אלקנה פרסלר מתגורר בשוהם, נשוי בשנית +5 ילדים. מנהל חברת הזנק ומתמחה באסטרטגייה עסקית עמוקה. אוהב אדם וטבע, חוקר ומתקשר טכנולוגיה עבור חברה טובה יותר וסובלנית יותר.
הקושי להבין את השלכות ההתחממות הגלובלית ואת התפשטות המגפות באמצעות החשיבה האינטואיטיבית שלנו מקשה עלינו להבין את חומרת המצב. שתי בעיות תפיסה מובנות אינן מאפשרות לנו לתפוס את הבעיה בה אנו נמצאים.
נניח שחבצלת מים מכפילה את גודלה על פני המים כל 24 שעות. נניח שמקור המים זו הכנרת שלנו. כמה משטח הכנרת יכוסה יום לפני שכל הכנרת תהיה מכוסה לחלוטין בחבצלות?
אלקנה פרסלר מתגורר בשוהם, נשוי בשנית +5 ילדים. מנהל חברת הזנק ומתמחה באסטרטגייה עסקית עמוקה. אוהב אדם וטבע, חוקר ומתקשר טכנולוגיה עבור חברה טובה יותר וסובלנית יותר.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הדבר שאני הכי אוהב בטיולי נחלים במדבר הוא להגיע למקור שלהם. ממש להיכן שהם מתחילים. יש משהו קסום בהתבוננות במקום שבו נולד דבר מה, שהפך להיות מערכת ענקית של גאיות ונקיקים, שחוצב בהרים ומשטח אזורים מאופק עד אופק.
נחל משמר (צילום: אלקנה פרסלר)
לא בכל הנחלים המדבריים נקודת הלידה המסוימת הזו קיימת. תחילת התלם הקטן שטיפת גשם ועוד אחת ועוד הרבה אחריה חרצו במשהו שפעם היה מישור. אי אפשר שלא לעמוד שם לרגע, קצרי נשימה, אחרי שעות של מעברי סלעים, היאחזות בחמוקי קירות גיר ולהבין שהכול מתחיל מחריץ קטנטן. זה להבין תהליך. אנחנו אוהבים לראות תהליך שלם מתחילה ועד סוף. זה מרגיע, זה בטוח, זה אומר לנו שמה שחשבנו באמת קורה.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
טיפת גשם צונחת על הקרקע המדברית, כמו מחשבה חדשה ומסקרנת הניצתת במוחנו. לרוב הטיפה תעלם, אולי תיספג בקרקע. כמו עוד מחשבה שכנראה תגווע בין שאר תלאות היום, או סתם תירמס תחת כל הרכבות והוועדות שעפות לנו בראש ללא הפסקה.
נחל משמר (צילום: אלקנה פרסלר)
אבל אם תצנח עוד טיפה ועוד אחת, כמו מחשבה שלא מרפה, היא תתחיל לחרוץ חריץ קטן, שיתחיל להעמיק וייתן כיוון לשלוליות קטנות, למחשבות נוספות, לנוע באותו הכיוון.
מחשבה, כמו טיפה, אם אינה נספגת, היא מתחילה לנוע ולפעול. היא כבר לא טיפה אקראית, היא כבר לא שלולית שתתאדה עם צאת החמה. היא כבר עשתה מעשה. היא לא מנסה להשלים מלאכה אלא רק להתגשם ולפעול בכיוון מסוים – למטה.
מחשבה, כמו טיפה, אם אינה נספגת, מתחילה לנוע ולפעול. היא כבר לא טיפה אקראית או שלולית שתתאדה עם צאת החמה. היא כבר עשתה מעשה. היא לא מנסה להשלים מלאכה אלא רק להתגשם ולפעול בכיוון מסוים – למטה
מטר הטיפות ימשיך לסירוגין שנה אחר שנה והפלג יעמיק ויתארך. שלוליות מזדמנות שיעבור לצידן כאילו יחושו בו, יחברו אליו ויעצימו אותו. כמו מעשים אשר נותנים השראה למחשבות דומות ולצידן מעשים אחרים להצטרף.
