המלחמה על שיקום דרום לבנון - חזבאללה מול המדינה הלבנונית

המאבק בין חזבאללה למדינה הלבנונית אינו מתנהל כיום רק סביב הנשק, הפירוז או שאלת הסמכות הביטחונית. הוא מתנהל גם בזירה הרבה פחות דרמטית לכאורה, אבל לא פחות חשובה: מי ישקם את הדרום, מי יסייע לעקורים, ומי יהיה זה שיאפשר למשפחות לחזור לבתיהן.

מאז המלחמה מנסה ממשלת נואף סלאם לבנות מסלול ממשלתי מסודר של "שיבה והתאוששות". ביולי הציג סלאם את העקרונות: פריסת הצבא והביטחון, פתיחת כבישים, פינוי הריסות, החזרת שירותים בסיסיים, ובהמשך גם דיור זמני ודיור מעבר, לרבות בתים מוכנים.

בספטמבר המשיכה הממשלה לכנס את מועצת הדרום, הרשות העליונה לסיוע, משרד הרווחה וגופים נוספים כדי לזרז את הביצוע. במקביל היא מקדמת שיקום תשתיות, מים, חשמל וכבישים באמצעות פרויקטים במימון בינלאומי.

מאז המלחמה מנסה ממשלת נואף סלאם לבנות מסלול ממשלתי מסודר של "שיבה והתאוששות". ביולי הציג סלאם את העקרונות: פריסת הצבא והביטחון, פתיחת כבישים, פינוי הריסות, שירותים בסיסיים ובהמשך דיור

זהו מודל קלאסי יחסית: לא מענק אחד לכל משפחה, אלא מערך של שכר דירה, תיקון בתים, דיור זמני, שיקום תשתיות וסיוע סוציאלי, המחולק בין כמה מוסדות. סלאם אף הדגיש לאחרונה שהסיוע ההומניטרי, החזרת העקורים והשיקום אינם יכולים להתבצע בזה אחר זה, אלא צריכים להתקדם במקביל.

מול המודל הזה הציב חזבאללה השבוע חלופה שונה מאוד. ראש המועצה המבצעת של הארגון, עלי דעמוש, הכריז על תוכנית שלפיה משפחות זכאיות בביירות ובדאחיה יקבלו 14 אלף דולר, ומשפחות באזורים אחרים 12 אלף דולר.

הסכום כולל סיוע לשכר דירה ולריהוט, והוא אמור להיות משולם בארבע פעימות במשך שנה. התשלום הראשון עומד על 3,500 דולר בביירות ובדאחיה ו-3,000 דולר מחוץ להן. התוכנית מיועדת למשפחות שביתן נהרס או הפך לבלתי ראוי למגורים ולמשפחות עקורות מאז המלחמה.

ההבדל בין שני המודלים חשוב. הממשלה מנסה להחזיר את התושב למסגרת המדינה ולהראות שהיא נוכחת: דרך משרד הרווחה, מועצת הדרום, הרשות העליונה לסיוע, פרויקטים בינלאומיים ורשויות מקומיות. חזבאללה, לעומת זאת, משמר את הקשר הישיר בינו לבין המשפחה. אין צורך להסביר מערכת של מוסדות ותוכניות. יש סכום, זכאות ומועד תשלום.

מול מודל הממשלה הציב חזבאללה השבוע חלופה שונה מאוד. ראש המועצה המבצעת של הארגון הכריז על תוכנית שלפיה משפחות זכאיות בביירות ובדאחיה יקבלו 14 אלף דולר, ומשפחות באזורים אחרים 12 אלף דולר

זו איננה תופעה חדשה. אחרי מלחמת 2006 הצליח חזבאללה לבסס חלק ניכר ממעמדו הציבורי גם באמצעות יכולתו להגיע במהירות לנפגעים ולשלם פיצויים. לכן, שאלת השיקום אינה שולית מבחינתו. היא נוגעת ישירות למערכת היחסים שבנה במשך שנים עם הציבור השיעי.

אבל הפעם התנאים שונים. היקף ההרס גדול בהרבה, מאות אלפי לבנונים שנעקרו מבתיהם במהלך 2026 עדיין עקורים, והעלות הכוללת של השיקום מוערכת בעשרות מיליארדי דולרים. כמו כן, גם יכולתו הפיננסית של חזבאללה נמצאת תחת לחץ משמעותי.

יש לציין שגם המדינה ניצבת בפני מגבלות משמעותיות. היא תלויה במימון חיצוני, בתיאום בין מוסדות רבים וביכולת לפעול באזורים שבהם המצב הביטחוני עדיין אינו יציב. נכון לספטמבר, סלאם עצמו ציין כי מאות אלפים עדיין עקורים וכי לבנון זקוקה להמשך גיוס סיוע בינלאומי.

ולכן, ההכרזה החדשה של חזבאללה על פיצויים אינה רק צעד הומניטרי. היא מתרחשת בדיוק כאשר ממשלת סלאם מנסה להראות שהמדינה מסוגלת לחזור לדרום, בין היתר באמצעות רצף ביקורים של ראש הממשלה והשרים באזור, פגישות עם ראשי רשויות ואנשי דת, והצהרות חוזרות על שיקום, סיוע לעקורים והחזרת שירותי המדינה ליישובים שנפגעו.

מבחינה מחקרית, יהיה נכון לבחון את ההתפתחות הזו בשלושה מדדים פשוטים: כמה משפחות יקבלו בפועל את כספי חזבאללה, כמה משפחות יקבלו מענה ממשלתי, ובאיזה פרק זמן.

ההבדל בין שני המודלים חשוב. הממשלה מנסה להחזיר את התושב למסגרת המדינה ולהראות שהיא נוכחת. חזבאללה, לעומתה, משמר את הקשר הישיר בינו לבין המשפחה באמצעות סכום, זכאות ומועד תשלום

זו זירה שראוי לשים עליה את הזרקור, משום שהתוצאה שלה עשויה להשפיע לא רק על השיקום עצמו, אלא גם על אמון הציבור ועל דפוסי התמיכה במרחב הדרומי, ובמיוחד בתוך הציבור השיעי.

אם המדינה תצליח לספק מענה מהיר, נגיש ויעיל, היא עשויה לצמצם חלק מהתלות במנגנוני חזבאללה. אם חזבאללה יהיה זה שיגיע ראשון ובאופן אפקטיבי למשפחות שנפגעו, הוא עשוי לשמר ואף לחזק את מעמדו בתוך סביבתו החברתית. מבחינת המדינה הלבנונית, לכן זהו מבחן גדול הרבה יותר מעוד תוכנית שיקום.

ד"ר נועה ריבן היא חוקרת המתמחה בלבנון, בחזבאללה, בחברה השיעית ובתיאולוגיה השיעית. מחקריה עוסקים בפוליטיקה של העדה השיעית בלבנון, ביחסי דת ופוליטיקה ובמוקדי הכוח הפועלים בתוך החברה השיעית, תוך התמקדות בהתנגדות השיעית לחזבאללה ובהתפתחותה לאורך השנים. היא עמיתת מחקר ב-MECARC באוניברסיטת אריאל ומרצה בתחומי המזרח התיכון והאסלאם.