חשבתי על זה הרבה.
"היהודים באים" מרגיש לי כמו שבירת הדיסטנס המסורתית בסוף הטירונות, כשמעזים לספר בדיחה על המ"מ. המפקד לא הולך לשום מקום אבל מערכת היחסים הולכת להתעדכן למשהו מתאים יותר.
לי אין בעיה עם "היהודים באים". זה לא מטריד, מעלה או מוריד במסע שלי עם היהדות וההיסטוריה שלנו.
"היהודים באים" מרגיש לי כמו שבירת הדיסטנס המסורתית בסוף הטירונות, כשמעזים לספר בדיחה על המ"מ. המפקד לא הולך לשום מקום אבל מערכת היחסים הולכת להתעדכן למשהו מתאים יותר
יש לי תחושה כי חילונים וגם דתיים רוצים מערכת יחסים מתקדמת ובוגרת יותר עם מה שמגדיר אותנו כקבוצה לאומית. לא מתוך אוטוריטה או יראת פחד מדמות אב שמיימית, אלא מתוך הבנה ודו-שיח שלא מקדשים מראש שום דבר.
"היהודים באים" היא אתנחתא קומית בתוך תהליך אין סופי של התפתחות היהדות.
האתנחתא הקומית הזו היא חלק מהתרבות המערבית כבר מעל 40 שנה. "בריאן כוכב עליון 1979" הייתה כנראה יריית הפתיחה הרשמית לשינוי. ומאז הגיעו עוד רבים וטובים שביטאו את רוח התקופה.
הסרט "המצאת השקר 2009", שמחדד בחמלה את הצורך שלנו בייפוי המציאות בשקרים קטנים וגדולים כדי לשרוד אותה, עם קריצה ביקורתית לדתות הממוסדות שיוצרות עובדות לא בהכרח אמיתיות כדי לנחם את מאמיניהן – הוא בכלל בגדר חובה (מדאורייתא).
המון אנרגיה משתחררת בתהליך הזה, בהתפרקות ממצב של "עולם רדוף שדים" (ק. סאגאן), בו האנושות כפותה משחר ימיה למוסדות אשר לא רק טענו כי יש אלוהים, אלא שהם יודעים מי האלוהים הנכון ומה בדיוק הוא רוצה מאיתנו.
בשורה התחתונה, הדתות המוסדיות משפרות כיוון ונפטרות מכל מה שלא מתאים למודרנה הליברלית המרכזית: מעמד האישה, סחר עבדים, להט"ב, משפט מודרני וכל מה שמגדיר חברה מתקדמת. הדתיים יקראו לזה עדכון של מילה מקודשת, החילונים יגידו אם כל הזמן מעדכנים, מה שווה מילה מקודשת?
המון אנרגיה משתחררת בתהליך ההתפרקות ממצב של "עולם רדוף שדים" (ק. סאגאן), בו האנושות כפותה משחר ימיה למוסדות שטענו כי יש אלוהים וכי הם יודעים מי האלוהים הנכון ומה בדיוק הוא רוצה מאיתנו
בשנת 2020, הדתיים סביבי אינם מעוניינים לדבר על קיומו או אי קיומו של האל, הם רחוקים שנות אור מהמוסר המקראי וגם לא חושבים שהתנ"ך הוא ספר היסטוריה כפשוטו. אז למעשה, אנחנו לא מדברים על פירוש כזה או אחר לתנ"ך, אנחנו כן מדברים על עדכון מתמשך של זהות לאומית מודרנית.
לסיכום, לעניות דעתי, "היהודים באים" היא קריצה אחת בתוך הרבה חיכוכים ושינויים לקראת מערכת יחסים בוגרת יותר, שתאפשר ליהדות, ביחד עם התנ"ך, להיות מה שמגדיר את האומה היהודית.
נ.ב. שתי צרימות קלות:
אחת – מינון נמוך יותר של גסויות לא יעיבו על המסר.
שניה – העובדה שאנו כעת בעידן של מחלוקת קשה בעם.
אבל מאידך, תמיד היו מחלוקות בעם.
אלקנה פרסלר מתגורר בשוהם, נשוי בשנית +5 ילדים. מנהל חברת הזנק ומתמחה באסטרטגייה עסקית עמוקה. אוהב אדם וטבע, חוקר ומתקשר טכנולוגיה עבור חברה טובה יותר וסובלנית יותר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו