קמפיין הבחירות של בנימין נתניהו התייצב בשבוע האחרון, אחרי הרבה תהפוכות, על שני עוגנים: (1) הייתה בגידה (כלומר, אני לא אמרתי שהייתה בגידה; זה "הם" – שרה, שלמה קרעי, "ערוץ 14" וכו'); (2) לא העירו אותי. אם היו מעירים אותי, התוצאה הייתה "שונה לחלוטין".
בדיקה של לוחות הזמנים סביב 7 באוקטובר סותרת באופן נחרץ את החשיבות שמייחס נתניהו לשעת ההשכמה. כל הסימנים מעידים שהוא היה מבולבל, הלום ואולי אפילו קטטוני גם אחרי שקם.
נתניהו בזבז זמן על שטויות, התעכב באופן בלתי סביר, ובעיקר נמנע מלדבר עם ראשי מערכת הביטחון – הרמטכ"ל, ראש שב"כ, מפקד חיל האוויר וכו' – אותם אנשים שיכול היה לתת להם הוראה "לעשות את זה אחרת לגמרי", כפי שסיפר לאבישי בן־חיים, מעריצו ב"ערוץ 14".
זה לא בלתי סביר שמנהיג יילכד כצבי מבוהל באור זרקורי ההיסטוריה – והוא לא יהיה המנהיג הראשון בישראל שכמעט קרס לנוכח צונאמי ביטחוני מופרע. אבל קודמיו, כמו גולדה מאיר או יצחק רבין, לקחו אחריות והתעשתו
זה לא בלתי סביר שמנהיג יילכד כצבי מבוהל באור זרקורי ההיסטוריה – והוא לא יהיה המנהיג הראשון בישראל שכמעט קרס לנוכח צונאמי ביטחוני מופרע. אבל קודמיו, כמו גולדה מאיר או יצחק רבין, לקחו אחריות והתעשתו, בדרך כלל לכיוונים חיוביים.
אומן הפיקסלים הגדול
יש מחלוקת זערורית סביב משך הזמן שלקח לנתניהו לצאת מהבית בקיסריה, להגיע לקריה או לפתוח בישיבה עם ראשי מערכת הביטחון. בימים האחרונים עסקתי בניסיון לפענח אותה, ברמת הדקות – עד שהבנתי שאני בעצם טובע בביצה שנתניהו הציף עבורנו.
משרד ראש הממשלה טוען שיצא ב-7:30 מקיסריה. אני הייתי שם, בסרטון המצורף השיירה נצפתה ברוטשילד בסמוך לביתו ב-7:51. למה לשקר כל הזמן? pic.twitter.com/BInENsdqEW
— Nimrod Ben-Natan (@nimrodb) September 3, 2026
כי בסוף, זה לא באמת משנה אם נתניהו דיבר עם ראש ממשלת הולנד ב־10:15 או ב־10:30, וגם לא ממש קריטי אם הישיבה שלו עם הרמטכ"ל התחילה ב־9:45 או ב־9:55.
וגם אם הגרסה של לשכתו לגבי יציאת השיירה מהמעון בקיסריה ב־7:30 הייתה נכונה (היא שקרית – מנכ"ל חברת הייטק מקיסריה תיעד אותה עוזבת את העיר ב־7:51) – זה לא היה הופך את המענה הרעוע, הדליל והקרתני של מנהיג עם ישראל למשבר הגדול ביותר שחווה לפחות עלוב.
נתניהו הוא אומן ה"פיקסלים": הפרודות הבודדות שמונעות מהאדם הסביר להתבונן בתמונה הגדולה. הוא אוהב להלעיט את שומעיו ברבעי עובדות, פעמים רבות שקריות, כדי להוציא את עצמו מהתמונה ולהיראות תם וגיבור בכל אירוע.
הבעיה בהתנהלותו של נתניהו באותו בוקר נורא, ובגרירת הרגליים שאפיינה אותו, אינה בכך שלקה בהלם או אולי אפילו קרס. הבעיה היא שההתעשתות שלו כללה בעיקר פעולות להינדוס התודעה
מכיוון שלא ראה את "הפיקסלים" הוא טוען שאינו אחראי למחדל במירון; מכיוון ש"התריע" על המנהרות – הוא אינו אחראי להיעדר הטיפול בהן; ומכיוון ש"לא העירו אותו" בליל הטבח, הוא לא נושא באחריות להפקרות שהתרחשה בימים, בשבועות, בחודשים ובשנים שקדמו לו.
הבעיה בהתנהלותו של נתניהו באותו בוקר נורא, ובגרירת הרגליים שאפיינה אותו, אינה בכך שלקה בהלם או אולי אפילו קרס. כל אדם סביר היה קורס, רוב המנהיגים היו מתקשים להתעשת. הבעיה היא שההתעשתות שלו כללה בעיקר פעולות להינדוס התודעה. בזמן שישראל קברה את מתיה, נתניהו לא הציע לה חמלה, כיוון, תקווה, זעם או, חלילה, תוכנית פעולה.
הופעתו הקצרה והבודדת באותו בוקר – כשהוא מאופר, לבוש ועיניו נפוחות במיוחד – הייתה מפגן מדהים של ניתוק רגשי. נתניהו לא הפגין חמלה כלפי משפחות החטופים, לא הביע זעזוע ממצבם של יישובי העוטף, לא הגיש טישו או יד תומכת לעם שישב שבור במקלטים וליווה בדמעות דיווחים בלתי נתפסים מהממ"דים השרופים בדרום.
כל מה שהיה לו לבשר היה הצהרה ריקה ש"אנחנו במלחמה" ו"אנחנו ננצח". הוא הזכיר את ג'ורג' בוש, נשיא ארה"ב, שמיהר להתייצב מול המצלמות ולהכריז: "We'll get the folks who did this", אחרי קריסת התאומים, במקום לעצור רגע ולחוות עם בני עמו את הרגע הקשה.
צ'רצ'יל? נתניהו היה בקושי מנהיג של כנופיית תחתית בדאון טאון לוס אנג'לס שנשבע לנקום בכנופייה המתחרה.
זום אאוט מאותו הבוקר ימחיש שגם בימים שבאו אחר כך עסק נתניהו בעיקר בניסיונות להשתקם פוליטית מהמחדל הנורא. זום אאוט רחב עוד יותר יגלה שגם התקופה שקדמה לטבח לוותה במנהיגות נפסדת
הכחשת הבולשיט הגדולה
זום אאוט מאותו הבוקר ימחיש שגם בימים שבאו אחר כך עסק נתניהו בעיקר בניסיונות להשתקם פוליטית מהמחדל הנורא. זום אאוט רחב עוד יותר יגלה שגם התקופה שקדמה לטבח לוותה במנהיגות נפסדת, רוויה בפוליטיקה ודלה במדיניות.
לאורך שלוש השנים האחרונות הצטברו דיווחים וטענות על התעלמות של נתניהו משורה של אזהרות: החל מסירובו להיפגש עם ראשי מערכת הביטחון בתקופת ההפיכה המשטרית, דרך דחיית הצעותיהם של ראשי שב"כ לחסל את צמרת חמאס, ועד לביקורת מבקר המדינה על אופן קבלת ההחלטות הפגום מול איומים אסטרטגיים.
כך, למשל, סביב מבצע "צוק איתן", בדיון שבמהלכו הבהיר נתניהו כי חמאס מורתע; ובהמשך, עדותו של ראש יחידת צלצל, אודי לוי, שהזהיר את נתניהו מפני הכסף הקטארי – ועוד.
נתניהו הצליח להדוף את רוב העדויות האלה בשורה של תירוצים, כשהוא נסמך על הזיכרון הקצר של הציבור ועל העייפות הכללית. ואז הגיעו שלומי אלדר ורותי יובל עם הפצצה של השבוע: שיחת טלפון עם נשיא איחוד האמירויות, השייח' מוחמד בן זאיד אאל נהיאן.
לא בכדי קשה לנתניהו מעט יותר להדוף את התחקיר הזה. נתניהו עצמו הכחיש בנחרצות בתגובתו לעיתון "הארץ" – "שקר מוחלט"; עוזרו הנאמן טופז לוק פרסם הכחשה רפה וסותרת – "בולשיט", "אין שיחה מדינית שמחוברת לראש הממשלה ולא מתועדת", וחוץ מזה "גורמי הביטחון דרשו להגדיל את כמות העובדים העזתים שנכנסים לישראל" (מה הקשר?).
השאלה השנייה קשה לעיכול: האם ראש ממשלת ישראל ידע והפנים שהמצב בעזה מסוכן, ובכל זאת נמנע מלהתריע או אפילו לעדכן את ראשי מערכת הביטחון?
גם גרסת הוואטאבאוטיזם של סוקר הבית ועד המדינה המומר שלמה פילבר כללה את הטענה המדהימה: "על מי ראש הממשלה צריך להסתמך, על שליט האמירויות או על ראש אמ"ן?" ואילו רב המלחכים מוטי קסטל מערוץ התעמולה 14 התחנן שיספקו לו קצת יותר בשר: "משתוללת הסתה אדירה ועלילה נבזית נגד נתניהו והיועצים שלו מסתפקים בהכחשה דרדלה".
יש להניח שאותה "הכחשה דרדלה" מעידה בעיקר על מבוכה. בסביבתו של נתניהו יודעים שהקלטה או מסמך המאשרים את השיחה עוד יכולים לצוף. עדיף לא לצאת שקרנים מוחלטים. את זה משאירים בדרך כלל ל"ערוץ 14".
אבל האזהרה של מנהיג האמירויות מחדדת שתי שאלות מנקרות, שמלוות את עם ישראל מאז 7 באוקטובר. הראשונה פשוטה יחסית: מדוע מתנגד נתניהו באופן כה פנאטי לוועדת חקירה ממלכתית? התשובה: הוא מפחד שהמידע שיצא ידחוף את ראשו עמוק אל תוך הכישלון, כמי שידע או היה צריך לדעת לאן נושבת הרוח.
הוא היחיד מבין הקברניטים ב־7 באוקטובר שעדיין אוחז בתפקיד ציבורי בכיר, והוא הראשון שעשוי להינזק ממסקנות קשות של ועדה כזאת (שיכולה אפילו להמליץ על הליכים פליליים נגד נחקריה). לכן הוא מעדיף לבצע הפרד ומשול של ועדות חקירה מיניאטוריות – מבקר המדינה, ועדה צה"לית, ועדה משטרתית וכו' – כדי להישאר מפוקסל לנצח, בלי שנבין היכן מתמקד הכשל.
מבחינתו, שנמשיך לחקור במשך עשור, ובלבד שלא יהיו מסקנות.
כמו במקרים אחרים, נתניהו ביכר את המשך הסכסוך על פני פתרונו או ההתמודדות עימו, מתוך הנחה שכאוס – בגבולות, בציבור, בממשלה, בכנסת ובשירות הציבורי – מסייע לו לפקסל ולשרוד
השאלה השנייה קשה לעיכול: האם ראש ממשלת ישראל ידע והפנים שהמצב בעזה מסוכן, ובכל זאת נמנע מלהתריע או אפילו לעדכן את ראשי מערכת הביטחון? האם התגנבה למוחו המחשבה שכאוס ביטחוני כזה או אחר יכול לשרת אותו כמר ביטחון, להזכיר לציבור ש"רק הוא יכול" לטפל באויבים?
זאת שאלה מהתחום הקונספירטיבי. אלא שבהיעדר הסבר סביר אחר, חייבים לשקול גם אותה ברצינות. קשה לקנות שאדם חד וחכם כמו נתניהו לא הבין את פשר שיחת האזהרה ומשמעויותיה.
כמו במקרים אחרים, נתניהו ביכר את המשך הסכסוך על פני פתרונו או ההתמודדות עימו, מתוך הנחה שכאוס – בגבולות, בציבור, בממשלה, בכנסת ובשירות הציבורי – מסייע לו לפקסל ולשרוד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואבל כל העובדות האלה לא מעניינות את ה'בייס', צופי ערוץ 14. מבחינתם, תן להם תירוץ טוב, וזהו. הם רק רוצים 'שהקבוצה שלהם תנצח'. מצידם, שהמדינה תלך לעזאזל. הם כבר ימצאו איך להאשים את ה'סמולנים'.
אלה שבנו את המדינה הזו לתפארת, עד ש'הם' 'ניצחו' וכולנו הפסדנו. נהפכנו לעוד מדינה ערבית במרחב. מדינה ערבית עם שליט סמכותן ומשפחתו המושחתת, חבורת אפסים קקיסטוקרטים שאוכלים מידו, ועדה של מטומטמים שתריע לכל שטות שהוא יעשה, משל היה קוסם בקרקס.
בבונים בחסרי מוח.