נתחיל בשאלה, על פניו טריוויאלית: מי שר האוצר בישראל?

כששואלים את השאלה הזו בתקופה של משבר כלכלי, ובוודאי כשהנשאלים הם קוראי זמן ישראל, נדמה שאין אחד שלא יודע ששר האוצר הוא ישראל כ"ץ (הליכוד). הסיבה לכך היא ברורה – התחום הכלכלי הוא מרכזי בחיינו ומסוקר לעתים קרובות ע"י התקשורת.

ועכשיו שאלת המשך: מי השר להגנת הסביבה?

פה כבר צריך יותר להתאמץ. גם אם קוראי רשומה זו יודעים שהשרה להגנת הסביבה היא גילה גמליאל מהליכוד, אפשר להניח שהישראלי הממוצע לא יודע מי מאייש את המשרד. הדבר נובע מכך שבישראל, גם לפני עידן הקורונה, המתחים הביטחוניים מעלים נושאים אחרים אל סדר היום, ואיכות הסביבה נתפסת כנושא נישתי הקרוב לליבם של טבעונים והיפים בלבד.

ועכשיו שאלת המשך: מי השר להגנת הסביבה? פה כבר צריך יותר להתאמץ. גם אם קוראי רשומה זו יודעים שהשרה להגנת הסביבה היא גילה גמליאל מהליכוד, אפשר להניח שהישראלי הממוצע לא יודע מי מאייש את המשרד

תהום פעורה בין היחס לאיכות הסביבה בישראל לבין היחס אליה בעולם המערבי, וזכינו לדוגמה מצוינת לכך השבוע. מי שהקשיב לדבריהם של הנשיא וסגנית-הנשיא הבאים של ארצות הברית, ג'ו ביידן וקמלה האריס, שם לב שהם מתייחסים לארבעה אתגרי ליבה העומדים לפתחה של ארה"ב: בריאותי, כלכלי, חברתי-משפטי (יחסי הגזעים ומערכת אכיפת החוק) וסביבתי.

זה לא אמור להפתיע איש, שכן בארה"ב ובעולם המערבי בכלל שינויי אקלים נתפסים כאיום ביטחון לאומי אסטרטגי, קיומי לא פחות מהתחרות הבין-מעצמתית עם רוסיה וסין, או מנשק גרעיני בידיים של מדינות סוררות כמו איראן וצפון-קוריאה.

משוואה פשוטה הופכת את ההתחממות הגלובלית, שרוב מוחלט של מדעני האקלים רואים בה תוצר של השימוש בדלקים מזהמים, לאיום ביטחון לאומי: עולם מזוהם יותר הוא עולם חם יותר, ועולם חם יותר הוא עולם יבש יותר. בעולם יבש יותר מיליוני פליטים מהגרים כדי לברוח מפגעי מזג אוויר, ואומות נלחמות לא על לאומיות או דת, אלא על אוכל ומים. אזורים שתנאי האקלים בהם אינם נוחים מלכתחילה – אמריקה הלטינית, דרום-מזרח אסיה, אפריקה והמזרח התיכון – הם פגיעים במיוחד לאירועי מזג אוויר קיצוניים, ליובש ולהידלדלות משאבים.

אבל כל משבר הוא הזדמנות, ומשבר האקלים אינו יוצא דופן. אחד מעמודי התווך המרכזיים של מדיניות החוץ של ממשל ביידן הוא הפעולה בקואליציה – יצירת בריתות אד-הוק של מדינות שחולקות אינטרס מסוים כדי להתמודד עם אתגר חוצה גבולות.

ישראל נמצאת בתקופה שבה היא רוקמת את קשריה הכלכליים והטכנולוגיים עם מדינות ערב המתונות, מדינות שהיא חולקת איתן את איום האקלים בשל הקרבה הגיאוגרפית. שיתופי פעולה בתחום החקלאות, התפלת המים והאנרגיה הנקייה יכולים להיות בסיס ראשוני לקואליציה שכזו, ויאפשרו לממשל ביידן להמשיך את המומנטום שיצרו "הסכמי אברהם" גם אל מדינות ערביות נוספות.

עולם מזוהם יותר הוא עולם חם יותר, ועולם חם יותר הוא עולם יבש יותר. בעולם יבש יותר מיליוני פליטים מהגרים כדי לברוח מפגעי מזג אוויר, ואומות נלחמות לא על לאומיות או דת, אלא על אוכל ומים

כולם ירוויחו בתרחיש כזה: ראשית, הממשל האמריקני הנכנס יקבל תשתית מוכנה לקואליציה המשתפת פעולה בתחום ליבה כמו האקלים. שנית, מדינות ערב ובראשן סעודיה, שחוששות מכתף קרה מהממשל הדמוקרטי בשל הפרות זכויות אדם שהן מבצעות, יוכלו להציג נכסיות למאמצי ביידן להיאבק בשינויי האקלים.

ישראל, מעבר לרווחים המיידיים שבשיפור ההתמודדות עם שינויי האקלים ובהעמקת היחסים עם מדינות ערב, תזכה בהיבט נוסף, הקשור יותר בפוליטיקה הפנים-אמריקנית. גורמים בפלג הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית אינם רואים בישראל שותפה ערכית, אבל הפיכתה למעצמת אקלים תתאפשר לישראל שפה משותפת איתם.

"דיפלומטיית אקלים" שכזו תשתמש בשיתופי הפעולה בתחום כבסיס ליצירת הידברות – גם אם הדמוקרטים מהשמאל העמוק ימשיכו לבקר את המדיניות הישראלית בשטחים, הם לפחות יכירו את ישראל לעומק ויכירו את מורכבות המצב שבו ישראל פועלת. המטרה היא לא להעלים את חילוקי הדעות (הם לא ייעלמו), אלא לשכנע את הפלג הפרוגרסיבי שמדובר בחילוקי דעות טקטיים, לא אסטרטגיים.

רותם אורג הוא חוקר, פעיל חברתי והמייסד של העמותה "הברית הישראלית דמוקרטית", המחברת בין ישראלים ודמוקרטים בארה"ב על בסיס ערכים ליברליים משותפים. Ildem.org

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

ב-2012 התמודד גיא צור לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ומצא את עצמו בראיון אל מול רעייתו. https://t.co/yUmJ812LbW

— ערוץ 7 (@arutz7heb) June 26, 2022

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan