הניתוח המעניין בעניין רצח עם אכן מטפל בפן הציבורי של מה קרה כאן, אבל מפספס הבט אחר. נעזוב את המילה רצח שמתיחסת רק לחיסול פיזי. המטרה של סמרטוטריץ, בן גביר ועוד מספר גדול של חברי ליכוד היא ביטול הפלשתינים כעם, ולצורך זה אין צורך בחיסול פיזי. לצורך זה מספיק סילוק פיזי מהשטח שעליו יושבים המגדירים עצמם "העם הפלסטיני". בהעדר אנשים שחיים בשטח מוגדר ומנהלים את חייהם בעצמם אז אין "עם" ואם אין "עם" לא צריך לרצוח אף אחד, פשוט מעלימים את העם מהשטח ומהתודעה. השימוש במושג רצח עם נועד לפגוע בנו אבל הוא מחטיא את האפשרות להגיע לפתרון שיתבסס על כך שיהודים לא ייעלמו ופלשתינים לא ייעלמו. מקסם השווא שאפשר לגרום ל 4 מיליון איש להעלם מהשטח מחד והאשלייה שאפשר לחסל את ישראל ימשיכו להפריע לכל אפשרות של הפתרון היחיד ההגיוני. הפלשתינים פספסו הזדמנות ב 47 ובאוסלו. ערפאת הכלב חשב שפיכועים ישרתו אותו והוא פוצץ במו ידיו. פרס פספס בזה שלא תפס אותו איפה שצריך שיפסיק את זה. אחרי זה ההצעות הישראליות של כאילו הכל היו סתם קשקוש כי גם המציעים ברק ואולמרט ידעו שהם לא יכולים לממש את ההבטחות וגם הפלשתינים ידעו את זה.