האחדה […] נתקצב אותו לכל היותר ב־15%, כי לא ערכי לא לתקצב בכלל אבל מי שלא יעשה ליבה – לא על חשבוננו". ההסכמה בסעיף הזה ממחישה את ההזדמנות הגלומה בהקמת ממשלה ללא המפלגות החרדיות.

מה מבטיחות המפלגות לשנות בחינוך? פאנל ב"ערוץ 12", 31 באוגוסט 2026 (צילום: ערוץ 12, צילום מסך)

התעוררות ליברלית בחינוך

ממשלת השינוי הקודמת פספסה הזדמנות לקדם את החינוך הממלכתי־חרדי ואת לימודי הליבה ברשתות החינוך הפרטיות של החרדים. גם הסכמתו של שר האוצר דאז אביגדור ליברמן להכניס לימודי ליבה לחסידות בעלז לא התממשה, בעקבות הבטחתו של בנימין נתניהו להעניק לה את התקצוב גם ללא לימודי ליבה בממשלתו הבאה.

החינוך החרדי הוא רק חלק מהעניין המחודש שמגלים מתנגדי הממשלה בתחום החינוך החבוט הזה. "לראשונה זה שנים רבות מתעורר מאבק פוטנציאלי מהצד הליברלי על תיק החינוך, שנהיה אטרקטיבי גם משום שהמשבר החריף וגם משום שהנושא מדובר יותר", אומר רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון.

"הממשלה הזניחה את החינוך הממלכתי וטיפחה את החרדי שהוא פרטי ומפלגתי, וכמי שעוסק בנושא הזה לא מעט, יש פה רגע מעניין שהוא חלק מההתעוררות הליברלית".

"הממשלה הזניחה את החינוך הממלכתי וטיפחה את החרדי שהוא פרטי ומפלגתי, וכמי שעוסק בנושא הזה לא מעט, יש פה רגע מעניין שהוא חלק מההתעוררות הליברלית"

לאחרונה התפרסם ספרו "שעת אפס", הסוקר את השתלטות הימין הדתי על מערכת החינוך, "בזמן שהליברלים ישנו בשמירה", ומציע תוכנית פעולה להחזרת המושכות לידיים ליברליות.

לדבריו, ההתעוררות הליברלית מתבטאת כעת בכך ש"רוב מפלגות גוש השינוי נכנסו לרזולוציות במצע חינוך מפורט, ויש מאבק על תיק החינוך". בדומה למאבק על השוויון בנטל הגיוס, גם ביחס לחינוך החרדי הוא מציג גישה חסרת פשרות, המבקשת לנתק מגע מרשתות החינוך המפלגתיות־פרטיות של החרדים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו במפגש עם ילדים ביום הראשון ללימודים ברמלה, 1 בספטמבר 2026 (צילום: מעיין טואף/ לע"מ)

"יש הבנה של יותר גורמים במערכת הפוליטית, וקונצנזוס נדיר שלא היה קיים בעבר, שכדי לתקן את היחסים בין המדינה לחרדים צריך להתחיל בחינוך. מאוד קשה לדבר על גיוס ושוויון בנטל, במובן הרחב, כל עוד הילדים החרדים הולכים לבית ספר פרטי בבעלות מפלגות, והנושא הזה הפך ליותר דומיננטי.

"ממשלת השינוי הקודמת, שהייתה ללא מפלגות חרדיות, פספסה את ההזדמנות וכמעט לא עשתה דבר לגבי הממלכתי־חרדי, כי הייתה הבנה שאפשר 'לשחק הגנה' כי ביבי עוד שנייה חוזר, או לעשות תיקונים קוסמטיים. אבל אתה מסתכל על מה שנעמה לזימי, מירב כהן וגדי איזנקוט אומרים, שהעסקה הנוכחית לא יכולה להימשך, ויש לקוות שזה יתורגם לשינוי מדיניות משמעותי".

"ממשלת השינוי הקודמת שהייתה ללא חרדים פספסה את ההזדמנות וכמעט לא עשתה דבר לגבי הממלכתי-חרדי, כי הייתה הבנה שאפשר 'לשחק הגנה' כי ביבי עוד שנייה חוזר"

אשרי המאמין. בינתיים, חלק מההתעוררות החינוכית שעליה מדבר הוד מתבטאת גם בגוף חדש שאליו הוא משתייך, הנושא את השם "הקואליציה להצלת החינוך הממלכתי". עשרות אנשי אקדמיה וחינוך, הורים וראשי רשויות שותפים ליוזמה, שקמה לאחר שהנושא נדחק לשולי סדר העדיפויות. הם דורשים מכל מפלגה שתרצה לזכות באמונם להתחייב לצעדים מעשיים.

רמי הוד (צילום: באדיבות המצולם)

בין הצעדים: הצגת מועמדים ראויים לתיק החינוך; הקמת מועצה לאומית לחינוך ומועצה לחינוך ממלכתי־עברי, בדומה לזו שכבר קיימת עבור החינוך הדתי; הבטחת שוויון תקציבי בין כלל הזרמים ותיקון האפליה הקיימת כיום לטובת החינוך הדתי; וכן השקעה בעובדי החינוך. הם מתכוונים לפרסם את עמדות המפלגות ביחס לדרישותיהם, ולעקוב אחר קצב יישומן לאחר הבחירות.

לצד האפליה בתקציבים ובשעות המוקדשות לערכים, הבעיה בחינוך הממלכתי הכללי היא ש"הוא מגרש משחקים של פוליטיקאים. בעוד שלדתי אי אפשר להיכנס כי יש מועצה של שומרי סף ואוטונומיה, כך שמי שבונה את ספר האזרחות זה לא ארגון חיצוני או שר כזה או אחר אלא ראשי מכללות – ויש להם תוספות לדת ותפילה ויהדות, וזה לגיטימי.

"לעומת זאת, אצלנו אין לימודי דמוקרטיה או יהדות לחילונים, אז חלק מהתיקון זה השוואת תנאים, שלא יהיה שר שכל יום מאיים על המורים ופוליטיקאי שמחליף ספרים ומאיים בשימוע על מי שהופיעו בסרטון לשחרור חטופים. החינוך הממלכתי הפך להיות קורבן של הפוליטיקה והמועצה לחינוך ממלכתי־עברי צריכה להיות באותו מודל של הממלכתי־דתי שלהם כבר יש מועצה כזו".

"קיש אומר שהבעיה היא רק במרכז? זה כמו להגיד שבתל אביב יש פקקים אבל במעלות ובערד פחות אז בממוצע אין פקקים"

הקמת המועצה לחינוך הממלכתי-עברי כבר מופיעה במצעים של הדמוקרטים ושל ביחד, כך שיש סיכוי שתיכלל בהסכם הקואליציוני. במצע של ישר! מופיעה הצעה למועצה לאומית לחינוך, שתכלול את נציגי הזרמים השונים.

הכישלון המהדהד שר החינוך יואב קיש הוא באיוש התקנים במערכת, והגימיק של חוזים אישיים לעשרה חודשים התברר כפלופ: באמצעותו גויסו רק כמה עשרות עובדים, מתוך מחסור באלפים.

אווירה של צנזורה והשתקה

"בהסכם האחרון שהאוצר חתם עם הסתדרות המורים הייתה הסכמה ל־6% של חוזים אישיים, ובסוף גייסו 31 מורים, כי אין כאלה אנשים, זו אגדה, הם חושבים שיש כוכבים שיבואו לעשרה חודשים ובקיץ יחפשו עבודה, זה זוועה. קיש אומר שהבעיה היא רק במרכז? זה כמו להגיד שבתל אביב יש פקקים אבל במעלות ובערד פחות אז בממוצע אין פקקים".

תלמידי בית ספר יסודי מתכוננים לחזרה ללימודים במושב ישרש, 9 באפריל 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

הוד מתעקש שהפתרון טמון בהסכם חדש עם ארגוני המורים, שיאפשר גמישות ושילוב נכון יותר בין שעות פרטניות, שעות פרונטליות ושעות הכנה, ובשורה התחתונה – שכר גבוה יותר ושיפור בתנאי העבודה. לצד זאת, הוא מדגיש גם את הצורך בהגברת האמון במורים ובהרחבת האוטונומיה שלהם.

לדבריו, שר החינוך ורבים מקודמיו פיטרו מורים לאזרחות, והפוליטיקה, במובנה הרע, חדרה למערכת החינוך. כתוצאה מכך, מורים חשים מאוימים, ואחרים נמנעים מלהיכנס למערכת בשל אווירה של צנזורה והשתקה.

"מי רוצה ללכת למקום שבו כל פעם שיאמר משהו שמאלני בפייסבוק זה ישר יופיע בערוץ 14? זו סיבה מרכזית לכך שאנשים צעירים וערכיים שנכנסים למערכת לא נשארים בה, כי מטילים עליהם אימה"

"מי רוצה ללכת למקום שבו כל פעם שיאמר משהו שמאלני בפייסבוק זה ישר יופיע ב'ערוץ 14'? זו סיבה מרכזית לכך שאנשים צעירים וערכיים שנכנסים למערכת לא נשארים בה, כי מטילים עליהם אימה. בעיה נוספת היא הבירוקרטיה, ולמנהל יש שתיים–שלוש רשויות שמפקחות, וצריך לדווח לכולן. זה מאוד מתיש, והמטלות הבירוקרטיות אינסופיות, על חשבון העיסוק בחינוך שמצטמצם.

"זו חבילה של שלושה דברים, וגם לאווירה הציבורית יש משקל. זה אחד המקצועות שאמורים להיות הכי יצירתיים אבל מדוכא, וקיש הוא חלק מהבעיה. אם מנהלים משתתפים בסרטון לשחרור חטופים והוא עולה להתראיין נגדם ב'ערוץ 14' ומוציא מכתבים לשימוע, אז למה שאנשים ילכו למערכת הזו?"

ילדים בדרכם לבית הספר בנס ציונה, 1 בספטמבר 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

לינוי בר־גפן פרסמה כי תוציא את בנה לחינוך ביתי, משום שלדעתה למערכת אין תקומה.
"היא טועה, כי אין מערכת שאי אפשר לתקן אותה. הבסיס של החינוך הממלכתי הוא טוב, הדורות פה סקרנים לא רק כי הם הגיעו ככה מהבית אלא כי הייתה פה מערכת שבכל זאת השפיעה, ונכון שהמשבר בשיאו. אז מה עושים ברווחה, בדיור ובביטחון? עובדים כדי לתקן.

"הציבור הליברלי הזניח את החינוך הממלכתי. כשהדתיים והחרדים נכנסים לממשלות הם כל הזמן רוצים את תיק החינוך. אצלנו זה פחות קורה, והגיע הזמן שהמחנה הליברלי ייאבק על החינוך בצורה משמעותית".