בין מלחמה לאהבה - הבשורה על פי יהודה עמיחי

קיבוץ אשדות יעקב מאוחד, מארכיון הקיבוץ
קיבוץ אשדות יעקב מאוחד, מארכיון הקיבוץ

פעמיים בחיי פגשתי את המשורר יהודה עמיחי.

הפעם הראשונה הייתה בקיץ 1977, קצת אחרי שהשתחררתי מהשירות הסדיר, ושלושה חודשים בערך אחרי ה"מהפך" ועלייתו של הימין לשלטון.

נסעתי אז ביום שישי אחר הצהריים, להביא אותו מביתו בשכונת ימין משה בירושלים, להרצאה אצלנו בחדר אוכל של הקיבוץ, ואני זוכר את הנסיעה הזאת היטב. לאו דווקא בגלל נוכחותו הכובשת של המשורר החשוב במושב לידי, אלא מסיבה אחרת לגמרי. היתה אז נערה צעירה, מבנות הגרעין שהגיעו אלינו – נערה שכבשה את לבי, וביקשתי שתצטרף אלי לנסיעה בכביש 90 הלוהט החוצה את כל בקעת הירדן.

אני זוכר את הנסיעה הזאת היטב. לאו דווקא בגלל נוכחותו הכובשת של המשורר החשוב במושב לידי, אלא מסיבה אחרת לגמרי. היתה אז נערה צעירה, מבנות הגרעין שהגיעו אלינו – שכבשה את לבי

אני מודה גם שהרבה מאותה הרצאה אני לא זוכר עכשיו, אחרי 43 שנה, למרות שהייתי אז רכז התרבות של הקיבוץ ומטבע הדברים הייתי צריך להשגיח, למשל, שבשורה הראשונה לא יישבו אנשים מבוגרים (מן הסתם הם היו אז בני גילי עכשיו) שהיו נוטים לפעמים לעצום עיניים ולהירדם כבר אחרי דקות ספורות מול פני המרצה.

אני זוכר רק שהמון אנשים הגיעו באותו ליל שבת לחדר האוכל, ובחור צעיר ומוכשר מהגרעין ניגן בגיטרה ושר את "שיר ליל שישי" ("התבואי אלי הלילה/כבסים כבר יבשו בחצר/מלחמה שאף פעם לא די לה/ היא עכשיו במקום אחר…"). ואני זוכר גם שעמיחי, שהיה אז בן 53, בן גילה של אמי, והיה כבר משורר ידוע ומוכר, דיבר על שני יסודות מרכזיים שמניעים את העולם – מלחמה ואהבה.

ואיכשהו אותו ערב נחקק עמוק בלבי, גם מפני שעמיחי נראה לי עדיין נלהב ומלא תקווה ואנרגיה, כאילו שהוא יכול לעמוד בחלל חדר האוכל של הקיבוץ ולפזר את מילותיו הבוערות כמו אבקת קסמים – מילים שבאמצעותן ניתן אולי לנצח ולמגר את כל מה שרע ומכעיס ומחולל הרס בעולם.

עשרים שנה מאוחר יותר, כשעבדתי כשליח בקהילה היהודית בארצות הברית, הבאנו אותו שוב להרצאה אצלנו בקהילה. עמיחי הגיע אז ברכבת, ונראה לי קצת מותש ועייף. אין לי מושג אם באותה השנה כבר התגלתה אצלו מחלת הסרטן שממנה הוא נפטר שלוש שנים מאוחר יותר.

עשרים שנה חלפו בין שתי הפגישות ואלה היו כמובן עשרים שנה משמעותיות ביותר בתולדות המדינה – מלחמת לבנון הראשונה שפרצה ביוני 1982, הטבח הנורא במחנות הפליטים סברה ושתילה, ובעקבותיהם ועדת החקירה שהוקמה. הפגנת ה-400 אלף איש (נניח) בכיכר מלכי ישראל, האינתיפאדה הראשונה שפרצה ב-9 בדצמבר 1987, ועידת מדריד, הסכמי אוסלו וכמובן רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, שהתרחש שנתיים לפני כן.

והנה, למרבה הפלא, גם בהרצאה הזאת, שנערכה ב"בית הישראלי" במרכז התרבות בפילדלפיה, הוא שב לדבר על אותם שני יסודות טהורים שמניעים בעיניו את העולם – מלחמה ואהבה. אבל משהו בתוכו, לפחות כמו שאני הרגשתי, היה כבר מובס וכבוי.

גם בהרצאה הזאת, אחרי עשרים שנה, הוא שב לדבר על אותם שני יסודות טהורים שמניעים בעיניו את העולם – מלחמה ואהבה. אבל משהו בתוכו, לפחות כמו שאני הרגשתי, היה כבר מובס וכבוי

נזכרתי בכל הדברים האלה השבוע, כשקראתי את "ספקות ואהבות", הביוגרפיה המרשימה שכתב ד"ר עידו בסוק על עמיחי ויצאה בהוצאת שוקן בסוף השנה שעברה.

עטיפת הספר "ספקות ואהבות"
עטיפת הספר "ספקות ואהבות"

זוהי ביוגרפיה מקיפה, מפורטת מאוד. שילוב של עבודת מחקר קפדנית, יחד עם יכולת לספר סיפור טוב ולבנות קישור מעניין ומקורי בין העובדות. סיפור חייו של לודוויג פויפר מהעיר וירצבורג בגרמניה, שנולד ב-3 במאי 1924, עלה לארץ יחד עם הוריו בגיל 12, נלחם בשורות גדוד 7 של הפלמ"ח וקודם לכן בשורות הצבא הבריטי, למד ספרות ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, הפך להיות יהודה עמיחי, וספרו הראשון "עכשיו ובימים האחרים", חולל מהפכה של ממש בשירה העברית.

עד שנת 1970, בוחר ד"ר בסוק ללכת בדרך הכרונולוגית הרגילה. בחלק השני, המקיף את שלושים השנה הבאות ביצירתו של עמיחי, עד פטירתו ב-22 בספטמבר 2000, הוא בוחר, במידה רבה של תבונה, להציג את תמונת עולמו ויצירתו של עמיחי בשנים אלה בתפיסה תמאטית, המאירה מרכיבים שונים ביצירה של המשורר. הוא מקדיש אפילו פרק ל'עמיחי הפוליטי', בהנחה שנושא יחסו לפוליטיקה הישראלית ולדמות החברה בארץ הוא משמעותי מאוד להבנת דמותו.

אבל בעיקר מה שנפרש שם להבנתי בין השורות, הוא מה שאני מכנה – הבשורה על פי עמיחי. ניסוח שהראשון להסתייג ממנו יהיה מן הסתם עמיחי עצמו, שלא היה עיוור למקומו וחשיבותו בציבוריות הישראלית, אבל בעת ובעונה אחת היה גם אדם פרטי מאוד.

במילה "בשורה", אני מתכוון בעיקר ל"הצעה" שמניח עמיחי לפני החברה הישראלית גם היום, כשנדמה לנו שאותה חברה הולכת ונפרמת ונקרעת לגזרים לנגד עיננו הנדהמות.

מה שנפרש שם להבנתי בין השורות, הוא מה שאני מכנה – הבשורה על פי עמיחי. אני מתכוון בעיקר ל"הצעה" שמניח עמיחי לפני החברה הישראלית גם היום, כשנדמה לנו שאותה חברה הולכת ונפרמת ונקרעת לגזרים

אני זוכר למשל דבר נוסף מאותה נסיעה מירושלים לעמק הירדן, שלושה חודשים אחרי ה"מהפך" – אני למשל הייתי בטוח שהנופים הנפלאים הנשקפים לעיני הנוסע, בדרך המתפתלת עד ליריחו ולכביש הבקעה, "יסחטו" מעמיחי איזו שורה "פואטית" בלתי נשכחת שאני אהיה בעל המזל להיות הראשון בעולם שישמע אותה, אבל עמיחי התייחס דווקא לשיכונים העלובים שגם אותם ראינו ביציאה מהעיר. או שזה היה כבר למחרת – בארוחת הבוקר בחדר האוכל הקיבוצי (באותן שנים גם המרצים הידועים ביותר היו נשארים בלילה לישון, לא בסוויטה מפוארת, אלא בחדר קיבוצי צנוע עם ריהוט פשוט ודל מאוד) – דווקא ההתייחסות הזאת, אל האנושי והפשוט, והדרישה שגם בני אדם רגילים ופשוטים יזכו ליהנות מאיזה מינימום של קיום מכבד והגון, היא זאת ששבתה את לבי.

ה"הצעה" של עמיחי, כללה אם כך, אם להסתכן בניסוח קצת פשטני, סוג של ראייה "בגובה העיניים" (בשיחה שערך פעם עם המשורר רוני סומק, הוא אמר: "באותו עט שבו אני כותב שיר, אני חותם על טופס מס הכנסה") וגם סוג של מתינות "אירופאית", שמבקשת "להלחים" שני יסודות מנוגדים כמו מלחמה ואהבה, וכש"עוקפים את האוטוסטרדות הלאומיות וסוללים דרכי עפר אל האישי והפרטי", כמו שכותב יפה רוני סומק, אפשר לנסות לצנן מעט את אזורי ההתלקחות והוויכוח שמתלהטים ומאיימים לפעמים להעלות באש את כולנו.

אין ספק שגם בימים האלה, כשההתרחשויות הפוליטיות התכופות מעלות, כנראה במידה רבה של צדק, קצף של זעם על שפתות רבים מחברי, צריך לחזור לשורות המוכרות כל כך של עמיחי, שמהן נטל גם ד"ר בסוק, את שמו של ספר הביוגרפיה הנפלא שכתב:

"מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם
פְּרָחִים בָּאָבִיב
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה
כְּמוֹ חָצֵר
אֲבָל סְפֵקוֹת וְאַהֲבוֹת עוֹשִׂים
אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַ
כְּמוֹ חֲפַרְפֶּרֶת, כְּמוֹ חָרִישׁ…"

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 963 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 29 במאי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

עומר הפלסטיני וג'ונתן היהודי מפתחים בדיקה חדשנית לקורונה

מכון מחקר בארצות הברית פועל לפיתוח בדיקת קורונה ביתית ופשוטה במיוחד, כדי לעמוד ביעדי האמריקאי השאפתני של מיליון בדיקות ביום ● בפרויקט משתתפים חוקר יהודי וחוקר פלסטיני, שמקפידים לשמור על קשר קרוב גם מחוץ לשעות העבודה ● ג'ונתן: "התארחתי לא מעט בארוחות שבירת צום הרמדאן, ועומר ממש אוהב לטקעס"

עוד 762 מילים

האוכלוסיות החרדיות במדינת ניו יורק נפגעו קשות ממגפת הקורונה, וכעת הן משלמות גם מחיר כלכלי כבד ● המושל קואומו החליט לפתוח את המדינה בהדרגה, כאשר העיר ניו יורק והאזורים החרדיים יפתחו אחרונים ● בעלות עסקים חרדיות החליטו להשיב מלחמה, כדי להמשיך להתפרנס בכבוד ● ובמלחמה הזו כל האמצעים כשרים

עוד 1,418 מילים

לארון וישוואנאת, מנתח עסקי בן 29 מארה"ב, היה חלום: לתרגם את "הארי פוטר" ליידיש ● בראיון בלעדי הוא מספר איך יצא לדרך ללא מו"ל וללא אישור המחברת, איך הסתיים המסע המופלא שלו, ואיך מדברות הדמויות בשפה שעליה גדל ● "האגריד מדבר בדיאלקט פולני כפרי, פילץ' מדבר במשלב ליטאי, ודמבלדור מדבר כמו חכם בתורה"

עוד 839 מילים

הזירות הפלסטינית והירדנית – החשש האסטרטגי מהסיפוח הישראלי

לפני מספר ימים התארחו צאא'ב עריקאת (מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף), ח"כ אחמד טיבי ומרואן אלמעשר בתכנית "תרחישים" בערוץ אלג'זירה.

מרואן אלמעשר (Marwan Muasher) – שר החוץ הירדני לשעבר והשגריר בישראל ובארה"ב לשעבר, כיום סגן נשיא למחקר ב-Carnegie Endowment for International Peace בארה"ב – נחשב לדמות מתונה, בעלת קשרים טובים עם ישראל וישראלים באופן יחסי. כבר ב-2009 כתב את הספרThe Arab Center : The Promise of Moderation, שמסביר בין היתר על תהליך השלום מול ישראל, יוזמת השלום הערבית והצורך ליצור מרכז פוליטי ערבי מתון. אלמעשר הוא-הוא זה שניסח את יוזמת השלום הערבית בפועל.

הנה עיקרי הדברים: אלמעשר הדגיש שהסיפוח הישראלי הוא איום קיומי על ירדן – לא פחות – והעריך כי ירדן תנקוט צעדים שיגנו על האינטרס הלאומי שלה, ללא כל קשר להתפתחויות בזירה הבינ"ל (שכן כך נהגה גם בעבר). בראש סדר העדיפויות – האינטרס הירדני, ולא שום דבר אחר (כגון כלכלה, יחסי חוץ וכו'. ברמז, "שוחד" כזה או אחר).

עיקר דבריו של אלמעשר, שר החוץ הירדני לשעבר: הסיפוח הישראלי הוא איום קיומי על ירדן – לא פחות. להערכתו, ירדן תנקוט צעדים שיגנו על האינטרס הלאומי שלה, ללא כל קשר להתפתחויות בזירה הבינ"ל

החשש הוא כמובן מהצפה של פלסטינים את ירדן, "ירדן כפלסטין". מעלה את השאלה – מה ישאר בהסכם השלום בין ישראל לירדן, אם לא תוקם מדינה פלסטינית? כיצד נשתף פעולה עם אנשים (למשל בהסכם הגז), שאנחנו יודעים שפועלים ישירות נגד האינטרס הירדני?

עוד ציין אלמעשר, שמדינה פלסטינית (או משהו שהוא פחות ממדינה) על בסיס תכנית טראמפ, במסגרתה אותה מדינה מוקפת למעשה מכל צדדיה על-ידי ישראל, כשישראל תשלוט בכל המעברים של הפלסטינים – איננה מקובלת על שום פלסטיני ועל שום ערבי באזור.

זו מדינה שלא ניתן יהיה לחיות בה. סיפוח ישראלי יביא לירידה מהפרק של פתרון שתי המדינות במסגרת שנקבעה עוד בהסכמי אוסלו. כל זה יהפוך ללא רלוונטי. הדבר ידרוש גישה ערבית ופלסטינית חדשה לסכסוך הישראלי-ערבי, ולא יותיר לפלסטינים ברירה, אלא להאחז באדמתם וליצור רוב פלסטיני ברור בשטחים בהם תשלוט ישראל (כלומר, בין הנהר לים).

יש להציב את כל חלופות הפעולה האפשריות על השולחן במצב כזה (שכן כל הסכמי ומסגרות העבר לא יהיו רלוונטיים יותר). אלמעשר מציין, שעדיין לא מאוחר להפעיל לחץ על ישראל לסגת מכוונתה, כולל דרך הקונגרס האמריקני ופניה מאוחדת מצד כל הצדדים המתנגדים לסיפוח, למפלגה הדמוקרטית.

על פי אלמעשר, הסיפוח ישאיר מדינה שלא ניתן לחיות בה וידרוש גישה ערבית ופלסטינית חדשה לסכסוך הישראלי-ערבי. לפלסטינים לא תהיה ברירה אלא להאחז באדמתם וליצור רוב פלסטיני ברור בשטחים בשליטת ישראל

ח"כ אחמד טיבי ניתח את הזירה הפוליטית הפנימית בישראל, הצביע על כך שההקשר הירדני בעל חשיבות רבה מבחינת ישראל, והדגיש שנושא הסיפוח אפילו נכלל בהסכם הקואליציוני.

לדעת טיבי, העמדה הירדנית היא החשובה ביותר באזור בהקשר הנוכחי. הוא ניתח גם את הקשר של הסיפוח לפוליטיקה הפנימית האמריקנית לקראת הבחירות לנשיאות (והבסיס הפוליטי אליו מכוון טראמפ לקראת הבחירות).

המראיין העלה בפני עריקאת את השאלה – מהו הצעד הבא של הפלסטינים? מהן חלופות הפעולה? עריקאת הדגיש את הנרטיב הפלסטיני הקלאסי, של עמידה איתנה, האחזות בקרקע, ביסוס מוסדות המדינה, ומעבר מרשות למדינה, בהתאם להכרזת העצמאות הפלסטינית (כן, היה דבר כזה) של 1988, והסטטוס הנוכחי של הפלסטינים באו"ם כמדינה משקיפה שאינה חברה.

אך מעבר למה שעשוי להשמע כסיסמאות, התסכול והכעס שלו ניכרו כמעט בכל מילה שאמר. הצורך באחדות פלסטינית בעת הזו נראה לו כדבר קריטי. מבחינתו מדובר בהגנה על חייהם, הגנה עצמית. עריקאת מדגיש שמבחינתו, כוונת ישראל היא לספח את כל הגדה המערבית, מהנהר עד הים. זו מטרתה.

אך מעבר למה שעשוי להשמע כסיסמאות, התסכול והכעס של עריקאת ניכרו. הצורך באחדות פלסטינית נראה לו קריטי. מבחינתו מדובר בהגנה עצמית על חייהם, לנוכח כוונת ישראל: סיפוח כל הגדה המערבית

הויכוח הציף את חוסר ההסכמות והתקשורת הלקויה בתוך הזירה הפלסטינית ובין חלק ממדינות ערב, שאינן מצליחות להציג חזית אחידה אל מול הזירה הבינ"ל. זוהי שעת מבחן אזורית.

האם מדינת ישראל מפנימה את ההשלכות האזוריות של הסיפוח? ואם כן, האם היא ערוכה אליהן? האם תדע להתמודד איתן? זו השאלה הכי חשובה כרגע, לעניות דעתי.

רכז התכנית הבינלאומית בממשל במרכז הבינתחומי הרצליה ודוקטורנט במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. עוסק בתהליכי קבלת החלטות בישראל ובמזרח התיכון. יליד ראשון לציון, דור עשירי בארץ, אוהב ועוקב אחרי ספורט מכל הסוגים (כדורגל, כדורסל, טניס, פוטבול, בייסבול...).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 612 מילים
עודכן עכשיו

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תיעוד מיוחד ירוק זה מעולה, אדום זה הכי גרוע

"הפסקתי להתעניין במספר החולים והנדבקים בקורונה בסין, יש לי תחושה שהמידע שנמסר לנו אינו אמין" ● בפרק השלישי ביומנה של יפעת פרופר, מתחילים לעלות סימני שאלה סביב דיווחי הממשל על פרוץ המגפה והטיפול בה, והשלטונות מצרים את צעדיהם של האזרחים - באמצעות אפליקציה מיוחדת שמקטלגת אותם לפי צבעים ● תיעוד מיוחד של עידן הקורונה בשנגחאי, הפרק השלישי בסדרה

עוד 3,045 מילים

תגובות אחרונות

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַמִּשְׁפָּט

טיוטה להקדמה למבוא לעבודה סמינריונית בספרות, שתיכתב בעתיד על הרומן הגדול "המשפט", מאת פרנץ ביסמוט

עוד 1,494 מילים

"אנחנו יכולים להציע להם שיעורים אמיתיים ולראות את המרצים!"

ההתעניינות של סטודנטים יהודים מארה"ב בלימודים בישראל מעולם לא הייתה גבוהה יותר ● הסיבה: האקדמיה בארץ נערכת לחזרה לשגרה בסתיו, בעוד שבאמריקה שוררים כאוס וחוסר ודאות ● "זו תהיה הפעם הראשונה מזה זמן שנוכל לבלות עם חברים, ולהתחיל לחזור לחיים"

עוד 735 מילים

משרד הבריאות מזהיר מעליה חריגה בהדבקה: 64 מקרים ביממה האחרונה

בכירים בצה"ל וברשות הפלסטינית ממשיכים בפגישות התיאום, בניגוד להצהרות ● שגרירות ארה"ב מזהירה מפני הסלמה בשטחים ● אהוד ברק נגד שופטי העליון: שתיקתם בעניין נתניהו כשל מוסרי ● גבי אשכנזי תקף את הכוונה לקצץ בתקציב משרדו: פגיעה בלתי סבירה במשרד החוץ ● איציק שמולי ביטל קיצוץ של 20 מיליון שקלים בתקציב הטיפול לגברים מכים

עוד 39 עדכונים

משפט נתניהו: מה הלאה?

אחרי הפתיחה הדרמטית בתחילת השבוע, משפטו של ראש הממשלה נכנס כעת למסלול רצוף אתגרים ● מתי יתחיל מצעד העדים? בכמה ימים בשבוע יתנהלו הדיונים? מתי הנאשם מס' 1 יתייצב שוב באולם? והאם המשפט יעשה היסטוריה ויעבור למבנה אחר, הרחק מרחוב צלאח א-דין? ● יובל יועז צופה פני עתיד על בסיס תקדימי העבר

עוד 1,095 מילים

יו"ר לשכת עורכי הדין תוקף בחריפות את השר אוחנה

פרסום ראשון המשרד לביטחון פנים מקדם בימים אלה הצעת חוק לפיה השר אמיר אוחנה יהיה רשאי להגביל ואף לאסור לחלוטין ביקורים של עורכי דין, בני משפחה ואחרים אצל אסירים ועצירים - הכל תחת האמתלה של מניעת התפשטות הקורונה ● במכתב ששלח יו"ר לשכת עורכי הדין אבי חימי לאוחנה הוא תוקף בחריפות הן את עצם הצעת החוק - ובמיוחד את האופן החפוז והנסתר לכאורה שבו אוחנה מקדם את ההצעה

עוד 805 מילים ו-4 תגובות

סקרים שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלים כי האמון בבית המשפט העליון גדול כמעט פי שניים מהאמון שנותנים האזרחים בכנסת ובממשלה ● אפילו במחנה הימין, כמעט מחצית המצביעים תומכים דווקא בחיזוק מערכת המשפט ● כדאי לזכור את זה בפעם הבאה שנתניהו ותומכיו מכריזים כי "לפחות חצי מהעם חושב שתופרים פה ראש ממשלה" ● פרשנות

עוד 1,114 מילים ו-2 תגובות

מסתבר שזו באמת הבירה הטובה במזרח התיכון

פרק 7מדיס ח'ורי חזרה לטייבה אחרי שהשלימה תואר במנהל עסקים בבוסטון, כדי להשתלב בעסק המשפחתי, ובשנים האחרונות היא מנהלת את "בירה טייבה" ביד רמה ● היא הייתה שם באינתיפאדה השנייה, שכמעט חיסלה את העסק ● היא מתמודדת עם משבר הקורונה והפוגת הרמאדן ● אבל את הסיפוח, היא לא יודעת אם הם ישרדו ● אמיר בן-דוד ביקר אותה במפעל וחזר עם שלושה ארגזי בירה - שחוסלו במהירות גדולה בהרבה מהמתוכנן

עוד 1,914 מילים

נתניהו וכ"ץ הצהירו על סיוע של 100 מיליארד שקל, והעבירו רבע מזה

תכנית הסיוע הגרנדיוזית עליה הכריזה הממשלה כוללת סעיפים שבוצעו בתקציב נמוך בהרבה ממה שהובטח, הלוואות שאינן מהוות בכלל הוצאה תקציבית, ומענקים פיקטיביים שחוזרים על מענקים שמוזכרים בסעיפים אחרים ● כל זאת בזמן המשבר הכלכלי הקשה בתולדות המדינה, כאשר כרבע מהעובדים מובטלים ● הכלכלן ד"ר עאמר אבו קרן: "זו תכנית של שליפות וחוסר שקיפות מוחלט" ● "נראה כאילו נתניהו זרק מספרים, ואנשיו היו צריכים למלא אותם בתוכן"

עוד 2,538 מילים

אפקט הקורונה מאה אלף ישראלים עשויים לפשוט רגל

במשרד המשפטים נערכים לגל פשיטות רגל ופירוקים במשק ● החקיקה האחרונה בנושא עלולה לגרום לכך שרבים מפושטי הרגל יאבדו גם את הבית ● הממשלה לא הקדימה תרופה למכה, ולא הכריזה על הקורונה כ"אסון טבע" - מה שהיה משפר דרמטית את מצב החייבים ● ובמקביל, מתרחבת התופעה של ישראלים שלוקחים הלוואות בשוק האפור, תוך מגע עם גורמים מפוקפקים ואלימים

עוד 1,995 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה