"בכיתה שלי רק חצי מהילדים מגיעים ללימודים", כך אומרת ג', תלמידת כיתה ה' בגוש דן. "מאלה שלא מגיעים יש כמה שמפחדים מהקורונה ונשארים בבית, וכמה שלא יכולים לשבת בכיתה עם המסיכה והחלון הפתוח, ולומדים בזום.

"יש תלמידים שלא מגיעים לכיתה, וגם לא יושבים בבית ולא בזום, אלא סתם מטיילים. בכל פעם שאני בקניון אני פוגשת אותם. נראה לי שהם כל הזמן בקניון".

המורה לא בודקת מי לא מגיע ולמה?

"היא בודקת, והם אומרים שזה בגלל הקורונה, אז הם לא חייבים לבוא".

למה, בעצם, את והילדים שמגיעים לבית הספר באים?

"כי אנחנו רוצים. החברות שלי שם, והתגעגעתי אליהן, ונמאס לי להיות בבית".

עבודות חיטוי בבית ספר בירושלים. יוני 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

הכיתה של ג' היא לא היחידה. עם תחילת חזרתם ההדרגתית של תלמידי ישראל לבתי הספר בחודש מאי, הודיע שר החינוך הקודם, רפי פרץ, כי ההגעה לבית הספר אינה חובה. כתוצאה מכך, לא מעט תלמידים הדירו את רגליהם מהמוסדות החינוכיים.

אמנם ההחלטה של פרץ לא אושרה רשמית, אך פקידות משרד החינוך התייחסה אליה כמדיניות מחייבת, כך שהילדים זקוקים לחתימת הורים על הצהרת בריאות, כדי שתותר להם הכניסה לבית הספר. המורים, מצדם, בודקים את הנוכחות של התלמידים, אך אינם מפעילים כל סנקציה על אלה שאינם מגיעים.

בתחילת יוני כבר השתנה מתווה החזרה ללימודים, ומשרד החינוך הבהיר למנהלים כי ההגעה לבית הספר היא חובה, וכי "הלימודים לא הוגדרו כרשות".

עם זאת, על פי ההנחיות הרשמיות, תלמיד רשאי להיעדר מבית הספר אם הוא או משפחתו נמצאים בקבוצת סיכון, או במקרים שבהם "בית הספר ימצא לנכון לאשר לתלמיד שלא להגיע ללימודים בגלל חשש להידבקות בקורונה".

החשש הזה מובן: מאז החזרה ללימודים אובחנו כ-650 מורים ותלמידים כנשאי קורונה. אף שמדובר רק בפחות מחצי פרומיל מכלל התלמידים בישראל, מקרי הידבקות אלה עוררו רעש תקשורתי והגבירו את החרדה בקרב ההורים.

אחת ההשלכות של הנתונים הללו היא שחלק גדול מתלמידים פשוט הפסיקו להגיע למוסדות החינוך, בנימוק שהם "חוששים מהידבקות בקורונה". בפועל, איש לא בודק אם החשש הזה הוא הסיבה האמיתית להיעדרותם.

רפי פרץ, שר החינוך לשעבר (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

"אני מלמדת בכיתה ט' ומגיעים 20 ומשהו תלמידים", מספרת ב', מורה מאזור השפלה ובעצמה אם לשלושה. "ביום שישי האחרון לימדתי 24 תלמידים, יחד עם עוד שישה תלמידים מכיתה אחרת".

ב' לא עבדה בזמן הלמידה מהבית והחלה ללמד רק לאחרונה, אחרי החזרה ללימודים. אולי בשל כך, היא המומה ממה שמתרחש סביבה – הן בבית הספר שבו היא מלמדת והן בבתי הספר שבהם לומדים ילדיה.

"בחלק מהכיתות של הילדים שלי מגיעים ילדים בודדים", מוסיפה ב', "אתמול הגיעו לכיתה של הבן האמצעי שלי – שבכיתה ז' – שישה ילדים מתוך 32. גם הילדים שלי הבריזו מבית הספר כמה וכמה ימים, באישורי".

ב' מציינת כי חשוב לה להמשיך וללמד, אבל לדבריה זה לא המצב בכל הכיתות. "בשיעור שלי הייתה למידה, ומי שלא הגיע הפסיד, וזה לא טוב. אבל אני שומעת על מורים שבמקום ללמד שמים סרט".

למה את מאשרת להם להבריז, מחשש שיידבקו בקורונה?

"לא, מה פתאום. פשוט אני שומעת גם מהילדים שלי וגם מהורים אחרים שבבית הספר לא עושים כלום. המורים מקרינים סרטים ויושבים בטלפון. הכיתה חצי ריקה, המורים אומרים שאין טעם ללמד, ואז ילדים נוספים לא באים. קבוצות הווטסאפ של ההורים עמוסות בתלונות כאלה, אז אני ממש לא רואה טעם שהילדים שלי ילכו לבית ספר ויבזבזו שם את זמנם אם הם לא רוצים".

מה עושים הילדים שלא מגיעים?

"חלק מהילדים יושבים בבית מול המחשב ונפגשים וירטואלית לשחק יחד, חלק נפגשים בבתים, חלק מטיילים. חלקם גם לומדים, רצים עם החומר קדימה.

"יש הבדל בין הכיתות הראליות, שבהן ההנעה הפנימית של הילדים היא עצומה והם לומדים מרצונם, לבין כיתות האמנות והמגמות ההומניות, שבהן היחס של המערכת יותר מזלזל והמשמעת פחות קשה, אז הם פחות לומדים בתקופה הזו".

מישהו מפקח על היעדרות התלמידים?

"המערכת מקרטעת גם בימים כתיקונם, ובזמן הקורונה היא מתנערת מכל אחריות. אין קצין בודק, לתלמידים אין חובה לבוא, למורים אין סמכויות לאכוף עליהם להגיע וההעדפה היא תמיד להשאיר אותם בבית.

"אני גרה ביישוב קהילתי קטן ודי מבוסס, ואני יודעת שאצלנו הלמידה תימשך בצורה כזאת או אחרת בכל מקרה. אבל מה יהיה במקומות אחרים, יותר קשים?

"מצד אחד, אני מנסה ללמד כמיטב יכולתי ומבינה את הכעס על המורים שלא מלמדים; מצד שני, אני מבינה גם את המורים האלה.

"ההפעלה של המערכת מהבית הייתה קשה ביותר ולא עבדה, והמערכת בחוצפה בלתי רגילה ציפתה שהמורים יעשו את זה בהתנדבות".

לדעתך היה עדיף להשאיר את הילדים הגדולים ללמוד מהבית עד סוף השנה? או לפתוח את השיעורים בכיתות ללמידה מהבית בזום של מי שלא מגיע, כפי שעושים בחלק מבתי הספר?

"הלמידה מהבית לא ממש עבדה. המורות עבדו קשה מאוד, אבל לא לכל הילדים יש מחשבים או תנאים להתחבר ולהתרכז בלמידה מקוונת, יש קשיים בתקשורת וקשיים בתפעול ובהעברת החומר. התנאים ממש בלתי אפשריים.

"אני לא יודעת מה צריך לעשות, אבל אני חוששת שאם המערכת לא תחזור בספטמבר למסלול הרגיל, תהיה נשירה של תלמידים רבים, בעיקר חלשים".

תלמידים במסכה עולים להסעה לבית הספר. מאי 2020 (צילום: Chen Leopold/FLASH90 *)

חשש מנשירה בשכבות החלשות

"הבעיה היא לא ביישובים המבוססים, אלא בשכבות החלשות", אומרת ל', עובדת סוציאלית ואם לשניים שגרה ביישוב קהילתי מבוסס בדרום ועובדת בשכונת מצוקה בעיר הסמוכה למקום מגוריה.

"בכיתות של הבנים שלי, רוב הילדים מגיעים. אצל הקטן, בכיתה ז', יש ילדים שמרשים לעצמם לא להגיע בחלק מהימים, אבל לא נראה לי שיש כאלה שלא באים בכלל. אצל הבן הגדול, שלומד בכיתה י"א, הם ממילא בקושי אמורים לבוא, למעט לתגבורים ומתכונות – ובקרוב גם לבחינות הבגרות.

"הבעיה נמצאת במקומות אחרים. אני מטפלת בכמה תלמידים בכיתה י', ושניים מהם לא מגיעים לפגישות איתי, כי הם לא מגיעים כלל לבית הספר. קשה לי להאמין שזה בגלל הקורונה, אני גם יודעת שהם יוצאים לבלות ולא סגורים בבית".

"מדובר בנערים ממשפחות עם קשיים רציניים שהסתבכו באירועי אלימות, ושגם ככה יש להם בעיות למידה ומשולבים בכיתה קטנה. אין לי ספק שההיעדרות מבית הספר עלולה לדרדר אותם עוד יותר, גם לימודית וגם רגשית.

"ממש עצוב לי שדווקא בתקופה כזו הם לא מגיעים ללמוד ולקבל תמיכה רגשית וטיפול, ואני באמת חוששת שהמצב שלהם יידרדר עוד יותר".

"המדינה ויתרה על החובה הכי חשובה שלה"

"המדינה ויתרה על לימוד החובה, בצורה פתאומית, לא מתוכננת ולא מסודרת, וקברה אותו קבורת חמור בלי לשים לב בכלל", אומרת לזמן ישראל יעל כפרי, עורכת דין המתמחה בתביעות ועתירות בנושאי חינוך.

"על פניו, נראה כי אם המדינה לא תחזור בשנת הלימודים הבאה לאכוף את חוק חינוך חובה, תהיה נשירה המונית של תלמידים מתי הספר.

עו"ד יעל כפרי (צילום: באדיבות המרואיינת)

"עצם ההחלטה לאפשר להורים לא לשלוח את ילדיהם והאופן שבו היא התקבלה, בעייתיים. זה לא שהעבירו חוק או תקנה זמנית בצורה מסודרת. פשוט בא שר החינוך הזמני ואמר 'לא חייבים לבוא'. בקלות אפשר להגיע בעוד כמה חודשים למצב מאוד בעייתי, שבו נצטרך למצוא כלים משפטיים כדי להתמודד עם הפרטת האחריות של המדינה לחינוך והתוצאות שלה.

"זה לא שאמרו שכל בית ספר וכל קהילה יקבלו היתר להיות סוברניים ולהחליט בעצמם אם לפתוח את בתי הספר, או להמשיך בלמידה מהבית או בלמידה היברידית. פשוט הפריטו את חינוך החובה וגלגלו את האחריות אל ההורים".

"זה לא קרה רק כאן, אלא גם במדינות מסוימות בארה"ב, למשל, וגם שם זה ייצור בעיות קשות. אני מקווה שבשנה הבאה המערכת תיקח אחריות, אבל מי יודע?"

נתקלת בנשירה השקטה הזאת בעצמך, בבתי הספר של הילדים שלך או בעבודה שלך כמשפטנית בתחום החינוך?

"לא. בבית הספר של הילדים שלי ובאזור שאנחנו גרים בו בשרון הילדים עדיין לומדים בקפסולות של חצי כיתה ונמצאים חצי שבוע בבית הספר וחצי שבוע בלמידה מרחוק. למיטב ידיעתי, ההגעה בחצי השבוע שבו לומדים בבית הספר היא מלאה או כמעט מלאה, והנשירה שאתה מתאר לא מוכרת לי.

"מבחינה משפטית ורשמית, ייקח זמן עד שנגלה באופן רשמי שיש נשירה. המעקב והדיווח אחרי אי-הגעה של ילדים ללימודים לוקחים זמן. וממילא, חלק מהבעיה הוא שהמערכת לא עוקבת ולא אוספת מידע על הגעת התלמידים כי היא ממילא לא אוכפת את החוק ולא מנסה לאכוף אותו".

"המעקב והדיווח אחרי אי-הגעה של ילדים ללימודים לוקחים זמן. וממילא חלק מהבעיה הוא שהמערכת לא עוקבת ולא אוספת מידע על הגעת התלמידים, כי היא ממילא לא אוכפת את החוק ולא מנסה לאכוף אותו"

למה זה כל כך חשוב, מה רע במצב שבו רק הילדים שרוצים לבוא באים?

"קודם כל, זו מעילה במחויבות המרכזית ביותר של מדינת לאום מודרנית, כל מדינה מודרנית, כלפי תושביה. לימוד החובה הוא אבן הבסיס לקיומו של חינוך ציבורי. אם אין חובה, אין הצדקה להשקעה העצומה של המדינה בבתי ספר, אין הצדקה למימון ולפריסה של בתי הספר מהיישובים הכי חזקים עד הכי חלשים. המדינה לא יכולה להגיד שלא בא לה לבנות בית ספר ברהט, או שאין צורך לבנות בהרצליה פיתוח כי שם יכולים לבנות לבד. היא חייבת לדאוג לכולם כי יש חובה.

"שנית, הבעיה היא לא שתלמידים לוקחים לעצמם 'חופשה' עכשיו, אלא הטווח הבינוני והארוך ומה שיקרה אם ההזנחה תימשך. כל הכלכלה שלנו מתבססת על ידע, ועל העובדה שאנחנו חברה של 100% אנשים עם השכלה בסיסית.

"קח את החינוך הכללי, שמבוסס לא רק על חינם אלא גם על חובה, ואתה חוזר מהעולם הראשון, המפותח, הרבה שנים אחורה. מה גם שבמקומות שבהם ילדים לא לומדים, הם עובדים ומפרנסים את המשפחה – וכך הם נלכדים במלכודת העוני".

המדינה מאפשרת כיום חינוך ביתי ולימודים בבתי ספר עצמאיים, זו לא הפרה של החובה?

"לא. בתי הספר העצמאיים, פרט לחינוך החרדי, הם לא באמת עצמאיים, אלא ממומנים ומפוקחים על ידי המדינה במסגרת חינוך חובה חינם. וגם החינוך החרדי העצמאי הוא חובה. חינוך ביתי נמצא תחת פיקוח של משרד החינוך, שאמור לוודא שהתלמידים באמת לומדים. זה לא משנה היכן מתקיימת חובת הלימוד. בזמן ההסגר, כאשר בתי הספר היו סגורים, הילדים למדו מרחוק, אבל לפחות באופן תאורטי חלה עליהם חובת למידה והתייצבות מול המחשב.

"אם המדינה לא תיקח אחריות, ותחזור לאכוף את חובת החינוך בצורה כזו או אחרת, רק החזקים ימשיכו ללמוד. כרגע זה סוף שנה, אבל אם המצב הזה יימשך בשנה הבאה, הורים חזקים ייקחו מורים פרטיים, ולא יאפשרו לילדים שלהם לנשור. הבעיה היא כל שאר התלמידים. זה עלול להיות דור בנשירה".

תלמידים במסכות בבית הספר יסודי. מאי 2020 (צילום: Gershon Elinon/Flash90)

"המערכת הגיעה למשבר עם מחלות רקע"

לפי דיווחי ההורים, הנשירה החלקית לא מתקיימת בכל בתי הספר בהיקף דומה – ונראה שהיקפה קשור להיקף הדאגה מהקורונה בקהילה, ושהנשירה השקטה צומחת מסביב לגרעין קשה של תלמידים שלא מגיעים מחשש אמיתי להדבקה.

"לפי התמונה שאני מקבל מהילדים שלי ומהורים אחרים, הרוב הגדול – אם לא כולם – באים ללמוד כרגיל", מספר עומר בכמן, אב לשלושה מחיפה, "יש כיתות שבהן כולם באים, ויש כיתות שילד אחד לא מגיע בגלל שאחד מהוריו בקבוצת סיכון. אולי בגלל שהקורונה לא כל כך הורגשה כאן, התחושה שלנו הייתה שאנחנו כלואים בבית בלי סיבה טובה, לכן זה היה כמעט מובן מאליו שחוזרים ללמוד".

"מה שאני מפחדת שיקרה זה שרק החזקים ימשיכו ללמוד. אם המצב הזה יימשך, הורים חזקים ייקחו מורים פרטיים ולא יאפשרו לילדים שלהם לנשור. הבעיה היא כל שאר התלמידים, זה עלול להיות דור בנשירה"

הורים ומורים במרכז מספרים שחלק ניכר מהילדים שלא מגיעים, לא נוהגים כך בגלל הקורונה, לא כי לא חייבים לבוא. אתה לא מכיר תופעה כזאת?

"זה לא מוכר לי ולהורים אחרים שאני בקשר איתם בסביבה החיפאית שלי. האמת היא שרוב הילדים כאן ממש רצו לחזור. הם השתגעו בבית. יש הורים היסטריים, אבל הם נכנעו ללחץ של הילדים ושלחו אותם בסוף".

המורים הפסיקו ללמד והילדים הפסיקו לבוא

לפי מה שמספרים ההורים והמורים, נראה כי המצב במרכז הארץ המרכז שונה מאוד. "המורים מודים בזה בגלוי – הם הפסיקו ללמד והילדים הפסיקו לבוא", מספרת ל', העוסקת בהכשרת מורים ובעצמה אם לשלוש. "זה המסר שאני מקבלת גם מהמורים שאני מדריכה, אחד-אחד, גם מהילדות שלי, וגם בקבוצות הווטסאפ. המורות שמות סרט ויושבות בטלפון, אז למה שהתלמידים יגיעו?"

"ברור שילדים לא מגיעים", אומרת גם פ', מורה לספרות בחטיבת ביניים ואם לתיכוניסטית מהמרכז. "יש בלגן טוטלי, המסגרת בקריסה. יש כאלה שלא מגיעים גם לבחינות המתכונת. הבת שלי מגיעה כי זה חשוב לה, אבל יש נערים שזה לא בראש שלהם, והם אומרים את מילות הקסם 'חשש מקורונה' ודוחים את הבחינה".

"המסגרת שנמצאת בקריסה. יש כאלה שלא מגיעים לא רק ללימודים, אלא גם למתכונות. הבת שלי מגיעה כי זה חשוב לה, אבל יש נערים שזה לא בראש שלהם, והם אומרים את מילת הקסם 'קורונה' ודוחים את הבחינה"

"מערכת החינוך הגיעה למשבר הזה עם 'מחלות רקע', והן פשוט התפרצו עכשיו כשהיא לא תפקדה. קודם כל, ההנחיות לא היו ברורות. תלמידים למדו והגישו עבודות, והמורים ישבו בבית ובדקו, אבל בסוף פתאום אמרו שמספיק לתת הערכה מילולית. כשההנחיות משתנות כל יומיים, איך אפשר לתפקד?

"הלמידה בבית לא באמת עבדה, ולא באמת יכלה לעבוד. המורים עבדו קשה, אבל זאת לא צורה ללמד. לילד אחד אין מחשב, ולשני דווקא יש, אבל בזמן השיעור הוא מעדיף לראות סרטי פורנו. אי אפשר לחייב את הילדים להגיע, אז מי שמגיע מרגיש שהוא מבזבז את הזמן, וככה מתחילה נשירה.

"מה שהכי חשוב זו לא הלמידה אלא המסגרת, גם חברתית, וגם כמסגרת שנותנת כלי למידה וכלי עבודה והשתלבות. והמסגרת של ביה"ס הייתה רעועה עוד לפני הקורונה, ועכשיו התפרקה לגמרי. אין מה לבוא למסגרת לא מתפקדת. אני מבינה לגמרי את התלמידים שלא באים ואת הוריהם. ייתכן שגם אני לא הייתי באה.

"המסגרת של בית הספר הייתה רעועה עוד לפני הקורונה, ועכשיו התפרקה לגמרי. אין מה לבוא למסגרת שלא מתפקדת כמסגרת. אני מבינה לגמרי את התלמידים שלא באים וההורים שלהם"

"בסופו של דבר, מי שישלם את המחיר של הברדק הזה הם החלשים. כשאת גרה ביישוב או בשכונה בורגניים את תמצאי פתרונות. יש גב, יש שיעורים פרטיים, ההורים בעצמם עוזרים בלימודים. אחר כך את תדפקי על השולחן ותדברי עם מנהלת בית הספר והיא תסדר עניינים. אבל במקומות אחרים, אם המצב הזה יימשך, תהיה נשירה המונית ולא תהיה דרך לעצור את זה".

במשרד החינוך ביקשו לא להתייחס לכתבה.