פרופ' אברהם עוז
הזמן של
פרופ' אברהם עוז

אברהם עוז הוא פרופסור אמריטוס לדרמה וספרות באוניברסיטת חיפה ובמאי בתיאטרון אלפא, ת"א. הוא חוקר שקספיר בעל שם בינלאומי, וספריו ומאמריו פורסמו בארץ ובעולם. תרגם מחזות רבים, אופרות ושירה; שימש בין השאר ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטאות ת"א וחיפה, חבר ההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי, וערך כתבי עת ותכניות בטלוויזיה וברדיו. יביים בקרוב את מחזהו "הר תפארת" על העלייה הראשונה ושורשי הציונות

חנוך לוין חסר לי כידיד וכאושיית קיום

את הציבורי יאמרו רבים ויגידו היום, אבל אני, כמו עוד כמה חברים קשישים במועדון הזה, חוֹוה ביתר שאת את העצב האישי.

בגילנו המתקדם אין זה חיזיון נדיר להיפרד מבני דורנו, המסתלקים אט אט ובחשאי מעל במת חיינו האוזלת. חנוך לוין היה מאז ומעולם בוגר ממני בשנה, על כל המשתמע מכך, וכך נשאר עד עצם היום הזה, בדבריו ושתיקותיו. אלא שלדידי, מזה עשרים שנה בדיוק, הוא חוטא לתפקידו הזה.

הוא חסר כידיד וכאושיית קיום. כמי שהיה אמור להתבונן אל הזירה הזאת, שעזב בחוסר אחריות משווע היום לפני עשרים שנה – ולומר דברים, אם ישירות ואם על דרך הכתיבה – שהיו חזקים מכל המילים הנישאות ברוח, של אותם המוחזקים בעיניהם כאורים ותומים.

הוא חסר כידיד וכאושיית קיום. כמי שהיה אמור להתבונן אל הזירה הזאת, שעזב בחוסר אחריות משווע היום לפני עשרים שנה – ולומר דברים

ואולי לא. כי רק הקליפה הגופית נסתלקה. והוא, שהגוף היה בראש מעייניו, ידע לדבר גם מעֵבר לגוף. גם סתם מלים שלו, גם כאלה שנקראו בדיעבד, שמורות בכספת האישית כאוצרות נדירים שלא ניתן לממש, אבל עצם קיומן שם יש לו ממשות איתנה, כמו קיר תומך, כמו רוח מבדרת בימי החום המעיקים.

המון נימים ומיתרים מתקשרים למארג הסבוך והאוורירי הזה. עירונית אלף מול עירונית אלף ערב, מעין הפרדה מעמדית, שלמרות הסינכרוניות בזמן לא התממשה בינינו בזמן אמת.

וטוב שכך, כי במבט לאחור התקיים הזיכרון המשותף מבלי שיעלה העוקץ המעמדי המזויף; והאוניברסיטה, בקישורים הלא הגיוניים של מי שלא למד רשמית בחוג לתיאטרון, והיה איש התיאטרון הגדול שבכולנו; ומערכת עיתון הסטודנטים "דורבן", בו השיק המדור הספרותי שלי לדף האחוריים שלו; ומסיבות ימי ששי בעיר, שבהן שתי מסיבות, כפי שאמר לי פעם, הכילו את כל הפקולטה למדעי הרוח; והחבורות הספרותיות, ובנימין תמוז במוסף הספרותי של "הארץ"; והמפגש במילואים במלחמה הארורה היא שכל הבאות אחריה השתרגו מן העצב שחווינו בה מול אופוריה משתוללת; וימי הקברטים של הפרינג' וסולומון גריפ בבוסתן; ואחר כך ברית התיאטרון הקאמרי, כשכל מילה דרמטית שנכתבה ונשלמה הוסגרה לידי, כחבר במעין מסדר של נזירים בשולי המזבח הבתולי של הבמה, שטרם ידעה את הטקסט ההולך ונכתב.

ואיך נשלחתי ללונדון להביא סכינים מעוצבות במיוחד למעננו על ידי חרש אמן בתיאטרון הלאומי: סכין דוקרת וסכין שוחטת, ושקיות של דם, ואת כל זה להעביר בביטחון של "אל על"

כמה סיפורים: מעורבותי שלא מדעת בחטיפת הבן ישראל מאמו לארץ, והקשר שקשר מאחרי גבי לשדך לי עוזרת הפקה מאיטליה, בעיצומם של צילומי "פלוך" הקדחתניים; ואיך נשלחתי ללונדון להביא סכינים מעוצבות במיוחד למעננו על ידי חרש אמן בתיאטרון הלאומי: סכין דוקרת וסכין שוחטת, ושקיות של דם, ואת כל זה להעביר בביטחון של "אל על"; והישיבות על ייסוד מרכז הפרינג' הראשון, עם שטרנפלד וטלי רעייתי והספרי; ואיך חיזרנו על פתחי התיאטרונים עם פולדי שצמן ועוד למצוא במה ל"ילד חולם"; כמה נדבכים; וכמה מילים שנאמרו וכמה מילים שותקות.

וזו התמונה: אחת מני רבות. 1981. עונת השנה – עכשיו בערך, בשיפולי הקיץ. קיץ אחד לאחר שהפרכנו בפעם הראשונה, לאור חזונו המסור של אורי עופר, בלונדון ובאדינבורג, את המיתוס השקרי שהתגלגל שנים – שיצירתו של חנוך כה נטועה במחוזותינו שאיש בעולם שמחוצה להם לא ישכיל להבינה.

בקיץ שלאחר ה"יאנג ויק" והתיאטרון הדחוס בהולירוּד רוֹד, כשהתראיינתי בשמו ברדיו הסקוטי והוא כיוון את דבריי בעיניים טלפטיות מן העבר השני של המיקרופון, נסענו ל"לה מאמה" בניו יורק, שעוד זהר בקיסמם של אלן סטיוארט, הכספית המתגלגלת, רוברט פטריק של "ילדי קנדי" ששתה בבר, ועוד רבים משנות הזוהר של העשור המיתולוגי שלפני כן.

כל כך הרבה עמלנו, חנוך ואני, כשעבדנו על התרגום הראשוני לפני הנסיעה הבריטית, למצוא מקבילה נאותה ל"ביג תוכעס"

"יעקובי וליידנטל" כבשו את הקהל הניו יורקי עוד רב יתר מאשר באי הבריטי, בשל ריבוי האוכלוסיה היהודית. כל כך הרבה עמלנו, חנוך ואני, כשעבדנו על התרגום הראשוני לפני הנסיעה הבריטית, למצוא מקבילה נאותה ל"ביג תוכעס", ובלב לא שלם סיכמנו על "ביג באם"; ורק כשישבנו עם חבריי הפרופסורים האמריקאים היהודים לאחר ההצגה ב"לה מאמה" שאלו אותנו, באנגלית צחה: "ולמה לא חשבתם על 'ביג תוכעס'? כל ניו יורקי יבין את זה!"

חָלַקנו חדר במלון "בִּיקוֹן" בברודווי, הוא ואני, בימי ההצגות ב"לה מאמה". אני קמתי בבוקר ושעטתי לתערוכות, ובלעתי הצגות מאטינֶה בטרם הגיע הזמן ללכת לתיאטרון להצגות הערב שלנו. חנוך נתן לי את ברכת הדרך, אבל נשאר ישוב במיטתו מרבית היום ומילא מחברת בכתב ידו הצפוף. לימים יצאו מזה "הנשים האבודות מטרויה".

הנה תיעוד חזותי קטן מן הקיץ ההוא. אנחנו בחזית "לה מאמא", עם זהרירה וברטו, ומישה בלחרוביץ המלווה המוסיקלי ורעייתו, ויונה אתינגר, איש רב אמצעים שסייע לחזון המסע להתגשם. אינני זוכר איפה היו קורמן, השלישי בחבורת השחקנים, ואורי עופר. אחד מהם אולי צילם את התמונה? והאחר נשאר בתוך התיאטרון?

מה הייתי אומר לו, אילו הופיע לפתע ולא בחלום? בימים האלה, בנסיבות פוליטיות ואחרות, אני מתחיל לחוות סופָניות

מה הייתי אומר לו, אילו הופיע לפתע ולא בחלום? בימים האלה, בנסיבות פוליטיות ואחרות, אני מתחיל לחוות סופָניות. לא בבשרי וברקמות הגוף, כמוהו בשנים האחרונות, לפני הנסיגה המשמחת ולאחריה, אלא בתחושת הנפש.

