כמו גיבור הספר הידוע מהמאה ה-18, חזר אמש ראש הממשלה בנימין נתניהו לזירת הגוזמאות הטלוויזיונית האהובה עליו, כדי להציג לאומה את הלהטוט הידוע ביותר של הברון מינכהאוזן – זה שבו הוא מושך בשיער ראשו שלו, כדי למשות את עצמו מהביצה הטובענית שבה הוא שקע באשמתו.
כמו הברון מינכהאוזן, גם הברון מקיסריה לא הניח אמש לעובדות לעמוד בדרכו. לפתע נעלמה המטרה שריחפה מעל מבצע "שאגת הארי" – בין היתר בתמיכתם הנלהבת של עמית סגל ואנשי ערוץ 14 – להפיל את משטר האיתוללות, לפרק את תוכנית הטילים ולהשמיד את תוכנית הגרעין, וכעת מה שנותר ממנה זה "להרחיק מעלינו סכנה קיומית גרעינית ואת הסכנה הטילאית, ועשינו זאת".
להרחיק מעלינו… בקטנה כזה. עד לפעם הבאה, שכנראה נמצאת ממש מעבר לפינה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בתפקיד הברון מינכהאוזן במסיבת עיתונאים (צילום: יצירת AI)
מי שרוצה להישיר מבט אל האמת יודע: האיומים לא הוסרו. לא לדורות, ולא בכלל. סכנת הפריצה לגרעין עדיין רלוונטית. למעשה, יש יסוד לטענה שאנו עומדים כעת בפני איומים חמורים בהרבה. משטר האיתוללות באיראן נותר על כנו – צעיר יותר, קיצוני יותר וחדור רגשות נקם.
מי שרוצה להישיר מבט אל האמת יודע: האיומים לא הוסרו. לא לדורות, ולא בכלל. סכנת הפריצה לגרעין עדיין רלוונטית
והנה נתניהו חזר גם אתמול על אותה הבטחה שהוא מגלגל כבר 30 שנה, מאז נכנס בפעם הראשונה ללשכת ראש הממשלה: "לאיראן לא יהיה לעולם נשק גרעיני, לא כל עוד אני ראש ממשלה". כלומר: גם לשיטתו איום ההשמדה כלל לא הוסר. אז מה בדיוק עשינו בשלוש השנים האחרונות?
נתניהו חזר ומנה אתמול את ההישגים הגדולים של ישראל במלחמה שנמשכת כבר כמעט שלוש שנים: חיסולם של יחיא סנוואר ומוחמד דף ברצועת עזה, חיסולו של חסן נסראללה בביירות וחיסולו של עלי חמינאי בטהרן.
מנקודת המבט האישית של נתניהו – שמבחינתו כל המציאות המזרח תיכונית סבה תמיד סביבו וסביב הוראותיו והנחיותיו ותוכניותיו – הוא אכן המנצח הגדול במלחמת מנהיגי האזור. כל יריביו באזור אכן חוסלו ורק הוא נותר עומד.
גם כל הצמרת הביטחונית של ישראל מהשבעה באוקטובר כבר מזמן בבית, ורק נתניהו הצהיר אתמול שלא רק שהוא לא מתכוון לפרוש – הוא מתחייב להתמודד בבחירות הבאות ומתכוון לנצח.
אבל מנקודת מבטנו שלנו, בני האדם הרגילים, המותשים, השבורים והעצובים – המציאות מעט שונה.
קיבוצי מערב הנגב חרבו ("אי אפשר להשיג דירה בעוטף עזה!" התגאה אתמול נתניהו, כאילו אין לזה קשר לעובדה שרבות מהדירות בעוטף עזה נשרפו). רצועת עזה עומדת בחורבנה ולא נראה שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ מתכוון להקים שם את הריוויירה שהבטיח. גם חמאס עדיין שולט בשטח, בדיוק כפי שהזהירו את נתניהו בתחילת המערכה.
רבים מיישובי הגליל העליון התרוקנו מתושבים, וממול נזרע חורבן בדרום לבנון, וגם חזבאללה – שאמנם ספג מכות קשות – נותר לעמוד על הרגליים וזוכה כעת למטריית הגנה שמעולם לא זכה לה בעבר מאיראן.
נתניהו חזר והתגאה בכך שמצבה של ישראל כעת טוב בהרבה ממצבה בשבעה באוקטובר: כאילו לא נרצחו אלפי ישראלים, ולא נהרגו רבבות אזרחים עזתים, לבנונים ואיראנים; כאילו לא שקענו בשנים האחרונות למצוקה חסרת תקדים בעולם; כאילו בכירים ישראלים – כולל נתניהו עצמו – לא נרדפים כעת על ידי מוסדות הצדק הבינלאומיים.
כאילו שאנחנו לא נתונים בשנים האחרונות לחרם אמנותי, אקדמי ותרבותי; כאילו דעת הקהל העולמית לא התהפכה על ראשנו; כאילו היחסים בין ישראל לבין מדינות המערב – כולל ארצות הברית – לא נמצאים בשפל שכמותו לא ידענו; כאילו ישראל לא נמצאת בראש רשימת המדינות השנואות בעולם.
וכאילו אין לכל אלה קשר לעובדה שנתניהו הנהיג את ישראל אל תוך האסון הגדול בתולדותינו, ואז זרע במזרח התיכון הרס חסר תקדים, שבתום שלוש שנים לא הביא כל תוצאה מדינית נראית לעין.
ממש כמו הברון מינכהאוזן, גם נתניהו ניסר לשניים את הסוס שהוא רוכב עליו – החברה הישראלית – ואמש ראינו אותו ממשיך לדהור על חצי סוס כשהוא קורא "אחריי! אל הניצחון המוחלט ומעבר לו!"
