שלושה חרדים מספרים על המגפה שפגעה בהם בצורה הקשה ביותר: האישה שנאלצה לעבוד תוך הפרת בידוד, הצעיר שברח מהישיבה המסוגרת להורים, והאב שמקנא בנונשלנטיות החילונית ● "ביקרתי בתל אביב ונדהמתי מהשאננות, מהקלילות, מאנשים שיושבים בכיף בבית קפה בלי מסכה ומטיילים עם הכלב בגינה. עם אחוזי תחלואה כל כך נמוכים, למה שיפחדו באמת?"
אנחנו נכנסים אל מלחמת נצח. זה מה שרוצה הממשלה, זה מה שרוצה הצמרת הביטחונית. ללא יום שאחרי, שלא יגיע לעולם.
מטרתם היא מלחמת נצח, שהיא ורק היא יכולה לאשש את תפיסתם של הימנים הקיצונים השולטים בממשלה – משיחיות פנאטית והעולם כולו נגדנו. וכמובן, להתגייס כולנו לאחדות מאחורי מי שהביאו אותנו למצב הנורא הזה, כי מלחמה. כבר לא מבצע נקודתי, מוגבל בזמן, בעל מטרות מוגדרות – כמו שישראל ידעה לעשות פעם. אלא מלחמה נצחית.
ד"ר עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג, משורר, מבקר ספרות ופעיל שמאל. חוקר ומלמד על הגירה ,תהליכי גלובליזציה וקשרים טראנס-לאומיים, חברה אזרחית ופילנתרופיה. סיים לימודי דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בחקר עלייה לישראל. פרסם ספר על שירה פוליטית בישראל, שלושה ספרי שירה ורומן. חי בירושלים.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
החדשות בעברית מתמקדות בנזקים שמסב לנו חזבאללה, עשרים הרוגים ישראלים, מאה אלף מפונים והרס של בתים רבים. אך אנחנו לא ממש יודעים מה קורה בצד השני. מה חושפת העיתונות הערבית על המצב בדרום לבנון? עד כמה הוא חמור?
העיתונאי פייסל אל-קאסם כתב לאחרונה בטוויטר (29 בפברואר):
ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q
מסתבר שבלבנון נותנים דין וחשבון. נותר לנו רק לקנא. אצלנו אין אחראים, אין אשמים, אין מי שנותן הסברים, אין מי שיקבל הסברים. אפילו אלוהים ונציגיו אחראים רק על הצלחות (המלחמה בעזה) ולא על הכישלונות (7 באוקטובר).
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כדי שנינצל מלפיתת המוות של הממשלה נדרשות חמש אצבעות קואליציוניות בעד פיזור הכנסת (וזאת לאחר עזיבת הגנציץ וחבורתו את הקואליציה). ללא חמש האצבעות, לא יועילו גם ארבעה מיליון איש ברחובות.
יש חמש אצבעות? יש אפילו אחת? מישהו?