והייתי שואל אותו משהו על זה, את החבר הזה שהִתמיד להיות בוגר ממני בשנה, גם בימים שאני הובלתי מהלכים פרגמטיים הקשורים בהעלאת יצירתו. אותו, שכל חיי יצירתו נָעו בין כולם רוצים לחיות ובין רצח.

אותו, שכל כך הגיוני, וכל כך עצוב, שנטל על עצמו ללַמד אותנו את לקח ההֶעדר, כאילו רצה שנחוש, אנחנו כולנו שרוצים לחיות, כמה חי בתוכֵנו המוות, והוא דובר בנו באלף לשונות, שאת כולן הכיר והיטיב לדעת.

אברהם עוז הוא פרופסור אמריטוס לדרמה וספרות באוניברסיטת חיפה ובמאי בתיאטרון אלפא, ת"א. הוא חוקר שקספיר בעל שם בינלאומי, וספריו ומאמריו פורסמו בארץ ובעולם. תרגם מחזות רבים, אופרות ושירה; שימש בין השאר ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטאות ת"א וחיפה, חבר ההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי, וערך כתבי עת ותכניות בטלוויזיה וברדיו. יביים בקרוב את מחזהו "הר תפארת" על העלייה הראשונה ושורשי הציונות

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 824 מילים

על עירום וחמלה, פרק א'

שָׁם הַשֶׁמֶשׁ לֹא תִּזְרַח.
הַשָּׂדוֹת שָׁם עֵירֹמִים.
קוֹץ עַל הַדְּרָכִים נִשְׂרָךְ.
חֹרֶף, חֹרֶף עוֹלָמִים.

(מתוך: "חמישי הקדוש"/ ויליאם בלייק. מאנגלית: אברהם עוז)

תהפוכות האירועים צוברות תאוצה מאז זורם המידע אל צָגֵינו בקצב מסחרר. עוד לא יבש קצף הנזיפות מפי רבים וטובים על כי מיהרנו לחרוץ את דינם של ילדינו הטהורים בהילולות קפריסין, ומסתבר שהנערה ההיא, אותה סירֶנת עכו"ם פתיינית, חזרה בה מהודאתה הכפויה, לכאורה;

לפיכך, בכל זאת יש רגלים (ואולי איברים נוספים) להנחה, כי צְחור הכיפות הוכתם, אולי, כפי שידידי חנוך לוין היה אומר, בכתמים צהובים.

לפיכך, בכל זאת יש רגלים (ואולי איברים נוספים) להנחה, כי צְחור הכיפות הוכתם, כפי שידידי חנוך לוין היה אומר, בכתמים צהובים

וככל שמעיינים בדבר, כן עולה החשד, כי במהפך ההודאה החשוד ההוא, שגרם לרבים כלימה וחרטה, היו מעורבים גם דָמים מרובים שגמאו בזריזות את המרחק הלא-גדול בין חופינו וחופי אֱלִישָׁה המקראית, וקרן הפנסיה של שוטרי קפריסין מעולם לא ראתה ימים טובים מאלה;

ושמא גם לחצם של אכסנאֵי האי, יורשיה הסימבוליים של רחב הזונה, דאגו שפרנסתם לא תקופח, וזֶרם לִבנֵי הכיפות לא יוסב לאפיקי חגיגה אחרים.

פרט קטן נשמט ממרבית התגובות שעניינן "היה או לא היה, ואם היה, מה היה": בכל צירוף נסיבות, דומה שהנערה, קורבן תאוותם של נערינו היקרים, ראויה לחמלה;

בכל צירוף נסיבות, שנים עשר נערים שוחרי הרפתקאות אינם מאזנים את כפות המאזניים מול נערה אחת. הרבה נעלמים יש כאן, אבל שוויון אין כאן: כנראה שגם לא בפני החוק, אבל וודאי שלא בפני חוקי הלב, שכן תמונה כללית של מאזן החוקים והנוהל, שאינה מביאה בחשבון את מאזן החמלה, משביתה את רציונל השוויון מעיקרו.

*  *  *

כשמדובר בשלמוני פדיון-שבויים, מתגלה לפתע טֶפח מן התשובה לשאלה הטורדת "איפה הכסף", העולה בעקשנות כל אימת ששליטנו הנאור מתנָאה בהישגיו הכלכליים למען כולנו.

תשובה (על כל רובדי האסוציאציה העולים מן המילה הטעונה הזאת) המצמצמת את אותו "כולנו" ל"שווים יותר" בקרב השווים בפני החוק, לכאורה.

לא כל אחד מאיתנו זוכה שיסיעו את כס מושבו אל קצווי ארץ, ושימועי עוונו יתעכבו לבלי קץ

והלוא שועֵי השררה, המקפחים את תמיכתם בנו בשל אותו "שוויון בפני החוק" השורר בארצנו לטענתם, אינם שועִים לעובדה שלא כל אחד מאיתנו זוכה שיסיעו את כס מושבו אל קצווי ארץ, ושימועי עוונו מתעכבים לבלי קץ.

להם, שאינם מוותרים על הזדמנות לפנות אל הגיון הלב של הציבור חם-הרֶגש אל מול טיעוני החוק כשמדובר בעצמם – מותר, כמובן, לסטות מן הנקוב במגילות הנוהל והסדר, ואילו עִמָנו, השווים פחות, נפגעי עוולות המערכת, ידקדקו בכל סעיף גם אם נגיע לפת לחם.

ויש בנו שכבר הם שם, בזירת האי-חמלה הזאת, מוקרבים על מזבח מצג השווא של השוויון בפני החוק. ואולי כדאי לזכור ש"הזירה", בלשון שכנינו שמתעמרים בה לא אחת בשם לאומיותנו המקודשת, היא: "אל-מידאן". ועוד נשוב לכך.

וכך, באותם עיוותי השוויון, נתקל כל מי שהכה בו מזלו להיספח אל תעתועי המחסור, ולא נותרו במטמוניו דמי השלמונים שסגולתם מטהרת כל זנאי ומקדשת אותו כיקיר השכונה.

טימון השקספירי למד על בשרו את מכאוב המהפך, בו טעם הוא, שכל החנֵפים הרכינו ראשם אי אז בפני כיסו התָפוחַ, את טעמה של בעיטת הרגל הגסה בהתרוקן הכיס.

אנו מרבים לדבר על התנשאותם של בעלי הזכות, מתוקף מוצאם, צבעם או מגדרם, על מוּדָרי הנורמטיביות למיניהם המגוונים; אנו מרבים להעלות השערות והערכות לגבי תולדות הקיפוח ועלילותיו לדורותיהם; אבל שיח הגזענות והקיפוח עוצר בחריקת בלָמים לפני קו העוֹני: זה שמעֵבר לו הופכים פחי האשפה לסביבה אקולוגית נסבלת ונסלחת.

גם ליר, שצנח מכס המלכות (שלא הועבר למענו בנסיעה מיוחדת לקצווי גלותו) אל הבור העמוק של "האדם הטבעי", שאין לבשרו אלא כסות עורו בלבד, מגלה לפתע את בדידותם הקולקטיבית של בני מעמדו החדש:

הָהּ, אֶבְיוֹנִים דַּלִּים בְּלֹא לְבוּשׁ,
בַּאֲשֶׁר אַתֶּם, מֻכֵּי סוּפָה אַכְזֶרֶת,
אֵיךְ גְּלוּיֵי–רֹאשׁ, בְּגוּף מְזֵה רָעָב,

בְּקִרְעֵי בֶּגֶד, תִּמְצְאוּ מִסְתּוֹר
מִזַּלְעָפוֹת כָּאֵלֶּה? מַה מְּעַט
עַל זֹאת חָשַׁבְתִּי. קַח מַרְפֵּא, רוּם–לֵב;
חוּשׁ בִּבְשָׂרְךָ סִבְלָם שֶׁל אֻמְלָלִים,
זְרֵה עֲלֵיהֶם אֶת עֹדֶף אוֹצְרוֹתֶיךָ
וּתְגַלֶּה לָהֶם צִדְקַת שָׁמַיִם.

