האם ניתן לסלוח לבני גנץ? על פניו, נראה שלא. מצד שני, למרות שאני לא סניגור של אף אחד, המצב הפעם באמת מסובך.

היה לי קשה לתמוך בו פומבית כפי שעשיתי (או בלשון המליצית המודרנית, היה "לא פשוט"). הייתי עשרות שנים עתונאי בינלאומי בכיר באחת מחברות החדשות החשובות בעולם, והנייטרליות הייתה לחם חוקנו. פרקתי כל עול ושרפתי גשרים כדי לתמוך בגנץ בשנה האחרונה כי הסקתי שבנימין נתניהו הוא אסון לישראל – והסיבות לא מקוריות ולא מחייבות הסבר כעת.

בעיניי, מה עושים הלאה קשור לשאלה האם גנץ עשה כל מה שרק אפשר היה כדי לחסל את החסימה שיצרו יועז הנדל וצבי האוזר, שגזענותם אומנותם, לפני שהסכים להצטרף לממשלת נתניהו. אפשר למחול ואפילו (אולי, בדוחק) להסכים לצעדו אם התשובה לכך היא כן, כלומר שלא היה לו שום סיכוי להקים ממשלת 61.

אני מכבד את יאיר לפיד מאד על עמדתו העקרונית נגד נתניהו והלב שלי איתו, אבל נראה שזה לא לגמרי נכון לומר שגנץ "זחל" לממשלה. תמורת מכירת נשמתו (או הפגנת הבגרות – תלוי איזה נרטיב מעדיפים) גנץ קיבל עסקה מרהיבה. אם זה לא יתפרק בדרך, אז לפי הדיווחים המצב הוא כך:

• למרות שהוא מביא עמו רק 15 חברי כנסת לעומת 58 של נתניהו, הוא מקבל ממשלה פריטטית שבה נראה כי כמעט כל ח"כ של חוסן לישראל יהיה שר – זה חסר תקדים ועל פניו זה המון השפעה.
• יהיו לו תיקי מפתח: החוץ, הבטחון, המשפטים (חשוב מאד כאשר רה"מ עומד למשפט פלילי), התקשורת (חשוב מאד לנתניהו, כי כזה הוא נתניהו), ועוד.
• הוא יוכל למנוע טירוף הרה אסון מבית היוצר של הליכוד. חסל סדר פסקת התגברות, שרי משפטים הקוראים למרד בבג"ץ, ושאר מרעין בישין. כולנו יודעים מה זממו המנוולים, ויש מצב שגנץ יוכל למנוע את זה.
• הוא יהיה ראש ממשלה (בהנחה שנתניהו לא ירמה אותו) בעוד 18 חודשים; זה יותר ממה שאפשר לומר עליך ועליי, אז קצת ענווה לא תזיק. עם זאת יתכן שביבי עשוי להתגלות גם כאן כתחמן, ויבגוד בגנץ ברגע האמת, והדבר לא יפתיע איש (נראה שחלק מתומכיו הנבערים מתים על זה שהוא תחמן; מעניין, אנטרופולוגית). ורק שיהיה ברור: כאשר אני כותב "תחמן", מדובר במילה שעברה כיבוס, אם לא ניקוי יבש ממש.

אבל אפשר היה לעשות את זה אחרת, יותר מכובד, עם נרטיב יותר קביל בקרב התומכים. למה מיהר? למה לא מיצה את המנדט והעביר כמה חוקים? למה נכנע לאיום חלול מאד בעניין בחירת מאיר כהן ליו"ר הכנסת? למה לזרוע כזו דמורליזציה בקרב תומכיו? למה להיכנע לגיוס הבזוי של הקורונה לטובת הישרדותו של הנאשם? למה לשדר שוב שנתניהו סוג של קוסם? למה, לכל הרוחות, להפגין כל כך הרבה חולשה? אפשר ממש להשתגע.

