אני לא ממהר ליפול מהכיסא נוכח המחאות אם כי גם אני לא בעד שישרפו לי את הבית – קיבוץ מענית במקרה שלי. מנגד, קשה מאוד להתעלם מהאקסיומה שנחנכה עוד לפני היות הביבי, לפיה כל ביקורת על מדינת ישראל וממשלותיה נדונה לפסילה מוחלטת בטענת אנטישמיות. מעט היסטוריה ולמידת העובדות במלוא היקפן לא היו מזיקות למחאה, אבל צניעות והכרה בעובדות במלוא היקפן, הכרחיות לישראלים. אני גם מחבב מאוד את זכויות הביטוי והמחאה, גם כשהן מופנות כלפי.

"שטחים" מקפל בתוכו את תעתועי כל הכשל ההבנתי-מוסרי להווית הציונות,בעיקר בתקופה שלאחר ה7.10,למי שעוד היה צריך כדי לשנות את חשיבתו.
לישראל את "שטחים".יש חבלי ארץ/מולדת.גם אם נראה ל"עצלנים" מחשבתית שמהלך "לוגי" של מתן/קבלה זל דבר מה "יפתור" איזו סוגיה סטטיסטית/סטטוטורית.
השומרון,כמו הגליל,הנגב המערבי,הערבה הוא הבית והבטוחה לעם היהודי.לא נוכל לברוח מזה.הנושא מאתגר.זו הסוגיה העיקרית.אין פתרונות מתימטיים. ישנו הנושא של האמונה באחיזתנו בקרקע,כולה תוך היאחזות באמונה ארוכת השנים ולעתיד.
ללא אמונה,לא נחזיק אפילו בירוחם.

על פניו – עסקה נסבלת (בקושי אבל- נסבלת). ובתנאי שלא ישאר הפוליטיקה. אבל—- מאחר והאיש כל כך לא אמין, כל- כך שקרן… איכשהו ימצא את הפראייר התורן שבעזרתו ינצל, איכשהו אף אחד לא ימשוך ב"דש מעילו", ושוב – יופעלו הטריקים והשטיקים ומכונות הרעל… ונמצא עצמנו – שוב בתהום הסחי הזה… בדיוק כפי שהרגשתי עם עלייתו בבחירות האחרונות…. אין אמון.

תודה על שבוע משמעותי לנוער הנפלא שלנו שמסב לנו גאווה עצומה. הבן שלי חזר מהשבוע הזה עם אור בעיניים. אכן מה שהם עשו מרגש אותנו מאוד ומלמד מאוד אותנו שיעור. ההורים. על תקומה מהאבל. הם דור התקומה ואנחנו גאים בהם על כך כל כך

תודה רבה דניאל על המעשה וסיכומו הכתוב. היטבת.ם להבין את נפש הנוער שלנו.
כבת למורה למקרא, לשמוע דור שלישי חוזרת מהשבוע המרוכז ואומרת "היה מעניין, נהניתי ללמוד"- דייני.
ממש היום שיחה עם בתי שאומרת -" תנו לחזור להיות אנחנו. בשום אופן לא קורבנות מסכנים, אבל גם לא סמל, לא שליחות". ואני מסבירה שקצת מאוחר מדי כי אכן הם נותנים לכולנו כוחות והוכחה שאפשר לצאת מהסיפור הזה אחרת. לפחות ברמה האישית של כל אחד מאיתנו. ושכל המסביב רק לא יפריע…