ימי מלחמת הנדסת התודעה

אלה הימים של מלחמת הנדסת התודעה. היא תיעשה בכמה אמצעים. הימין בכלל והליכוד בפרט מבקשים לבצע מחיקה עמוקה של כל מה שקרה כאן, כדי שנגיע אל הקלפי ללא המשקעים שצברנו בארבע השנים שהם פה.

הם כבר מערבבים את האמת והשקר, כך שאי אפשר יהיה להבחין בין השניים, בד בבד עם הרחבת השסע והקרע, כי הרי כבר שמענו שהשנאה היא המאחדת אותם.

כמה דוגמאות מהשבוע האחרון: הגרסה של השבעה באוקטובר שנמסרה למבקר המדינה, מול הפרסום של העדות על ידי בנימין נתניהו עצמו. התחקיר של רונן ברגמן ויובל רובוביץ חושף את ההסתרה של האמת לכל אורך ההצהרה של נתניהו כפי שפורסמה.

קואליציית נתניהו מבקשת לבצע מחיקה עמוקה של כל מה שקרה כאן, כדי שנגיע אל הקלפי ללא המשקעים שצברנו בארבע השנים שהם פה. הם כבר מערבבים את האמת והשקר, כך שאי אפשר יהיה להבחין ביניהם

ואם נסכם כמו שנכתב שם:

"ראש הממשלה פרסם מסמך מפורט בן 55 עמודים ובו כל טענותיו על האירועים שהובילו לטבח ומה שקרה באותו הבוקר, כי לדבריו זכות הציבור לדעת את האמת. אז בדקנו כמה אמת יש שם באמת".

והעדות שבאה בהמשך, של מי שהיה מזכירו הצבאי אבי גיל, בעקבותיה הגיעה ארטילריה של השמצות על האיש שמילא תפקידי פיקוד משמעותיים כמו מפקד עורב צנחנים, מפקד יחידת דובדבן, מפקד עוצבת עידן, מפקד עוצבת געש. הרזומה הביטחוני הזה לא סיפק את המגיש הבכיר מאוד ב-103fm אראל סג"ל:

"הניסיון הקרבי של אבי גיל והאחרים פחות מסמל בגבעתי היום".

התזה הזו של סג"ל קיבלה חיזוקים בערוץ התעמולה השלטונית, ולא היה מי שיגיד שם אחרת. את האמת.

כשראש הסגל של נתניהו, צחי ברוורמן, הודה ששינה את השעה שבה העירו את האחראי מספר אחת מ-06:40 ל-06:29 – צריך היה להגיע לעובדה הזו רק בעקבות חקירה.

והידיעה שמחלחלת בנו, שחטופים נהרגו בשבי, כי ראש הממשלה נכנע ללחץ פוליטי מתוך הקואליציה שלו. וכי אנשי לשכתו, האנשים שהכי קרובים לו בלשכה, עבדו עבור המדינה "המורכבת" קטאר, פטרונית ומממנת של ארגון הטרור חמאס, בשעה שלוחמים נופלים בחזית בקרבות מולו. 

תפקידי הפיקוד שמילא – מפקד עורב צנחנים, מפקד יחידת דובדבן, מפקד עוצבת עידן ומפקד עוצבת געש, לא מנעו את ארטילריית ההשמצות נגדו, בהן של סג"ל: "הניסיון הקרבי של אבי גיל הוא פחות מסמל בגבעתי היום"

עוד ועוד נתונים שהיו מאלצים כל נבחר אחר בכל מדינה אחרת לפנות את מקומו – אצלנו הוא נשאר, ללא כוונה להודות באחריותו ובאשמתו, לשלם מחיר ולבקש סליחה.

לצידו, ליצן הטיקטוק שממשיך להדהד מסרים גזעניים, כשהוא עולץ על דמם של חפים מפשע פלסטינים, שנהרגו או נעצרו והם מתבקשים ללחך את האדמה, כשהם כבולים בידיהם וברגליהם.

לצד המראות הקשים האלה נשמעים קולות השמחה שעולים מקרב הפוגעים. זוכרים שבעבר כשאמרנו את הביטוי "מתנחבלים" נשמעו זעקות התנגדות? ומה עכשיו? הביטוי "טרור יהודי" הפך חלק בלתי נפרד מהמציאות הישראלית, כשחיילי צה"ל עומדים מן הצד וצופים בנעשה כמו בסרט.

השאלה הנשאלת היא איך החברה הישראלית שבה גדלנו והתחנכנו עדיין מוכנה להכיל את התופעות האלה (כאן הצגתי רק דוגמאות ספורות, היריעה קצרה מלהכיל).

ואם כל זה לא מספיק, חמורה מאלה היא התמיכה הגורפת של הימין בהשתמטות חרדים במהלך מלחמה.

מה עוד אפשר לומר לאנשים נורמטיביים שעוברים את המלחמה הקשה הזו, שרואים כיצד נעשים ניסיונות להבעיר את השטח בכל אחת מהגזרות, כשהם יודעים שגם ילדיהם, קרובי משפחתם וחבריהם משלמים את המחיר?

איך קרה שהמולדת שלנו הושחתה מן היסוד? 27 באוקטובר מעבר לפינה. זו ההזדמנות האחרונה של כל אחד מאיתנו למנוע את חורבנה הסופי של המדינה הדמוקרטית שלנו.

כששופטת בית הדין הבינלאומי בהאג, המותחת ביקורת קשה מנשוא על ישראל ומאשימה אותנו ברצח עם – זוכה בפרס נובל לשלום – זה מחייב את כולנו להבין שהעולם רואה את ההידרדרות המוסרית והערכית של המולדת שלנו ומתחיל להגיב בסנקציות, ובקרוב יקיא אותנו ממשפחת העמים.

כששופטת בית הדין הבינלאומי בהאג, המאשימה אותנו ברצח עם, וכה בפרס נובל לשלום – זה מחייב להבין שהעולם רואה את ההידרדרות המוסרית והערכית שלנו ומתחיל להגיב בסנקציות, ובקרוב יקיא אותנו

זו ההזדמנות האחרונה לשמור על השפיות. בואו נסביר לכל מי שסביבנו שזו ההזדמנות האחרונה. הפתק שנשלשל לקלפי חייב להיות פתק של שינוי. בואו נקום יחד ב-28 באוקטובר לדרך חדשה.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.