הקזינו של אפשטיין – טורפים ונטרפים בחברה האמריקאית

צילום מסך מתוך הטריילר לסדרה על ג'פרי אפשטין
צילום מסך מתוך הטריילר לסדרה על ג'פרי אפשטין

חופשת חג השבועות וסוף השבוע הארוך שבא בעקבותיה, זימנו לי אפשרות לצפות בשתי תכניות שונות של "נטפליקס", ענק הסטרימינג האמריקאי.

מצד אחד הסרט "קזינו", סרטו המצוין של מרטין סקורסיזה, משנת 1995, עם רוברט דה נירו, שרון סטון וג'ו פשי, שמוקרן שם, כך אני מניח, גם בגלל סוג של "עסקת חבילה" בין הבמאי המוערך לרשת, אשר הפיקה את סרטו האחרון לפי שעה, "האירי". ומצד שני סדרת הדוקו בת ארבעת הפרקים על ג'פרי אפשטיין, איש העסקים והמיליארדר היהודי אמריקאי, שהורשע בשורה של עבירות מין, והתאבד בבית המעצר העירוני במנהטן, ב-10 באוגוסט 2019, בעודו ממתין לסיום משפטו.

לכאורה שני דברים שונים. מצד אחד סדרה דוקומנטרית ומהצד השני סרט עלילתי. אבל לטעמי לפחות, שניהם, הסדרה והסרט, מצליחים לשקף משהו עמוק ומהותי לגבי החברה האמריקאית והכוחות שמניעים אותה כבר שנים, ואולי מעניקים לנו גם כמה כיווני מחשבה לגבי אופי החברה הישראלית כפי שהוא מתהווה לנגד עיננו בשנים האחרונות.

נתחיל בסרט "קזינו"

במרכז של הסרט "קזינו", עומדים שניים – סאם "אייס" רות'סטיין (רוברט דה נירו) וניקי סאנטורו (ג'ו פשי) – ששולטים בעולם ההימורים של לאס וגאס בשנות ה-60 וה-70. בדרכו הקצבית והמבריקה, חושף לפנינו סקורסיזה את הקרביים המדממים (תרתי משמע) של תעשיית ההימורים בעיר ושל הכוחות המפעילים אותה. התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת שם בצורה הכי גלויה וברורה, מתחת לאורות המנצנצים והבוהקים של המלונות היוקרתיים ב"סטריפ", וכמו שאומר שם דה נירו בסצנת הפתיחה המרהיבה של הסרט: "התפקיד שלי הוא פשוט למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים."

במאמר מוסגר אגיד, שאולי הדבר הכי עצוב שראיתי בזמן שבו אני חייתי באמריקה, היה מראה האנשים הזקנים, שצועדים בבוקר מהבתים הדלים והמתפוררים, לעבר הטיילת באטלנטיק סיטי, עוד עיר שהתפרסמה בזכות תעשיית ההימורים שלה, אם כי בסדר גודל קטן יותר.

התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת מתחת לאורות המנצנצים של מלונות היוקרה ב"סטריפ". כמו שאומר דה-נירו בסצנת הפתיחה: "התפקיד שלי הוא למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים"

ב"ריקוד האחרון", סדרה אחרת שעלתה לא מזמן בנטפליקס על הכדורסלן מייקל ג'ורדן, מתואר איך ערב אחד, לפני המשחק הקובע בין ה"שיקאגו בולס", קבוצתו של ג'ורדן, לבין ה"ניו יורק ניקס", שוכר מייקל לימוזינה מפוארת ונוסע עם אביו מניו יורק לאטלנטיק סיטי, כדי לשרוף שעתיים על הימורים באחד המלונות המפוארים שם.

זהו כמובן הדימוי הכי "קלאסי" של "החיים הטובים" ושל החלום האמריקאי – לימוזינה מפוארת, משקאות חריפים, סיגרים וכסף גדול שמתאדה תוך שניות על השולחן הירוק בלי להשאיר אחריו שום סימנים, אבל אני לצערי תקוע כמו אידיוט במראה הזה של האנשים הזקנים שהולכים כל חודש עם המעט שהם מקבלים מה-social security ויושבים בפנים כבויות מול מכונות המזל, ושום זיק של חיוך או של שמחה לא נדלק בפניהם, גם כשפעם בהרבה זמן הם זוכים.

הסידרה התיעודית על ג'פרי אפשטיין

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים.

נערות צעירות בנות 14-15, בדרך כלל ממשפחות בעלות רקע כלכלי וסוציאלי קשה, שנלכדות ומובאות כמו טרף קל מ-West palm beach לאחוזה המפוארת של אפשטיין.

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים

אחד אחרי השני מובאים לפנינו הסיפורים, ואחת אחרי השנייה, עולות הנשים שהיו אז רק נערות צעירות ובסדרה מקפידים לקרוא להן Survivors  (ניצולות או שורדות) ולא Victims (קורבנות) והן מרכיבות לפנינו את מה שדי מהר מתברר כמו דפוס פעולה קבוע ואכזרי:

איש עשיר וחסר מעצורים, שבדרכים לא ממש מתוחכמות מצליח כל פעם לטוות לפניהן רשת חלקלקה של הבטחות ופיתויים, עד שהוא מניח עליהן את היד הפוצעת והדורסת שלו, ומטביע בהן חותם וצלקת שלא יימחו גם אחרי שנים.

יש כמובן משהו שמעורר הרבה הערכה בדרך שבה כל הנפגעות "מצאו את קולן" כהגדרתה של הבמאית ליסה בראיינט, יוצרת הסדרה, ודאגו לכך שבסופו של דבר גם המיליארדר בעל העוצמה והקשרים הפוליטיים הענפים לא יצליח לחמוק מהדין. אם כי צריך לומר גם ביושר, שיש גם משהו שמעורר קצת רתיעה בדרך שבה החברה האמריקאית בוחרת להתנקות במהירות מהרעל, מסמנת איש אחד (מהלך ראוי כשלעצמו) ולא ממהרת אולי לקיים דיון מעמיק ומקיף על שורשיה של התופעה כולה.

במישור הישיר זהו למשל סיפורו של אלכסנדר אקוסטה, לימים שר העבודה בממשל של טראמפ, ועשר שנים קודם לכן, ב-2008, הוא זה שעומד בראש מערך התביעה הכללית במדינת פלורידה. מי שאיכשהו, אולי בהשפעת עורכי הדין המקושרים ועתירי ההשפעה של אפשטיין (אלן דרשוביץ כבר אמרנו?) סוגר עסקת טיעון מקלה מאוד עם אפשטיין, כשזה מועמד לדין בפעם הראשונה.

אבל יש כאן משהו עמוק יותר לטעמי, משהו שעליו עמדנו כשהזכרנו, בקצרה אמנם, את העמדה הזאת של הטורפים והנטרפים והאנשים החלשים ונעדרי הקשרים.

קחו למשל נתון אחר מכיוון שונה לגמרי: על פי מחקר שפורסם  ב2018 על ידי לשכת מפקד האוכלוסין בארצות הברית  (United States Census Bureau) – ל-27.5 מיליון אמריקאים אין בכלל ביטוח רפואי! אתם קוראים נכון. נתון מדהים. משהו כמו עשרה אחוז מכלל האוכלוסייה בכל היבשת. נתון קטן ו"יבש" שמלמד אותנו כמה יש עד היום אחוז גבוה של גברים ונשים פגיעים ופגיעות כל כך, ועד כמה קל לטורף מהסוג הבזוי והנחות של אפשטיין לבוא ולהקיף את הקורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע הבריאותית והכלכלית פשוט נשמטת להם מתחת לרגליים.

ל-27.5 מיליון אמריקאים אין ביטוח רפואי. נתון שמלמד על האחוז הגבוה של אנשים פגיעים, ועד כמה קל לטורף כאפשטיין ללכוד קורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע תחתם נשמטת

שלוש הערות קצרות לפני סיום:

  1. קודם כל זה יהיה תמיד מאמץ יומרני מדי לנסות לשרטט את קווי המתאר של כל החברה האמריקאית רק על פי סרט או סדרה אחת בנטפליקס. החברה הזאת היא מן הסתם מורכבת הרבה יותר וכמובן גם עתירת זכויות. אבל נדמה לי שמה שמבצבץ שם בין הדברים שציינתי הוא בהחלט לא רק חולי נקודתי בלבד.
  2. דבר שני לגבי החברה הישראלית: אנחנו כבר רחוקים שנות אור מהתקופה ה"סוציאליסטית", שבה למדינה ובטח למערכת ההסתדרותית הייתה מעורבות גדולה בכל מה שקשור לחברה ולכל ההתנהלות הכלכלית בה. החברה הישראלית עברה מאז תהליך מואץ של הפרטה, תהליך שביסודו הוא טוב וחיובי, אבל צריך כל הזמן לזכור גם את הסכנות הגלומות בו, כפי שהן מודגמות בסדרה על ג'פרי אפשטיין – כלומר היווצרות שכבה לא קטנה של אנשים מוחלשים (העובדים הזרים הם בטח דוגמה די טובה לכך) ושל נשים פגיעות, שטורף חסר מעצורים יכול בקלות לשלוח יד זדונית ולפגוע בהן.
  3. ודבר אחרון לגבי נטפליקס (טורף לא קטן בזכות עצמו…): יש לרשת הענקית הזו נטייה לפעמים להושיט יד החוצה ולבדוק קודם לאן נושבת רוח התקופה. יכול להיות שהיו גם אילוצים משפטיים שאני לא מודע להם, אבל אני מנסה לחשוב אם הם היו מגלים את אותו אומץ ואת אותה תעוזה כשג'פרי אפשטיין היה בחיים, מוקף בכל סוללת עורכי הדין העשירים והמקושרים שלו.

כך או כך הסדרה הזאת היא חשובה ומעוררת מאוד למחשבה.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מצד אחד המחבר מתאר בכשרון את התחלואים של החברה שהם תוצאה ישירה של ההפרטה והתנערות המדינה מכל אחריות לצרכים הבסיסים מצד שני מציין שהפרטה דבר טוב סתירה שאופיינית לשמאל הליברלי,ימין שמתחפש... המשך קריאה

מצד אחד המחבר מתאר בכשרון את התחלואים של החברה שהם תוצאה ישירה של ההפרטה והתנערות המדינה מכל אחריות לצרכים הבסיסים מצד שני מציין שהפרטה דבר טוב סתירה שאופיינית לשמאל הליברלי,ימין שמתחפש לשמאל לא רציני.

עוד 1,025 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שני, 11 בינואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

יעלון הסיר את איימן אבו רייא מרשימת תל״ם; "נאה דורש נאה מקיים״

גנץ החליט שלא להכשיר את מאחזי ״ההתיישבות הצעירה״ ● מבקר המדינה לשעבר שפירא יעמוד בראש ועדת הבדיקה לצוללות ● נתניהו הגיע לנתב״ג לקבל עוד מטען חיסונים והבטיח שכל הישראלים יחוסנו עד מרץ ● פייזר התחייבה לשלוח מאות אלפי חיסונים בשבוע ● עובדי מסגרות הגיל הרך יחלו להתחסן השבוע ● יהדות התורה תנסה להעביר חוק נגד הכנסת חמץ לבתי החולים בפסח

עוד 56 עדכונים

אנחנו כבר עמוק בתוך הקפיטול

בליל ה-6.1 (שעון ישראל) המון לבן (וגזעני ברובו לפי שלטים וסיסמאות שנשאו על ידם) פרץ אל בנין הקונגרס של ארה"ב, השתלט עליו למשך מספר שעות ומנע בכח פיסי את המשך ההליך הטכני לחלוטין של אשרור הבחירות על ידי האלקטורט קולג' בארה"ב.

בבסיסה של התנהלות מדהימה זו – שניתן ועוד יינתנו לה הסברים מסוגים שונים – עומדת אמת אחת פשוטה. למעשה שתי אמיתות. ההתקפה של בניין הקפיטול הייתה במהותה, בבסיס שלה, ובמקור שלה – סירוב להכיר בתוצאות הבחירות בארה"ב. זו הייתה למעשה התנגדות כוחנית להחלפת שלטון בדרך דמוקרטית, אשר מהווה ואמורה להוות מאפיין מהותי של כל דמוקרטיה בריאה.

ההתקפה של בניין הקפיטול היתה במהותה סירוב להכיר בתוצאות הבחירות בארה"ב. זו הייתה למעשה התנגדות כוחנית להחלפת שלטון בדרך דמוקרטית, שמהווה ואמורה להוות מאפיין מהותי של כל דמוקרטיה בריאה

האמת השנייה, שבה כפרו המתפרעים, בהסתה ועידוד ישיר של הנשיא טראמפ העומד לסיים את כהונתו, בדרך שאין אולי מתאימה ממנה לאפיין אותו ואת הנשיאות שלו – היא שאין ולא היה כל פגם או ליקוי בתוצאות הבחירות והן היו בחירות שנוהלו בכל מקום ומקום בדיוק בהתאם לחוק ולחוקה.

טראמפ והצוות המשפטי ההזוי שלו, הגישו (לפי אתר https://www.democracydocket.com ששים ושתיים עתירות לבתי משפט שונים ברחבי ארה"ב כנגד תוצאות הבחירות במדינות שונות, וכולן למעט אחת נדחו, חלקן על ידי שופטים שמרנים שמונו על ידי טראמפ.

כמובן שאמת זו לא עניינה את טראמפ עצמו ואת הפורעים, כמו שהיא אינה מעניינת את חבורת הנאמנים ההזויים שלו מישראל, החל מבועז ביסמוט עורך עלון התעמולה המתקרא עיתון בשם ישראל היום ודומיו.

כאשר אנו מדברים על הקשר של האירוע בוושינגטון לישראל, מתברר כי מלבד הזוויות האמורות, אשר נמצאות בשיח בישראל כבר זמן רב, ישנה נקודת מבט נוספת – התמימות, ועליה ברצוני לכתוב כאן.

במהלך האירועים בקפיטול העלו עיתונאים רבים ברשת הטוויטר את השאלה, המתבקשת כביכול, האם אירוע כזה יכול להתרחש בישראל.

(כמובן שמקומו של ראש הממשלה, אשר תופס את תפקידו תמיד בעיקר כמי שאמור להשפיע ולייצר את השיח התקשורתי לא נפקד, וביום שישי זכינו להפצת שקר מתואמת של כל ערוצי התקשורת המשודרים, שמזמן ברובם אינם זכאים לשם עיתונאות, לפיו מפגינים בסמוך למעון ראש הממשלה ניסו להיכנס למעון עצמו, דבר שהוביל כביכול לאבטחה מוגברת במעון עצמו, אך הוכחש בהמשך על ידי המשטרה והשב"כ).

אבל נשוב לעיקר והוא התמימות.

השאלה: האם בישראל יכולה להיות אי הכרה בתוצאות הבחירות, או התנגדות להחלפת שלטון – היא שאלה של תמימים, כי אנחנו בישראל כבר מזמן עמוק בתוך הקפיטול במובן זה ואין כל צורך לחכות לפורעים. אי הלגיטימיות של החלפת שלטון נמצאת אצלנו כבר זמן רב.

השאלה אם בישראל יכולה להיות אי הכרה בתוצאות הבחירות – היא שאלה תמימה, כי אנחנו כבר מזמן עמוק בקפיטול במובן זה, ואין צורך לחכות לפורעים. אי הלגיטימיות של החלפת שלטון נמצאת אצלנו זמן רב

רות גביזון ז"ל (אשר הימין בישראל החל לתפוס אותה בשנים האחרונות כמבטאת את הגישה שלו ביחס למערכת המשפט ולדמוקרטיה בכלל) כתבה באחד מהמאמרים שלה בשנת 2017 על המשמעות של יכולת החלפת השלטון כך:

לא רק יכולת חוקית להחליף את השלטון, אלא עצם החלפתו לעתים קרובות יחסית ובאופן סדיר, הם המגן החזק ביותר של דמוקרטיה יציבה (רות גביזון, "על מצבה של הדמוקרטיה בישראל ואיך להגן עליה", 8.6.2017, ICON-S-IL Blog).

אני מבקש לטעון כי הדמוקרטיה בישראל נמצאת כבר מזמן תחת התקפה של היכולת המעשית להחלפת השלטון, והתקפה זו אינה נעשית כאן על ידי המון מוסת, אלא על ידי ראשי המדינה עצמם.

חוק יסוד הלאום, אשר נחקק לפני כשנתיים, היה מיועד בדיוק למטרה זו: אי לגיטימיות להחלפת שלטון. מבלי להתייחס לכל ההיבטים של החוק, הרי שעיון פשוט בו מראה את הדברים הבאים: החוק מכריז (70 שנה לאחר כינון המדינה) כי היא מדינת הלאום של העם היהודי. כאילו הדבר לא נכתב במפורש במגילת העצמאות, וכאילו שמאז 1948 הייתה מדינת ישראל מדינתו של העם הסגול. לאחר מכן קובע חוק יסוד מוזר זה שלל הוראות ביחס לדגל ולסמל המדינה, הוראות שנקבעו אף הן, חלקן בחוק יסוד, לפני עשרות שנים.

או אז ישאל השואל, ומה צורך היה לאחר 70 שנה לחוקק חוק יסוד מיותר זה, האומר את המובן מאליו, ואת מה שנקבע כבר לפני 70 שנה? ובכן, התשובה גם היא ברורה. חוק הלאום "לקח" למעשה חלק מסוים ממגילת העצמאות, של כינון מדינת לאום לעם היהודי, אבל השמיט, במכוון, את החלק הנוסף מהכרזת העצמאות הקובע כי לכל בני ותושבי הארץ שוויון זכויות מוחלט במדינה:

"…תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; … תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".

הנימוק להשמטה זו הוא ברור, וראינו אותו היטב במהלך הניסיונות להקים ממשלה לאחר שלוש מערכות בחירות. חוק הלאום נועד לייצר דה לגיטימציה להקמת ממשלה הנתמכת ברוב של 61 חברי כנסת, אם בתוך אותם 61 – המהווים רוב של בית המחוקקים – יספרו גם הקולות של המצביעים הערביים, שאינם יהודים.

והגזענות האמורה, אשר מהווה סטיה ברורה מהמסמך המכונן של מדינת ישראל, אפילו אינה מוסוות או חבויה. באחד הנאומים של ראש הממשלה, לאחר אחת ממערכות הבחירות, שבכולן הוא לא הצליח להשיג רוב של 61 חברי כנסת שימליצו עליו לקבל את המנדט להקמת ממשלה – הוא הסביר במפורש מדוע הגוש שלו זכה לרוב: לגישתו, את קולות הערבים לא מביאים בחשבון בספירת רוב ומיעוט.

כלומר, המצב בבית המחוקקים של מדינת ישראל הוא כזה: הפרלמנט כולל 120 חברים. לכל מעשה חקיקה נדרש רוב, ואם כל חברי הפרלמנט יצביעו, הרוב הדרוש הוא של 61. אבל כאשר הפרלמנט מתבקש לבחור מי יעמוד בראש הממשלה, ונוכח שיטת המשטר של ישראל רוב של חברי הפרלמנט קובע מי יעמוד בראש הממשלה, או אז את קולות הערבים "לא סופרים", והפרלמנט לפתע כולל רק לעניין זה מספר של כ-105 חברים, בעיקרם "יהודים בלבד".

באחד מנאומי רה"מ, לאחר רצף מערכות בחירות בהן לא הצליח להשיג רוב של 61 ח"כים, הסביר מדוע הגוש שלו זכה לרוב: לגישתו, את קולות הערבים לא מביאים בחשבון בספירת רוב ומיעוט

לכן, כל מי ששואל את עצמו, האם בישראל יכול להתרחש אירוע בו המון יסתער על בית המחוקקים, כדי למנוע החלפה חוקית של השלטון, שואל שאלה של תמים. הצד הימני של המפה הפוליטית בישראל, אלו אשר יושבים בבית המחוקקים, כבר קבעו מזמן כי לא יכולה להיות החלפה חוקית של השלטון, אם היא מתבססת על חלק מאד מסוים מתוך כלל חברי בית המחוקקים. במילים אחרות, ההמון המבקש למנוע החלפת שלטון בישראל אינם הפורעים המגיעים מבחוץ, אלו בעיקרם חלק מהותי מהיושבים בתוך הבית.

