ניתוח מעולה. אולם, התרחיש של ממשלת מיעוט מתעלם מהמציאות . הנדל, האוזר, וגם אורלי לוי, בחוץ. להגיד שהם היו נכנסים – הניר סופג הכל, המציאות לא. זה כמו להגיד שמפלגות הגוש תצטרפנה לממשלה הזאת לאחר שתוקם. קוראים לזה wishful thinking
מכל מקום – ועל זה אין ויכוח, גנץ הסיק שהם בחוץ, ואני חייב לקבל זאת.
אם כך, כבר לא מדברים רק על תמיכת הרשימה המשותפת, צריך שת"פ מלא של בל"ד. ‏ואי אפשר להימנע, צריך אצבע מורמת. לא רק להצביע על ממשלה, אלא לכל הצבעה, לכל חוק, יעמדו מולנו 58 מלוכדים. לטעמי אין מספיק מן המאחד בגוש שלנו כדי להתמודד עם זה.

גם כך ממשלת מיעוט במדינת ישראל זאת חצי התאבדות, אבל כשצריך לאחד את יזבק וליברמן לכל הצבעה, זו התאבדות וחצי.
‏אם אני יועץ פוליטי של הגוש אני אומר להם לשבת בשקט ולחכות, כמה חודשים, שנה לכל היותר העסק הזה קורס לתוך עצמו ואתם לוקחים את הבחירות בהליכה. ממשלת אהוד ברק תיראה ככהונה מפוארת מול הפיאסקו הזה.

‏על דבר אחד אני מצטער, שהמהלך נעשה תוך פילוג פנימי קשה. ‏יחד עם זאת, כאזרח מהשורה, אין לי שום אינפורמציה המאפשרת לי לקבוע שאפשר היה לעשות את המהלך אחרת.
זה שבני מינה עצמו ליור הכנסת זו איננה התקפלות. להפך. התפקיד בידנו. אדלשטיין בחוץ.
אל תשכח שכדי ללהטט בתרגילים, ביבי צריך רוב בכנסת, ונכון לעכשיו אין לו, אלא אם יצליח למשוך שוב את המשותפת לחיקו, דבר שכרגע נראה לא סביר. הסיכון הנוסף הוא ליברמן, שעלול להצטרף לגוש ולפרק את הכנסת ולשלוח אותנו לבחירות בלי לתת לגנץ קדנציה משמעותית.
אם יש במה לבא בטענות לכחול לבן זה רק על דבר אחד – על תוצאות הבחירות. תן לי עכשיו את הכנסת של ספטמבר…. גנץ ראש ממשלה מזמן. ‏מי שבעד ממשלת מיעוט, יכול להתלונן שלא עשו את זה אז, ומי שבעד אחדות, יכול להתלונן שלא עשו את זה אז. אז, מצבנו היה טוב יותר…

אם אין לו 61 בלי ליברמן לאחר הבחירות הבאות – זה הסוף. (מה – ילכו לבחירות פעם שלישית?) לא יהייה מנוס, יצטרכו להטיל על מישהו אחר מהליכוד את הרכבת הממשלה. והוא – מי שזה לא יהייה – יצליח. חברי הליכוד צריכים להבין – זו אבולוציה טבעית. הדמוקרטיה בנויה על תחלופה. דמוקרטיה של איש אחד זו סתירה לוגית. לכן, כשהעם לא מחליף את המנהיג, המנגנון ייעשה זאת במקומו.