(מתוך "המלך ליר"/ ויליאם שקספיר. מאנגלית: אברהם עוז)

אלא שליר, גם בעמקי יגונו, אינו שוכח את החמלה, בת לווייתו הנאמנה של השוויון. רק מי שהתנסה במעבר נוסח טימון או ליר אל עֶברוֹ המוּדָר של קו העוֹני יודע את פירושה של ההדחה המעמדית הזאת, המלוּוָה בהתנשאות, גם מטעמן של נפשות רַחומות וגומלות חסדים. התנשאות מטעמי מגדר או שיוּך אתני נתונה לעיתים  לפרשנות, אבל התנשאות מטעמי מעמד כלכלי כמעט תמיד גלויה לעין.

בעולמנו, שנכנע זה דורות רבים להגיון המחשבה הקפיטליסטית, הֱיוֹת נצרך מקוטלג דרך קבע בספר הפשעים החברתי

בעולמנו שנכנע זה דורות רבים להגיון המחשבה הקפיטליסטית, הֱיוֹת נצרך מקוטלג דרך קבע בספר הפשעים החברתי. מדובר כאן לא פחות ולא יותר בהגדרת המחסור ככישלון מוסרי.

חברת זכייני המזל רמי הלב, שלא יחושו בבשרם את סבלם של אחרים, תמצא ללא ספק את עצמה בעמדת המוכיחים בשער: נפלת? בדוק את עצמך מה לא עשית כשורה; איפה כשלת? והלוא אמור היית להתמיד ולהיות אחד משלנו, שצרכינו אינם נמדדים בחישובי אגורות או בסקירה מדוקדקת של מִבצעי הנחה במרכול.

אתה שחיכּךָ טעם מאכלי יוקרה בסידני או בשִׁינוֹן תימָנע מפֵּירות שמחירם תפח מרוב פערי תיווך? והלוא כשצעקת בשדֵרה בקול ניחר את סיסמאות הצדק החברתי – לא באמת ידעת מה סוד קישרן הפנימי של שתי מילות הכשף הללו ואיך מתורגם המסַמֵן המשולב הזה, מן הבחינה האישית, לרִקמות המציאות.

לפתע זורמת קרינת החומר בשילוּח מידַבֵּק מן הדו"חות הדיגיטליים של הבנק או חברת ההשקעות אל חלבוני המוח וממַצבת את ההֵיערכות המעמדית של הכוחות בחברה משני עבריו של קו העוני.

אלה המשַׂחֲקים בלעדית במגרשם של נעדרי המחסור חיפצנו את הנזקקים לחלוטין, והם מקדשים את חומת ההפרדה הכלכלית-מעמדית פרי רוחם; ואלה המבקשים עדיין לתקן את העולם רואים בבעלי המחסור אֵברים פגומים בגוף הקהילה, שיש להעבירם סידרת חינוך מחדש.

הצדק עניין יחסי הוא, יאמרו לנפגעי השחיתות השלטונית שזה מכבר מעלה בתפקידיה הרגולטוריים ובאֶתוס השירות, ועל כן עליכם להתפשר, ברוח האמרה החביבה על השופטים, שמזמן הפקירו את מנגנוני המשפט בידי תגרנים בגלימות עורכי דין. הללו, שבשעה ששכר טרחה בשׂרני ומדושן קורץ להם בראשיתו של ההליך, קוראים בעזוז: "נשתה את דמו של האויב!", אבל כשמקורות שכר הטרחה מתייבשים כבעליהם, מגלים לפתע גם את צדקת טיעוניו של האויב המושבע ולוחצים ל"פשרה מאוזנת".

אבל אלה גם אלה, המציבים בפני הנזקקים המלינים על נסיבות מפלתם את תמונתו הכפייתית וחמוּרת הסֵבר של קולהאס, אינם משכילים, כליר או טימון, לשלב ראייה מערכתית חומֶלת עם ההתבוננות הפרטנית.

מרוב צער, אנחנו אומרים על השניים האלה, שאינם מוכנים לכסות את ערוות הצדק בפשרנות מתמקחת, נשתבשה עליהם דעתם ואינם רואים נכוחה את תמונת הצדק רבת הפָּנים.

*  *  *

כך ביחידים וכך במוסדות. כמה שנים כבר עומד "אל מידאן", התיאטרון הערבי היחיד שהקים ממסד התרבות, בימים טובים מאלה, למִגזר דוברי השפה השכנה, סגור ומסוגר בשל התנכלות פוליטית מטעם ממסד התרבות.

תיאטרוני המגזר העברי, שחלקם מחו בשפה רפה, לא החשיכו את במותיהם ולא גילו סולידריות של ממש עם התיאטרון שגורלו עלול לשמש תקדים לגורלם.

וכשהוציא הֶרכב בכיר של שופטים פסק דין שאינו אלא חותמת גומי לעיוות הצדק בידי הרשות המבצעת, לא רק שלא קמה מחאת אמנים בזעקה על העוול, אלא שמכאן ומשם החלו להישמע מטעם עמיתינו המצפוניים, אלה היודעים שהצדק יחסי הוא – טיעוני צידוק הדין בשל ניהול שאינו צמוד לכללי הנוהל שמנהל התרבות נוצֵר כנאמן משרד האוצר.

ואין מי שיקום ויתהה מה למשרד התרבות, שבימים רחוקים ראה כתפקידו העיקרי להקים את התיאטרון הייחודי הזה, ליזום בקנאות את סגירתו.

ואין מי שיזעק ששמירה מוקפדת על הנוהל בשם "השוויון בפני החוק", שאינה מביאה בחשבון את התמונה הכוללת של קיפוח המגזר כולו, אשר נותר מיותם מתיאטרון הדגל שלו, ושהחמלה ממנה והלאה – אינה מאזנת בחשבון הלב את הפינות המחודדות והדוקרניות של נהלים שרירותיים, שלא נועדו מלכתחילה אלא כדי לקיים תרבות ולא להצמיתה.

אברהם עוז הוא פרופסור אמריטוס לדרמה וספרות באוניברסיטת חיפה ובמאי בתיאטרון אלפא, ת"א. הוא חוקר שקספיר בעל שם בינלאומי, וספריו ומאמריו פורסמו בארץ ובעולם. תרגם מחזות רבים, אופרות ושירה; שימש בין השאר ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטאות ת"א וחיפה, חבר ההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי, וערך כתבי עת ותכניות בטלוויזיה וברדיו. יביים בקרוב את מחזהו "הר תפארת" על העלייה הראשונה ושורשי הציונות

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עוד 1,140 מילים ו-3 תגובות
כל הזמן // יום חמישי, 22 באוגוסט 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

זה ייגמר בבכי ישראל ויהודי ארה״ב נשאבים לתוך הקלחת הפוליטית באמריקה

עד לאחרונה, ישראל נהנתה מקונצנזוס נדיר בזירה הפוליטית המקוטבת של ארצות הברית ● איסור הכניסה לארץ של המחוקקות תומכות ה-BDS בשבוע שעבר, והעמידה האיתנה של ממשלת ישראל לצד דונלד טראמפ - גם כשהוא תוקף את יהודי ארה״ב - הזיקה ליחסי המדינות באופן שעלול להיות בלתי הפיך, אם ישראל לא תתעשת מייד ● פרשנות

עוד 1,400 מילים
גיא זהר גיא זהר

קנה אחד פלוס אחד, שלם על שניים בלבד!

חברת סאני, יבואנית סמסונג, יצאה במחיר מבצע של 14.90 ש"ח לחבילת סלולר חודשית. החברה לא פרסמה את תחשיביה ושיקוליה, אני עושה את הערכת המצב האישית שלי לפיכך, ומסקנתי היא שלא להתפתות למבצע הזה ולא לרכוש אצלה חבילה כזו.

כולנו רוצים לשלם פחות. ההיגיון בדרך-כלל אומר שלשלם פחות זה יותר טוב. זה עושה נעים בגב. במיוחד כשאתה יודע שיש בסביבה מחירים גבוהים יותר.

אבל אם כבר בהיגיון עוסקים אנו, ההיגיון גם אומר שריבוי ספקים מביא לתחרות ביניהם והתחרות מורידה את המחיר, וכך יש סיכוי שניהנה מהמחיר הכי נמוך שכלל הספקים יכולים לתת.

