בניגוד להיימיש, ששולחים את מתבגריהם ל"רומינשפיגה" – שנה בעולם מחוץ לקהילה, שבסופה הם מחליטים אם לחזור לקהילה, לחרדים אין אמונה באמונת תלמידיהם, ולכן הם מתנגדים לגיוס ורוצים מסלולים נפרדים להשכלה גבוהה.
מלבד זאת, תורה הם מפסיקים ללמוד בכיתה ו'. בז' ח' לומדים משנה, ומשם והלאה רק תלמוד לא בכדי: התנ"ך כולל סיפרים עסיסיים שבכל דמות יש פגימה, ובמיוחד בדמות הראשית, אלוהים, שמלבד היותו חם מזג ומגטב לעיתים בחוסר פרופורציה, בעצם שום דבר לא באמת מצליח לו – ברא אדם בצלמו ובדמותו והוא הפר את הצו היחיד. ציווה פרו ורבו ומשני האחים הראשונים אחד רוצח את רעהו. נוח שוכב עם בנותיו, דוד שולח את אוריה למות כדי להיות עם בת שבע, עם הבחירה עושה עגל זהב, וכו'.
ומעל לכל, רוח התורה, המתיישבת יפה עם בית הלל, שלכאורה ההלכה כמותו, שונה בתכלית מהחרדיות של ימינו, 'היא בית שמאי על סטרואידים.