עורך דין המתמחה בתביעות ייצוגיות ובעתירות חוקתיות

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 969 מילים

אחרי שלוש שנים בהן החרימה הרשות הפלסטינית את ממשל טראמפ, ושנתיים אחרי שהנשיא היוצא סגר את נציגות אש"ף בוושינגטון, ההנהגה הפלסטינית משנה אסטרטגיה במטרה להתחיל מחדש את יחסיה עם ארה"ב עם כניסתו של ג'ו ביידן לבית הלבן ● על הפרק: שינוי מהותי במדיניות התשלומים לאסירים הביטחוניים בישראל והפעלת לובי נגד החוק מ-1987 המגדיר את אש"ף ושלוחותיו כארגון טרור

עוד 1,591 מילים

במצבו המשפטי הנוכחי, ממשלת המעבר עדיפה לדרעי

בעקבות החלטתו של היועמ"ש להעמיד את אריה דרעי לדין, בכפוף לשימוע, על עבירות מס, אפשר כבר לקבוע במידה גבוה של ודאות כי הממשלה היוצאת תהיה הממשלה האחרונה שבה דרעי יהיה חבר ● אם אכן יועמד לדין, יאלץ להתפטר מייד ● אולם על בסיס פרשת הנגבי מ-2006, הוא לא יוכל להתמנות לשר גם בזמן שהוא ממתין לשימוע ● מצד שני, דרעי יכול להמשיך לכהן בממשלה הנוכחית ● פרשנות

עוד 747 מילים

למקרה שפיספסת

בזמן שהרומן בין ישראל לאמירויות רק הולך ומתלהט, השלום עם מצרים נותר קריר ומריר ● האם יש סיכוי שבקרוב זה ישתנה? ● מה באמת רוצים בקהיר? ● והאם אפשר כבר לחזור לחוף בשארם? ● אמירה אורון, שגרירת ישראל במצרים, מסכמת את חצי השנה הראשונה שלה שם ● ראיון

עוד 2,420 מילים ו-1 תגובות

למה מצביעים, לא בהכרח מהימין, חונים אצל גדעון סער?

לאחר כשלון הגלקטיקוס של כחול לבן, שנבנתה בעיקר על מצע "רק לא ביבי", אפשר היה לצפות שהפעם יתעוררו מצביעי המרכז שמאל ויחפשו אלטרנטיבה ראויה התואמת לתפיסת עולמם. אז איך זה שמהסקרים האחרונים עולה כי ישנם מצביעים רבים, ולא ממחנה הימין, שבחרו לחנות הפעם דווקא במפלגת 'רק לא ביבי' החדשה של גדעון סער?

לאחר כשלון הגלקטיקוס של כחול לבן, אפשר היה לצפות שהפעם יחפשו במרכז-שמאל אלטרנטיבה תואמת לתפיסת עולמם. אז למה מצביעים רבים, ולא מימין, בוחרים לחנות במפלגת 'רק לא ביבי' החדשה של סער?

במערכות בחירות קודמות התרגלנו לשמוע על הלחצים שהפעיל נתניהו על קברניטי מחנה הימין, מפאת הסיכון שלפחות מפלגה אחת לא תעבור את אחוז החסימה ו"תשרוף" קולות קריטיים לניצחון המחנה בבחירות. כתוצאה מכך כפה עליהם נתניהו להתאחד ולצמצם סיכונים. הפעם ניראה כי נעשו שם שיעורי בית והמוכנות בהתאם.

הבחירות הקרובות מציעות לנו אינפלציה של מפלגות ימין, שההבדלים ביניהן מינוריים עד לא קיימים. ההבדל המרכזי מהבחירות הקודמות נעוץ בכמות המנדטים המסתמנים על פי כל סקר שפורסם. בשונה משלוש מערכות הבחירות הקודמות, בהן הגיעו המפלגות המזוהות בצורה כזאת או אחרת כימין אינן הליכוד) למקסימום 30 מנדטים, וגם תוצאה זאת דרשה, כאמור, התכנסויות ואיחודים לא נוחים אך הכרחיים (איחוד מפלגות הימין וימינה) – הפעם עומדות התחזיות על 55 מנדטים בקירוב. מאיפה צמח (תרתי משמע) הפער הזה? או במילים אחרות, מה גדעון סער עושה נכון?

חשבון פשוט יגלה מה "מקפיץ" את גודל גוש הימין בעוד כ-25 מנדטים. בבחירות הקודמת מפלגת כחול-לבן המקורית (שהורכבה, כזכור, מחוסן לישראל ויש עתיד-תלם) השיגה 35 מנדטים נאים. כיום, לפיד וגנץ יחד מגיעים במקרה הטוב ל-21 מנדטים. וזה בהנחה שגנץ אכן יעבור את אחוז החסימה. כלומר, לפחות 14 מנדטים שחנו במשך שלוש מערכות בחירות אצל כחול לבן, עוברים נכון לעכשיו לתקווה של גדעון סער. תוסיפו לכך את זה ששליש ממצביעי הרשימה משותפת אינם מתכוונים להצביע עבורה שוב, ולהיעלמותה כמעט כליל של מפלגת העבודה, והנה לכן גוש ימין שמן ובטוח בעצמו, השווה לכשני שלישים מהכנסת הבאה.

מה גורם למצביעי כחול לבן לשעבר, שניתן לנחש בוודאות שהם מצביעי המחנה הציוני לשעבר-לשעבר, לראות דווקא בגדעון סער את המושיע התורן של הבחירות הקרובות? האם נפלא עבורם חלום "רק לא ביבי" מאהבת הסדר מדיני? יכול להיות שהרצון לזרז את היום שאחרי נתניהו גובר על הצורך בהגנה על האקטיביזם השיפוטי ונגד רעיון פסקת ההתגברות?

מה גורם למצביעי כחול לבן לשעבר לראות דווקא בגדעון סער את המושיע התורן של הבחירות הקרובות? האם נפלא עבורם חלום "רק לא ביבי" מאהבת הסדר מדיני?

מה שבטוח, במחנה המרכז-שמאל לא מסייעים למצביעיהם לשעבר בהתלבטות בדרך לקלפי. בשונה מבחירות קודמות, אז מנעד מפלגות הגוש נע בין המשותפת, דרך מרצ והעבודה (שבמערכה האחרונה אף התאחדו כדי לברוח מאחוז החסימה) ועד מפלגת מרכז אחת גדולה, כיום הפאזל מורכב ומסובך יותר: זה מתחיל  בלפיד ויש עתיד המבוססים והוותיקים יחסית, וזה נמשך בעופר שלח והעצמאיים, בעמיר פרץ שמחפש להעביר בירושה את מפלגת העבודה המונשמת, ועם מפלגתו של  הכוכב החדש רון חולדאי יחד עם הרכש אבי ניסנקורן,  עובר דרך גנץ ושאריות כחול לבן, ומסתיים, לפחות כרגע, במרצ ובמפלגות הערביות.

זה לא פחות ממרתק לבחון את הסיבה לפער שבין הרעש – התקשורתי והפוליטי -שמייצרים מפגיני הגשרים ומטפסי השיירות לירושלים ובלפור, שרובם המוחץ מזוהה עם מחנה המרכז-שמאל, לבין התרגום המעשי שלהם המתבטא במי יהיו נציגיהם בכנסת הבאה.

יכול מאוד להיות שכשמביטים במאבקי השררה והאגו הבלתי נגמרים של ראשי המחנה, וההיסטוריה הלא רחוקה שמעידה כי רוב רובם של מנהיגי הגוש ישבו בשלב כזה או אחר עם נתניהו, וזאת על אף שהבטיחו שלא יעשו זאת בשום אופן ובשום מצב (יש שם כאלה שאף ויתרו על שפמם כעדות ניצחת לכך), אפשר להבין מדוע עדיף לנושאי שלטי ה"לך" גדעון סער בטוח אחד ביד מאינספור ראשי רסיסי מפלגות חסרי עמוד שדרה וראשי ממשלה חליפיים על העץ.

ואולי, הסיבה לפער הזה נעוצה במשהו עמוק ובסיסי יותר, והוא האופן השונה שבו מתייחסים פוליטיקאים לישיבה באופוזיציה. בעוד בימין לא זקוקים לגושפנקה של חברות בממשלה כדי להשפיע ולשלוט על סדר היום הציבורי, ישנם כאלה שעבורם כל תפקיד שהוא פחות ממשרת שר – פוסל את הכל ואין על מה לדבר.

קחו למשל את מפלגת ימינה והנהגת הרבנים הדתית-לאומית שמאחוריה. האם הגלות הזמנית לאופוזיציה פוגעת בכוחם? הרי ידוע שבסופו של דבר בעתות משבר  ובתחילת כל קמפיין בחירות, ראש הממשלה יגיע לרב אלי סדן ממכינת עלי, וישלח שליחים לרב דרוקמן כדי "להתייעץ". אחרת, הוא יחטוף בראש גם מתוך מפלגתו וגם מחוצה לה.

וזה לא שמפעל ההתנחלויות נפגע באמת בממשלה שלא כוללת את ימינה בתוכה. הם ידעו היטב שאין ממה לחשוש כשבני גנץ החליף את נפתלי בנט במשרד הבטחון. ככה זה כשאתה מותיר כיועץ לענייני התיישבות את אבי רואה (לשעבר ראש מועצת יש"ע) שעבד עם קודמך. האנשים שם עובדים יום יום כדי להמשיך ולצמוח מבחינת תקציבים, שטחים, השפעה ותודעה ציבורית. ישיבה בקואליציה עבורם היא רק בונוס מתוק.

בעוד בימין לא זקוקים לגושפנקה של חברות בממשלה כדי להשפיע ולשלוט על סדר היום הציבורי, ישנם כאלה שעבורם כל תפקיד שהוא פחות ממשרת שר – פוסל את הכל

ומהצד השני? גבי אשכנזי חרד מהאפשרות שבה יהיה ״רק״ חבר כנסת ולכן מתכוון לפרוש. ואבי ניסנקורן, שרק עד לפני שבוע הגן בחירוף נפש על תפקידו כשר משפטים (מה שהוביל, בין היתר, להליכה לבחירות)  הבין שדעך כוכבו של גנץ ומיהר לנטוש לטובת הישראלים של רון חולדאי, שבעצמו משמש דוגמה מעולה: ראש עיר  שמסרב לפנות את כסאו עד שיבטיח לעצמו משרד ממשלתי משמעותי בכנסת הבאה. צעד כזה משדר שחולדאי, כנראה, לא באמת מאמין לעצמו. אז מדוע על הציבור להאמין לו?

מאיר מישאל-שמואלי, פעיל חברתי, עוסק בדוברות וייעוץ תקשורתי לגופים חברתיים. דתי וסוציאל-דמוקרט שמאמין בערכי שלום שיוויון וצדק בכלכלה אנושית וביהדות מקרבת. פועל בכדי להציג יהדות מתונה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
’במערכות בחירות קודמות התרגלנו לשמוע על הלחצים שהפעיל נתניהו על קברניטי מחנה הימין, מפאת הסיכון שלפחות מפלגה אחת לא תעבור את אחוז החסימה ו"תשרוף" קולות קריטיים לניצחון המחנה בבחירות’ ה... המשך קריאה

’במערכות בחירות קודמות התרגלנו לשמוע על הלחצים שהפעיל נתניהו על קברניטי מחנה הימין, מפאת הסיכון שלפחות מפלגה אחת לא תעבור את אחוז החסימה ו"תשרוף" קולות קריטיים לניצחון המחנה בבחירות’

הימין מה זה משחק אותה.
ממש גבש את השורות
סער לוקח את הלא–ביבי מהליכוד, את ה 27% שהצביעו לו בפריימריז מול ביבי
ובנט מזנב בתומכי ביבי שיש להם בחילה מודחקת–בציבור
ושלא יהיה ספק: אחרי 10+ שנים מתח למגלומן קיצוני האיש הכי מגעיל שפגשתם בימיכם
ברית הארבעה זה כמו להשתחרר מהשבי הסורי. בשבילנו? לא! בשביל הארבעה.
לנו יש שלט להעביר ערוץ. כשהם יושבים בחדר עם ביבי אין שם שלט לכבות את המראות

עוד 842 מילים ו-2 תגובות
עודכן לפני שעתיים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

ליל השימורים של הימין

ליל הפרעות בוושינגטון הציב את נאמני טראמפ בתקשורת הישראלית בפני דילמה ● היו מי שלראשונה הכירו בסכנה הגלומה בו, אך היו לא מעט שהמשיכו להגן עליו גם במחיר התעלמות מהעובדות ● בשורש ההערצה הטראמפיסטית העיוורת הזו עומדת לא רק אידיאולוגיה יוקדת אלא גם, ואולי בעיקר, עיתונות גרועה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
’פריזמה לאומית-ישראלית’? פריזמה מטורללת–ישארלית היציאה מהסכם הגרעין האירני היה טריפ מגלומני של פסיכופת. כל הממסד הבטחוני, כל אגרוני המודיעין היו נגד. טראמפ גם עזר לשמר את ביבי. עשה עבור... המשך קריאה

’פריזמה לאומית-ישראלית’?
פריזמה מטורללת–ישארלית
היציאה מהסכם הגרעין האירני היה טריפ מגלומני של פסיכופת. כל הממסד הבטחוני, כל אגרוני המודיעין היו נגד. טראמפ גם עזר לשמר את ביבי. עשה עבורו קמפיינים בכל סבב בחירות
’תוכנית המאה’ שטרלל אותנו 3 שנים בצפייה לתוכנית הגאונית – זה נייר טואלט. זה לא מתקרב לניירות שהנפיק ממשל אובמה לפתרון הסכסוך
אז אם הילדז׳ והסגלז׳ חושבים שטראמפ ’טוב לישראל’ זה כי הוא טוב להם.
טראמפ היה רע–לישראל!!!

עוד 1,535 מילים ו-2 תגובות

יעלון נפרד מלפיד ויתמודד ברשימה נפרדת

השר אוחנה מסרב להנחיות משרד הבריאות והיועמ"ש לחסן אסירים נגד קורונה בשל הסיכון הגבוה הנשקף להם ● הפרופסור חגי לוין עוזב את הצוות המייעץ לקבינט ורץ לכנסת ● נתניהו ואדלשטיין התחסנו במנה השנייה נגד קורונה והבטיחו: כל האזרחים מעל גיל 16 יתחסנו עד הבחירות ● יזהר שי: "ההדבקה החלה לרדת 13 יום מתחילת הסגר הרך, אין צורך בסגר המהודק" ● שלושה מפגינים נגד רה"מ הותקפו הערב באלימות

עוד 24 עדכונים

הציוץ האחרון של טראמפ

כ-12 שנים מאז פתח חשבון בטוויטר, ואחרי שצבר 88.7 מיליון עוקבים, דונלד טראמפ נחסם לצמיתות מהרשת החברתית ● הציוץ האחרון נראה תמים: הנשיא היוצא הודיע שלא יגיע לטקס ההשבעה של מחליפו ג'ו ביידן ב-20 בינואר ● אולם ניתוח הארועים ביומיים האחרונים לא השאיר מקום לספק באשר לכוונותיו

עוד 1,293 מילים ו-2 תגובות
ביאטה סירוטה, מימין, בפסטיבל היפני-אמריקאי ב-1938

עד אחרי מלחמת העולם השנייה, לנשים היפניות לא היו כמעט זכויות בסיסיות ● עד שהגיעה ביאטה סירוטה גורדון, צעירה אלמונית, שמשום מקום דאגה למהפכה אמיתית ● "זה הסיפור הכי מעורר השראה והכי פחות צפוי ששמעתי אי פעם", אומר הסופר ג'ף גוטספלד, שהוציא כעת ספר חדש המגולל את סיפורה של ביאטה

עוד 725 מילים ו-1 תגובות

ברב המכר של 2020, העיתונאי רוברט קולקר עוקב אחרי מסעם של מימי ודון גלווין בניסיון לקבל תשובות מהקהילה הרפואית, אחרי ש-6 מתוך 12 מילדיהם חלו במחלות נפש קשות ● "רציתי לכתוב עליהם כעל בני אדם, כמו על כל בני אדם אחרים. ברגע שפגשתי אותם הבנתי שזה לא יהיה כל כך קשה" ● ראיון

עוד 1,372 מילים

אף שיחסים בין בני אותו מין אסורים באיחוד האמירויות, תארח דובאי את הוועידה הבינלאומית בנושא זהות מגדרית וזכויות להט"ב ● הרשויות במצרים מכחישות שחולי קורונה מתו בגלל מחסור בחמצן, אבל סרטונים שמופצים במדינה מעידים אחרת ● והגולשים בלבנון תוקפים את המנהיגים שטוענים שהמדינה עצמאית ולא בת חסותה של איראן ● קסניה סבטלונה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 970 מילים

אחרי שהמועדונים החברתיים של ניו ג'רזי סירבו לקבל את הבנקאי היהודי, הקים אוטו קאהן את טירת אוהקה - שהפכה לאתר עלייה לרגל עבור ידוענים ובני אצולה ● בשיאה, עבדו בטירה למעלה ממאה עובדים, שהשתמשו במערכת סודית של מעברים כדי להישאר מחוץ לטווח הראייה של האורחים ● אחרי שיפוץ מקיף, הפכה הטירה לבית מלון, וכיום אף ניתן להזמין חדרים במחיר מופחת בשל הקורונה

עוד 1,361 מילים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 12 ימים להשבעה

השוטים על הגבעה

כמו כל כהונת טראמפ, נסיון ההתקוממות של תומכיו בגבעת הקפיטול היה מזעזע ונלעג גם יחד ● ההתפרעות הפכה בסופו של דבר בעיקר לביטוי של טנטרום ילדותי - ובכל זאת, היו שלושה רגעים מכוננים שבהם ההיסטוריה הייתה יכולה לפנות לכיוון אחר ● במקביל לדרמה בוושינגטון, היסטוריה נרשמה בג'ורג'יה - ודווקא הדמוקרטים הם שהצליחו להשתלט על מוסדות השלטון

עוד 2,222 מילים

"מעמד הביניים יעזוב, וזה נורא"

הפרויקטים שישראל אינה מסוגלת להשיק נעים ממעונות יום חינם, דרך רפורמות בתקציב בתי החולים, ועד מיזמי תשתית גדולים כמו רכבת תחתית ● את ההשלכות של העדר הרפורמות נרגיש היטב בעתיד עם שיעורי צמיחה כלכלית נמוכים, יותר אבטלה ואי-שוויון, והרבה יותר עוני ● פרופ' צבי אקשטיין: "אנחנו לא נשמור כאן על איכות החיים כמו המדינות המתחרות" ● ראיון

עוד 1,625 מילים ו-1 תגובות

ניסנקורן: אם לא נהיה חזקים - נתניהו יימלט ממשפטו

דיווחים כי בשבוע שעבר הוכנסו רה״מ ורעייתו לחדר מאובטח לאחר שמפגינים התקרבו למתחם בלפור ● היועמ״ש לאוחנה: אין בסמכותך להורות שלא לחסן אסירים ● אוחנה: החלטתי תישאר בעינה ● סקר: חולדאי יורד ל-5 מנדטים ● המורים יחוסנו מרביעי הקרוב ● בית הדין של הליכוד פסק: לא יתקיימו פריימריז ● דרעי יואשם בכפוף לשימוע בעבירות מס ● הדיון במשפט נתניהו נדחה

עוד 36 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה