בסיוטי הלילה שלי אני מתעוררת שטופת זיעה קרה באמצע אוגוסט. החלוק והסדין נוטפים עלי את מררתם.
מה חשבתי לעצמי? מה? מה?

"לא מצאנו עילה משפטית למנוע את הטלת הרכבת הממשלה על חה"כ נתניהו … לפי סעיף 10 לחוק יסוד …", בלה בלה בלה.

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אני קמה אל המטבח כי שם המים הפושרים יזכירו לי, שבגילי כבר אין ממה לפחד. אז ממה פחדתי? מה הוא כבר היה עושה לי? משמר בתי המשפט שומר עלי יום ולילה. אין לי פייסבוק או טוויטר ובנו הקלדן המופרע לא מטריד את מנוחתי. ממה פחדתי? עוד נאום טלוויזיוני?

סיוט.
אני קמה בבוקר קיץ וכבר סתיו. אני קוראת כל יום את פסק הדין שכתבתי עם חבריי הנהדרים שתמכו בכל מילה שכתבתי ובטני מתהפכת. איך אפשרנו לנאשם בשלשה כתבי אישום לכהן כראש ממשלה? איך לא צפינו את מהלכיו הברורים דקה קדימה? איך לא הבנו שלפעמים צריך לתפוס אומץ, להבין את הרגע ההיסטורי, כדי למנוע חורבן. כן. פשוט חורבן.

אני קוראת כל יום את פסק הדין שכתבתי עם חבריי הנהדרים שתמכו בכל מילה שכתבתי ובטני מתהפכת. איך אפשרנו לנאשם בשלשה כתבי אישום לכהן כראש ממשלה? איך לא צפינו את מהלכיו הברורים דקה קדימה?

סיוט לילי. מרדת החשיכה ועד אור הבוקר.

הרי כתבנו את כל הדברים הנכונים, על ראובן ההוא, שהוא קורא מדי מים ולא יכול להתמנות למנהל מחלקת מים כי לא היה נבחר עם שלשה כתבי אישום, אבל הוא יכול להתמנות לראש ממשלה! כתבנו. קראנו וכתבנו ולא האמנו למה שיוצא לנו מהמקלדת.

איך יכולתי לדעת שמנהל מחלקת מים, יחורר את כל הצינורות? הרי הוא מנהל מחלקת מים. מאיפה הוא רוצה שיגיעו מים לאזרחים?

חיפשתי סעיף קטן בחוק שיאפשר לי להתכסות בו. אני יודעת. אני מבינה היטב שנאשם בשוחד לא ראוי לנהל בית ספר, או לפקד על הצבא, או להיות שר. קראתי את כל התקדימים ופסקי הדין של קודמיי. סיוט. סיוט. אני אומרת לכם פשוט סיוט.

ומני – החמוד – מזוז, כתב:

"המציאות בה נאשם בפלילים בעבירות חמורות מתחום טוהר המידות מקים ממשלה ועומד בראשה, מעוררת קושי ציבורי-מוסרי שקשה להפריז בעוצמתו, מציאות כזו משקפת משבר חברתי וכשל מוסרי של החברה ושל המערכת הפוליטית בישראל".

לא כתב? כתב.
ולמרות זאת גם כתב ש:

"בית המשפט אינו יכול להחליף את תפקיד הציבור והמערכת הפוליטית אל מול מציאות כזו".

אני הולכת סהרורית בבית, מסתובבת בחדרים הריקים ודני ליטני ברקע עם השיר הזה של אבידן. מחורר לי את הראש:

"ממסעו במסדרון הוא טרם שב/ כי שם הוא עוד חשב / מה לעשות עתה ומה לקרוא / אדם זקן…."

אני זקנה? אני לא זקנה. אם יבקשו אני יכולה לעמוד על הבמה כמו אז ולשיר את כל שירי הלהקה.

אבל הנה הטלוויזיה דלוקה והנה הנה הוא עומד באמצע ביהמ"ש המחוזי, כאילו לא קרא מילה אחת ממה שכתבנו ופשוט מקיא עלינו. אחר כך השרים שלו וחברי הכנסת השפוטים שלו, פותחים מקהלת הסתה בתקשורת שהאזנים תצלינה. נורא. איך הם מדברים האנשים האלה. איפה הם התחנכו? קצת נימוסים והליכות.

אבל הנה הטלוויזיה דלוקה והנה הנה הוא עומד באמצע ביהמ"ש המחוזי, כאילו לא קרא מילה אחת ממה שכתבנו ופשוט מקיא עלינו. אחר כך השרים שלו וחברי הכנסת השפוטים שלו, פותחים מקהלת הסתה בתקשורת

אוי אוי.
אני לא ישנה כבר יותר ממאה ימים. פוחדת לישון. סיוטים יש לי גם ביום. אני רואה את הבוקה ומבולקה, את הכאוס הכלכלי, אני הרי קוראת עיתונים, שומעת קצת רדיו. אין תקציב, אין חשב כללי, הממונה על התקציבים התפטר והדברים שלו גרמו לי לצמרמורת, אין מפכ"ל, כמעט שנתיים אין מפכ"ל למשטרה. איך זה יתכן? איפה בג"צ?!
אני תופסת ומורטת לעצמי את השיער.

אין פרקליט מדינה, מדברים על הסכם שלום, והכנסת בכלל לא מאשרת ולא דנה. זו הכנסת שכל כך דאגנו להגן על סמכויותיה כשבחרה ראש ממשלה עם שלשה כתבי אישום!
די אני לא יכולה לחשוב על זה יותר.

האיש הזה שאישרנו לו, בנימוקים כבדים שזה החוק בדמוקרטיה שלנו, בכלל מתנהג כמו דיקטטור. כן כן הם צודקים שם ברשתות החברתיות. הנכדים שלי שולחים לי מידי פעם ווטסאפ עם קטעים נבחרים. שר הביטחון והרמטכ"ל ושר החוץ בכלל לא שותפים להחלטות אסטרטגיות. מה זה?

מערכת החינוך מתנהלת עם הגנרל הזה שעשה לנו כאב ראש עם הבתים שלו, והמינוי שלו לרמטכ"ל שבוטל, והפרויקטור של הקורנה? גמזו הזה? אני מאמינה לו שאנחנו בדרך לקטסטרופה.

אני עם מסיכה כל היום וכפפות ואלכוג'ל ושומרת מרחק, שרק לא ייקחו אותי לבידוד או לאיזו מחלקת קורונה בהדסה. זוועה פוליטית ובריאותית. שמונה עתירות הוגשו לי.

אני הרי קוראת עיתונים, שומעת קצת רדיו. אין תקציב, אין חשב כללי, הממונה על התקציבים התפטר והדברים שלו גרמו לי לצמרמורת, אין מפכ"ל, כמעט שנתיים אין מפכ"ל למשטרה. איך זה יתכן? איפה בג"צ?!

ואנחנו התפלפלנו שם כאילו אנחנו חיים על האולימפוס מעל לעננים.

"כשירות לחוד ושיקול דעת לחוד"

התפלפלתי עם הילכת דרעי פנחסי שמינחסי והחוק שאין בו אמירה מפורשת שנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים לא יכול להיות ראש ממשלה. מה עבר בראשי?

איזה חוק יבש? איפה שיקול הדעת שלי? אני נשיאה. נישאת מעל כל השופטים בעליון, שהוא עליון מעל כל בתי המשפט. מעל כל השופטים בישראל.

אני הולכת לי ברחוב עם מסיכת קורונה, מסתתרת ככה וחושבת לעצמי, את כל הטירוף הזה יכולתי הרי למנוע. אילו רק הייתי מחטטת עוד טיפה בחוק, עוד קצת בפסיקות, מנסחת תקדימים ואמירות שהיו נחרטות על קיר השיש בכנסת.

אבל חלחלה עברה בגבי. צמרמורת רק למחשבה מה הוא יאמר עלי. הרי ראיתם אותו. שמעתם אותו וקראתם את מה שהוא כותב בדף שלו. לא לא אין לי פייסבוק אבל חבריי הקריאו לי. הוא היה נכנס פה לעליון עם מגפיים שחורים ואלות. עם החיוך הזחוח שלו ועם כל הבריונים שלו במסכות והשלטים הנוראים האלה "שופטים בוגדים" או משהו בסגנון הזה. ראיתי כבר את ארגנטינה או טורקיה בעיני רוחי והרחתי כבר את השתן בצינוק בכלא הדרים. אנחנו יחד עם העיתונאים והפרקליטים. שם ליד המחבלים האלה שתמיד מצאנו צידוק לכליאתם והרס בתי משפחותיהם.

הרי כתבתי בעצמי ש:

"מעמד ייחודי זה של ראש הממשלה אין בו כדי לגרוע מן העובדה כי הוא ממלא תפקיד ציבורי. משכך, עקרונות היסוד של המשפט הציבורי חלים גם עליו ובכללם העיקרון בדבר 'כשירות לחוד ושיקול דעת לחוד', ככל שהדבר נוגע למינויו".

כתבתי שם המון מילים על 'טוהר המידות' ועל 'אמון הציבור' ועל הגורם הממנה ועל חבר הכנסת שמסכים לקבל על עצמו את המינוי ועל נשיא המדינה שבכלל אי אפשר לשפוט אותו או את החלטותיו ועל חברי הכנסת. כן, אלה שהמליצו לנשיא על הנאשם ובגללם, רק בגללם ביצעתי את הפליק פלאק עם בורג וצוקהרה לאחור ואישרתי לנאשם לכהן כראש ממשלה.

התפלפלתי עם הילכת דרעי פנחסי שמינחסי והחוק שאין בו אמירה מפורשת. איפה שיקול הדעת שלי? אני נשיאה. נישאת מעל כל השופטים בעליון, שהוא עליון מעל כל בתי המשפט. מעל כל השופטים בישראל

אלוהים עדי שלא חשבתי שהוא ייקח על עצמו את ניהול משבר הקורונה בלי מומחים ובלי רופאים, לא חשבתי שהוא יתנפל על היועמ"ש בחמת זעם. למרות שהיו כמה סימנים, אני מודה, היו לו כמה התבטאויות קשות על אביחי, אבל ניסינו להתעלם.

ומנדלבליט המסכן הזה הרי טען בפנינו שאין מניעה למנות אותו. ולא העליתי בדעתי שהוא גם יתמנה וגם ינסה להוביל לבחירות רביעיות, מה הוא מטורף? הרי רק בגלל הבחירות השלישיות אנחנו דחינו את כל העתירות ואמרנו שהן 'מוקדמות מידי' ורק כדי למנוע עוד בחירות אישרנו לו לכהן למרות שמנהל מחלקת מים לא היה מקבל את האישור. אבל מי חשב שככה הוא יתנהג?
ועכשיו המידור של שר הביטחון ושר החוץ מההסכם עם האמירויות ומכירת המטוסים האלה ממש כמו הצוללות. הכל הכל. כל מה שכתבו לנו העותרים מתממש יומיום. פשוט סיוט. אין מילה אחרת.

הוי הפנים שלי כבר אדומות מרוב בושה. אני לא יכולה להביט במראה.
ערב ערב בעיקר במוצ"ש אני מביטה באלפי המפגינים האלה, באמת אנשים טובים, נשים בגילי, סבתות ואימהות, ילדים ונערים, קציני מילואים וראשי שב"כ ורמטכ"לים ואנשי אקדמיה. מה עשיתי? מה? איך לא חשבתי עליהם? הרי הם אומרים את כל מה שאני חושבת. ואני ישבתי רק על החוק היבשושי הזה שבו אני טובעת שם בספרייה המהודרת וצללתי לפסקי הדין המשמימים האלה, מחפשת איזו תרופה לפחדים שלי, לאימה ולתבהלה שאחזו בי ובחבריי.

סיוט. סיוט. חלומות הלילה שלי מלאים במתים מקורונה ומובטלים מחטטים בפחי זבל. מה אומר להם? אם מישהו מהם פתאום ידפוק לי על הדלת בשתיים בלילה? יביט בי בעיניו האדומות מחוסר שינה ובטנו המקרקרת, יבקש אוכל או חלילה ישתעל עלי מעומק ריאות מלאות נגיף, מה אומר לו? שהאיש הזה שמשמש כעת ראש ממשלה יכול להמשיך למרות שהוא נאשם בפלילים ומשפטו כבר התחיל?והוא כולו מושקע רק במשפט ולא במצבם של האזרחים המסכנים האלה שכל חייהם קורסים עכשיו? מה אומר? אין מילים לתאר את מה שעובר עלי.

חלומות הלילה שלי מלאים במתים מקורונה ומובטלים מחטטים בפחי זבל. מה אומר להם? אם מישהו מהם פתאום ידפוק לי על הדלת בשתיים בלילה? יביט בי בעיניו האדומות מחוסר שינה ובטנו המקרקרת

אני קוראת את המסקנות שלי ואני מזדעזעת:

"מקובלת עלינו עמדת היועץ המשפטי לממשלה (בסעיף 72 לכתב התשובה מטעמו) והייעוץ המשפטי לכנסת (בסעיף 64 לכתב התשובה מטעמו) לפיה התערבות בשיקול דעת זה מוגבלת למצבים חריגים ונדירים ביותר ולנסיבות קיצוניות בלבד. המקרה שלפנינו אינו נמנה עמם".

מה?! נאשם בשוחד מתמנה לראש ממשלה ואני כותבת שזה לא מקרה קיצוני? כנראה שווירוס או חיידק אלים תקף אותי עוד לפני שהתגלה הווירוס הזה מסין. ואני לא צוחקת. אלוהים. מה עבר עלינו?

ואחר כך לא מצאנו עוד דבר. לא מצאנו עילה להתערב בהסכם הקואליציוני. מצד אחד לא רצינו להתערב בבחירת חברי הכנסת, מצד שני היה ברור לנו שהיא נעשתה באמצעות גניבת קולות הבוחרים שהתנגדו למינוי נאשם בשוחד לראש ממשלה. אבל מה יכולנו לעשות? ואז כדי להוסיף עוד קיסם למדורה, אישרנו גם את ההסכם הקואליציוני המושחת.

סליחה חברים. סליחה. אני פשוט מתביישת.

אני נכנסת למיטה ומקווה שאתעורר בבוקר וכל זה יעבור. סיוט. חלום רע. ותו לא.

"שום מבצר לא נופל" אמרתי להם אז. והנה דני ליטני ודוד אבידן:

"אדם זקן מה יש לו בערבו? / לא מלך הוא / וייפול לא על חרבו".

אלוהים. איזו נפילה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.