ישראל מציינת את יום העצמאות ה-72 שלה תוך כדי אסון עולמי שאינו באשמתה. להשלמת התמונה, המדינה גם מזמינה על עצמה אסון נוסף מסוג יותר מוכר, שבניגוד למשבר הקורונה יהיה כולו תוצרת הארץ.
התוכנית הממשמשת ובאה של בנימין נתניהו לסיפוח אזורים בגדה המערבית היא הימור שמציע מעט ומסכן הרבה, ובני גנץ הסכים לו בחריקת שיניים. על פי הסכם ממשלת האחדות שהושג בשבוע שעבר, הצדדים חייבים להסכים על כל חקיקה שתובא לממשלה ולכנסת – למעט הצעת הסיפוח.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
לאחר ליל הסדר, שרה נתניהו העלתה לעמוד האינסטגרם שלה תמונה בה היא עומדת לצד בעלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כששניהם אוחזים בתמונה לא גדולה עליה מוצגים פניהם של 133 החטופים בעזה.
את אותה תמונה העלה לעמוד הטוויטר ראש הממשלה נתניהו, מה שחשף את הפוטושופ חסר העכבות בו השתמשו בתמונה ש"כיכבה" בעמוד האינסטגרם של שרה. הצופה הממוצע ב"תצלום" שהעלתה "רעיית ראש הממשלה הגברת נתניהו", כפי שהיא רוצה שתקראו לה, עלול לחשוב ששרה נתניהו היא סטודנטית שנה א' באוניברסיטת רייכמן ולא אישה בעשור השביעי לחייה.
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.
כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.
אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הרגיעה הנוכחית אכן מורכבת מגאונות צבאית וטכנולוגית של השבכ, צהל, וגם הדרג המדיני במקרים מסויימים.
יש כמה שכבות לשאלה מדוע המצב היום טוב מאשר בשנות האינתיפאדה השנייה, והן משתנות עם הזמן –
1. הרתעה – אם יש עובדה שהוכחה שוב ושוב במאה ויותר שנות הקונפליקט האחרונות – היא שהטרור מתגבר לאחר הפגנת חולשה, בטחונית ובעיקר פוליטית, ולהיפך. ולכן גם היום, פוליטית – כאשר הפוליטיקה הישראלית נותנת לגיטימציה לפלסטינים, או מפגינה היסוס או פחד בחקיקה, אכיפה ושיפוט – אנחנו רואים עליה בטרור. ולראיה אוסלו שהביא פיגועים ללב המדינה, שיחות השלום בשנת 2000 שהביאו את האינתיפאדה השניה, ההתנתקות שהביאה את הקסאמים ועוד ועוד.
בטחונית – כאשר השבכ מגיע לכל ילד שזורק אבנים, כאשר צהל מגיב בכוח להתגרויות – רמת הטרור יורדת. כשעושים עליהום על חייל שירה במחבל מנוטרל – מקבלים אינתיפדה.
2. יש להם מה להפסיד – כאשר יש למישהו מה להפסיד, הוא חושב פעמיים, והדגש כאן הוא על ההנהגה של הרשות וארגוני הטרור השונים. כשהדרג המדיני מבהיר להם מה הם עלולים להפסיד, הם כבר לא לוקחים אחריות על פיגועים.
3. טכנולוגיה – כיפת ברזל, מכשולים נגד מנהרות, מכ"מים, מצלמות, רחפנים. כן, גם כאן היתרון הוא שלנו.
4. רבים מהפיגועים שכן מתחילים- נגמרים מהר יחסית וללא מספר רב של נפגעים, על ידי אזרחים נושאי נשק, מאבטחים, חיילים, ושוטרים, שמהווים חלק גדול באוכלוסיה.
הפוסט הנ"ל מורעל משנאת נתניהו, וקשה להגיב לרוב הטענות בו משום כך.
הדבר היחיד שבטוח מעל לכל ספק הוא ש את שיטת שתי מדינות לשני עמים ניסינו שוב ושוב והיא כשלה פעם אחר פעם, והתפוצצה לנו בפרצוף.
עצם הגישה כאמור היא הפגנת חולשה שהביאה עלינו אסונות כבדים. המסקנה המתבקשת היא שאנו צריכים לדאוג קודם כל לחיי אזרחינו ולהפגין אחדות, עוצמה והרתעה.
רעיון הסיפוח הוא רעיון צודק, אפשרי, ואין שום סיבה שלא ננסה אותו וניתן לו הזדמנות לפחות כמו שרעיון שתי המדינות קיבל. מקסימום, לא יצליח – יותר רע מכפי שאוסלו עשה לנו כנראה לא יהיה, ונחשב מסלול מחדש בעוד חמש-עשר שנים.