נחל משמר (צילום: אלקנה פרסלר)
לשטף של מעשים ומחשבות יש עוצמה, ועכשיו כבר ישנה יכולת לחתור שינוי בתוך מציאות. כאשר האבן קשה הם יחצבו בכוח ולעומק בנחישות ובהתמדה. ינסו למצוא ולחדור דרך סדקים במציאות הקשה המתנגדת.
לעומתה, אבן רכה תצטרף לזרימה וכאילו תוותר על מקומה. מתוך הכנעה או מתוך הבנה שכנראה הנה הגיע הזמן. הגיע הזמן להפסיק להתעקש ולעמוד על דעתך. להימס, להישטף ולהתערבב עם אחרים כדי ליצור משהו גדול יותר, רחב יותר, נגיש יותר.
נחלי האכזב של המדבר שונים מאוד מנחלי האיתן וגאון זרימתם המתמיד.
נחלי אכזב מתגאים בדרך שעשו. הם לא מראים את המים, הם מראים את מה שהמים עושים. המים שמגיעים בשצף קצף מדי פעם אינם העיקר כאן. הם רק הכלי שאיתו הם מייצרים את השינוי.
טיול זוגי בגבי נחל משמר, דצמבר 2020
נחל משמר (צילום: אלקנה פרסלר)
אלקנה פרסלר מתגורר בשוהם, נשוי בשנית +5 ילדים. מנהל חברת הזנק ומתמחה באסטרטגייה עסקית עמוקה. אוהב אדם וטבע, חוקר ומתקשר טכנולוגיה עבור חברה טובה יותר וסובלנית יותר.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
כל קרבן פוער חור בלב, אבל ההחמצה הגורלית משאירה גם טעם מר בפה. מהרהר בסיום תקופת הקורונה. הולך להיות קשה. קשה מאוד.
"על פארש" מקרקשות המילים בראש אז בהלוויה ושנים לאחר מכן.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
זה הלם בי במפתיע אחרי שיחה ארוכה עם בתי מעין אי שם על כביש 6 בדרך דרומה לקמפינג. בת 20, אחרי צבא, היא מספרת על הרצון שלה לבקר את הוריי המבוגרים, אשר נאלצו לסרב תוך ייסורי מצפון. היא הבינה וקיבלה את החלטת סבא וסבתא, במיוחד לקראת האפשרות להצלה הממשמשת ובאה – חיסוני הקורונה.
Gaza Strip Pixabay.com
חוזרים שני עשורים אחורה. חברי נהרג בעוטף עזה דקות ספורות לפני הפסקת האש. בסך הכול הלך לעמדה, הרים קצת את הראש. זה הספיק למנוול מהצד השני לנצל את הרגעים האחרונים ולזרוע עוד זרע של מוות, שנאה וחוסר תוחלת בשדות הייאוש של עוטף עזה.
קשה שלא להרהר על מה שהולך לקרות בעוד מספר חודשים. בזמן שהחיסונים יהיו כבר כאן ובכל זאת עשרות, אולי מאות קורבנות עדיין יפלו קורבן לקורונה. אפשר בקלות להדהד את הסיפורים קורעי הלב של חולי קורונה שנפטרו כאשר היו במרחק יום אולי שעות מהחיסון הגואל. איזו נחמה למפרע ניתן להגיש לאבלים העתידיים האלו?
חוזרים שני עשורים אחורה. חברי נהרג בעוטף עזה דקות לפני הפסקת האש. בסך הכול הלך לעמדה, הרים קצת את הראש, וזה הספיק לצד השני לנצל את הרגעים האחרונים לזריעת מוות בשדות הייאוש של עוטף עזה
במלחמות, לפני כניסת הפסקת אש, הצדדים לקונפליקט נוהגים באיפוק מוגבר ומשתדלים להתכנס לאחור על מנת להימנע מקורבנות מיותרים של הדקה ה-90.
אין לנו באמת נחמה אל מול מה שיתרחש אבל יש לנו אפשרות לחזק את ידי אלו שינהלו את התהליך המורכב הזה, במיוחד לקראת סיומו. נראה לי כי כל שנותר לנו הוא להפגין סולידריות, להמשיך ולהישמע להוראות ולהילחם על כל אחד עד ההצלה שתגיע בהקדם.
זה בדיוק הזמן ללכת נגד האינסטינקט של "אווירת סיום קורס" ולא להיפגש עם ההורים, גם אם אנחנו, הנכדים או אפילו הם מאוד רוצים. זה הולך להיות קשה, ממש קשה. בארץ ובעולם, כל מכאובי הקורונה יתגמדו לעומת תקופת "חבלי הישועה" של משבר הקורונה.
מערכות הבריאות, לצד כל המערכות הציבוריות, יצטרכו להראות עוצמה, בגרות ושקיפות בטיפול בתקופה זו. אנחנו אלו שנצטרך לראות אם המערכות שלנו אכן התבגרו ויכולות לעמוד מול גלים של מקורבים ופונקציונרים שינסו להידחף בתור כדי להציל את יקיריהם.
היכונו למאני-טיים שלנו.
אלקנה פרסלר מתגורר בשוהם, נשוי בשנית +5 ילדים. מנהל חברת הזנק ומתמחה באסטרטגייה עסקית עמוקה. אוהב אדם וטבע, חוקר ומתקשר טכנולוגיה עבור חברה טובה יותר וסובלנית יותר.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
חשבתי על זה הרבה.
"היהודים באים" מרגיש לי כמו שבירת הדיסטנס המסורתית בסוף הטירונות, כשמעזים לספר בדיחה על המ"מ. המפקד לא הולך לשום מקום אבל מערכת היחסים הולכת להתעדכן למשהו מתאים יותר.
לי אין בעיה עם "היהודים באים". זה לא מטריד, מעלה או מוריד במסע שלי עם היהדות וההיסטוריה שלנו.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
"היהודים באים" מרגיש לי כמו שבירת הדיסטנס המסורתית בסוף הטירונות, כשמעזים לספר בדיחה על המ"מ. המפקד לא הולך לשום מקום אבל מערכת היחסים הולכת להתעדכן למשהו מתאים יותר
יש לי תחושה כי חילונים וגם דתיים רוצים מערכת יחסים מתקדמת ובוגרת יותר עם מה שמגדיר אותנו כקבוצה לאומית. לא מתוך אוטוריטה או יראת פחד מדמות אב שמיימית, אלא מתוך הבנה ודו-שיח שלא מקדשים מראש שום דבר.
"היהודים באים" היא אתנחתא קומית בתוך תהליך אין סופי של התפתחות היהדות.
האתנחתא הקומית הזו היא חלק מהתרבות המערבית כבר מעל 40 שנה. "בריאן כוכב עליון 1979" הייתה כנראה יריית הפתיחה הרשמית לשינוי. ומאז הגיעו עוד רבים וטובים שביטאו את רוח התקופה.
צילום מסך מתוך "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון
הסרט "המצאת השקר 2009", שמחדד בחמלה את הצורך שלנו בייפוי המציאות בשקרים קטנים וגדולים כדי לשרוד אותה, עם קריצה ביקורתית לדתות הממוסדות שיוצרות עובדות לא בהכרח אמיתיות כדי לנחם את מאמיניהן – הוא בכלל בגדר חובה (מדאורייתא).
המון אנרגיה משתחררת בתהליך הזה, בהתפרקות ממצב של "עולם רדוף שדים" (ק. סאגאן), בו האנושות כפותה משחר ימיה למוסדות אשר לא רק טענו כי יש אלוהים, אלא שהם יודעים מי האלוהים הנכון ומה בדיוק הוא רוצה מאיתנו.
בשורה התחתונה, הדתות המוסדיות משפרות כיוון ונפטרות מכל מה שלא מתאים למודרנה הליברלית המרכזית: מעמד האישה, סחר עבדים, להט"ב, משפט מודרני וכל מה שמגדיר חברה מתקדמת. הדתיים יקראו לזה עדכון של מילה מקודשת, החילונים יגידו אם כל הזמן מעדכנים, מה שווה מילה מקודשת?
המון אנרגיה משתחררת בתהליך ההתפרקות ממצב של "עולם רדוף שדים" (ק. סאגאן), בו האנושות כפותה משחר ימיה למוסדות שטענו כי יש אלוהים וכי הם יודעים מי האלוהים הנכון ומה בדיוק הוא רוצה מאיתנו
בשנת 2020, הדתיים סביבי אינם מעוניינים לדבר על קיומו או אי קיומו של האל, הם רחוקים שנות אור מהמוסר המקראי וגם לא חושבים שהתנ"ך הוא ספר היסטוריה כפשוטו. אז למעשה, אנחנו לא מדברים על פירוש כזה או אחר לתנ"ך, אנחנו כן מדברים על עדכון מתמשך של זהות לאומית מודרנית.
היהודים-באים (צילום: כאן 11)
לסיכום, לעניות דעתי, "היהודים באים" היא קריצה אחת בתוך הרבה חיכוכים ושינויים לקראת מערכת יחסים בוגרת יותר, שתאפשר ליהדות, ביחד עם התנ"ך, להיות מה שמגדיר את האומה היהודית.
נ.ב. שתי צרימות קלות:
אחת – מינון נמוך יותר של גסויות לא יעיבו על המסר.
שניה – העובדה שאנו כעת בעידן של מחלוקת קשה בעם.
אבל מאידך, תמיד היו מחלוקות בעם.
אלקנה פרסלר מתגורר בשוהם, נשוי בשנית +5 ילדים. מנהל חברת הזנק ומתמחה באסטרטגייה עסקית עמוקה. אוהב אדם וטבע, חוקר ומתקשר טכנולוגיה עבור חברה טובה יותר וסובלנית יותר.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
פיקוד המרכז של ארצות הברית (סנטקום) הודיע כי כוחותיו פתחו הלילה בגל נוסף של "תקיפות הגנה עצמית" נגד מספר יעדים בשטח איראן.
על פי ההודעה, שפורסמה בחשבון ה-X (לשעבר טוויטר) של הפיקוד, התקיפות החדשות החלו בשעה 17:15 (שעון החוף המזרחי בארה"ב). בסנטקום ציינו כי המהלך יצא לדרך בהנחייתו הישירה של המפקד העליון (נשיא ארצות הברית).
עוד נמסר בהצהרת הפיקוד כי גל התקיפות הנוסף מתבצע בתגובה ל"תוקפנות הבלתי מוצדקת והמתמשכת" מצידה של איראן.
U.S. Central Command forces began launching additional self-defense strikes today at 5:15 p.m. ET against multiple targets in Iran at the Commander in Chief's direction. The strikes are in response to Iran's unwarranted and continued aggression.
בנימין נתניהו נפגש עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בכנסת, 13 באוקטובר 2025 (צילום: דוברות ראש הממשלה)
גורם בלשכת ראש הממשלה אמר לזמן ישראל, על רקע המתיחות עם איראן, שראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ "מתואמים לחלוטין".
"ראש הממשלה והנשיא משוחחים מדי יומיים, לפעמים בכל יום, ומתואמים לחלוטין", אומר הגורם.
שני המנהיגים נראו חלוקים בדעותיהם מוקדם יותר השבוע, כשטראמפ דחק בנתניהו שלא להסלים את המצב לאחר שאיראן שיגרה טילים בליסטיים, אך בכל זאת ישראל תקפה. טראמפ אימץ מאז עמדה קשוחה יותר כלפי טהרן בעקבות הפלת המסוק האמריקני על ידי איראן מעל מצר הורמוז, אם כי הוא לא זנח את המאמצים להשגת הסכם דיפלומטי, שלדבריו היום "סוכם במלואו".
גורם ישראלי הביע תסכול נדיר מהממשל של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, על רקע התנהלותו במשבר המתמשך עם איראן.
בשיחה עם זמן ישראל הצביע אותו גורם על מה שהוא מכנה התחושה ה"מוצדקת" של ארצות הברית כי עליה להגיב על הפלת המסוק האמריקאי בידי איראן ביום שני בלילה.
"בארצות הברית הרגישו, ובצדק, שהיעדר תגובה היה מציג אותם כחלשים, אבל כשאנחנו אמרנו את אותו הדבר בעקבות התקפות מאיראן ומחזבאללה, הממשל אמר לנו לגלות איפוק", אומר אותו גורם.
בעוד שגורמים אמריקאים בכירים הביעו בשבועות ובחודשים האחרונים באופן קבוע תסכול מראש הממשלה בנימין נתניהו בשיחות אנונימיות עם כתבים, זעם כזה כמעט שלא נשמע מהצד הישראלי, בשעה שירושלים מבקשת להשאיר את טראמפ לצידה.
החלטתו של הגורם הישראלי להתבטא, גם אם בעילום שם, מצביעה על חרדה גוברת בירושלים מהתנהלות ממשל טראמפ בנוגע לסכסוך עם איראן.
אותו גורם הודה כי אף שטראמפ אכן הביע תסכול, גם בשיחות סגורות וגם בפומבי, מהחלטות ישראל להגיב בתקיפות להתקפות מאיראן ומחזבאללה, הוא לא דרש במפורש מראש מנתניהו שלא לבצע את התקיפות האלה.
בהתאם לכך, המשמעות המעשית של האזהרות האמריקאיות לישראל שלא להגיב לאיראן ולחזבאללה הייתה מוגבלת, הודה.
הממשל האמריקאי הטיל סבב חדש של סנקציות, הקשורות לאיראן, המכוונות נגד שישה בני אדם וארבעה גופים, בהם כאלה הקשורים לסין, לפי הודעה שפורסמה היום באתר משרד האוצר של ארצות הברית.
שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר הערב בטקס הענקת פרס ביטחון ישראל: "המערכה מול איראן רחוקה מלהסתיים. אם איראן תתקוף את ישראל, היא תספוג מהלומה קשה כפי שעשינו לפני מספר ימים. צה"ל ערוך לתקוף בעוצמה רבה באיראן".
כ"ץ אמר שישראל שוללת על הסף את הניסיון של טהרן לקשור בין המתרחש באיראן למתרחש בלבנון.
בהתייחס למערכה בלבנון אמר ש"צה"ל פינה אתמול שכונה נוצרית בצור ותקף את מחבלי החזבאללה שמצאו שם מחסה. כמובן שכעת התושבים ישובו לבתיהם".
הפופוליזם הימני תמיד טוען שהוא מדבר בשם "העם". אבל האינסטינקט העמוק ביותר שלו הוא בדרך כלל זלזול בעם – או לפחות בזכותם של אזרחים מן השורה למוסדות שהם ישרים, מקצועיים, עצמאיים ומנוהלים לפי כללים ולא לפי נאמנות אישית למנהיג. מנהיגיו מציגים את עצמם כטריבונים של הדמוקרטיה, בזמן שהם בעצם שוחקים אותה בהתמדה.
שני אירועים בשבוע שעבר המחישו את הפתולוגיה הזאת בבהירות יוצאת דופן. אחד התרחש בארצות הברית, השני בישראל – שתי מדינות שלא רק סובלות באופן חריף מן המחלה הזאת, אלא גם מתקרבות לשתי מערכות הבחירות החשובות ביותר בעולם הדמוקרטי בסתיו הקרוב.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
האויבים האמיתיים של העם הם העם עצמו. זה שבוחר בקקיסטוקרטים האלה, משל מדובר על משחק כדורגל שצריך לנצח בו ויהי מה.
מה לעשות שיש לנו עם של בבונים, משיחיים, טפילים מגודלי זקן וגנבים? מה לע... המשך קריאה
האויבים האמיתיים של העם הם העם עצמו. זה שבוחר בקקיסטוקרטים האלה, משל מדובר על משחק כדורגל שצריך לנצח בו ויהי מה.
מה לעשות שיש לנו עם של בבונים, משיחיים, טפילים מגודלי זקן וגנבים? מה לעשות?
חמאס הצליח להדהים את ישראל בשבעה באוקטובר, אך הלם איננו שליטה אסטרטגית. זהו ההבדל המרכזי בין פעולה שמצליחה לשבור שגרה, תודעה ומערך ביטחוני, לבין מהלך שמצליח לעצב סדר פוליטי חדש ובר־קיימא.
מתקפת השבעה באוקטובר נועדה לפרוץ סדר אזורי ופוליטי שהלך והתגבש לפני המלחמה: ישראל האמינה כי ניתן להכיל את רצועת עזה, להרתיע את חמאס, לנהל את הסכסוך במקום לפתור אותו, ולהמשיך לקדם נורמליזציה אזורית בלי להציב את הסוגיה הפלסטינית במרכז סדר היום המזרח־תיכוני.
ד״ר עופר ישראלי הוא אסטרטג גאו־פוליטי ותיאורטיקן של מורכבות, המתמחה ביחסים בינלאומיים כמומחה למזרח התיכון ולקבלת החלטות במדיניות חוץ, הוא מרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון. ד״ר ישראלי הוא מחברם של ארבעה ספרים העוסקים במלחמה, בתוצאות בלתי מכוונות ובמורכבות ביחסים הבינלאומיים, ובהם לאחרונה: ״השפעות מורכבות בסכסוכים במזרח התיכון״ (מאגנס, 2026: https://links.responder.co.il/?, id=41670461&sid=669772601&k=1de5285fb5cf1937de2b01598d27ef79).
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
בהפגנות המחאה בעקבות השבעה באוקטובר נשמעת לעתים הסיסמה "מהנהר לים פלסטין תהיה חופשית". רבים בישראל רואים בסיסמה הזאת ביטוי לאנטישמיות, שכן מבחינתם מדובר בקריאה להשמדתה של המדינה היהודית היחידה בעולם.
אני בטוח שבין הקוראים את הסיסמה הזאת ישנם כאלו שאכן היו שמחים על חיסולה הפיזי של ישראל, אבל יש כאלו שבעד חיסולה של ישראל כיישות מדינית, וביניהם גם יהודים לא מעטים – מחברי הארגון היהודי האנטי ציוני Jewish Voices For Peace ועד חסידי חסידות סאטמר שברור כי אינם אנטישמים, גם אם הם נגד התפיסה הציונית.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
מאמרו של נדב תמיר מייצג נאמנה את הגישה המבקשת למצוא נקודות אחיזה של מתינות במציאות סבוכה. ניתוח מעמיק של מורכבות העובדות בשטח, של ההיסטוריה ושל העמדות הפלסטיניות, חושף כי המאמר לוקה בנ... המשך קריאה
מאמרו של נדב תמיר מייצג נאמנה את הגישה המבקשת למצוא נקודות אחיזה של מתינות במציאות סבוכה. ניתוח מעמיק של מורכבות העובדות בשטח, של ההיסטוריה ושל העמדות הפלסטיניות, חושף כי המאמר לוקה בנאיביות מסוכנת, בהתעלמות מנתונים אמפיריים, ובניסיון מאולץ לייצר סימטריה מוסרית במקום שבו היא אינה קיימת.
אינני נוהג להגיב אך מדי פעם הייצר גובר עלי…
להלן מספר כשלים בפוסט:
1. האשליה הבלשנית: אין שתי פרשנויות לסיסמה "מהנהר ועד הים"
תמיר מנסה להכשיר חלק מקוראי הסיסמה "From the river to the sea", בטענה שיש להם מניעים אוטופיים של "מדינה אחת דמוקרטית". מדובר בכשל לוגי וגיאוגרפי חמור.
המשמעות הגיאוגרפית החד-משמעית: השטח שבין נהר הירדן לים התיכון מכיל את מדינת ישראל כולה. קריאה להקמת "פלסטין" על כל השטח הזה פירושה המיידי הוא מחיקתה הטוטאלית של מדינת ישראל כיישות יהודית וריבונית.
סוגיית האוטואנטישמיות: תמיר נאחז בארגונים יהודיים קיצוניים (כמו JVP) כדי להוכיח שאין מדובר באנטישמיות. אולם, היותו של אדם יהודי אינה מחסנת אותו מפני אוטואנטישמיות (אנטישמיות עצמית) או עיוורון אידיאולוגי.
במבחן המציאות – יודנריין: המשמעות הפרקטית של ריבונות פלסטינית מהנהר ועד הים אינה דו-קיום, אלא טיהור אתני – מדינה שהיא "יודנריין" (נקייה מיהודים), כפי שהוכח באופן המזעזע ביותר בטבח ה-7 באוקטובר.
2. חמאס ופתח: הבדל בתזמון ובטקטיקה בלבד
תמיר יוצר, ולא בפעם הראשונה, הפרדה מוחלטת בין חמאס לבין הנהגת הפתח והרשות הפלסטינית. זוהי שגיאה אסטרטגית המבוססת על אי-הבנת המחשבה המדינית-דתית הפלסטינית.
האנלוגיה ההיסטורית: ההבדל בין חמאס לפתח אינו בייעד הסופי, אלא בתזמון ובטקטיקה, בדומה לדינמיקות המוכרות מן ההיסטוריה המוקדמת של האסלאם. ניתן להשוות זאת להבדלים בגישות הטקטיות מול קורייש (לרבות הסכמים זמניים כמו הסכם חודייביה שנועדו לצבור כוח), משלחת רג'יע (אירוע שבו נעשה שימוש בהטעיה פוליטית), או הטיפול בשבט בנו קורייזה.
והאנאלוגיה –
תוכנית השלבים של אש"ף: בעוד שחמאס פועל באלימות ג'יהאדיסטית מיידית, הפתח מיישם מאז 1974 את "תוכנית השלבים" – שימוש בכלים דיפלומטיים, הסכמים זמניים והכרה בינלאומית כדי להחליש את ישראל צעד אחר צעד, עד למימוש המטרה הסופית. בכירים בפתח (כמו ג'יבריל רג'וב) הצדיקו במפורש את טבח ה-7 באוקטובר, והרשות הפלסטינית מסרבת בעקביות לגנותו.
3. אשליית ה"פירוז" והעיוורון שנותר לאחר ה-7 באוקטובר
המאמר/פוסט מוכיח כי ישנם גורמים שלא למדו דבר מהשבר הגדול ביותר בתולדות המדינה, וממשיכים להחזיק בקונספציה הישנה. אכן קשה להתמודד עם המציאות גם כשהיא טופחת על פנינו.
כישלון מודל המדינה המפורזת: הקונספציה הליברלית נשענה מאז ומתמיד על התנאי של מדינה פלסטינית מפורזת או מפורזת חלקית. המציאות הוכיחה שמושג ה"פירוז" במזרח התיכון הוא אשליה על הנייר בלבד.
נשק קל שניתן למנגנוני הביטחון הפלסטיניים באוסלו הפך במהירות לרובים שהופנו נגד ישראלים. עזה, שהייתה מודל מוקטן של ריבונות פלסטינית ללא נוכחות ישראלית מאז 2005, הוכיחה שגם ללא צבא רשמי עם טנקים ומטוסים, ישות פלסטינית עצמאית יכולה לייצר מפלצת טרור תת-קרקעית באמצעות הברחות (ציר פילדלפי) וייצור עצמי של רקטות וכטב"מים מחומרי גלם אזרחיים. זאת בשילוב של דור חדש ש"איטבח אל יאהוד" היא משאלת נפשו מגיל הגן מביאה לקריסה מוחלטת של הרעיון. הניסיונות הנוכחיים לייצר רקטות ביהודה ושומרון מוכיחים כי ללא חופש פעולה מבצעי של צה"ל – ה"פירוז" יקרוס תוך שבועות.
4. מחלת הוואטסאבוטיזם (Whataboutism) והאובססיה לסימטריה –
בפוסט זה ולא רק בו, בולט צורך כמעט שיטתי לייצר משוואה סימטרית שבה "גם ישראל לא בסדר". תמיר משתמש בביטוי "טול קורה מבין עיניך" כדי להשוות בין ממשלת ישראל לסרבנות הפלסטינית.
אין טעות גדולה מזו!
מלכוד הסימטריה הפסיכולוגי:
כדי שאדם יוכל להמשיך להאמין בפתרון של פשרה וחלוקה, הוא חייב להניח שהסכסוך הוא סימטרי. אם צד אחד מונע מאידיאולוגיה ג'יהאדיסטית טוטאלית, ואילו הצד השני מוכן לפשרות – הרי שהמודל הליברלי נכשל. כדי להימנע מהמסקנה הזו, מייצרים וואטסאבוטיזם מלאכותי: מול הקיצוניות הפלסטינית מציבים את "המשיחיסטים היהודים", ומול הסיסמה האנטישמית "מהנהר ועד הים" מציבים את ריבונות ישראל. זהו עיוורון מתוך בחירה המנקה את הצד הפלסטיני מאחריותו הבלעדית לטרור.
5. לשלום צריך פרטנר: ההיסטוריה של הסרבנות הערבית –
אנו מבקשים שלום ותמיד נבקש שלום. זו דרכנו וכך חונכנו. אך לשלום צריך פרטנר שרוצה בו. כרגע אין כזה, ואין צורך לנחש – יש פשוט להקשיב למה שהפלסטינים אומרים בשפתם, בערבית, בכלי התקשורת ועל במות המסגדים שלהם.
הסרבנות הקבועה: מאז ומתמיד היהודים/ישראלים שאפו לשלום והסכימו לחלוקת הארץ (ועדת פיל ב-1937, תוכנית החלוקה ב-1947, קמפ דיוויד ב-2000, אנאפוליס ב-2008 וההתנתקות ב-2005). הצד השני תמיד אמר וממשיך לומר בקול צלול: "הכל או לא כלום" ועובר לאלימות. המצב לא השתנה לטובה – הוא הקצין לרעה.
נתונים אמפיריים: סקרי דעת קהל רשמיים של המרכז הפלסטיני למחקר (PCPSR) מראים בעקביות כי רוב מוחלט של הציבור הפלסטיני ביו"ש ובעזה תומך באופן אקטיבי בטבח ה-7 באוקטובר. מדיניות "Pay for Slay" (משכורות למחבלים) של הרשות הפלסטינית והנסיונות המתמשכים לעקוף את המגבלות והסנקציות שמוטלות על שיטה זו – מוכיחים שהטרור הוא חלק ממוסד מהאסטרטגיה שלהם.
6. מתן פרס לטרור והשלכותיו הגלובליות
המלצתו הדחופה של תמיר לקדם הכרה בינלאומית חד-צדדית במדינה פלסטינית דרך מועצת הביטחון מהווה את הסכנה האסטרטגית הגדולה ביותר.
הכרה כזו בעיתוי הנוכחי תתפרש על ידי ציר הרשע העולמי כפרס אולטימטיבי לטרור. המסר שיישלח לעולם הוא שרצח עם, אונס המוני וחטיפת אזרחים הם הכלים היעילים ביותר להשגת הישגים מדיניים. מהלך כזה לא יביא שלום, אלא יבטיח את גל המלחמה הבא.
לסיכום: המציאות הוכיחה שגם אלו שבאו בעבר מתוך אמונה עמוקה ושותפות למחשבה ש"יש עם מי לדבר", נאלצו להתפכח מול הריאליזם האכזרי של המזרח התיכון. מאמרו של נדב תמיר מבוסס על משאלות לב ומנותק מהמנטליות המקומית. ביטחון ישראל מחייב סירוב מוחלט להיכנע לאשליות עבר שגבו מאיתנו מחיר דמים בל יתואר.
נתניהו הוא גמד מדיני, שלא הביא שום הישג מדיני משמעותי בכל 20 שנות שלטונו. לא, הסכמי אברהם הם לא הישג של נתניהו - הוא לא עשה כלום לגיבוש ההסכמים. נתניהו באותם ימים של ״תוכנית טראמפ״ בכלל... המשך קריאה
נתניהו הוא גמד מדיני, שלא הביא שום הישג מדיני משמעותי בכל 20 שנות שלטונו. לא, הסכמי אברהם הם לא הישג של נתניהו – הוא לא עשה כלום לגיבוש ההסכמים. נתניהו באותם ימים של "תוכנית טראמפ" בכלל קשקש והודיע על סיפוח הביקעה – ונדחה ע"י טראמפ. האמריקאים יזמו את הסכמי אברהם והביאו לביבי לחתימה. הוא כל כך פחד מזה, שלא שיתף אף אחד בממשלתו, או את מערכת הביטחון ועשה הכל מאחורי הקלעים כמו איזה שליט אפריקאי.
זו השיטה המדינית של נתניהו – תן לאמריקאים להביא תוכנית / הסכמים, ואז תחליט אם לחתום או לא. אם זה מצליח אז הוא מנפנף בזה כ"הישג" שלו, אם נכשל, אז האמריקאים נכשלו. לא צריך להסביר כלום לנתינים, והשרים הם מממילא בובות.
אפס מאופס.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו