הכותב מערבב (בכוונה?) בין שלושה עניינים הקשורים למינוי יו"ר רשות הטבע והגנים לתפקיד בכיר אדם:
1. שהוא בעל קירבה אישית לשרה.
2. שהוא חסר הבנה מעמיקה של צורכי הסביבה.
3. שהוא המזדהה עם המטרות של הדרג הפוליטי.
הכותב עושה שימוש בעניין הראשון ובעניין השני – שאנשים שאכפת להם משלטון החוק יתנגדו לו – על מנת לשבות את הקורא כך שיתנגד גם לעניין השלישי. רטוריקה שמערפלת את ההבדלים בין העניינים.
לגיטימי – וכך גם נעשה פעמים רבות בארץ ובעולם – למנות לתפקידי מפתח אנשים המזדהים עם מטרות הדרג הפוליטי. הכותב יודע את זה אז הוא לא מסביר למה זה לא ראוי לדעתו, אלא תוקף את שני העניינים האחרים.
ובתוספת – ככה, שיהיה עוד יותר מרגש – הוא מוסיף את האפוקליפסה של התפרקות המדינה… קרשנדו מדהים.

כמו תמיד, הוא מנסה למרוח את המראיין ואת הקהל. המסיכה המנומסת שמסתירה את הפרצוף.

מי שעיניו בראשו, צריך להתפכח. האויב הוא הערבי המוסלמי – ייקח מה שאפשר תוך משא ומתן ואת השאר – בכוח. כך מצווה עליו הקוראן.

"ישראל צריכה להבין שהיא לא יכולה לשלוט בעם הפלסטיני" – הפוך! אם לא נשלוט בהם אז הם ישלטו בנו, ואת התוצאות ראינו.

הכתבה הזו הייתה יכולה איכשהו לעבור לפני השבעה באוקטובר, כאשר עוד היה מי שהאמין שיש עם מי לדבר. הכתבה מתארת, למעשה, את שירת הברבור הפרוגרסיבי. על הנייר, אם הערבים לא היו ערבים, היה אפשר להניח שיש להם את אותו סולם הערכים שיש למרבית המערב. אבל ראינו שזה לא המצב. כמובן – חשוב להם לחיות ברווחה, חשובה להם בריאותם, חשובים להם ילדיהם. העניין הוא שבראש סולם הערכים שלהם עומד הערך של "להרוג יהודים וכמה שיותר" – זה מבטל את האפשרות לדון איתם. אחרי השבעה באוקטובר, מי שמסרב להודות בכך, לא רק משקר לעצמו ולאחרים, אלא גם מסכן את חייהם של תושבי מדינת ישראל.

מסוג הכתבות שהייתי רוצה לקרוא. תודה.

שלומית, אם יוצא לך לקרוא את זה – נכנסת לליבי ואני מרגיש את כאבך, על אף שאיני חווה אותו אישית. את בגיל שבו הייתה אימי כאשר היא נפטרה, ואת נראית כך כל יפה בתמונה כאן. פתאום בגיל 60, להתחיל מחדש – נשמע לא מציאותי. אני שולח לך אהבה גדולה.