כמובן שייתכן שגנץ פשוט חישב שזו הייתה ההזדמנות הטובה ביותר ואולי האחרונה להיות אי פעם ראש ממשלה; בבחירות רביעיות לא בטוח שהיה שוב המועמד, ולא בטוח שהתוצאה היתה עדיפה, ולא בטוח בעצם שהקורונה היתה משתפת פעולה. באותה מידה ייתכן שלפיד חישב שלו הכי כדאי להיות ראש האופוזיציה; ממעמד זה, אם ינצלו בתבונה, הוא עשוי להבחר לראש ממשלה ב-2023, בעידן פוסט-ביבי (או כשהנאשם יושב במשכן הנשיא, עוד תרחיש מרתיח שכנראה מהווה את היעד של נתניהו).

אבל כל זה לא באמת משנה. התיסכול האמיתי נובע ממיסמוס, אובדן ובזבוז ההזדמנות לסלק את נתניהו כבר עכשיו. זה יכול היה לקרות, כך:

• היו משכנעים, גוררים, קונים או איכשהו מאלצים את הנדלאוזר להתפשר, או מביאים אותם להתפטר, או מעודדים אותם לרדת מהארץ, או משהו, ואז גנץ יכול היה להקים ממשלה של 61, כי אביגדור ליברמן סוף סוף היה מוכן לכך.
• הרשימה המשותפת הייתה מעדיפה לתמוך מבחוץ בתמורה לוועדות הכנסת, קצת חקיקה, כמה תקציבים ותחושת שותפות גדולה וחשובה והיסטורית. איך שהערבים הישראליים ראויים לזה. הקארמה הטובה הייתה עוקפת את העולם וחוזרת הציונה בבומרנג מדהים. וכן, אני יודע שזה היה מסובך, למשל בעת מבצע בעזה. ברית עם פשיסטים וכוהני דת חשוכים זה רע אף יותר.
• הם יכלו אז לחוקק חקיקה מצוינת שמונעת מראש ממשלה לכהן במשפט, ואולי לשפר את שיטת הבחירות, ולתקן את חוק הלאום.
• לאחר מכן, כאשר ביבי בבית משפט וגנץ ממוקם בבלפור בבטחה, נאמר אחר חודשיים של עשייה מבורכת, הם היו יכולים להזמין את הליכוד בתנאים טובים לכולם. גם זו פשרה, מכיוון שהכנופיה הזאת מהווה פיגוע נגד הציונות, אבל לפחות זו הייתה ההקרבה היחידה, וגנץ היה פועל מעמדת עוצמה.

אני עדיין מקווה שבדרך נס נוכל להחיות את התסריט המשובח הזה, אבל לא נראה שזה יקרה.

במקום זאת, נתניהו הרעיל יישאר על כס המלוכה לעת עתה. הליכוד, מפלגה שהרוויחה ביושר שנות דור באופוזיציה, עדיין בהובלה. כחול לבן התפרקה, וחזרנו לפיצול משתק בשמאל, בדיוק כפי שנתניהו רצה. יש סכנה ממשית, כאמור, שהתסריט מוביל אותו לבית הנשיא ב-2021 – ולביטול המשפט. הבטן מתהפכת, ועבור רבים המחשבה שקולם תרם לחרפה הזאת מעלה קבס.

אבל אני כן רואה שבחירות רביעיות לא היו מוצא משובח מהפלונטר, ולכן זו אכן הייתה בחירה קשה, בהנחה שכאמור, שהם עשו כל מאמץ להקים ממשלה בת 61.

גנץ חייב לתומכיו לשעבר את ההסבר הזה. עד שתתברר הסוגיה לא אוכל באמת להחליט לכאן או לכאן. וזה לא רק אני: גנץ חייב הסבר משכנע לבוחריו. הוא ירש אותם פק"ל מהשמאל, ואל לו לחשוב שזכה לאיזה פקדון הסטורי של תמיכה אישית – הכל נבע מרצון עז להפטר מנתניהו ולהפיל את שלטון הליכוד המשחית. זה הזמן לכנות וצניעות ולהיות מענטש; זה לא הזמן לקלישאות וסיסמאות והיבריס כלשהו.

בלי קשר לאיך שההיסטוריה תראה את גנץ, הנדלאוזר לנצח ייזכרו כפיגוע אלקטורלי בוגדני שהציל את נתניהו ללא צורך בשם הטהרנות הגזענית (סליחה – כדי לא "לשבת עם תומכי טרור"). סוג של סוס טרויאני דו-ראשי. הם מנעו מגנץ להיות ראש ממשלה מיד, ויצרו מצב בו ראש ממשלת ישראל יהיה נאשם שעומד למשפט בגין שוחד (אלא אם כן המשפט יידחה – בזיון שהדעת לא סובלת).  פגשתי את האוזר כמה פעמים בתפקידי כעיתונאי, וראיתי בו איש הגון (בוודאי ביחס לשרת הממוצע של נתניהו), ומתברר שטעיתי קשות. חבל מאד.

ליברמן התגלה כחובבן למרות ההילה הרספוטינית. ממליך המלכים התעורר מאוחר מדי, וזה קצת משעשע. לו הגיבור הגדול היה מסכים ללכת עם הערבים כמה חודשים קודם לכן, כאשר לגנץ היו 65 מושבים והנדלאוזר לא יכלו למנוע כלום, היינו נפטרים מנתניהו כבר אז, ואיווט היה יוצא צדיק במקום נעבעך.

ללפיד יש הזדמנות לבנות לעצמו שיעור קומה כראש האופוזיציה. אתגרו יהיה להפוך למנהיג המפלגה הדומיננטית בגוש, כדי למנוע את הפיצול הקיצוני שהזיק למרכז-שמאל בעבר ועזר לימין – ולהפוך בזאת למועמד ברור לראשות הממשלה, דבר שעוד לא באמת קרה.

בעניין הזה, הרבה תלוי במה קורה עם גנץ. האם יתגלה כראש ממשלה משובח כשיגיע תורו, אם אכן יגיע, כך שבבחירות הבאות עדיין יהיה מנהיג המרכז-שמאל? או שמא יסמורטט, כמו יגאל ידין אצל מנחם בגין או שאול מופז אצל ביבי עצמו (ואתו גם גבי אשכנזי – חיסול שני רמטכ"לים במכה אחת)?

לפיד גם תלוי במה יקרה במפלגת העבודה ומרצ. אפשר לדמיין את העבודה פשוט נעלמת, כקדימה ז"ל, במיוחד אם עמיר פרץ יצטרף לממשלת נתניהו; אהבתי את רבין ופרס, וקראתי דברים יפים על אשכול וגולדה וכל זה, אבל לא אזיל דמעה. הם פישלו יותר מדי, והסבלנות שלי פקעה.

למרצ נותרה מעט הצדקה לקיומה אלא אם כן יורידו את אחוז החסימה. אולי תצטרף למפלגה יהודית-ערבית, כנראה עם הרשימה המשותפת (אם זו תשיל את בל"ד מעליה). מצד שני אפשר לראות את יאיר גולן יוצא אל האור כראש מפלגת שמאל שנולדת מחדש – או מצטרף ללפיד, שהרי איבד זה עתה שני גנרלים.

יהיה חשוב ביותר להסיר כל אפשרות ששוב יוכלו להכתים את הרשימה משותפת, מפלגה קריטית לעתיד שפוי כאן, כתומכי טרור. אסור לשמוע עוד הבטחות שלא לשבת איתה ממנהיגי המרכז שמאל – זה גול עצמי מהמטופשים.  אבל מהמשותפת אפשר לבקש להיפרד מבל"ד או לרסן אותה ממש. וחבר'ה: בבקשה, לא עוד דיבורים על שהידים. אף אחד לא מעוניין בפלפולים לשוניים על משמעות הג'יהאד. פשוט, די. בבקשה. זה עוזר לרעים.

