יש אנשים שפשוט לא רואים את מי שמולם. לא מתוך רוע טהור. לא מתוך רשעות מכוונת. פשוט אין להם את היכולת להרגיש את הסבל של אחר. לא משנה מה תראה להם — דמעות, תחנונים, סרטון של חטוף מתחנן על חייו, משפחה חרבה אחרי "הותר לפרסום" — זה לא נרשם. אין קליטה.
לא רעים – ריקים.
אנחנו נתקלים בהם כל הזמן. בעבודה, בתחבורה הציבורית, בשירות הלקוחות או בפוליטיקה. לפעמים זה הבוס שדורש מאנשים להישאר עד אמצע הלילה כשהוא בכלל בחו"ל. לפעמים זו פקידה שחותכת גורלות במבט מזוגג. לפעמים זה סתם מישהו שעוקף אותך בתור – ולא מבין מה הבעיה.
אורן (Oran) אדלר הוא אמן דיגיטלי ואוטודידקט, בוגר קאמרה אובסקורה, מומחה ב-AI ויזואלי, אפטר אפקטס ותלת־ממד. יוצר, מלמד ופעיל מחאה ותיק, עם שני עשורים של ניסיון בעיצוב, הדמיה ועריכה. משלב אמנות חזותית עם ניתוח חברתי; יוצר ממים עם עוקץ פוליטי חד, נע בין עולמות הדמיון לפרינט מחאתי – ומפסל מציאות בפיקסלים, ב־300dpi.


































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואיך הכל מותר להם? איך הם יכולים לפרק את כל מה שהוא הלב הפועם של הישראליות?
התשובה היא שחוקי המדינה לא מגינים עלינו מפני שלטון שרוצה להרוס את הדמוקרטיה מבפנים.
לצערנו , כל מה שעושים לוין, רוטמן וכמובן נתניהו הוא חוקי.
הכנסת לדורותיה, התחמקה מלחוקק חוקה שתגן. על המיעוט מעריצות הרוב.
לכן, בג"צ מתקשה להגן עלינו.
וכשיגיע היום הגדול ונחליף הממשלה הרעה הזו, חייבים לחוקק חוקי יסוד חזקים ומוגנים שיגבילו את כוח הממשלה, יגנו על השוויון, על טוהר המידות ונחזור להיות מדינה חכמה, צודקת ומלוכדת.
זה השיעור הגדול מההשתוללות חסרת הרסן, שבה אנו חיים.
חשבתי שדברת על חלאות מסוגו של רבין שכינה פרופלורים את הימין שבכה את נשמתו באוסלו . אולי על חלאות מסוגו של שרון וחלוץ שאטמו ליבם לזעקות המגורשים . או למחראה מסוגו של פרס שכינה את נפגעי הטרור קרבנות שלום . אבל לא . בעולמו הצר כנמלה של הסמולן המצוי . סבל האחר כלל לא קיים אלא אם כן הוא פלסטיני או כלב חוצות מוכה . לכן אינני קונה את האמפטיה לסבל משפחות החטופים . הכל ניצול ציני מרושע של סמול אובדני
תגובה לגולדסטאר:
כן, גם זה חלק מהמסר.
כל עוד אנחנו שותקים — אנחנו חלק מהבעיה.
אבל לא כל מי שצועק מתוך הכאב שותק במעשה.
כתיבה היא לא תחליף לפעולה, אבל היא גם לא בריחה ממנה.
לפעמים מישהו צריך להדליק את האור במערה לפני שמתחילים לצאת ממנה.