ארגון משמר זכויות האדם (Human Rights Watch) טען היום כי ישראל הרגה אלפי פלסטינים בעזה באמצעות מניעת גישה למים נקיים, פעולה שלדבריו מהווה מבחינה משפטית מעשה של רצח עם והשמדה.
"מדיניות זו, המופעלת כחלק מהרג המוני של אזרחים פלסטינים בעזה, פירושה שהרשויות הישראליות מבצעות את הפשע נגד האנושות של השמדה, שעדיין מתמשך. מדיניות זו מהווה גם 'מעשה של רצח עם' לפי אמנת רצח העם משנת 1948", נכתב בדוח הארגון.
בהצהרה שפורסמה ברשת X כתב משרד החוץ הישראלי: "האמת הפוכה לחלוטין מהשקרים של משמר זכויות האדם.
"מאז תחילת המלחמה, ישראל אפשרה זרימה מתמשכת של מים ושל סיוע הומניטרי לעזה, למרות שהיא פועלת תחת תקיפות בלתי פוסקות של ארגון הטרור חמאס", נכתב בהצהרה.
אף שהדוח מתאר את מניעת המים כמעשה של רצח עם, הוא מציין שהוכחת פשע זה נגד גורמים ישראלים תדרוש גם הוכחת כוונה. הוא מצטט הצהרות של גורמים ישראלים בכירים, שלדבריו, מצביעות על כך ש"ברצונם להשמיד פלסטינים", ולכן מניעת המים "עשויה להוות פשע של רצח עם".
"מצאנו שממשלת ישראל הורגת במכוון פלסטינים בעזה באמצעות מניעת המים שהם זקוקים להם כדי לשרוד", אמרה לאמה פקיה, מנהלת משמר זכויות האדם במזרח התיכון, במסיבת עיתונאים.
בתגובתה, ישראל טענה כי היא דאגה לכך שתשתיות המים יישארו פעילות. היא ציינה כי שותפים בינלאומיים שלחו לעזה מכליות מים דרך המעברים הישראליים, בכלל זאת בשבוע שעבר, וכי ישראל אפשרה כניסת יותר מ־1.2 מיליון טונות של אספקה הומניטרית לעזה.
משמר זכויות האדם הוא ארגון זכויות האדם השני בתוך חודש שמשתמש במונח רצח עם כדי לתאר את פעולות ישראל בעזה, לאחר שארגון אמנסטי אינטרנשיונל פרסם דוח שקבע כי ישראל מבצעת רצח עם.
הדוחות פורסמו שבועות ספורים לאחר שבית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
הדוח, שכולל 184 עמודים, מציין שממשלת ישראל עצרה את אספקת המים המוזרמים לעזה, ניתקה את החשמל והגבילה את הדלק, מה שמונע את פעולתם של מתקני המים והביוב של עזה.
כפועל יוצא מכך, הפלסטינים בעזה נאלצים להסתפק בכמה ליטרים של מים ביום באזורים רבים, הרבה מתחת לרף של 15 ליטרים הנדרשים כדי לשרוד, לפי הארגון.
הכותרות הראשיות עכשיו
מדינת ישראל ניצבת בפני רגע גורלי. זהו צומת קריטי בו ייקבע עתידנו: התדרדרות למדינת יהודה או עצירת הטירוף והשבת הדמוקרטיה למסלולה.
בנימין נתניהו, איש מבוגר ותשוש, שולט בכל מנגנוני השלטון ומכך נובע כוחו המוחלט. ניסיונו הרב וכישוריו מאפשרים לו להפעיל את המערכות, אך שלטונו אינו נצחי. סופו יגיע – אם בדרך הטבע כמו כל אדם, או באמצעות שרידי שומרי הסף והמחאה הציבורית. השאלה המכרעת היא: מה יקרה אחריו?
ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) חוקרת היסטוריה חברתית ומגדרית. היא משתמשת בתקשורת ההמונים של התקופה כמקור להבנת החברות הנחקרות. להנאתה לומדת כל החיים, לפרנסתה מרצה במכללה אקדמית כנרת, לשלמות נפשה מרצה אקטיביסטית במסגרות אזרחיות (פורום מיכל סלה, מכינות קד"צ), פובליציסטית בעיתונות החופשית ונואמת בכיכרות. בחייה הפרטיים קיבוצניקית, פמיניסטית נשואה ואם לארבעה. מאמינה בשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי, כי רוב בני האדם טובים צריך רק ללתת להם את הכלים להראות את הטוב הזה.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
"להיות עם חופשי בארצנו" כתב נפתלי הרץ אימבר בטקסט שהפך להיות המנון המדינה, "התקווה". שאיפה שלא הושלמה מעולם, אבל התערערה משמעותית לאחרונה. השנתיים האחרונות הבהירו עד כמה המשפט הזה איננו מובן מאליו, עד כמה החופש שלנו מאוים – מבפנים ומבחוץ. למרות האמור לעיל אסור לאבד את התקווה ואת העשייה שהם תכלית הציונות.
בשנה ה-77 לעצמאותנו, אנחנו נעשים פחות ופחות חופשיים – להביע דעה, למחות, לחיות בהתאם לערכינו ואמונותינו. זה לא קרה במקרה – במלאת 77 שנות עצמאות ישראל, שבשנים הראשונות כללה ממשל צבאי על ערביי ישראל ומאז מלחמת ששת הימים, 58 שנים של שליטה בעם זר מחוץ לגבולותינו, הכיבוש הולך ומשתלט על העצמאות. כמו ענן שחור וגדול, הוא מכסה את מלוא שטחה של הארץ ולוקח מאתנו את החופש, את הפריווילגיה להיות בני חורין במקום שבו אחרים אינם חופשיים כמונו.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
ההיסטוריון פרופ' מוטי גולני, שנהרג עקב קריסת עץ עליו בעת טיול בנחל השופט, נולד וגדל בקיבוץ גבעת ברנר. בן 71 הוא היה במותו. יומן נעורים שהוא כתב לעצמו בסוף שנות הששים של המאה הקודמת, נועד להיות בעתיד, כדבריו, ספר הנצחה לזכרו.
דבריו מתקשרים עכשיו ליום הזיכרון. קטעים מאותו יומן כלולים בספרו של ההיסטוריון ד"ר שאול פז "פנינו אל השמש העולה". הנושא המרכזי של הספר (שערכתי): הקיבוצים ותנועות הנוער החלוציות בתקופה שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
תגובות אחרונות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
זוכרים את חרפת ה-11:0? בג"ץ המפוחד והמורתע לא ייכנס לבריכה הטובענית כדי לבדוק עובדתית מי צודק בתצהירו – רונן בר או ראש ארגון המחבלים, הדיקטטור, הצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו. השלישיה המובילה אך המובלת תבקש מבר את תאריך הפרישה שלו, תקבל את התאריך, תפסוק שעם קבלת התאריך והפרישה המתקרבת העתירות מתייתרות, אין צורך לתת פסק דין מנומק, ואין צו להוצאות לאף אחד מהצדדים. וזהו. המבצר כבר נפל לפני חמש שנים. מה שנשאר ממנו הם 12 פחדנים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם