סרטון המזגנים ברכבת של שרת התחבורה מרב מיכאלי התקבל בשלל התגובות הצפויות:
הבייס רווה נחת בגלל החיבור בין סוגיה תחבורתית למגדרית; הימין התקרבן וטען שאם מירי רגב הייתה מעלה סרטון כזה היו עושים ממנה קציצות; והתגובה הנפוצה ביותר, על פי מדגם מאוד לא מדעי שערכתי, הייתה: היא רק נכנסה למשרד וזה הדבר הכי חשוב שיש לה לעשות? הפקקים פורחים, התחבורה הציבורית קורסת והיא מוצאת זמן להתעסק עם המזגן?
מילה על רגב: השבוע סיכם עופר מלכה, מנכ"ל המשרד בתקופתה, את הקדנציה בראיון לגלי צה"ל. הוא ביקש למנות את רשימת ההישגים שהוא והשרה היוצאת מתגאים בהם, והראשון שציין היה "הקמת כבישים ומחלפים".
אם אחרי שנה במשרד התחבורה המנכ"ל לא מבין מה לא בסדר במשפט הזה, זה אומר משהו על סדר העדיפויות בעידן רגב. אם מיכל פרנק, המנכ"לית החדשה שמרב מיכאלי מינתה השבוע, תדבר בכזו התלהבות על כבישים ומחלפים, נדע שאנחנו בבעיה קשה.
אבל אני מבקש להתמקד דווקא בטיעון השלישי שהועלה כלפי מיכאלי ולהגיד שכן, דווקא בגלל שהתחבורה במצב חירום לאומי, ודווקא בגלל שהבעיות המערכתיות עמוקות ונמנות עם הסוג שלא ניתן לפתור בתוך שבוע וספק אם בתוך שנתיים – דווקא בגלל כל אלו, מיכאלי ומשרדה צריכים להקדיש משאבי זמן, מחשבה ויצירתיות למאות הבעיות הקטנות, הכשלים הנקודתיים והמחדלים היומיומיים שמהם עשויה החוויה של הישראלים שבוחרים לנסוע בתחבורה הציבורית.
דווקא בגלל שהבעיות המערכתיות עמוקות ונמנות עם הסוג שלא ניתן לפתור בתוך שבוע וספק אם בתוך שנתיים, מיכאלי ומשרדה צריכים להקדיש משאבי זמן, מחשבה ויצירתיות למאות הבעיות הקטנות
אין בעיה קטנה מכדי לטפל בה, אין פשלה זניחה מכדי שיהיה חשוב לתקן אותה. כדי להרחיב את תשתית המסילות של ישראל יידרשו כמה שנים, כדי להעמיד רשת ראויה של רכבות קלות אולי כמה עשורים; בינתיים, בטווח המיידי, מיכאלי צריכה להחזיר את האמון של הישראלים ברכבת ובצי האוטובוסים, ולגרום להם לוותר על המכונית הפרטית. זה יוכל לקרות רק אם כל רכיב, קטן כגדול, בחוויית המשתמש יטופל מתוך רצון אמיתי להיטיב עם הנוסעים.
ייתכן שהמזגן ברכבת הוא לא הדוגמה הכי מוצלחת. העלאת הטמפרטורה בקרונות אולי תשמח את רוב הנשים אבל אז הגברים יסבלו, זה עלול להתגלות כמשחק סכום אפס. מה עוד שהתנאים משתנים מקרון לקרון, מרכבת לרכבת ואפילו מרגע לרגע – תלוי במספר הנוסעים שנדחסים בקרון, במשך הזמן שבו הדלתות נפתחות ומאפשרות לאוויר הבוער של יולי-אוגוסט לחדור, ועוד גורמים.
מיכאלי הודיעה שהיא "על זה", אבל ספק אם היא תצליח לשפר את המצב ולקלוע לשביעות הרצון של כל הנוסעות והנוסעים. אבל עצם המחשבה על הטמפרטורה במהלך הנסיעה כחלק ממרכיב באיכות השירות היא נכונה ומתאימה מאוד למצב הנוכחי.
בכלל, הגישה במשרד התחבורה צריכה להיות "גם וגם": גם לעבוד על תוכניות ארוכות טווח להצלת התחבורה, וגם לטפל בהמון דברים, קטנים ובינוניים, שאפשר וחובה לעשות עכשיו.
הנה כמה מהם, לפי סדר ממש לא מחייב:
- אם כבר טמפרטורה – להצליל את הרציפים הבוערים של תחנות הרכבת (ד"ש מאוניברסיטת תל אביב); הרכבת ביצעה פרויקט הצללת תחנות בשנים האחרונות, צריך להשלים אותו ולהגביר את הקצב.
- להסיר מכשולים ולהשלים בדחיפות את פרויקט "אופנידן", שלפי ההבטחות של שר התחבורה דאז ישראל כ"ץ היה אמור להיות גמור כבר לפני 7-8 שנים. מדובר ברשת שבילי אופניים שמאפשרת הגעה נוחה ומהירה מהפרברים לליבו של מטרופולין תל אביב, ועשויה להוריד מהכביש רבבות אנשים שעומדים מדי בוקר בפקקים.
- להוסיף עוד ועוד נתיבים ייעודיים לאוטובוסים ולשם שינוי לאכוף אותם; כיום האכיפה היא בדיחה, וגם במקומות שבהם הנתיבים מסומנים הערך שלהם מוגבל. למה שמישהו יעבור לאוטובוס אם גם שם נגזר עליו לעמוד בפקק?
- לדאוג לנהגי אוטובוס לתנאים מינימליים כמו שירותים ושתייה בין נסיעה לנסיעה.
- לצאת למבצע לביעור התופעה המקוללת שבה אוטובוסים פוסחים על תחנות ולא עוצרים לנוסעים שממתינים בהן. אם יש משהו שחשוב לאדם המודרני שיוצא מהבית לעבודה או ללימודים – זו הוודאות. כשהאוטובוס משאיר אותו בתחנה, כל התוכניות מתרסקות. בפעם הראשונה הוא יתעצבן, בפעם השנייה הוא כבר לא יחזור.
ואולי הכי חשוב: לענות לציבור ולפתור לו בעיות. קרוב ל-200 אלף ישראלים נוסעים מדי יום ברכבת, כ-2 מיליון מתקפים נסיעה באוטובוס. יש להם המון תלונות, שאלות, ובעיות שדורשות פתרון, והם מרגישים שאין להם עם מי לדבר.
והכי חשוב: לענות לציבור ולפתור לו בעיות. קרוב ל-200 אלף נוסעים מדי יום ברכבת, כ-2 מיליון מתקפים נסיעה באוטובוס. יש להם המון תלונות, שאלות, ובעיות שדורשות פתרון, והם מרגישים שאין להם עם מי לדבר
נערה שממתינה לבד בתחנה בשעת לילה לאוטובוס שלפי היישומון אמור להגיע אבל משום מה זה לא קורה; קשיש שרוצה לברר לאן הזיזו את התחנה ולא יודע לתפעל את האפליקציה; תושבי שכונה קשיי-יום שכמהים לקו אוטובוס ומרגישים שקופים.
למשרד התחבורה יש מוקד תלונות ציבור שבמקרה הטוב עונה אחרי נצח וגם אז התשובה לרוב פורמלית ויבשה ולא בהכרח מתכתבת עם המציאות. דרוש מוקד שמאויש 24/7, אולי על ידי סטודנטים או צעירים בשירות לאומי, בעלי רצון טוב ותשוקה לשנות שמשתמשים בעצמם בתחבורה ציבורית ויתפקדו כסיירת סיוע שאפשר לתקשר איתה בטלפון וגם בכל פלטפורמה דיגיטלית.
דרוש מוקד שמאויש 24/7 על ידי בעלי רצון טוב ותשוקה לשנות שמשתמשים בעצמם בתחבורה ציבורית ויתפקדו כסיירת סיוע שאפשר לתקשר איתה בטלפון וגם בכל פלטפורמה דיגיטלית
כשבצלאל סמוטריץ' נכנס למשרד התחבורה, הוא פרסם את הטלפון הנייד שלו והעמיד אותו לרשות הנוסעים בכל שעות היממה. מיכאלי לא צריכה לעשות את זה; היא צריכה לדאוג שיהיה מי שיענה ויפתור בעיות. עכשיו, לא ב-2040.
כיום חלק גדול מהפונים המתוסכלים מגיע לעמותות, לרשתות החברתיות ולתוכניות רדיו. הגיע הזמן שהציבור ירגיש שמשרד התחבורה מקשיב לו ושאין בעיה קטנה או שולית מכדי שיטפלו בה. כן, כולל העובדה שהקרון קפוא.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנובאופן חריג אביב לביא טועה. הסרטון בראש ובראשונה פתח צוהר לעולם של השרה החדשה שיש לומר חסרת כל ניסיון ניהולי וקיבלה אחריות על אחת המערכות המורכבות והיקרות במדינה. העולם של השרה הוא לא של נשים אלא של נשים שכל מה שמטריד אותן זה הטמפרטורה ברכבת, בהחלט ייתכן שכל השאר בסדר. לו עולמה של השרה היה רחב יותר, היא היתה מתוודעת לנשים רבות שעומדות בתחנות ללא צל והיו מתות למזגן. היא היתה מכירה נשים שאחרי נסיעה ארוכה מגיעות לתחנה מרכזית שאין בה שרותים או שהשרותים לא ראויים לשימוש. היא אולי היתה מכירה נהגי אוטובסים שצריכים לאכול את ארוחת הצהריים שלהם באוטובוס מונע עם מזגן כי אין להם מקום לנוח, לאכול ולעשות צרכיהם בסוף נסיעה. אולי בהזדמנות זו היא היתה מבינה למה חסרים 3000 נהגים מה שמוביל לביטול נסיעות. הפוסט שהעלתה השרה עצוב כי הוא מדגים את כמה היא וחבריה נישתיים ואפילו לא למגדר הנשי אלא לתת אוכלוסיה באותו מגדר. הדבר האחרון שאנשים שמחכים בחום לאוטובוס שלא הגיע כי פשוט אין נהג והסדרן נאלץ לבטל את הנסיעה בגלל זה הוא שהשרה מוטרדת שקר מדי ברכבת. יש גם איזה רגישות מינימלית שיש לאנשים שאינם מנותקים מהמציאות, השרה הדגימה שבמקרה הטוב היא מנותקת מהמציאות
התחילה ברגל שמאל.לא מטפלת בנושא המרכזי בארץ שבאחריותה-נתב"ג עם כל המורכבות והקורונה.הצגת המיזוג ברכבת-ביזיון לתפקיד והמנהל אותן.וטרם העלנו את מצב הכבישים,המחלפים,התחבורה,הפקקים ותאונות הדרכים.העיקר אצלה-כמו יתר השרים זה המינויים האישיים למקורבים וניפוח מצבת כוח האדם וחברי כנסת נוספים עם החוק הנורבגי.מסתבר שכמו עולם-כשמתיישבים על הכסא המרופד בכנסת,מקבלים את המשרד,הרכב,התנאים הכספיים המפנקים.היועצים השונים-או אז מתחילים עם הקשרים של "הון שלטון"