חברת סאני, יבואנית סמסונג, יצאה במחיר מבצע של 14.90 ש"ח לחבילת סלולר חודשית. מסקנתי היא שלא להתפתות למבצע הזה ולא לרכוש אצלה חבילה כזו

אבל כשהמחיר הופך לכזה שבסבירות גבוהה אין אף אחד מהספקים שבאמת יכול לעמוד בו ולתת שרות לאורך זמן,  גם לא אותו ספק שהציע אותו, ברור הוא שהמחיר נועד לרסק את כל האחרים ולהשכיב אותם לרצפה.

מי שמציע מחיר שלא הוא ולא אחרים יכולים לעמוד בו מאמין בדרך-כלל שיש לו יותר אוויר לנשימה, ומאמין שכאשר היריבים יתרסקו וייצאו מהתחרות וישאירו לו לבדו את הזירה, הוא כבר ידאג לגבות מחיר כזה שיפצה אותו על מחיר-המבצע ההוא.

לאיש מאתנו אין רצון לרסק את הספקים בשוק, כי ככל שיתמעטו הספקים הם יעלו מחירים – לא צריך קרטל בשביל זה, זה התהליך הכי טבעי – וסופו של דבר שנמצא שוב את עצמנו ב-1992, בימים שקניתי את הסלולרי הראשון שלי – שילמתי בימים ההם משהו כמו שקל לדקה של שיחה. אולי יותר.

30 ש"ח שאני משלם כיום לחודש הוא מחיר הוגן כלפיי ומשאיר שולי רווח צרים מאוד לספק. אני מקווה שבמחיר הזה הספק שלי יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן.

14.90  ש"ח לחבילה חודשית הוא מחיר שלהערכתי אינו מכסה את העלויות לספק. אחרי שהמחיר הזה ישבור את היריבים וישכיב אותם גוססים בזירה, ואחרי שהללו ייצאו ממנה על אלונקה והמחיר יזנק לגבהים, כולנו נתחרט על כך.

אבל כבר יהיה מאוחר מדי – לא יישאר מי שיציע לנו מחיר זול יותר.

עכשיו אתם יכולים להכניס כאן את השיר של מרטין נימלר.

14.90  ש"ח לחבילה חודשית הוא מחיר שלהערכתי אינו מכסה את העלויות לספק. אחרי שישבור את היריבים וישכיב אותם גוססים בזירה, המחיר יזנק לגבהים וכולנו נתחרט על כך

סלולרי כולנו צורכים – חלק מאתנו ברמה היסטרית, אחרים ברמה עוד יותר היסטרית. זהו מוצר צריכה בסיסי כיום.

אני יודע שבמדינה שבה ראש הממשלה סוחב עימו כמה תיקי חקירה, שמחאה יומיומית לא מזיזה ליועץ המשפטי למשפחה את הביצה, ושבה אשת ראש הממשלה זורקת לארץ חלה טרייה – אין זמן לדברים טריוויאליים כאלה.

מצד שני, אני חושש לעמוד שוב במצב, שבו אני שוקל אם אני יכול להרשות לעצמי להעלות את הפוסט הזה, כי אמצא את עצמי משלם לפי מילה, ולפי זמן אוויר, ולפי הקריזה של בעל-המניות, שהתעורר בבוקר, הרטיב את האצבע ברוק, ולפי כיוון הרוח קבע את המחיר.

כמו פעם.

וכמו שקורה, אגב, במחיר של כמעט כל מוצרי המזון שאנחנו קונים.

ותחשבו על זה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 450 מילים

מיקה נבחרה כסמל לשילוב. עכשיו היא עומדת בפני גירוש

מיקה באקרו, ילדה ממוצא פיליפיני, מככבת בחוברת לימוד שהוציא המרכז לטכנולוגיה חינוכית, כדוגמה ומופת לסובלנות ולשילוב בישראל ● ביום ראשון עצרה רשות האוכלוסין וההגירה את מיקה ומשפחתה ● הערעור שהגישו היום נגד גירושם וכליאתם - נדחה

מימין: מיקה באקרו המועמדת לגירוש, בחוברת של מט״ח

מיקה באקרו, ילדה בת 13 של בני זוג מהפיליפינים, מככבת בחוברת לימוד של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח), כדוגמה ומופת לשילוב בחברה הישראלית. בימים אלה מיקה ומשפחתה מועמדים לגירוש.

מט"ח, גוף עצמאי הפועל לתועלת הציבור למען קידום מערכת החינוך בישראל, הוציא לפני כשנתיים חוברות לימוד לכיתות ד' במקצועות חברה, ואזרחות. נושא החוברות היה "ישראלים צעירים" והוצגו בו ילדים ממגזרים שונים בחברה.

מיקה באקרו השתתפה באחת החוברות שהפיקה מט״ח לצד חברה לכיתה, כדוגמה לישראלית צעירה. שניהם למדו באותה העת בבית ספר בלפור בתל אביב והשתתפו בפעילות של הצופים.

מיקה באקרו בחוברת של מט״ח
מיקה באקרו בחוברת של מט״ח

"ההורים שלי מהגרי עבודה שהגיעו לארץ לפני 20 שנה מהפיליפינים, כדי לעבוד כמטפלים בקשישים", סיפרה על עצמה מיקה בחוברת. "כאן הם נפגשו והתחתנו ונולדו להם שתי בנות, אני ומאורין אחותי. אף פעם לא הייתי בפיליפינים, אבל אני יודעת טגאולוג, השפה שמדברים בפיליפינים, אני יודעת גם עברית כמובן".

ביום ראשון, 18 באוגוסט, עצרה רשות האוכלוסין וההגירה את מיקה, את הוריה, שילה וראנדי, ואת אחותה מאורין, כחלק ממבצע הגירוש של עובדות זרות מהפיליפינים, שאשרת העבודה שלהן פגה. הארבעה נעצרו ביום ראשון ומאז הם כלואים בכלא "גבעון" ברמלה.

"הבן שלי לומד עם מיקה מכיתה א', היא חברה טובה שלו וחלק בלתי נפרד מהכיתה ומחבורה גדולה של ילדים", אומרת רותי בטינגר, שעיצבה את חוברות "הישראלים הצעירים" עבור מט"ח, ושבנה הצטלם לצד מיקה בחוברת.

"אנחנו, הורי וילדי בית הספר המומים מהמעצר ומוחים עליו. הגענו אתמול (ד') לבית המשפט, שבו התרחש הדיון אודות גורל המשפחה, והילדים הורשו להיפגש עם מיקה ומאורין. זה היה מאורע מאוד קשה, כי הילדים יצאו בוכים ועצובים. חשוב לנו לחזק את המשפחה ואת הבנות כי הן חלק מהשפחה ומהקהילה שלנו".

מחאה נגד גירוש עובדים פיליפינים וילדיהם (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
מחאה נגד גירוש עובדים פיליפינים וילדיהם (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

היום (ה׳) החליט בית הדין לעררים בתל אביב לדחות את הערעור שהגישו שילה ולסקו ורנדי בקארו ושתי בנותיהם, על ההחלטה לגרשם לפיליפינים. כמו כן נדחתה בקשתם להשתחרר מהכלא עד לגירושם ונקבע כי "רשות האוכלוסין וההגירה תפעל להרחקתם בהקדם האפשרי".

במינהל האוכלוסין סירבו להתייחס למעצר הספציפי של בני המשפחה, בין השאר משום שמעצרם של בני המשפחה נדון כעת בבית הדין לערעורים.

באשר לסוגיית גירושם של אזרחים זרים נמסר ממינהל האוכלוסין: "מדובר באזרחיות זרות השוהות בישראל תקופה ארוכה מאוד, בניגוד לכל דין וללא כל מעמד מוסדר. בחלק מהמקרים, אם לא ברובם, אבות הילדים ממתינים להם במדינת המוצא, ולחלקם יש גם ילדים נוספים שם, נוסף על הילדים השוהים כאן.

"העובדות, שכולן כבר אינן עובדות בסיעוד שנים רבות, נעצרו בגין שהיה בלתי חוקית ואולם, מתוך התחשבות ורצון לבוא לקראתן, הוחלט כהחלטה עקרונית לסמוך עליהן ולאפשר לילדיהן לסיים את שנת הלימודים כראוי ושהאמהות יכבדו את הסיכום, ייצאו באופן עצמאי יחד עם ילדיהן ויחזרו לביתן (ללא "גירוש").

"בניגוד לתמונה המצטיירת, מדובר במאות שוהות בלתי חוקיות אם לא יותר.

"אנו מצרים על הניסיון הבלתי פוסק לנצל את ההחלטה המתחשבת לרעה. המציאות מוכיחה כי עד כה, לאחר שעבר המועד שבו התחייבו לצאת, כי האמהות לא עמדו בהתחייבותן, וכי אף אחת מהן לא כיבדה את הסיכום עם הרשויות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 441 מילים

למקרה שפיספסת

ליברמן: בעד מצעדי גאווה, לא בקרב הקהילה החרדית

יו"ר ישראל ביתנו הגיב להקלטה מ-2013 בה נשמע מתנגד לקיום מצעדי גאווה ואמר: "מפלגתנו דוגלת בעיקרון של חיה ותן לחיות ומכבדת כל אדם באשר הוא" ● איימן עודה הצהיר על נכונות לשבת בקואליציית מרכז-שמאל בתנאים מסוימים ● חבריו לרשימה פחות מתלהבים ● גם בכחול-לבן מסתייגים ● גדעון סער: "שקד תהיה בליכוד, היא כרגע בחניית ביניים"

עוד 37 עדכונים

מגזר שלם עצר את נשימתו, כשהרב הראשי אסר לשחרר את גופת האם

סיכוי גדול שלא שמתם לב לכך, אבל אתמול עצר מגזר שלם את נשימתו. אישה המתגוררת בארצות הברית הובאה לקבורה בישראל. יחד עימה, באו לטקס הלוויה גם בני משפחתה הקרובים והרחוקים.

כאשר הגיעו בני המשפחה לקבל לידם את גופת אימם, הם נתקלו בסירוב. מתברר שהרב הראשי לישראל, דוד לאו, העומד בראש בית הדין הגבוה, קיבל המלצה בהולה מבית דין השוכן בארה"ב – להחזיק בגופת האם.

זאת על מנת להפעיל לחץ על בנה, אשר מעגן את אשתו למעלה מ-10 שנים (ובינתים הספיק להינשא לאישה אחרת בהיתר מיוחד של 100 רבנים) – למסור לה את גיטה ולאפשר לה לצאת לחופשי לאלתר.

כאשר הגיעו בני המשפחה לקבל את גופת אימם, הם נתקלו בסירוב. מתברר שהרב הראשי לישראל, העומד בראש בית הדין הגבוה, קיבל המלצה בהולה מבית דין השוכן בארה"ב – להחזיק בגופת האם

מאז פורסמה החלטת הרב הראשי, ניתן האות, וציבורים שלמים במגזר הדתי והחרדי החלו בדיונים קדחתניים ברשתות החברתיות (כן, גם דוסים משתמשים מושבעים ברשתות החברתיות) על עצם הלגיטימיות של ההחלטה.

מצד אחד, עומד לנגד עינינו סבלה המתמשך והלא יתואר של אישה עגונה, שקשורה בקשר מעוות עם התוקפן המעגן שלה, בעלה. היא אינה יכולה להקים משפחה על פי רצונה, כל עוד היא איננה משוחררת לחופשי על ידי בעלה הנוכחי.

גם אלו מן המגזר שלא מרוצים מתפקוד בית הדין, הביעו תמיכה במהלך הנדיר הזה. שהרי יותר מעשר שנות סבל יכולות להיפסק ברגע אחד, בעקבות הצעד ה'אמיץ' ויוצא הדופן שנקט בית הדין. אשריו של בית הדין שנעמד על רגליו האחוריות למען אישה עגונה – טענו המצדדים בהחלטה.

מנגד, טענו מבקרי ההחלטה: איך ניתן לערב משפחה שלמה במעשיו של בן משפחה בודד מתוכם? האם עליהם לשלם מחיר על מעשים – חמורים ככל שיהיו – אשר לא נעשו על ידיהם?

איזה תוקף חוקי יש להחלטה המענישה קולקטיבית בני משפחה, ועוד בשעה רגישה וקשה כל כך? שלא לדבר על פגיעה בכבוד המת, אשר הוא ראשון במעלה מבחינת ההלכה.

הדיונים הסוערים לא פסחו על אף מגזר, והיוו תעסוקה הולמת לתקופת 'בין- הזמנים', בה בני הישיבות והאברכים יוצאים לחופשה מהלימוד.

דבר אחד טוב וחשוב יצא מהסערה אמש. סוגיית הנשים העגונות עלתה על השולחן בכל בית ובית במגזר, בצורתה המכוערת והברורה ביותר. פעולה שוות ערך לעשרות קמפיינים יקרים ומתוחכמים להעלאת מודעות לנושא. האמפתיה שהופגנה כלפי העגונה מצד כל גווני הקשת בציבור הדתי והחרדי, ראויה לציון.

אשרי בית הדין שנעמד על רגליו האחוריות למען עגונה – טענו המצדדים בהחלטה. מנגד, טענו מבקריה, איך ניתן לערב משפחה שלמה במעשי בן משפחה בודד מתוכם? האם עליהם לשלם מחיר על מעשיו?

אתם בטח שואלים מה החידוש הגדול בהבעת אמפתיה למצבה של העגונה. אמנם זה נראה אך טבעי, להביע הזדהות עם כאבה של אישה כבולה, הסובלת מאלימות, אך זהו אינו דבר של מה בכך.

הזדהות עם החלש והמדוכא, במיוחד עם הוא שייך למגדר הלא נכון, לא נפוצה במיוחד בעולמנו. לרוב, אנו נעדיף להזדהות עם החזק, ולהתחבר למקור הכוח והשררה.

לבסוף, הסכים המעגן לשחרר את אשתו וגופת אמו שוחררה לאלתר. אז הנה לכם מעט מהסיבות מדוע אני תומך בהחלטת בית הדין:

1

בראש ובראשונה, הרווחנו את שחרורה הקרב של העגונה.

2

בית הדין מתוייג כאקטיבי ואגרסיבי יותר מול מעגנים.

3

מעגנים פוטנציאלים ירתעו ממהלך שעלול לסבך אותם עם בני משפחתם.

4

המודעות לסבלן של העגונות התפשטה כאש בשדה קוצים. בתפילה ליום בו אנשים אלימים לא יוכלו להשתמש בכלים דתיים, קדושים מיסודם, כדי להתעלל באחרים.

צביקי פליישמן - חב"דניק מקרית מלאכי. חי היום בירושלים הקדושה. נשוי ואב ל-2, בוגר תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. מייסד 'לא תשתוק' . סמנכ"ל חקירות ב-JCW. אוהב את המקום שאני חי בו, ומשתדל להפוך אותו לטוב יותר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 505 מילים
עודכן לפני 44 דקות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הקפה הזול מתקרר: קופיקס סגרה השנה עשרה סניפים ומכירותיה ירדו ב-8%

רשת הקפה והמרכולים המוזלים הכפילה את ההפסד ברבעון ביותר מפי 2 לרמה של 6 מיליון שקל ● צברה עד כה הפסד של 48 מיליון שקל ● קופיקס מפעילה כיום 106 סניפי קפה ו-31 סופרים בישראל ועוד 139 סניפים בזכיינות ברוסיה

רשת הקפה והמזון המוזל קופיקס ממשיכה להציג הפסדים ולסגור סניפים. ההכנסות לרבעון השני ירדו ב-8% לרמה של 68 מיליון שקל. הירידה נובעת הן מפעילות בתי הקפה והן מפעילות המרכולים. קופיקס מסבירה את הירידה בצמצום מספר הסניפים ובירידה במכירות של הסניפים שהיו פתוחים גם אשתקד.

למרות החולשה במכירות, הרשת הצליחה לשמור על יציבות הרווח הגולמי ברבעון, ברמה של כ-18 מיליון שקל, הודות לצמצום הוצאות ושיפור תנאי הסחר תחת המטרייה של רשת רמי לוי.

בשורה התחתונה, קופיקס הכפילה את ההפסד הרבעוני ביותר מפי 2 לרמה של כ-6 מיליון שקל, ובמחצית הראשונה כולה ההפסד גדל ל-11.5 מיליון שקל. ההפסד מיוחס הן לפעילות בתי הקפה והן לפעילות המרכולים.

מתחילת השנה הנוכחית, קופיקס סגרה 10 סניפים של בתי הקפה בהפעלה עצמית וזכיינות, ופתחה סניף מרכול אחד.

אבי כץ (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אבי כץ (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

בסך הכל, הרשת מפעילה כיום 106 סניפי קפה ו-31 סניפי סופר קופיקס. במקביל, קופיקס פתחה עד היום 139 בתי קפה בזכיינות ברוסיה.

קופיקס דיווחה על תוצאותיה אתמול אחר הצהריים. הרשת, שהוקמה ב-2013 על ידי אבי כץ, פרצה לשוק במכירת מגוון מוצרים במחיר אחיד של 5 שקלים. לפני ארבע שנים היא הונפקה בבורסה בתל אביב.

מנכ"לית הרשת היא איריס גרייבר ובעלת השליטה היא רשת רמי לוי המחזיקה כ-50% והמייסד אבי כץ מחזיק כ-10%. עד היום צברה קופיקס הפסדים של 48 מיליון שקל בסך הכל.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 198 מילים

הקשר בין בחירות וחקירות לא התחיל בכחול-לבן

מאז ומתמיד נהגו המפלגות בישראל לשכור חוקרים פרטיים וחברות אבטחת מידע ולשלב אותם בקמפיין הבחירות ● אם פעם החשש היה גניבת סרטוני התעמולה לפני שידורם, היום בעיקר חוששים מחפרפרות והדלפות ● ועדיין, מומחים בתחום אומרים: האזנות סתר כמעט אף פעם לא מאותרות

החקירה הפנימית שנערכה בכחול-לבן, אשר נחשפה בימים האחרונים בתקשורת, אינה אירוע חריג בפוליטיקה. גם ההדלפות והמתיחויות הפנימיות ברשימת המרכז-ימין החדשה אינן דבר חדש.

מפלגות פוליטיות היו מאז ומתמיד – וימשיכו להיות – כר פורה לחילוקי דעות ומאבקים, חלקם ממניעים ענייניים וחלקם תוצאה של הכוח, הכבוד ולעתים גם הכסף, הכרוכים בעשייה הפוליטית.

כמה חוקרים פרטיים ששוחחו עם זמן ישראל מעידים, כי מאז ומתמיד נהגו המפלגות בישראל לשכור את שירותיהם. לרוב מדובר בבדיקות שנועדו לחשוף חפרפרות, לוודא שהמטה אינו מושא להאזנות סתר, לבצע תחקירי עומק על יריבים, ולחשוף חדירות סייבר. כחול-לבן לא המציאו דבר.

לדברי ח"כ לשעבר איתן כבל, הנוהג לשכור משרדי חקירות היה נפוץ בעיקר בשנות השמונים והתשעים, טרום עידן האינטרנט והרשתות החברתיות, כאשר תשדירי התעמולה בטלוויזיה נתפסו ככאלה שיכולים להכריע מערכות בחירות.

איתן כבל (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
איתן כבל (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

"הניסיון לגנוב, או לפחות המחשבה שגונבים לך את החומר, וכבר באותו לילה יודעים לתת לך תשובה מוחצת, הפכה להיות אחד הדברים הכי מרכזיים בקמפיינים", אמר כבל.

"לדעתי, אם אתה שואל אותי על אמת, זה אגדות. אבל אז משרדי חקירות עבדו סביב השעון במערכות הבחירות.

"אני אספר לך אנקדוטה. ב-2006, כשניהלתי את קמפיין מפלגת העבודה, פנה אלי אחד המשרדים ואמר בוא תשכור את שירותיי. שאלתי, כמה אתה רוצה? והוא ענה: לא פחות ממיליון שקל. עניתי לו: מצידי, שיגנבו את הכל".

כבל מעריך שהתפתחות תחום הסייבר עשויה לגרום לצמיחה מחודשת של תחום החקירות הפרטיות בקמפיינים, מחשש לחדירה למאגרי מידע, גניבת חומרים והטמעת וירוסים שיפגעו ביכולות השיווק והתפעול של המפלגות.

"ב-2006, כשניהלתי את קמפיין מפלגת העבודה, פנה אלי אחד המשרדים ואמר בוא תשכור את שירותיי. שאלתי, כמה אתה רוצה? והוא ענה: לא פחות ממיליון שקל. עניתי לו: מצידי, שיגנבו את הכל"

לדברי החוקרים הפרטיים, החקירות הנוכחיות אכן עוסקות בעיקר בסייבר, אך גם באיתור חפרפרות והאזנות סתר. ובעוד שהאזנות סתר כמעט אף פעם לא מאותרות, חפרפרות דווקא נחשפו בכמה מקרים.

לדברי אסף ויצמן, יו"ר לשכת החוקרים הפרטיים, בחלק מהמקרים שבהם שכרו מפלגות משרדי חקירות, המטרה היתה להפריך מידע שקרי שנועד לפגוע בהן.

"כל בן אדם שרוצה לברר את האמת ולהציג אותה, בניגוד לטענות של מישהו אחר, משתמש בחוקר פרטי. זה נכון גם לחברות ומפלגות. הרעיון בשימוש בחוקרים פרטיים הוא שהם באים בצורה סמויה, משקפים את המציאות כפי שהיא, ומציגים את ההוכחות והראיות לכך".

ויצמן מבהיר כי חקירות שנועדו לאסוף מידע מכפיש על יריבים פוליטיים פחות נפוצות, הן בגלל העלות הגבוהה הכרוכה בפעילות כזאת, והן משום שחוקרים חוששים לתת יד למה שעשוי להפוך לסחיטה.

"רוב העיסוק שלנו היום במה שקשור למפלגות ובחירות קשור למדיה ולעניין הדיגיטלי. המון מפלגות משתמשות בפרופילים מזויפים, בקבלני קולות, בקניית חבילות לייקים ובטכניקות דומות, כדי לקבוע את סדר היום הציבורי".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 398 מילים
לאן באמת הולכים כספי המסים של תושבי עפולה?

עיריית עפולה מציגה: פחות 3 מיליון שקל לתושבים, 2 מיליון שקל יותר למשכורות

תחקיר זמן ישראל משכורות מנופחות, קיצוץ בשירותים לציבור, מינויים שנויים במחלוקת, הקמת אגף עירוני שרבים מערערים על נחיצותו וניסיון להעביר את אחד מבתי הספר בעיר לידי ש"ס ● כתבה שנייה על התנהלותו של ראש עיריית עפולה, העיר שמסרבת לרדת מהכותרות

עוד 2,368 מילים

פרשנות כחול-לבן צריכה לתת לנתניהו חיבוק דב

הווטו שמטילים בכחול-לבן על ישיבה עם נתניהו משרתת את ראש הממשלה ● כל עוד כחול-לבן פוסלים אותו אישית, הוא אינו נדרש להסביר מדוע אינו רוצה להקים ממשלת אחדות ● אבל התפקיד של כחול-לבן כעת הוא למנוע את האפשרות שתקום ממשלת ימין צרה שתפרק את הדמוקרטיה הישראלית, גם במחיר ישיבה עם נתניהו ● רק כך ישימו את "ישראל לפני הכל" ויגיעו לשלטון

הסערה סביב חקירת ההדלפות בכחול-לבן מנופחת ומופרזת משיקולים פוליטיים של ערב בחירות – ומפספסת את העיקר: מה שחשוב באמת בבחירות הללו הוא מניעת מהלכים בסגנון טורקיה, הונגריה ופולין, שיפרקו את הדמוקרטיה הישראלית.

הסיכויים של בנימין נתניהו להקים ממשלת ימין-חרדים צרה ללא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, שתקנה לו חסינות או תאפשר לו לכהן במקביל לניהול משפטו, אמנם אינם גבוהים, אך יש לזכור שבשתי מערכות הבחירות האחרונות ניבאו הסקרים האחרונים לליכוד חמישה ושישה מנדטים פחות מהתוצאה הסופית.

