חשבתי על זה הרבה.
"היהודים באים" מרגיש לי כמו שבירת הדיסטנס המסורתית בסוף הטירונות, כשמעזים לספר בדיחה על המ"מ. המפקד לא הולך לשום מקום אבל מערכת היחסים הולכת להתעדכן למשהו מתאים יותר.
לי אין בעיה עם "היהודים באים". זה לא מטריד, מעלה או מוריד במסע שלי עם היהדות וההיסטוריה שלנו.
"היהודים באים" מרגיש לי כמו שבירת הדיסטנס המסורתית בסוף הטירונות, כשמעזים לספר בדיחה על המ"מ. המפקד לא הולך לשום מקום אבל מערכת היחסים הולכת להתעדכן למשהו מתאים יותר
יש לי תחושה כי חילונים וגם דתיים רוצים מערכת יחסים מתקדמת ובוגרת יותר עם מה שמגדיר אותנו כקבוצה לאומית. לא מתוך אוטוריטה או יראת פחד מדמות אב שמיימית, אלא מתוך הבנה ודו-שיח שלא מקדשים מראש שום דבר.
"היהודים באים" היא אתנחתא קומית בתוך תהליך אין סופי של התפתחות היהדות.
האתנחתא הקומית הזו היא חלק מהתרבות המערבית כבר מעל 40 שנה. "בריאן כוכב עליון 1979" הייתה כנראה יריית הפתיחה הרשמית לשינוי. ומאז הגיעו עוד רבים וטובים שביטאו את רוח התקופה.
הסרט "המצאת השקר 2009", שמחדד בחמלה את הצורך שלנו בייפוי המציאות בשקרים קטנים וגדולים כדי לשרוד אותה, עם קריצה ביקורתית לדתות הממוסדות שיוצרות עובדות לא בהכרח אמיתיות כדי לנחם את מאמיניהן – הוא בכלל בגדר חובה (מדאורייתא).
המון אנרגיה משתחררת בתהליך הזה, בהתפרקות ממצב של "עולם רדוף שדים" (ק. סאגאן), בו האנושות כפותה משחר ימיה למוסדות אשר לא רק טענו כי יש אלוהים, אלא שהם יודעים מי האלוהים הנכון ומה בדיוק הוא רוצה מאיתנו.
בשורה התחתונה, הדתות המוסדיות משפרות כיוון ונפטרות מכל מה שלא מתאים למודרנה הליברלית המרכזית: מעמד האישה, סחר עבדים, להט"ב, משפט מודרני וכל מה שמגדיר חברה מתקדמת. הדתיים יקראו לזה עדכון של מילה מקודשת, החילונים יגידו אם כל הזמן מעדכנים, מה שווה מילה מקודשת?
המון אנרגיה משתחררת בתהליך ההתפרקות ממצב של "עולם רדוף שדים" (ק. סאגאן), בו האנושות כפותה משחר ימיה למוסדות שטענו כי יש אלוהים וכי הם יודעים מי האלוהים הנכון ומה בדיוק הוא רוצה מאיתנו
בשנת 2020, הדתיים סביבי אינם מעוניינים לדבר על קיומו או אי קיומו של האל, הם רחוקים שנות אור מהמוסר המקראי וגם לא חושבים שהתנ"ך הוא ספר היסטוריה כפשוטו. אז למעשה, אנחנו לא מדברים על פירוש כזה או אחר לתנ"ך, אנחנו כן מדברים על עדכון מתמשך של זהות לאומית מודרנית.
לסיכום, לעניות דעתי, "היהודים באים" היא קריצה אחת בתוך הרבה חיכוכים ושינויים לקראת מערכת יחסים בוגרת יותר, שתאפשר ליהדות, ביחד עם התנ"ך, להיות מה שמגדיר את האומה היהודית.
נ.ב. שתי צרימות קלות:
אחת – מינון נמוך יותר של גסויות לא יעיבו על המסר.
שניה – העובדה שאנו כעת בעידן של מחלוקת קשה בעם.
אבל מאידך, תמיד היו מחלוקות בעם.
אלקנה פרסלר מתגורר בשוהם, נשוי בשנית +5 ילדים. מנהל חברת הזנק ומתמחה באסטרטגייה עסקית עמוקה. אוהב אדם וטבע, חוקר ומתקשר טכנולוגיה עבור חברה טובה יותר וסובלנית יותר.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם