פרס חבר השופטים שניתן בוונציה לסרט NAZA היה תסריט ידוע מראש

פרס חבר השופטים שניתן בוונציה לסרט NAZA היה תסריט ידוע מראש. רק סומים יכולים היו להתעלם מהמידע שנפרש לנגד עינינו מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל.

כבר ב-2024, כשבית הדין הפלילי בהאג שחרר את ההודעה על ההחלטה להעמיד לדין את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת מי שהיה שר הביטחון יואב גלנט, כ"נושאים באחריות פלילית לפשעים הבאים לביצוע המעשים במשותף עם אחרים – פשע מלחמה של רעב כשיטת לחימה ופשעים נגד האנושות של רצח, רדיפה ומעשים לא אנושיים אחרים", ובהמשך כשטענותיו של מי שהיה נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק נדחו, ובית הדין בהאג חרץ את דינם – כבר אז הפעמונים צלצלו בקול גדול.

בהמשך, עם פרסום דוח בצלם ברחבי העולם, על "חיסול הקיום הלאומי הפלסטיני", כשלכך נוספו אמירות של סנאטורים אמריקאים כמו ברני סנדרס שטען שישראל לא רק הגנה על עצמה מפני חמאס אלא נלחמת בעם הפלסטיני כולו, והגדיר זאת פשע מלחמה (ספטמבר 2025) – יריעת ההאשמות התרחבה.

כבר ב-2024, כשבית הדין הפלילי בהאג שחרר את ההודעה על ההחלטה להעמיד לדין את נתניהו וגלנט, כ"נושאים באחריות פלילית", ובית הדין בהאג חרץ את דינם – כבר אז הפעמונים צלצלו בקול גדול

במהלך 2025 התכנסו ארגוני זכויות האדם בגרמניה והאשימו את ישראל בפשעים נגד האנושות.

דו"ח רופאים לזכויות אדם הציג עדויות של נשים בהיריון. שם נרשם:

"הדוח מתעד את חייהן של נשים הרות ומניקות בעזה בצל רצח העם המתמשך, ובוחן כיצד קריסת שירותי הבריאות, עקירה בכפייה ומדיניות ההרעבה פגעו באופן עמוק ומתמשך בחוויות ההיריון, הלידה וההנקה בעזה, ושללו מאימהות את זכותן הטבעית להגן, לטפל ולגדל את ילדיהן בביטחון ובכבוד".

בספטמבר 2025 פורסם כי האיגוד הבינלאומי לחוקרי ג'נוסייד העביר החלטה שקובעת כי ישראל מבצעת רצח עם בעזה. נשיאת האיגוד אמרה כי הקריטריונים החוקיים שנקבעו ביססו את ההחלטה כי מתקיים רצח עם בעזה.

ארגון Human Rights Watch פרסם בדצמבר 2024:

"הרשויות הישראליות יצרו בכוונה תחילה תנאי חיים שנועדו להביא להשמדת חלק מהאוכלוסייה ברצועת עזה, באמצעות שלילה מכוונת של גישה נאותה למים מאזרחים פלסטינים הנמצאים בה, ובכך הובילו ככל הנראה למותם של אלפי בני אדם.

עקב מעשיהן אלה, הרשויות הישראליות נושאות באחריות לפשע נגד האנושות של הכחדה ולמעשים הנכללים בהגדרת הפשע של רצח עם. דפוס התנהלות זה, בשילוב עם הצהרות שעולה מהן שכמה בכירים ישראלים ביקשו להשמיד פלסטינים בעזה, עלול לעלות כדי הפשע של רצח עם.

על ממשלות וארגונים בינלאומיים לנקוט את כל האמצעים למניעת רצח עם ברצועת עזה לרבות הפסקת סיוע צבאי, בחינת הסכמים דו-צדדיים ויחסים דיפלומטיים, ותמיכה בבית הדין הפלילי הבינלאומי ובניסיונות אחרים להביא למתן דין וחשבון".

עוד נאמר בדוח:

"פשע ההכחדה ומעשים הנכללים תחת הגדרת הפשע של רצח עם שישראל מבצעת ברצועת עזה".

בספטמבר 2025 פורסם כי האיגוד הבינלאומי לחוקרי ג'נוסייד העביר החלטה שקובעת כי ישראל מבצעת רצח עם בעזה. נשיאת האיגוד אמרה כי הקריטריונים החוקיים שנקבעו ביססו את ההחלטה כי מתקיים רצח עם בעזה

כדי לבסס את הטענות, מוצג נתון של 70 אלף הרוגים, בהם 20 אלף ילדים, על רקע התבטאויות שרי ממשלה שלפיהן בעזה אין חפים מפשע. אחד מהם, השר עמיחי אליהו, אף הציע להטיל עליהם פצצת אטום.

במקביל, פורסם דוח של מועצת זכויות האדם של האו"ם שקבע כי ישראל ביצעה רצח עם ברצועת עזה. ועדת החקירה קבעה שישראל ביצעה רצח עם נגד פלסטינים ברצועת עזה (ספטמבר 2025).

"לאחר שנתיים של חקירות האירועים, החל מאוקטובר 2023, הצהרות מפורשות של רשויות אזרחיות וצבאיות ישראליות ודפוסי ההתנהגות של כוחות הביטחון הישראליים מצביעים על כך שמעשי רצח העם בוצעו בכוונה להשמיד, באופן מלא או חלקי, את הפלסטינים ברצועת עזה כקבוצה".

הוועדה קובעת כי ישראל "אחראית לביצוע רצח עם בעזה", אמרה נווי פילאי, יו"ר הוועדה:

"ברור שיש כוונה להשמיד את הפלסטינים בעזה באמצעות פעולות העומדות בקריטריונים שנקבעו באמנת רצח העם שאותן הוציאו לפועל הרשויות הישראליות בדרגים הגבוהים ביותר".

ועוד נאמר:

"מסע רצח עם במשך כמעט שנתיים במטרה ספציפית להשמיד את הקבוצה הפלסטינית בעזה".

"הוועדה גם קובעת כי ישראל נכשלה במניעת ביצוע רצח עם ובענישה, בכך שלא חקרה מעשי רצח עם ולא העמידה לדין את האחראים".

ועוד: 

"בקביעת מעשי רצח העם, בחנה הוועדה את הפעולות הצבאיות הישראליות בעזה, כולל הריגה ופגיעה חמורה במספר חסר תקדים של פלסטינים; הטלת מצור מוחלט, כולל חסימת סיוע הומניטרי שהוביל לרעב; הרס שיטתי של מערכות הבריאות והחינוך בעזה; פגיעה ישירה בילדים; ביצוע מעשי אלימות מינית ומגדרית שיטתיים, התקפות שיטתיות ונרחבות על אתרים דתיים ותרבותיים; והתעלמות מצווי בית הדין הבינלאומי לצדק".

וכשהפרסומים האלה מציפים את העיתונות הבינלאומית, ישראל מסרבת לאפשר לעיתונאים להכנס ולסקר את המלחמה הזו מקרוב. 1500 עיתונאים הגיעו לישראל עם פרוץ הקרבות, הם הגיעו כשהם נישאים על גלי האהדה לישראל מייד לאחר הטבח בשבעה באוקטובר, וישראל חסמה בפניהם את האפשרות להגיע לאזורי הלחימה.

בתקשורת הזרה מציגים תמונות של הפצצות מן האוויר של שכונות שלמות ללא הבחנה, תוך שימת דגש על החוק הבינלאומי שקובע כי במלחמת מגן יש גם נזק אגבי. וכך, בטמטום האופייני למדינה שאפילו לא יכולה לקיים מרכז הסברה, מנהלת ישראל מלחמה ללא יחסי ציבור.

ועכשיו, שלוש שנים אחרי, נותרנו עם הסרט NAZA. עם עדויות של 24 חיילים ללא שם, שצפויים, על פי המשטר הדיקטטורי שלנו, לעמוד לדין (כשייחשפו) ולהיענש בשלילת אזרחותם.

במקום שיוחלט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, בראשות שופט, שמסקנותיה יכובדו גם כאן וגם ברחבי העולם, ממשיכה הממשלה הזו לנהוג באיוולת האופיינית, להפנות את הזרקור ליוצרי הסרט.

במקום שיוחלט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, בראשות שופט, שמסקנותיה יכובדו גם כאן וגם ברחבי העולם, ממשיכה הממשלה הזו לנהוג באיוולת האופיינית, להפנות את הזרקור ליוצרי הסרט

אנשים, הביטו במראה: דם, אש ותימרות עשן. תימרות עשן שימשיכו להשחיר את מציאות חיינו כאן עד לחקירת האמת.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.