המלחמה המתמשכת עם איראן והחות'ים מציבה את ערב הסעודית בפני אחד האתגרים הביטחוניים החמורים בתולדותיה. אך לצד הפגיעה בתשתיות, בכלכלה וביכולת ההרתעה, מתפתח איום נוסף, שקשה יותר למדוד: שחיקה אפשרית בתחושת הביטחון של הציבור ובאמונו ביכולת ההנהגה להבטיח שגרת חיים.
סימנים ראשוניים לכך עולים מדיווחים מתוך הממלכה ומהשיח ברשתות החברתיות. אמנם אין מדובר במדגם מייצג, ובוודאי שאין עדות למשבר אמון רחב במשטר, אך דווקא במדינה שבה ביטויי ביקורת פומבית מוגבלים, גם שינויים עדינים בהלך הרוח ראויים לתשומת לב.
התקיפות האחרונות על ריאד, ובעיקר הפגיעה בנמל התעופה הבינלאומי המלך ח'אלד, המחישו לציבור הסעודי שהמלחמה אינה מתנהלת רק בגבולות הממלכה או סביב מתקני הנפט שלה. ההרוגים והפצועים, סגירת בתי הספר, המעבר לעבודה מרחוק והשיבושים בשגרת החיים הפכו את האיום למוחשי ואישי.
התקיפות האחרונות על ריאד המחישו לציבור הסעודי שהמלחמה לא מתנהלת רק בגבולות הממלכה או סביב מתקני הנפט שלה. ההרוגים והפצועים, סגירת בתי הספר והשיבושים בשגרת החיים הפכו את האיום למוחשי ואישי
דיווחים מריאד מספרים על שינוי בטון שבו מדברים סעודים על המלחמה. האמונה ביכולת הממלכה להתגבר על המשבר עדיין ניכרת, אך לצדה מופיעים פחד, עייפות ואי-ודאות. יש אף מי שמתחילים לדבר על עזיבה זמנית של המדינה, אפשרות שעד לאחרונה נתפסה כבלתי מתקבלת על הדעת.
גם ברשתות החברתיות מסתמנת תמונה מורכבת. לצד ביטויי אבל על ההרוגים, ובמיוחד על הטייס הסעודי חמּוד אל-כלת'מי שהפך לסמל לאומי, בולטים גילויי פטריוטיות, הזדהות עם כוחות הביטחון וקריאות לנקמה בחות'ים. האשטאגים דוגמת "ערב הסעודית היא קו אדום" ו"אלוהים שמור על ערב הסעודית" מבטאים התגייסות לאומית.
אלא שאין להסיק מכך בהכרח שהציבור רגוע. חלק מהשיח המקוון עשוי להיות מושפע ממגבלות הביטוי, מהדהוד מסרים רשמיים ומקמפיינים מאורגנים, ולכן אין לראות בו מדד אמין כשלעצמו לעמדות הציבור.
ההבחנה החשובה היא בין אמון במשטר לבין אמון ביכולתו לספק ביטחון. נראה כי הראשון נותר גבוה, לפחות על פי העדויות הזמינות, ואילו השני עומד למבחן קשה יותר. מוחמד בן סלמאן ביסס את הלגיטימציה שלו על הבטחה לשינוי היסטורי: מדינה משגשגת, פתוחה, מודרנית ובטוחה יותר. המלחמה מאיימת על שני יסודות מרכזיים בהבטחה הזאת – הביטחון והשגשוג.
מופעי ענק, תחרויות ספורט בינלאומיות ואירועי בידור נועדו להפוך את הממלכה למוקד משיכה עולמי. כעת הם מתקיימים בצל התקפות טילים וכטב"מים, כאשר חלק מתושבי הבירה חוששים לצאת מבתיהם. השאלה אינה רק אם האירועים יתקיימו כסדרם, אלא אם הממלכה תוכל להמשיך לשדר לעולם ולתושביה שהיא מקום בטוח לחיות בו, להשקיע בו ולבקר בו.
מוחמד בן סלמאן ביסס את הלגיטימציה שלו על הבטחה לשינוי היסטורי: מדינה משגשגת, פתוחה, מודרנית ובטוחה יותר. המלחמה מאיימת על שני יסודות מרכזיים בהבטחה הזאת – הביטחון והשגשוג
בהקשר זה, העימות עם החות'ים מורכב במיוחד. בניגוד לאיראן, הנתפסת זה עשרות שנים כאויב ברור, היחס הסעודי לתימן ולחות'ים טעון יותר. אחרי למעלה מעשור של לחימה, הפסקות אש ומשא ומתן, לא ברור לציבור מה ייחשב ניצחון וכיצד ניתן להביא לסיום המערכה.
חלק מהסעודים דורשים להכות בחות'ים עד להכרעתם, ואחרים חוששים מהמחיר האנושי ומהסתבכות נוספת בתימן, מדינה שעימה חולקת הממלכה גבול ארוך וקשרים חברתיים ומשפחתיים עמוקים. במובן זה, האיום החות'י אינו רק צבאי. הוא עלול לכפות על ערב הסעודית מלחמת התשה מתמשכת, ללא אופק מדיני ברור.
יש להיזהר ממסקנות מרחיקות לכת. אין כיום עדות מבוססת להתערערות משמעותית בתמיכה בבית המלוכה, לפיצול במנגנוני הביטחון או להתגבשות מחאה ציבורית. יתרה מכך, התקיפות עשויות דווקא לחזק את ההזדהות הלאומית ואת התמיכה בבן סלמאן. אולם היעדר מחאה אינו מעיד בהכרח על היעדר דאגה או ביקורת. במערכת פוליטית ריכוזית, שחיקה באמון עשויה להתבטא תחילה בדרכים עקיפות: צמצום צריכה והשקעות, דחיית החלטות עסקיות, רצון לצאת מהמדינה או ספקנות גוברת באשר לעתיד.
הסכנה המרכזית למשטר הסעודי אינה בהכרח התפרצות מיידית של מחאה, אלא האפשרות שחוסר הביטחון יהפוך בהדרגה לשגרה. החות'ים אינם צריכים להביס את הצבא הסעודי כדי להשיג הישג אסטרטגי. די בכך שיצליחו לשבש שוב ושוב את החיים בבירה, לפגוע בתשתיות ולערער את תחושת הביטחון, כדי להגדיל את המחיר הפוליטי והכלכלי של המלחמה.
הסכנה המרכזית למשטר הסעודי אינה בהכרח התפרצות מיידית של מחאה, אלא האפשרות שחוסר הביטחון יהפוך בהדרגה לשגרה. החות'ים אינם צריכים להביס את הצבא הסעודי כדי להשיג הישג אסטרטגי
בית סעוד הוכיח בעבר יכולת מרשימה לספוג זעזועים, ואין סיבה להניח שיכולת זו נעלמה. אולם המלחמה הנוכחית מציבה בפני בן סלמאן מבחן שונה: לא רק להגן על גבולות הממלכה ועל מתקניה האסטרטגיים, אלא לשמר את אמון הציבור בעתיד שהוא הבטיח לו.
ד״ר יואל גוז׳נסקי הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אונ׳ תל אביב. מומחה למדינות המפרץ ולסוגיות אסטרטגיות כגון תפוצה גרעינית ויציבות משטרים. לשעבר איש משרד רה״מ וחוקר אורח באונ׳ סטנפורד. באפריל 2020 יצא לאור ספר פרי עטו בנושא יחסי ישראל ומדינות המפרץ בהוצאת אונ׳ אוקספורד. אב לבן ולבת וטייל חובב
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו