בשבוע שעבר הוגשה בידי סילבי גנסיה, עובדת במעון ראש הממשלה, תביעה נגד שרה נתניהו על התעמרות בעבודה ועל העסקה פוגענית. בתביעה תלונות על יחס מחפיר שכלל נזיפות, השפלות, צרחות שעלו כדי חשש לפגיעה פיזית. בתגובה לתלונות של גנסיה טענה שרה נתניהו כי "סילבי, כמו קומץ עובדים ממורמרים לפניה, גילו שיטה לסחוט כסף מהמדינה, אין להאמין לאף מילה שלה" והגישה כנגדה תביעה אזרחית בגין פגיעה בפרטיות, הפרת חוזה ולשון הרע ודרישה לפיצויים בסך מאתיים אלף שקלים.

בתגובה לתביעה של גנסיה בגין יחס מחפיר, טענה שרה נתניהו כי "סילבי, כמו קומץ עובדים ממורמרים לפניה, גילו שיטה לסחוט כסף מהמדינה, אין להאמין לאף מילה שלה" והגישה נגדה תביעה אזרחית

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אין זו הפעם הראשונה בה מוגשת תביעה על העסקה פוגענית כנגד שרה נתניהו, רשימת העובדים שהתלוננו עליה ארוכה מני ים אלא שמכל התלונות שהתפרסמו עד כה, רק אחת הגיעה לכדי הכרעת בית המשפט, שקבע כי:

"יש לקבל במלואה את טענה התובע כי היה חשוף להעסקה פוגענית במעון, אשר באה לידי ביטוי בנזיפות, צעקות, השפלות, דרישות מוגזמות ואף בלתי סבירות, כי שררה במעון בתקופת עבודתו אוירה של פחד וכי נדרש לעבוד במשך כל תקופת עבודתו במעון שעות רבות מאד, שאינן מתיישבות עם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה".

גם במקרה זה הוכפש שמו של העובד, גם פה נטען שהוא אינו דובר אמת ושהוא מבקש לסחוט כסף מהמדינה אלא שכאמור בית המשפט קיבל את טענות העובד במלואן ומתח ביקורת קשה על גברת שרה נתניהו.

אפשר לשים לב שהתגובה של שרה נתניהו כוללת שני רכיבים: האחד, הכפשת המתלוננת תוך פגיעה מכוונת באמינותה והשני, תביעה כנגד העובדת בטענה שתלונתה גרמה לשרה נתניהו לנזקים.

אין ספק באשר לזכותה של שרה נתניהו לתבוע את העובדת אם נגרמו לה נזקים – זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית ואין למנוע אותה מאיש ציבור או מבני משפחתו. יחד עם זאת תגובה מעין זו של שרה נתניהו, הנראית במקרים בהם יש פער ניכר בין הצדדים, מאפיינת תביעות בהן יש בבירור צד אחד חזק וצד שני חלש, תביעות בהן לצד אחד יש את הכוח, הכסף, הנגישות למערכת המשפט, הנגישות לתקשורת – ואילו הצד השני חסר את כל אלה.

תגובה מעין זו של שרה נתניהו מאפיינת תביעות בהן יש בבירור צד אחד חזק וצד שני חלש. תביעות בהן לצד אחד יש את הכוח, הכסף, הנגישות למערכת המשפט, הנגישות לתקשורת – ואילו הצד השני חסר את כל אלה

תביעות אלו מכונות תביעות השתקה ולא בכדי. שכן מדובר בתביעות בהן הצד החזק כופה למעשה את רצונו על הצד החלש וגורם לו "להתפשר" או "להגיע להסדר" מחוץ לכותלי בית המשפט. אלא שהמילים היפות והנעימות "הסדר" ו"פשרה", שאמורות לתאר הגעה להסכמה הדדית בין הצדדים, מתארות למעשה השתקה של הצד החלש.

בהתחשב במאפיינים של תביעות השתקה, ובהתחשב בעובדה כי מדובר בתביעה של רעיית ראש הממשלה כנגד עובדת משק בביתה, לא מהעובדים החזקים במשק, שהתלוננה כנגדה, אפשר לסווג אותה כתביעת השתקה.

הסיווג מקבל משנה תוקף אם לוקחים בחשבון שאין זו הפעם הראשונה בה בני משפחת נתניהו מגישים תביעה כנגד אזרחים, עיתונאים ועובדים. בין התביעות אפשר למנות, בין היתר, את התביעה כנגד העיתונאי יגאל סרנה בעילת לשון הרע, את התביעה של יאיר נתניהו כנגד הנהג שהקליט אותו בגין פגיעה בפרטיות, ואת התביעה של יאיר נתניהו אזרח ששיתף פוסט כנגדו בעילת לשון הרע.

ההליכים המשפטיים המרובים בהם מעורבים ראש הממשלה ובני משפחתו (להוציא ההליכים הפליליים מטעם המדינה) מעלה את השאלה, האם על אף שאין ספק שנתונה להם הזכות לתבוע אזרחים ועיתונאים – האם ראוי שכך ינהגו?

האם ראוי שראש הממשלה, איש הציבור מספר אחת ינהל מערכות רבות בזירת המשפט? ראש מדינה הוא הרי איש הציבור מספר אחת, מתוקף תפקידו הוא נתון בעין הסערה, הביקורת באופן טבעי, מתמקדת בו ובהתנהלותו – וכאשר יש חשד להתנהלות בלתי תקינה, כאשר יש טענות חוזרות ונשנות על העסקה פוגענית – לאזרח, לעובד, לעיתונאי שמורה הזכות לפרסם את הביקורת מבלי שראש המדינה ינצל את פערי הכוחות בינו לבינהם ויאיים עליהם בתביעה, יש טעם לפגם בעובדה שראש ממשלה ובני משפחתו בוחרים, פעם אחר פעם, להעביר דיונים שמרביתם נוגעים לביקורת על התנהלותם הציבורית לזירת המשפט – הדבר טעון שבעתיים כאשר הם עצמם מתלוננים על כך שתיקיו של נתניהו אינם עולים כדי מעשים פליליים והיה ראוי כי ישארו בתחום הציבורי והפוליטי.

ההליכים המשפטיים המרובים בהם מעורבים רה"מ ובני משפחתו (להוציא ההליכים הפליליים מטעם המדינה) מעלה את השאלה, האם על אף שנתונה להם הזכות לתבוע אזרחים ועיתונאים – האם ראוי שכך ינהגו?

ולמהות התביעה – התביעות של משפחת נתניהו עוסקות לרוב בזכות לפרטיות ובזכות לשם טוב, שתי הזכויות הן זכויות חוקתיות וזוכות להגנה בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו.

לעניין הפרטיות – איש ציבור, כל איש ציבור, וודאי איש הציבור מספר אחת – הוא אדם שעצם עיסוקו גורע מזכותו לפרטיות. אמנם לא מבטל אותה כליל אבל בהחלט מצמצם את תחומי פרישתה. כאמור, מתוקף תפקידו הוא נתון בעין הסערה וכל פעולותיו נתונות לבחינה מדוקדקת. זו המשמעות של משרה ציבורית.

בעול של הפגיעה בפרטיות נושאים, שלא תמיד בטובתם, גם בני המשפחה שלא נבחרו. אלא שבענייננו קשה להעלות טענה, שפרסום של עובדת, המתארת התעמרות קשה במעון הרשמי של ראש הממשלה – היא פגיעה בפרטיות. מדובר בעניין לציבור, וודאי כאשר מדובר בחשד לדפוס התנהגות חוזר.

באופן דומה, בתביעה של יאיר נתניהו כנגד הנהג שהקליט אותו בטענה על פגיעה בפרטיות הרי שאין ממש בטענה. יאיר נתניהו איננו אדם פרטי השומר על אלמוניותו, הוא גר בבית השרד של ראש הממשלה, הוא נוסע במכונית השרד והוא זוכה לאבטחה – כל אלה בכסף ציבורי. הסיבה האמיתית לתביעה כנגד הנהג היתה לא הפגיעה בפרטיות אלא המידע המטריד שנחשף לציבור, על כך שיאיר נתניהו מבלה במועדוני חשפנות עם נהג ומאבטח במימון ציבורי, מראה שמשפחת נתניהו איננה רוצה שהאזרחים יראו, ועל כן מדובר היה בתביעת השתקה.

קשה להעלות טענה, שפרסום של עובדת, המתארת התעמרות קשה במעון הרשמי של ראש הממשלה – היא פגיעה בפרטיות. מדובר בעניין לציבור, וודאי כאשר מדובר בחשד לדפוס התנהגות חוזר

לעניין הפגיעה בשם הטוב – הרי שקשה לטעון שהפרסום של סילבי גנסיה פגע בשמה הטוב של שרה נתניהו. מבחינת שמה הטוב – הפרסום לא העלה ולא הוריד. הוא רק היווה נדבך נוסף לפרסומים קודמים של עובדים אחרים ושחלקם קיבלו גושפנקא משפטית להתעמרות והעסקה פוגענית. באשר לשמו הטוב של יאיר נתניהו ניתן ללמוד מפרסומיו העצמיים, מהקללות, מהשפה הזולה, מההשתלחות חסרת הרסן והאשמות שהוא מטיח כל העת במי שהוא רואה כיריבים של אביו – חלקן נשוא לתביעה מצד הנפגעים.

מהתביעה הזו ומהקודמות עולה החשש שהפגיעה בפרטיות והפגיעה בשם הטוב אינן הסיבות האמיתיות לתביעות שהוגשו בידי בני משפחת נתניהו, את הסיבות האמיתיות ניתן למצוא בהתנהלות אישית וציבורית חסרת תקדים, בשימוש מופקר בכספי ציבור, התנהלות שזכתה לא פעם לביקורת ציבורית נוקבת, ביקורת שמשפחת נתניהו מבקשת להחניק ולמנוע בכל מחיר – גם במחיר של ניהול הליכים משפטיים ותביעות השתקה כנגד מי שמעז לפרוץ את הסכר, תביעות שספק אם יש להן מקום במדינה דמוקרטית.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.