מורשת נתניהו

הבחירות הולכות ומתקרבות ואנחנו תמהים וחרדים לנוכח הימים האלה, מייחלים לכך שיחול שינוי מהותי, שתתחולל תפנית מן היסוד במצב החברתי, הפוליטי והמדיני בישראל; שסדרי החיים שלנו, המקולקלים כל כך ואף המושחתים וההרסניים, בכל זאת ימצאו בעתיד תיקון – ושלמפעל הציוני תהא אולי הצלה.

מי שנמצא בלב העשייה הפוליטית כבר שלושה עשורים הוא בנימין נתניהו, רוב הזמן הזה בתור ראש הממשלה. הנזק שגרם נתניהו למוסדות המדינה ולחברה הישראלית הוא הרה אסון; זהו נזק בלתי נתפס, רחב ועמוק מאוד, כזה שחולל את דריסת הדמוקרטיה, הביא לפילוג נורא ולקרע בחברה ולקריסת מערכות.

כל זאת משום שבראשותו של נתניהו שולטת פה ממשלה בעלת זדון מובהק, חולני, שאידיאולוגיה משיחית מנחה אותה עם פולחן מנהיג; ממשלה שנוח לה באלימות, בשכול ובכישלון ורע לה בטובת הכלל.

בלב העשייה הפוליטית כבר שלושה עשורים נמצא נתניהו, רוב הזמן כראש הממשלה. הנזק שגרם למוסדות המדינה ולחברה הוא הרה אסון, נזק שחולל את דריסת הדמוקרטיה, הביא לפילוג ולקרע בחברה ולקריסת מערכות

התקופה שלפני הבחירות מציבה אתגר: סיכום תקופת שלטונו של נתניהו או בחינת מורשתו. נתניהו השכיל לבנות מיתוס רשמי שקרי סביב עצמו – עם יצרים וסיסמאות נוסכות שיכרון – עם ספרטה ואולי עם מצדה ועם העולם כולו נגדנו, עם צדקנות וקורבנות בתחפושת של זקיפות קומה ועמידה איתנה, קשוחה ואכזרית נגד אויבינו. אלא שבכך הביא נתניהו אך הרס ושכול.

הבחירות הקרבות, אם כן, גורליות: הן תובעות הכרעה לאומית עם ניסוח מחודש של מערכת החיים כולה, תוך התאמה למציאות וחידוד עובדות, ועם היבט אופרטיבי אקטואלי – איך לעשות כל זאת אחרת ואיך יש לעשות ולשנות בעתיד. לא רק על ידי חתירה להשתלבות מדינית באזור, אלא גם על ידי העמקת שלטון החוק, בנייה מחדש של סולידריות ואחריות אנושית והתוויית חינוך מחודש בבתי הספר. חינוך לערכים הומניסטיים וליברליים עם לימודי העבר היהודי כלקח – ולא כציווי משיחי ומיסטי.

עטיפת הספר "מורשת נתניהו" של פרופ' דרור פייטלסון

אם רוצים לרדת לשורשי הדברים האלה ולמהותם יש לקרוא את ספרו של דרור פייטלסון "מורשת נתניהו". בספר זה, פייטלסון, פרופסור למדעי המחשב, הולך אל מקומו הטבעי – הרגל של חשיבה כמותית. ובספרו יוצא הדופן, תקופת שלטונו זו של נתניהו נחקרת מתוך עמדה אקדמית וככל הניתן אובייקטיבית – כמושא למחקר שיטתי.

באמצעות אוסף רב של מדדים, נתונים, מספרים, עשרות גרפים, המחשות, אירועים והשוואות לאורך זמן – הוא מספר את הסיפור האמיתי של תקופה רעה זו; מציג את השינויים שהתחוללו במבנה המוסדות, בהרגלים הפוליטיים, ביחסי הכוח, בדפוסי התקשורת, בתפיסות הציבוריות ובמעמד הבינלאומי של ישראל. ולמעשה, בוחן את עידן נתניהו כצומת גורלי והיסטורי שבו התחולל שינוי חברתי, כלכלי, משטרי ומדיני.

פייטלסון, בספרו "מורשת נתניהו", דרך אוסף מדדים, נתונים, גרפים, המחשות, אירועים והשוואות לאורך זמן – בוחן את עידן נתניהו כצומת גורלי והיסטורי שבו התחולל שינוי חברתי, כלכלי, משטרי ומדיני

לטענתו, עובדות פשוטות ונתונים גלויים, נגישים ומבוססים, מעוגנים במציאות כהווייתה – מורים בפועל על כך שלא זו בלבד שהמדינה בעידן נתניהו נסוגה ללאומנות, התבצרות, נחשלות ובידוד, כי אם ההתקפה הקשה על שלטון החוק ומוסדות המדינה – כרסמה קשות במשטר הדמוקרטי. ההרכב הפוליטי-קואליציוני הפך את המשיחיות והגזענות לדת ולהשלטת חוסר שוויון. יתר על כן: אף הוקמה בשיטתיות מערכת של דיסאינפורמציה ו"מכונת רעל" – שאת אופן פעולתה הוא מנתח בתרשימים – שבאמצעות שיסוי ופילוג מכוונים הרסה את המרקם החברתי של המדינה.

על "מכונת הרעל" הוא מספר כך: אחרי שהחלו חקירות נגד נתניהו, תקף הלה אישית את המשטרה ואת מפכ"ל המשטרה לשעבר, רוני אלשיך; הוא האשים אותם אז במסע ציד נגדו. מייד אחרי התקיפה הזאת, מתברר כי מספר ההתייחסויות הפוגעניות כלפי אלשיך ברשתות החברתיות עלה מכאלף בחודש ל-5,000 וכי 81% מהן באו מהימין. איור גרפי מראה גם את מספר פרטי התגובה ברשת האינטרנט (פייסבוק, טוויטר, טוקבקים) בגנותו של אלשיך.

ואמנם, פייטלסון בונה סביב תקופת נתניהו תשתית עובדתית קשה ומדהימה בהיקפה. "תיק נתונים" המהווה כתב אישום נוקב וחסר תקדים, כזה המציג את ממדי ההרס הנורא שהותירה מדיניות נתניהו.

התיק מורכב, בין היתר, מנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) על אודות האוכלוסייה, תוך התרכזות באינפלציה ובמצב הכלכלי והחברתי הירוד; מנתונים של תקציבי המדינה – המוכיחים עד כמה בפועל המעיטה הממשלה ליישם ולבצע תוכניות; ממאגר החקיקה הלאומי של הכנסת – בכלל זה מעקב אחרי שינויים תכופים ומופקרים בחוקי יסוד; מחוק ההסדרים – כאינדיקציה לשינוי עמוק, קלוקל, בתרבות השלטונית.

פייטלסון בונה סביב תקופת נתניהו תשתית עובדתית קשה ומדהימה בהיקפה. "תיק נתונים" המהווה כתב אישום נוקב וחסר תקדים, כזה המציג את ממדי ההרס הנורא שהותירה מדיניות נתניהו

יש בספר פירוט דקדקני של החוקים שעניינם הגבלת זכויות של אנשים וארגונים ושל אוסף הצעות החוק המעוותות שמיועדות לעשות הפיכה משטרית. עוד מביא הספר נתונים כלכליים על ריסוק מנגנוני הרווחה והנהגת כלכלה נאו-ליברלית, כזו שתוצאותיה נשקפות בין השאר בשלוש עקומות:

1. כיצד שיעור מיטות האשפוז הכללי לנפש ירד כמעט למחצית.
2. כיצד עלה בהדרגה מספר הממתינים לדיור ציבורי.
3. כמה מעטות הן התחלות הבנייה.

ועוד מלמד "תיק נתונים" זה בסכמות ובתרשימים: על הקשר החולני הון-שלטון; על ייבוש השירותים הממשלתיים ועל התקציב המנופח של מעונות ראש הממשלה.

פייטלסון מביא גם נתוני תקשורת וחופש מידע שמהם אפשר להסיק על הטייתו וצמצומו של חופש הביטוי ועל ריסונה של העיתונות החופשית. רישומי שיחות של נתניהו עם עורך "ישראל היום" מצורפים לפרק הדן בכך, ואף יש בו תרשים זרימה המלמד על ההשקעה העצומה של נתניהו במדיה החברתית, זו שיצרה את הביביזם, נרמלה את השחיתות האישית והציבורית והפכה את נתניהו לאליל.

ויש עוד נתונים על המספר המזערי המתמשך של החרדים המתגייסים לצבא – כהוכחה לשיקולים הפוליטיים הקואליציוניים המשפיעים על מדיניות ממשלתית מופקרת; והמחשות המראות איך שיעור הנרצחים בחברה הערבית זינק בתלילות לעומת שיעורו בחברה היהודית. כמו כן יש בספר מעקב אחר מעמדה ההולך ודועך של ישראל באו"ם, בידודה המעמיק בתוך משפחת העמים וקריסת מדיניות החוץ של ישראל.

הפרק המרכזי בספר נסוב על ה"סכסוך הנצחי" והכיבוש הישראלי. הוא מביא תמונת מצב על אודות הקמת התנחלויות ומאחזים והקצאת התקציבים שבצידם, ומוכיח בנתונים כיצד בהקשר של ההתנחלויות, במיוחד בהקשר זה – הממשלה נוטה לפעול בניגוד לחוק ובלי החלטות ממשלה.

לפי פייטלסון, מאז 2017 ההשקעה בהתנחלויות גדלה והיא עומדת על יותר ממיליארד וחצי שקלים של השקעה ישירה בשנה. וזו אינה כוללת את החלק בתקציב הביטחון שמושקע בהגנה על ההתנחלויות. באמצעות תרשים הוא אף מצביע על העלייה בצווי הריסה לפלסטינים בשטח C תוך דחיקתם לאזורי הערים.

מהלכים אלה מלמדים על המטרה – רצון לשימור הסכסוך – ועל העולה מכך – אפרטהייד.

לפי פייטלסון, מאז 2017 ההשקעה הישירה בהתנחלויות גדלה ליותר ממיליארד וחצי ש"ח בשנה, לא כולל תקציב ההגנה עליהן, וגדלה כמות צוות ההריסה לפלסטינים. כל זה מלמד על המטרה – רצון לשימור הסכסוך ואפרטהייד

תרשימים ממחישים גם את השלכות הסיפוח. והם מוכיחים איך הרוב היהודי, בעתיד, יעמוד בסכנה; ואיך בפועל, מדינה דו לאומית כזו תחסל למעשה את המפעל הציוני. כל אלה, אם כן – וגם זו האחרונה – הם תמונת המציאות של מורשת נתניהו.

לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.