כן, חברים, זה נראה כמו זמן ייאוש.

אבל עדיף להתרכז בטוב. אולי זה לא כזה נורא: ממשלה פחות גועלית ואסונית; ראש אופוזוציה חריף וחכם, עם קילר אינסטינקט (כל כך חכם, שאולי יבין את גודל הטעות בהליכתו בתלם הדרת הערבים); וערבים בראשות כמה ועדות, אם זה יחזיק מעמד.

פגשתי מצבים גרועים יותר בפוליטיקה הישראלית. בעצם, אם נודה על האמת, כאלה הם הנורמה. לצערי. נקווה לעתיד טוב יותר.

גנץ והמחבר (צילום: כחול לבן)

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

הפוליטיקה הישראלית רוויה דמויות שטניות ודמויות סתמיות. יש סיכוי לא רע שגדי איזנקוט אינו כזה. טוב שהרמטכ"ל בדימוס החביב לכאורה מצטרף לפוליטיקה, כי כל קול בולט נגד הימין מגדיל את הסיכוי להציל את המדינה.

האם טוב שהצטרף לבני גנץ ולא ליאיר לפיד? זה כבר יותר מסובך.

טוב שהרמטכ"ל בדימוס החביב לכאורה מצטרף לפוליטיקה, כי כל קול בולט נגד הימין מגדיל את הסיכוי להציל את המדינה. האם טוב שהצטרף לגנץ ולא ללפיד? זה כבר יותר מסובך

לגנץ שאיפות להיות ראש ממשלה, ואלה מפריעות מאוד ליצירת מומנטום מאחורי ראש הממשלה לפיד. היעדר מומנטום מאחורי מועמד של הגוש  עלול להשאיר אנשים בבית ביום הבחירות. על אף דמיונו הפיזי המסוים ליצחק רבין, גנץ מלהק עצמו כאן כחתרן סטייל שמעון פרס דווקא. זה לא עושה חסד עם הזיכרון של אף אחד מהם.

מצד שני, יש לגנץ (ושותפו גדעון סער) כרגע יותר סיכויים למשוך קולות מהימין השפוי. רק אלוהים יודע מדוע שפויים אלה רואים עצמם כימין (לא רוצים מדינה דו-לאומית; לא רוצים תאוקרטיה; לא רוצים אוטוקרטיה; אבל ימין, רק ימין – כוחו של מיתוג, אולי). אופטימלית שלישיית ה"מחנה הממלכתי" תוכל להביא מספר משמעותי של קולות ימין מבלי לגרוע מלפיד, ובזאת להגדיל את הגוש.

ההתפתחות גם עשוייה להזיק לאיילת שקד – סליחה, ל"רוח הציונית" – ולהורידה שאולה אל מתחת לאחוז החסימה. זה כמעט חשוב כמו שמרצ כן תעבור, כי הרי ברור שאם שקד בפנים היא חוברת לבנימין נתניהו ולפי הסקרים דהיום מביאה אותו לרוב. הכחשותיה זוכות בצדק לאפס התייחסות.

איילת שקד אומרת כי הרוח הציונית בעד הקמת ממשלת אחדות רחבה אבל בשיחות שניהלה עם חבר מפלגתה מתן כהנא היא סרבה להתחייב שלא תהיה חלק בממשלה צרה בראשות נתניהו ותשלים לו ל-61 מנדטים, אם יידרש לכך. כעת הפרטים במלואם באתר וואלהhttps://t.co/9qYLconYmp

— יקי אדמקר (@YakiAdamker) August 14, 2022

לקינוח – וזה ממש סופלה שוקולד – אם שקד תיעלם היא תיקח אתה גם את כייס הבחירות המיוסר, שותפה יועז הנדל, האיש שמנע מגנץ להקים ממשלה ב-2020. יהיה בזה צדק פואטי.

לגנץ שאיפות להיות רה"מ, שמפריעות ליצירת מומנטום מאחורי רה"מ לפיד. היעדר מומנטום מאחורי מועמד הגוש  עלול להשאיר אנשים בבית בבחירות. על אף דמיונו הפיזי המסוים לרבין, גנץ מלהק עצמו כחתרן סטייל פרס

עם זאת, יש כאן עניין גדול אפילו יותר מחסימת נתניהו והחזרת הפוליטיקה למידת זוהמה נסבלת.

בראיון ל"מעריב" מינואר הבהיר איזנקוט כי הוא מבין את ההתאבדות הדמוגרפית הגלומה בהמשך התמזגות ישראל עם הפלסטינים בגדה המערבית. הוא חזר על זה השבוע כאשר הודיע על הצטרפותו לגנץ. עוד כרמטכ"ל בזמן אינתיפאדת הסכינים הוא התריע נגד אצבע קלה על ההדק והפגין את הגועל הראוי מפסטיבל אלאור אזריה (החייל שהוציא להורג תוקף פלסטיני פצוע, והוריו זכו לטלפונים פופוליסטיים מנתניהו).

נראה ש"שמאלנות" זו היא המניע העיקרי של איזנקוט לכניסה לפוליטיקה.

חשוב שזה מגיע מגנרל, ועוד אחד שנראה יותר מיושב מיאיר גולן. תמיד הרגשתי שהציבור לא מבין באמת את המידה המדהימה שבה האנשים המופקדים על ביטחונו אינם אוהבים את הכיבוש. עמדתם זו נובעת בעיקר מהנימוקים האסטרטגיים-דמוגרפיים לעיל – וגם, לפעמים, כסוגיה משנית, במודל של אהוד ברק, גם על רקע מוסרי.

הייתם חושבים שהנקודה הזו הובהרה היטב כבר ב-2012 על ידי הסרט "שומרי הסף", שבו כל ששת (!) ראשי השב"כ החיים – כולל אחד מבולבל שכעת הוא בליכוד – חשפו את עמדתם שהכיבוש מהווה סכנה לישראל. ריבונו של עולם – ראשי השב"כ, הממונה על שמירת אותו כיבוש!

הדבר חל במידה רבה, כמובן, על רוב ה"ביטחוניסטים" הבכירים, גם כמוסד ואפילו במשטרה.

הייתם חושבים שהנקודה הובהרה כבר ב-2012 בסרט "שומרי הסף", שבו כל ששת (!) ראשי השב"כ החיים – כולל אחד מבולבל שכעת הוא בליכוד – חשפו את עמדתם שהכיבוש מהווה סכנה לישראל

זה שהמרכז-שמאל לא עשה מזה שימוש יעיל, מול ציבור די מיליטריסטי, זה פשוט מטורף. מדובר במקרה קלאסי של בזבוז משאב יקר. זה צריך להופיע בכל ספר לימוד על פוליטיקה שלומיאלית.

זה נבע מפחד לומר דברים ברורים, מחלה של המרכז-שמאל ברוב העולם. כיוון שעמדותיו לרוב דורשות תחכום והעמקה, הבנת היסטוריה, וראיה קדימה, הוא מפחד מהציבור (ודי לקורא ברמיזא). גם ה"בטחוניסטים" עצמם כאלה (מלבד אולי אהוד ברק ואותו יאיר גולן). גם גיבורים גדולים בורחים מהמונח "שמאלני".

זה מביא אותנו לניסוי 2019 עם מפלגת "כחול לבן", ששיקפה באור זרקורים את האמת הנסתרת של היורים והבוכים עם הפלאפלים. אבל במקום להיות מה שהיא, כחול לבן פחדה לומר דבר מחשש השמאלנות. גנץ ניסה אף להדוף את הסכנה באמצאות תשדירים המתהדרים בכלל בהרג מחבלים, משל היה רפול איתן או אפי איתם. כך כחול לבן גם לא הציגה חזון, וגם ספגה בוז על היותה "מפלגת גנרלים" מהגוורדיה של המופת האזרחי בימין.

זה עבד בערך כמו שהקמפיין של בוז'י הרצוג הלא-גנרל עבד ב-2015. רק באמצאות עריקת אביגדור ליברמן לשמאל (כי נזכר שאינו רוצה תאוקרטיה) השיג גנץ תיקו, וההמשך ידוע. איכשהו החבורה הזאת חושבת שהגיעה להישגים אדירים בכך שירשה את האלקטורט השבוי של מפלגת העבודה, ולא הרבה יותר. אנשים הרי אוהבים להתהדר.

בניסוי 2019 מפלגת "כחול לבן" שיקפה באור זרקורים את האמת הנסתרת של היורים והבוכים עם הפלאפלים. אבל במקום להיות מה שהיא, כחול לבן פחדה לומר דבר מחשש השמאלנות

אפשר לקוות שאיזנקוט רציני מעט יותר. אם כך, אולי סוף סוף היתרון הבטחוניסטי – שפשוט חייב להיות קיים פוטנציאלית – יתממש.

אני מבין שכרגע הוא מרוכז כמו קרן לייזר בסילוק נתניהו, ולכן גם הוא יהסס להתבטא בכל נושא אחר. זה לא חכם לדעתי, אבל גם לא מופרך לחלוטין.

השאלה היא מה יהיה אחר כך. נאמר שביבי נכשל בפעם החמישית ברציפות, אולי עושה עסקת טיעון, אולי זוכה בחבילת חינון, ואז נחזה בליכוד נטול נתניהו, מראה אחרית הימים. האם הליכוד הזה יהיה פרטנר לממשלה הרחבה שאיזנקוט מנסה לקדם, אולי כדי לעשות שלום?

פעם הייתה תקווה שליכוד שפוי יותר יכול להיות חלק ממהלך להציל את ישראל – בגדה המערבית, ביחס לחרדים, כל הסיפור. התקווה הזו תמיד הייתה קלושה – אבל היא הייתה קיימת. הרי היו שם פעם דן תיכון ומשה ניסים ודומיהם – אלה לא משוגעים. היו לליכוד כמה בעיות (הקבעון בלבנון, אינפלציה של 400 אחוזים, מניעת הסכם לונדון שהיה מעביר את הבעיה הפלסטינית לירדן, ועוד) – אבל זו לא היתה מפלגה אוטוריטרית לפחות. היא ידעה שיש שופטים בירושלים.

רשימת הכנסת שנבחרה לאחרונה בפריימריז בליכוד היא סימן רע מאוד, תאום סיאמי לרפובליקאים של דונלד טראמפ. אם לשפוט לפי העשיריה הראשונה, אין זכר לליכוד הישן והבינוני הזה, שאולי לא היה גאון גדול אבל גם לא היה מטורף.

הכנופיה החדשה – אפשר לקרוא לה אולי "הליכודניקים החדשים" – תלך עם הראש בקיר ותשמח לשרוף את המועדון. היא גם לא תנטוש את נתניהו כל כך מהר. היא אינה שותפה סבירה לקואליציה "ממלכתית" עתידית. היא גם לא שותפה לגדי איזנקוט כפי שהוא מציג את עצמו.

היא לא ממלכתית.

רשימת הכנסת שנבחרה בפריימריז בליכוד היא סימן רע מאוד, תאום סיאמי לרפובליקאים של טראמפ. אם לשפוט לפי העשיריה הראשונה, אין זכר לליכוד הישן והבינוני, שאולי לא היה גאון גדול אבל גם לא מטורף

האם איזנקוט מתעתע, כמו חלק מקודמיו? העת עת צרה. אין זמן לבזבז. איזנקוט יצטרך להחליט בהקדם מי הוא באמת.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan