1
הסכם היסטורי יוצא לדרך
הידיעה המשמחת על כינון הסכם השלום בין ירושלים לאבו-דאבי הגיעה רגע לפני סגירת המדור הזה. כלומר, בדיוק בזמן, כי כל זמן הכי מתאים לשלום.
מדובר לא רק בפריצת דרך מדינית: לראשונה מאז 1994, אז נחתם הסכם השלום עם ירדן, ישראל חותמת על הסכם שלום עם מדינה ערבית שהיא אחת המנהיגות המשמעותיות באזור, ופוטנציאל היחסים בתחומי הביטחון, הדיפלומטיה, הכלכלה והתיירות הוא אדיר. אך הסכם השלום עם אבו-דאבי הוא גם בבחינת קרן אור בודדה בים של מלחמות, פיצוצים, ארגוני טרור רצחניים ומזימות מסוכנות. האזור המזרח תיכוני זקוק לשלום ולשיתוף הפעולה, לא לפילוג ולשנאה.
הדרך לשלום החלה לפני כשני עשורים, כאשר יורש העצר הסעודי, לימים המלך עבדאללה, הניח על שולחן הליגה הערבית את יוזמת השלום הערבית, המציעה נרמול של היחסים עם מדינות ערב וקידום פתרון הסוגיה הפלסטינית על בסיס שתי מדינות לשני עמים. גם קודם, מדינות המפרץ רמזו לישראל שהן מעוניינות בשיתוף פעולה מול האויב המשותף – איראן. כעת, השינויים הטקטוניים באזור – האביב הערבי והתפוררות כמה מהמדינות הערביות הבולטות באזור – קירבו את אבו-דאבי יותר לירושלים יותר מאי-פעם, למרות הקיפאון במישור הפלסטיני.
השמחה בישראל גדולה מאוד – בצדק. יחד עם זאת, כדאי לזכור שבעוד שהנופש המפנק בדובאי מתקרב בצעדי ענק (ברגע שהקורונה תרשה זאת), הסוגיה הפלסטינית לא תיעלם לשום מקום, כמו שהפלסטינים לא ייעלמו לשום מקום רק בגלל שבקרוב נראה בבן-גוריון את המטוסים עם הסמליל של החברה האמירתית.
2
חזבאללה יקבע את זהות ראש הממשלה
כל העולם מגייס השבוע כספים לביירות ההרוסה, בעקבות פיצוץ הענק שם. אך התורמים הגדולים – צרפת ומדינות אירופאיות אחרות – חוששים כי הכספים שייאספו לא יגיעו ליעדם הסופי, בגלל השחיתות הלבנונית המפורסמת.
במהלך ועידת התרומות שהתקיימה בזום ביום ראשון, מנהיגים מהעולם הצליחו לגייס כ-400 מיליון דולר עבור לבנון. הסיוע הזה מיועד בראש ובראשונה לבתי חולים ולסיוע הומניטרי לטובת האזרחים. אך שיקום לבנון ידרוש סכומים הרבה יותר משמעותיים, ומטבע הדברים התורמים היו רוצים לקבל זכות החלטה בנוגע לזהות מעצבי הממשלה החדשה ומנהיגי הרפורמות הדרושות והכואבות.
וכך שוב עולה שמו של לא אחר מאשר סעד א-דין אל-חרירי, ראש הממשלה שאולץ להתפטר בשנה שעברה לאחר הפגנות סוערות ברחבי המדינה. לחרירי, דור שני לראשי ממשלה בלבנון, קשרים מצוינים בצרפת, אך גם ערב הסעודית – אחת התורמות הגדולות – רוצה להשפיע על הליך קבלת ההחלטות בביירות.
שתי המדינות מבינות היטב כי ארגון הטרור חזבאללה – שכבר הבהיר כי לא יסכים למינויו של נואף סלאם, שעומד בראש בית הדין הבינלאומי לצדק – יכול להטיל וטו על כל מועמד לראשות הממשלה. האם אזרחי לבנון, שרק לפני מספר חודשים דרשו מאל-חרירי להתפטר, יאפשרו לו לעשות את הקמבק הזה?
בינתיים, ההפגנות הסוערות בביירות נמשכות, ונראה כי השלטונות הלבנוניים עושים ככל שביכולתם כדי להמשיך וללבות את המחאות הללו. כך, למשל, אזרחים אבלים שבאו לאסוף את הגופות של יקיריהם מחדרי המתים, גילו כי השלטונות דורשים מהם לשלם קנסות תנועה ישנים של המנוחים כתנאי לשחרור הגופות.
נראה כי האדישות והשחיתות שהביאו להפלת שתי ממשלות ממשיכות להיות מנת חלקם של אזרחי לבנון, ימים בודדים לאחר הפיצוץ הנוראי בביירות.
3
כיכר תחריר משנה את פניה
כיכר תחריר ההיסטורית, שהפכה לסמל למחאה המצרית ב-2011, משנה את פניה במהירות. השבוע הושלם שלב נוסף בעבודות לשיפור מראה הכיכר, ועתה המבקרים שם יוכלו לחזות גם באובליסק (מונומנט צר וגבוה, בעל ארבעה צדדים וקצה עליון בצורת פירמידה) עשוי גרניט, וגם בארבעת הספינקסים בעלי ראש של ראם. תכנית שיפוץ הכיכר כוללת גם הקמת חניון ומרכז מסחרי תת-קרקעי, וחברה פרטית מאבטחת את העתיקות שהובאו ממקדש כרנך שבדרום מצרים.
כיכר תחריר הפכה למוקד מחאה כמה פעמים בתולדות מצרים המודרנית: בשנת 1919, כאשר המצרים התקוממו נגד השלטון הבריטי; ב-2011, כאשר הנשיא חוסני מובארכ אולץ להתפטר; וגם ב-2013, כאשר גל נוסף של מהפכה הפיל את המשטר של הנשיא מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים. האם גם בעתיד יוכלו המצרים להתאסף בכיכר האגדית, או שמא שינוי פני הכיכר יהפוך גם אופיה?
השבוע, מתנגדי השלטון המצרי (ובעיקר אנשי האחים המוסלמים) נזכרו באירועי הדמים שהתרחשו ב-2013 במסגד ראבעה אל-עדוויה, בשכונת מדינת נאצר.
באוגוסט אותה שנה, נאמניו של מורסי סירבו ליישר את הקו עם התוצאות של המהפכה החדשה, ודוכאו באלימות רבה. אנשי כוחות הביטחון טענו כי מדובר במטה של מחבלים שברשותם מצבורי נשק גדולים, והצדיקו את האלימות שהופעלה נגד האזרחים באמצעות "הסכנה שנשקפה להם במקום".
יש מי שיאמר כי תהליך השינוי של כיכר תחריר לא נועד רק לשפץ ולשפר את מראה העיר, אלא גם להפוך את הכיכר למקום שמזוהה עם השלטון, ולנכס את זיכרון האירועים ההיסטוריים שזעזעו את מצרים ואת האזור לפני כמעט עשור.
4
מורשת עתיקה מתמוססת בגשם
בצנעא מתפללים לגשם – שיפסיק. כאשר גשם יורד בעתו, מדובר בברכה. כאשר איתני הטבע מפתיעים את האדם באמצע מלחמת הישרדות, מדובר באסון. מאז תחילת יולי, כ-130 בני אדם נהרגו בתימן בגלל גשמים עזים שהביאו למפולות בוץ ולהצפות. תימן שרועה במלחמה מאז 2011, וסובלת ממחסור, מרעב וממחלות.
הגשמים פגעו גם בבניינים ההיסטוריים המפורסמים של צנעא. בנייני לבנים חומות-לבנות המתנשאים לגובה רב ומוכרים על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי, אך משמשים למגורים למשפחות רבות, שכעת מצאו את עצמן ברחוב.
תושבי הבירה חסרי אונים: השבוע הם שמעו את ראש רשות העתיקות, שהאשים אותם בכך שהם "אינם מטפלים בבניינים כראוי, לא כתמול שלשום". כנראה שבכירים מנותקים יש בשפע, ברחבי כל מזרח התיכון.
בעשור האחרון שלטונות תימן היו עסוקים במלחמה ושליטה, לא בחיי היומיום או בעבודה לטובת האזרחים. התימנים מפחדים לאבדם את ביתם, וחרדים למורשת עתיקת היומין שלהם, סימן היכר של צנעא שהולכת ומתמוססת בין טיפות הגשם.
5
השבוע בתולדות מזרח התיכון
ב-10 באוגוסט 1920, נחתם בסוור שבצרפת הסכם שלום בין האימפריה העותמאנית למדינות שנלחמו נגדה במלחמת העולם הראשונה.
לפי ההסכם, חולקה האימפריה בין המדינות המנצחות, בהתאם לסיכומי ועידת סן-רמו וועידת לונדון.
ההסכם הנ"ל, שלמעשה סיים באופן רשמי את קיום האימפריה העותמאנית, לא אושר מעולם על ידי הפרלמנט העותמאני, שפוזר על ידי הבריטים במרץ 1920. גם הסולטאן האחרון, מהמט השישי לא חתם עליו.
הסכם סוור העניק זכות לעצמאות לכורדים, והעניק לארמניה שליטה על אזורים נרחבים. יוון קיבלה שליטה על העיר איזמיר, בריטניה וצרפת קיבלו מנדט על אזורים רבים במזרח התיכון, ושתיהן קיבלו שליטה משותפת בעיר איסטנבול.
אך הסכם סוור מעולם לא יצא לפועל, בגלל ההתנגדות העזה של מוסטפא כמאל אטאטורכ, ושל התנועה הטורקית הלאומית שעמד בראשה.
בסופו של דבר, ביולי 1923 נחתם הסכם לוזאן וביטל את הסכם סוור באופן רשמי, תוך שהוא מכיר בריבונותה של הרפובליקה הטורקית בגבולותיה החדשים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו