המחבר מציע תרחיש אופטימי, אפשרי לפי ראייתו, והמגיב הראשון מנבא לנו תרחיש פסימי, היחידי האפשרי על פי ראייתו.
אז לדעתי — זה עוד לא נגמר, עדיין הכל פתוח והכל אפשרי, ובהחלט תלוי גם בנו, כציבור. זוכרים למי ניתנה הנבואה? אז – בדיוק כמו שכתב מחבר המאמר — עלינו לבחור איזה עתיד אנו רוצים לנסות לקדם, ולא להתייאש בטרם עת. כמו שאמרה המדינה, 'השמועות על מותי היו מוקדמות ומוגזמות'.

מסכים לגמרי עם הטענות במאמר
זאת ועוד — צריך לומר —
אנחנו לא לבד, זה בכל העולם
ההומניזם בנסיגה ופחות כוח לעם
משטרים אלימים משתפים פעולה
זה את זה מחזקים רודפי השררה
ואנחנו הקטנים — מצבנו די רע

אני נהנה בדרך כלל לקרוא את המדור של בן-עמר. עם זאת, הפעם הוא מפספס בגדול. לדעתי. הכשל שלו הוא בכך שהוא מזהה את השליטים עם החברה כולה. לא די בכך שאנו משלמים את המחיר על עוולות השליטים — אנחנו אמורים (לגישתו) לשאת באחריות (הציבור בחר נתניהו, שהציבור ייחנק). אבל האחראים לעוולות השילטון כלפי החברה הם השליטים. והם אלה שצריכים לתת את הדין. במקרה האמריקאי — האחראים הם כל שכבת השילטון — שתי המפלגות — כבר עשרות שנים, וביתר שאת — טראמפ וחבורתו. הציבור האמריקאי די חסר מודעות ובכל מקרה גם חסר אונים למול השליטים. רציתי לכתוב שבישראל זה לא יכול לקרות, אבל זה לא מצחיק. כי גם בישראל אנחנו כבר נתונים מזה שנים רבות בצבת של שליטים שדואגים לעצמם, למגזרם, וטובת הכלל מעניינת אותם כקליפת שום. וגם בישראל אנחנו חסרי אונים מולם.