כמו במבצעי קומנדו מתוכננים היטב, שכה מוכרים לרמטכ"לים בצמרת כחול-לבן, אי אפשר להשאיר בבחירות האלה דבר ליד המקרה. נדרש ניהול סיכונים הדוק כדי למנוע מנתניהו ממשלה עם מפלגות הימין והחרדים, השותפות לשאיפותיו לפרק את הדמוקרטיה. הפסד אינו אופציה, כי אז מינוי שומרי סף שבויים כמו במשרד מבקר המדינה ובנציבות שירות המדינה יהיה רק קדימון חביב למה שעלול לקרות כאן.

לכחול-לבן יש מהלך בשרוול שיכול לדחוק כבר כעת את נתניהו לפינה. ראשיה צריכים להפנים, בהלימה עם סיסמת הבחירות "ישראל לפני הכל", שמניעת ממשלת ימין צרה חשובה אפילו מסילוק נתניהו. זאת טובת המדינה.

ומשום שכך, עליהם להודיע, גם אם בחוסר רצון: באנו להחליף את נתניהו, אבל אם ניאלץ לבחור בין לשבת באופוזיציה ולתת לממשלת החסינות לפעול כרצונה, לבין שותפות בממשלת אחדות בראשות נתניהו, נבחר באפשרות השניה מתוך אחריות לאומית. זהו הרע במיעוטו.

על כחול-לבן להודיע, גם אם בחוסר רצון: אם ניאלץ לבחור בין לשבת באופוזיציה ולתת לממשלת החסינות לפעול כרצונה, לבין שותפות בממשלת אחדות בראשות נתניהו, נבחר באפשרות השניה מתוך אחריות לאומית

ממשלת אחדות, גם אם בהובלת נתניהו, תעצור את מהלכי העיוועים דוגמת סיפוח חלק מהשטחים, החינוך הדתי-לאומני שרפי פרץ מבקש להשליט, המשך "רפורמות" כמו הפוליטיזציה של מוסד הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה, והחלשת בית המשפט העליון. ממשלה כזאת תשאיר את הסמוטריצ'ים בחוץ, על הזיותיהם המשיחיות והאנטי-דמוקרטיות, ותחזיר את הימין הדתי לממדיו הטבעיים.

הווטו המוטל כעת על נתניהו מצד ראשי כחול-לבן משרת אותו. הוא ממילא אינו רוצה להקים איתם ממשלת אחדות בכל תרחיש, משום שברור לו שבממשלה כזאת הוא לא יזכה בחסינות ולא יוכל לכהן כשכתבי אישום חמורים מרחפים מעל לראשו. נוח לו שראשי כחול-לבן פוסלים אותו, משום שהוא אינו נדרש להסביר מדוע אינו רוצה להקים איתם ממשלה.

הווטו המוטל כעת על נתניהו מצד ראשי כחול-לבן משרת אותו. נוח לו שראשי כחול-לבן פוסלים אותו, משום שהוא אינו נדרש להסביר מדוע אינו רוצה להקים איתם ממשלה

חיבוק דב מצד כחול-לבן יכניס את נתניהו למלכוד. הוא ייאלץ לחלץ מהגורן ומהיקב טיעונים לפסילתם, מה שיסייע לחשוף את כוונותיו האמיתיות, שאינן מקובלות גם על חלק לא מבוטל ממצביעי הליכוד.

לפי סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה ממאי האחרון, 26% ממצביעי הליכוד מתנגדים למתן חסינות לנתניהו. הצפת שיח החסינות בעקבות הסרת הווטו, עשויה להגשים את חלומה של כחול-לבן לזכות במצביעי ליכוד.

מטרה טקטית חשובה נוספת שניתן להשיג היא חיזוק מפלגת ימינה על חשבון הליכוד. השיח הציבורי על ממשלת האחדות שעשויה לקום, שתיתפס בימין העמוק ובימין הדתי כממשלת מרכז במקרה הטוב, תבריח מהליכוד מצביעים מהאגף הימני שלו, ותקשה על המפלגה לבצע את "משתה" המנדטים המוכר ביום הבחירות. כפועל יוצא, יגדלו סיכוייה של כחול-לבן להיות המפלגה הגדולה ביותר, ושל בני גנץ להיות ראש הממשלה הבא.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 478 מילים

פרשנות בסוף, זה נגמר בפיתוח התיירות הישראלית לאומן

למרות ההצהרות הפומפוזיות, המצעדים הצבאיים והתמונות החגיגיות, בנימין נתניהו חזר מאוקראינה עם הישגים שהם כמעט חסרי משמעות

עוד 595 מילים
יהדות ארה״ב סוערת והממשלה בישראל שותקת

איימן עודה: "טראמפ אנטישמי ונתניהו שותק שתיקה דוחה"

עודה הוא ראש המפלגה הראשון שתקף את התבטאותו של נשיא ארה"ב נגד היהודים ● מנכ"ל התנועה הרפורמית: "נתניהו הפך את עצמו לכלי במשחק הפוליטי הפנים-אמריקאי על חשבון האינטרסים של ישראל והעם היהודי" ● בליכוד ובימינה מעדיפים לשתוק ● והיחיד שמסכים עם טראמפ הוא ברוך מרזל

יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה הוא ראש המפלגה הראשון בפוליטיקה הישראלית שמגיב להתבטאותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לפיה "היהודים שמצביעים למפלגה הדמוקרטית הם או בורים או לא נאמנים".

עודה מסר לזמן ישראל: "בסוף כל משפט איסלמופובי שמישהו אומר מסתתרת אמירה אנטישמית. אני לא יודע מה יותר דוחה, האמירה האנטישמית של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, או השתיקה הצבועה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו".

לעומת הביקורת החריפה שעוררו דבריו של טראמפ בקרב יהודי ארצות הברית, בהנהגה הישראלית שותקים.

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו (צילום: קובי גדעון/פלאש 90)
דונלד טראמפ ובנימין נתניהו (צילום: קובי גדעון/פלאש 90)

"נתניהו הפך את עצמו לשותף נלהב של האנטישמים"

עד כה, הגיבו לדבריו של טראמפ רק קומץ פוליטיקאים ישראלים. נתניהו ויו"ר ימינה איילת שקד, סירבו להתייחס לדבריו של טראמפ, וכך גם שאר הבכירים במפלגות המרכזיות, כולל הליכוד, כחול-לבן, ישראל ביתנו, והעבודה-גשר.

היחיד מהליכוד שהגיב, בזהירות רבה, היה ח"כ גדעון סער, שאמר בראיון לגלי צה"ל: "צריך להיות זהירים כדי לשמור על התמיכה בישראל גם במערכת הפוליטית וגם בציבור האמריקאי".

״בזמן שטראמפ מסית לאנטישמיות, נאלם נתניהו דום. אותו נתניהו גם אירח בארץ את נשיא הפיליפינים, שהשווה את עצמו להיטלר. בכל ההיסטוריה היהודית לא קם מנהיג שהיה מוכן להיות שותף כה נלהב של אנטישמים"

יו"ר המחנה הדמוקרטי, ניצן הורוביץ, טרם הגיב, ועד כה היחידה ממפלגתו שהגיבה הייתה ח"כ תמר זנדברג שאמרה: "הטלת ספק ב'נאמנות' מיעוטים מהדהדת מאנטישמיות, שהופנתה נגד העם היהודי במשך דורות. במקום שראש ממשלת ישראל יהיה הראשון לדרוש התנצלות, נתניהו ממשיך להעדיף את הברית עם טראמפ".

ואילו ח"כ עופר כסיף מהרשימה המשותפת אמר: "טראמפ אמר שרוב יהודי ארה"ב אינם נאמנים. בעולם נורמלי, נשיא שהיה מדבר ככה על יהודי ארצו היה זוכה לגינוי החריף ביותר מראש ממשלת ישראל. אבל לא במקרה של נתניהו.

"בזמן שטראמפ מסית לאנטישמיות, נאלם נתניהו דום. אותו נתניהו גם אירח בארץ את נשיא הפיליפינים, שהשווה את עצמו להיטלר. בכל ההיסטוריה היהודית לא קם מנהיג שהיה מוכן להיות שותף כה נלהב של אנטישמים".

מרזל: "טראמפ צודק"

היחיד שגיבה פומבית את דברי טראמפ הוא ברוך מרזל ממפלגת הימין הקיצוני "עוצמה יהודית". מרזל אמר לזמן ישראל: "הדבר האחרון שאפשר להאשים את טראמפ ואת האמירה הזאת היא שזאת אמירה אנטישמית. הרי אכפת לו מארץ ישראל ומעם ישראל יותר מלכל נשיא אחר. זה לא אומר שאמירתו נכונה".

ברוך מרזל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)
ברוך מרזל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

לדברי מרזל: "לא צריך לעשות הכללות, יש הרבה חברים ומצביעים במפלגה הדמוקרטית וחלקם אנשים טובים, אפילו חברים שלי. ועם זאת, טראמפ צודק בכך שיש ביהדות ארצות הברית גורמים, כמו הרפורמים למשל, שארץ ישראל ועם ישראל הם לא הדבר הכי חשוב בשבילם, הם קודם כל אמריקאים ואפשר להגיד שהם לא נאמנים לעם שלהם, אולי אף בוגדים בעמם אם הם בכלל נשארו יהודים".

הרב קריב: "נתניהו היה צריך להגיב"

הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל וחבר ברשימת המחנה הדמוקרטי, אמר לזמן ישראל: "התבטאות הנשיא טראמפ ספוגה בניחוח אנטישמי ויש בה התרסה חמורה נגד מליוני יהודים אמריקאים שמסורים למדינתם, ליהדותם ולמדינת ישראל גם יחד".

גלעד קריב (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
גלעד קריב (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)

קריב לא חסך ביקורת גם מנתניהו, מקורבו של טראמפ, שבינתיים מסרב להגיב להתבטאותו. "במציאות תקינה, ראש ממשלת ישראל ושריו היו צריכים להגיב על הדברים ולדחות אותם" אמר קריב, "אולם חלק לא מבוטל משרי הממשלה אוחזים באותה דעה נפסדת וראש הממשלה, כפי שהוכח בפרשת חברות הקונגרס, הפך עצמו לכלי במשחק הפוליטי הפנים-אמריקאי המכוער".

"במציאות תקינה ראש ממשלת ישראל ושריו היו צריכים להגיב לדברים ולדחות אותם, אולם חלק לא מבוטל משרי הממשלה אוחזים באותה דעה נפסדת״

"זו היא רק דוגמה נוספת לאופן שבו נפגעים האינטרסים ארוכי הטווח של מדינת ישראל והעם היהודי על מזבח הפוליטיקה והחשבונות האישיים", סיכם קריב.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 523 מילים

הסערה בכוס המים בפעם הבאה זה עלול להיות הרבה יותר מסוכן

איש לא נפגע בפרשת המים המותפלים שמדדיהם זויפו, אבל הקלות שבה ניתן לשחק עם המים בברזים צריכה להדאיג את כולנו ● שוב התברר שהמדינה נרדמה בשמירה על האינטרס הציבורי

עוד 615 מילים
יהודי ארה"ב נגד טראמפ

"אנטישמי או לא אנטישמי - הנשיא עשה טעות"

הצהרתו של דונלד טראמפ אתמול, כי יהודי ארה"ב המצביעים למפלגה הדמוקרטית "אינם נאמנים", מסעירה את הארגונים היהודים בארה"ב ובישראל ● לצד חשש עמוק מעלייה בגילויי האנטישמיות באמריקה הצפונית, אומר דוד לונדון, מנכ"ל התאחדות עולי אמריקה: "יהודי ארה"ב הם האזרחים האמריקאים הנאמנים ביותר"

עוד 303 מילים
הפנסיונרים הישראליים עניים בהשוואה למדינות המפותחות

יוצאים לפנסיה ומאבדים שליש מההכנסות

מחקר בדק את נתוני ההכנסה של הישראלים מכל המקורות - עבודה, פנסיה, ביטוח לאומי והון משפחתי - והשווה אותן להכנסות עם היציאה לפנסיה ● המסקנה: בתוך שנתיים בין גיל 65 ל-67 ההכנסה נחתכת בשליש ● פרופ' אביה ספיבק: "מערכת הרווחה במדינת ישראל היא קמצנית, והקצבאות שאנו מקבלים מהביטוח הלאומי נמוכות מדי"

משפחה ישראלית מפסידה בממוצע כשליש מההכנסה הכוללת שלה עם הפרישה לפנסיה, והפנסיות של הישראלים נמוכות משמעותית בהשוואה לעמיתיהם הפנסיונרים בארצות מפותחות באירופה. נתונים אלה עולים ממחקר שנערך במרכז לפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית באוניברסיטת בן גוריון, על ידי ד"ר אביעד טור-סיני ופרופ' אביה ספיבק.

המחקר בדק את נתוני ההכנסה של הפנסיונרים הישראלים מכל המקורות – עבודה, פנסיה, ביטוח לאומי והון משפחתי – והשווה אותם הן להכנסה עד גיל 65 (כולל), והן להכנסה של פנסיונרים במדינות אחרות בעולם.

אביה ספיבק (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)
אביה ספיבק (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)

ממצאי המחקר מצביעים על כך שגובה ההכנסה של ישראלים אחרי גיל הפרישה מהווה 65.9% בלבד מההכנסה שהיתה להם לפני הפרישה. מדובר בירידה דרמטית, שכן היא מתייחסת לשינוי שחל בתוך שנתיים בלבד, בין גיל 65 לבין גיל 67, שהוא גיל הפרישה עבור גברים בישראל.

בגרמניה יחס התחלופה, כלומר ההכנסה בגיל הפנסיה לעומת ההכנסה משכר לפני הפרישה הוא 76.8%, בצרפת 83.1% ובאוסטריה 91.2%. מכל ארצות ההשוואה, רק בספרד היחס נמוך יותר מישראל והוא עומד על 63.3%.

זהו המחקר הראשון בישראל שעוקב אחר כל ההכנסות של אותה משפחה לפני גיל הפרישה ולאחריו, והוא מבוסס על נתוני הסקר הבינלאומי SHARE שמאפשר להשוות את הממצאים בישראל לאלה של ארצות אירופה, שעורכות סקרים מקבילים.

"מערכת הרווחה במדינת ישראל היא קמצנית, והקצבאות שאנו מקבלים מהביטוח הלאומי נמוכות מדי", מסביר פרופ' אביה ספיבק, מנהל המרכז לפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית באוניברסיטת בן גוריון.

לדבריו, המערכת פנסיונית של חיסכון אישי לגיל הפרישה לא טובה בישראל. ״אחת הסיבות המרכזיות לכך היא מודעות נמוכה מדי של העובדים שלא עומדים על זכויות הפנסיה שלהם מול המעסיק. לעתים רק חלק מהשכר נחשב לצורך ההפרשות הפנסיוניות״, אומר ספיבק.

״רפורמת הלאמת קרנות הפנסיה שנערכה בשנת 2003 שהחלה גביית דמי ניהול ממקבלי הפנסיה והעלאת גיל הפרישה הביאו לצמצום זכויות החוסכים", אומר ספיבק. כמו כן הוא מציין כי רק ב-2008 נכנס לתוקפו ״חוק פנסיה חובה, שמחייב את המעסיקים ואת העובדים להפריש ביטוח פנסיוני״.

״העובדים שלא עומדים על זכויות הפנסיה שלהם מול המעסיק. לעתים רק חלק מהשכר נחשב לצורך ההפרשות הפנסיוניות״

פרופ' ספיבק מדגיש כי המצב היחסי של מדינת ישראל עלול להיות גרוע יותר בשנים הבאות, בגלל רפורמות צפויות, כגון העלאת גיל הפרישה. "יש צורך דחוף במדיניות כלכלית חדשה, שתשפר את מצב הפנסיונרים במדינת ישראל בעתיד. הענף כיום לא מקצועי מספיק, וחייבים להכשיר מומחים בתחום כדי לשפר את כל המערכת".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 348 מילים

בית הקלפים של חיים כץ

טיוטת כתב האישום נגד ח"כ חיים כץ מספרת סיפור מדהים על מערכת היחסים ההדוקה ויחסי הגומלין בין ההון לשלטון בישראל ● למרות ההאשמות החמורות, כץ - שנאלץ להתפטר מתפקידו בממשלה - טוען כי לא היה כלום ולא יהיה כלום ● הצעת קריאה מודרכת במסמך שחמק מתחת לרדאר התקשורתי

עוד 1,454 מילים
סגירה