בלפור היא לא המשך של רוטשילד, היא האנטי-תזה שלה

"המחאה החברתית הביאה לקריסת הטייקונים בארץ", 2011 (צילום: Flash90/אורי לנץ)
Flash90/אורי לנץ
המחאה החברתית, 2011

אמיר בן-דוד כותב על מרוץ השליחים של המחאות בישראל. הוא רואה את המאבקים החברתיים לאורך השנים כשרשרת שמתחילה עוד לפני 14 ביולי 2011, יום הקמת האוהלים הראשונים ברוטשילד. הוא מונה את ואדי סאליב, הפנתרים השחורים ומאבקים אחרים כמניחי היסודות למחאה של העשור האחרון, עשור שבו עבר מקל השליחים של המחאה מיד ליד – מרוטשילד ועד בלפור.

הבעיה בהנחת היסוד הזו היא שהיא לא בוחנת את המהות ונשארת רק עם האמצעי, כאילו כל פעם שיוצאים להפגין זה קורה בהמשך לפעם הקודמת שבה הפגינו וזה לא חשוב על מה מפגינים.

אני חושב שכדי לדבר על מרוץ שליחים, כלומר כדי לקבוע שמחאה אחת הולידה את המאבק הבא שהוליד את המאבק שאחריו, צריכים להסתכל עמוק יותר פנימה וצריך לבדוק את הקשר הרעיוני-מהותי בין הדברים.

כדי לדבר על מרוץ שליחים, כלומר כדי לקבוע שמחאה אחת הולידה את המאבק הבא שהוליד את המאבק שאחריו, צריכים להסתכל עמוק יותר פנימה וצריך לבדוק את הקשר הרעיוני-מהותי בין הדברים

וכשאני עושה את זה, מה שאני רואה זה שלא רק שמפגיני בלפור אינם ממשיכי רוטשילד – באופן מהותי הם ההפך הגמור מרוטשילד.

מחאת רוטשילד, בוסרית ככל שהייתה, באה לשנות משהו מערכתי בחברה הישראלית. היא התעלמה מהמערכת הפוליטית הארצית ולא ראתה בשינוי במערכת הזו חשיבות. היא רצתה קודם כל הורדה במחירי הדיור ובמובן רחב יותר, חזרה למערכת כלכלית שיש בה רשתות בטחון לאזרחיה ועתיד לאנשים הצעירים שבה. ברוטשילד האמינו שאפשר לתקן עולם רק מלמטה. כדי לעשות את זה חזרו מובילי המחאה הזו שוב ושוב על המשפט ש"אין ימין ואין שמאל".

מחאת בלפור הייתה, בהצהרה, ההפך הגמור – היא התעלמה לחלוטין ובמופגן מהבעיות בחברה הישראלית ומצרכיה והתמקדה אך ורק ברצון להזיז את בנימין נתניהו מרשות הממשלה. בבלפור האמינו שאפשר לתקן עולם רק מלמעלה. לשם כך הם אימצו גם את סיסמת האין ימין ואין שמאל, רק הפעם מהכיוון ההפוך.

יותר מזה, הבסיס של מחאת רוטשילד לא היו ההפגנות אלא המאהלים, רוטשילד ואלה שהוקמו בעקבותיו. המאהלים האלה היו נקודת מפגש של אלפי צעירים ולא רק צעירים, שלראשונה מזה שנים ישבו לדבר על הבעיות של חייהם ועל הפתרונות האפשריים להם.

חלק ממה שנעשה במחאה הזו היה הקמת גופי תקשורת, כמו אתר J14 וחדר המצב בפייסבוק (גילוי נאות: הייתי העורך של האתר וממקימי חדר המצב).

בבלפור לא היה על מה לדבר ולא היה צורך לדון. הייתה מטרה אחת פשוטה ומובהקת:  "לך!". מי שבעניין היה מוזמן להצטרף ומי שלא – לא.

ברוטשילד האמינו שאפשר לתקן עולם רק מלמטה. כדי לעשות את זה חזרו על המשפט ש"אין ימין ואין שמאל". בבלפור האמינו שאפשר לתקן עולם רק מלמעלה. לשם כך אימצו את אותה סיסמה, רק מהכיוון ההפוך

כל אלה מובילים אותי למסקנה הבלתי נמנעת שבלפור היא לא ההמשך של רוטשילד – היא האנטי תזה שלה. אם יש קשר בין רוטשילד לבלפור היא שהאחרונה נולדה לא כהמשך אלא כנגטיב, בגלל כשלונה של הראשונה ושל המחאות שהמשיכו אותה.

בשנים שאחרי פירוק המאהלים, שנים שבהם אני הייתי מעורב במאבקים חברתיים, היה בהחלט "מרוץ שליחים" – ממחאת רוטשילד נולדה המאבק נגד ייצוא הגז (המאבק נגד החלטות וועדת צמח, 2012-2013), שממנו המשיך המאבק נגד מתווה הגז (2015-2016).

המאבקים האלה המשיכו ושכללו את מה התחיל ברוטשילד – הצגת סדר יום אלטרנטיבי לסדר היום הנוכחי בישראל וחתירה מתמדת להרחבת הדיון הציבורי. אלה היו מאבקים בוגרים יותר ממחאת רוטשילד אבל המשיכו את התפיסה שנאבקים על דמותה של החברה הישראלית, לא בהכרח על זהות ראש הממשלה (ולצערי גם בהם השתמשנו בסיסמת ה"אין ימין ואין שמאל").

לשרשרת המאבקים הזו היו הצלחות נקודתיות מסויימות (הרחבת חינוך חינם עד גיל שלוש, צמצום מכסות הייצוא של הגז, פסילת מתווה הגז בבג"ץ) והן הצליחו להגיע לרבבות ישראלים אבל הן לא הצליחו להתקרב למטרות העמוקות שלהן ובמובן הזה הם כשלון (הדיון על הסיבות לכשלון הזה הוא חשוב ומורכב, אבל לא זה המקום לעשות אותו).

קל אולי להבין למה, אם כן, לא נולדו עוד מחאות כאלה. המחאה הבאה שהחלה להתרומם (לאט לאט, בהתחלה סיזיפית במיוחד ומעוררת השתאות והשראה) הייתה הפוכה לגמרי. לא עוד הצבת סדר יום, לא עוד לימוד מעמיק וגיבוש מפרך של תפיסת עולם – הכל התחלף במטרה פרסונלית ממוקדת, בהתמקדות באיש אחד ובמילה אחת, "לך".

המחאה הבאה שהתרוממה הייתה הפוכה לגמרי. לא עוד הצבת סדר יום, לימוד מעמיק וגיבוש מפרך של תפיסת עולם – הכל התחלף במטרה פרסונלית ממוקדת, באיש אחד ובמילה אחת, "לך"

אמיר מראיין אנשים שהמשיכו ממאהל רוטשילד ועד בלפור. אלה אנשים טובים ויקרים ויש בוודאי עוד אנשים כאלה. אבל לא זה מה שעושה את בלפור המשך של רוטשילד.

אני אישית הגעתי לבלפור פעם אחת ולא חזרתי. חמש שנים לקחתי חלק פעיל במאבקים החברתיים בישראל, מרוטשילד למאבק נגד ייצוא הגז ונגד מתווה הגז. עשיתי כל מה שאני יכול להרחיב את השיחה בחברה הישראלית ולשנות את הכיוון שלה.

האמנתי ואני עדיין מאמין שישראל צריכה שינוי כיוון מהותי ושינוי כזה יכול לקרות רק עם יתגבשו בחברה הישראלית כוחות שיוכלו לא רק לבנות חזון חדש למקום הזה, אלא גם להשכיל להאבק עליו מרמת השטח ועד רמת הממשלה, ולבנות כוח פוליטי אמיתי שיוכל לקרב אותנו אל החזון הזה.

לא מצאתי את כל זה בבלפור. מצאתי את ההפך.

והערה אחרונה לסיום, שהיא אולי חשובה יותר מכל הדיון הזה –

גם אם אמיר צודק, יש עוד תהליך שהמשיך בעשור האחרון. הוא לא התחיל בעשור הזה, אבל הוא הגיע לשיאו, ממש במקביל לאותו מרוץ שליחים לכאורה, וזה תהליך קריסתו של השמאל הישראלי. זה לא רק הקריסה האלקטורלית ותזוזתם של המנדטים הרחק הרחק ימינה אלא גם, ובעיקר, הקריסה הרעיונית.

המחאות שראינו בעשור האחרון היו מחאות המעמד הבינוני הישראלי, מעמד שהיה הבסיס של השמאל הישראלי במשך דורות. ההתנערות מהדיון הפוליטי, האימוץ של התפיסה ש"אין ימין ואין שמאל" של מחנה אחד, כלומר הירידה מהמגרש בעוד המחנה השני לגמרי ממשיך לשחק – תרמו תרומה להתרסקות הזו.

אנחנו בעיצומו של משבר עולמי. התחממות כדור הארץ היא כבר לא משהו שאולי יקרה – הוא מתרחש לנגד עיננו. בעולם כולו צעירים מבינים שזה המאבק הגדול, אם לא היחיד, שיש. בישראל אנחנו ממשיכים להחזיק בכוח הזרוע מיליוני אנשים חסרי זכויות, והמערכות הכלכליות והפוליטיות שלנו ממשיכות להפלות אזרחים ישראלים על רקע מוצא עדתי ולאומי, בזמן שהעושר ממשיך להתרכז בידיהם של מעטים.

ובישראל של היום אין מחנה רעיוני-פוליטי שמוכן להתמודד ראש בראש עם מערכת האתגרים העצומה הזו ואני לא יודע מתי יהיה.

אני אישית הגעתי לבלפור פעם אחת ולא חזרתי. 5 שנים לקחתי חלק פעיל במאבקים החברתיים בישראל, עשיתי כל שביכולתי להרחבת השיחה בחברה הישראלית ולשנות את כיוונה

בשנים האחרונות ראיתי שלטים שעליהם כתוב "אנחנו התקווה" מונפים אל על, שמעתי שוב ושוב ש"אנחנו האנשים להם חיכינו" (ואפילו אמרתי את זה כמה פעמים), אבל כשאני מסתכל כלעשר השנים מאז רוטשילד, על מה שאני עשיתי בהן ומה שעשו אחרים, אני חושב שאנחנו ממשיכים לדהור אל התהום הזו שפעורה לפנינו, ושהתרחקנו מאוד מעצם הדיון עליה – שלא לדבר על גיבוש פתרונות ועל בניית כוח פוליטי להלחם על יישומם.

אם אנחנו האנשים שלהם חיכינו – יש מצב שזה פשוט לא מספיק. אם אנחנו התקווה – ייתכן שהכזבנו.

אורי בן-דב הוא פעיל חברתי ופוליטי ומורה ליוגה, מנהל המרכז לויג'נאנה יוגה תל אביב. גר בתל אביב, נשוי ואבא לשניים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,056 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 28 ביולי 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

מנה שלישית של חיסון הקורונה למבוגרים החל משבוע הבא

הלך לעולמו נתן מיליקובסקי, בן-דודו ופטרונו של נתניהו ● שאשא ביטון מכחישה את הדיווח, שלפיו, קיימה שיחה מתוחה עם בנט, שבה הוא מתח עליה ביקורת ● רע"ם הצביעה נגד - והצעת החוק לאי הפללה של משתמשי קנאביס לא עברה ● הורוביץ וזנדברג נפגשו עם מקביליהם הפלסטינים ● אפרת רייטן היא מועמדת העבודה לוועדה לבחירת שופטים; קרן ברק - מועמדת הליכוד ● בתוך שבועיים יתקיים דיון בבג"ץ בעתירה בעניין הרכב ועדות הכנסת

עוד 55 עדכונים

במקום לחגוג שוויון, לעשות שוויון

לעיתים חגיגות השוויון הן שמעידות יותר מכל על העדרו. לפני מספר ימים שודרה באחד מערוצי החדשות כתבה על "המנכ"ליות של משרדי הממשלה". 10 מנכ"ליות משרדים מכהנות בממשלה הנוכחית, שיפור ניכר ביחס לעבר. 7 מהן השתתפו באותה כתבה, שאין לי ספק בכוונותיהם הטובות של יוזמיה. אך בעודי צופה באותן נשים מרשימות, חשבתי שזו הפעם הראשונה שאני נתקלת ברובן. שההופעה הראשונה שלהן במהדורת חדשות איננה מקצועית, אלא מגדרית.

10 מנכ"ליות משרדים מכהנות בממשלה הנוכחית, 7 מהן השתתפו בכתבה. בעודי צופה בנשים המרשימות חשבתי, שזו הפעם הראשונה שאני נתקלת ברובן. שהופעתן הראשונה אינה מקצועית אלא מגדרית

האם נכון לנו כחברה, שמנהלות מוכשרות של משרדי ממשלה זוכות ל"טבילת האש" התקשורתית שלהן כנשים ולא כנשות מקצוע? האם זה נכון להן? שוויון מלא יהיה כאשר כל אחת מאיתנו תבחן רק בהתאם למי שהיא ולא מה שהיא. כאשר לא תהיינה עוד כתבות שחוגגות שוויון, אלא שפשוט יהיה שוויון שיקבל ביטוי גם בחשיפה התקשורתית.

כש"חוגגים שוויון", במידה רבה מודים בכך שהוא עדיין לא כאן. כשמזמינים מנהלת להתראיין בכתבה בשל היותה אישה, לא בטוח שמעצימים אותה, כנראה שלהפך, מקטינים אותה ומכניסים אותה למסגרת מגדרית שעמיתיה הגברים לא נדרשים לה.

לא בדקתי מי היו אותן 3 מנכ"ליות שנעדרו מהכתבה ואינני יודעת מדוע לא הופיעו בה. אולי הרגישו לא בנוח מהמעמד המגדרי והעדיפו שהחשיפה התקשורתית שלהן תהיה קשורה לעשייה, בדיוק כמו זו של המנכ"לים הגברים, שהם גם עדיין הרוב הגדול.

כשמזמינים מנהלת להתראיין בכתבה בשל היותה אישה, לא בטוח שמעצימים אותה. כנראה שלהפך, מקטינים אותה ומכניסים אותה למסגרת מגדרית שעמיתיה הגברים לא נדרשים לה

האתגר שלנו כחברה הוא להפוך את השוויון המגדרי לדבר רגיל, מובן מאליו, לא כזה שחוגגים או מציינים אותו. לא לעסוק בטפיחות על השכם של עצמנו בגאווה על כל אישה נוספת שממונה לתפקיד בכיר, אלא להפוך את המציאות הזאת לדבר טבעי. שמינוי של אישה, כמו מינוי של גבר, יזכה בביקורות טובות וגרועות ביחס לכישוריה, ניסיונה והתאמתה לתפקיד, לא ביחס למגדרה.

וצריך לזכור עוד פרט אחד קטן ומשמעותי, גם ההישגים שאנחנו מציינים היום, יותר שרות, יותר מנכ"ליות, פרקליטה צבאית ראשית ועוד, הם עדיין חלק ממציאות של אפליה והדרה. המנהיגות הפוליטית, הצבאית והכלכלית בישראל היא גברית כמעט כולה. רוב המנכ"ליות שהופיעו בכתבה, אינן מובילות את המשרדים הגדולים והמשפיעים, כך גם ביחס לרוב השרות. גם בכלכלה, למרות שיפור שחל בשנים האחרונות, עדיין הנשים במיעוט.

גם אם לא ניתן להעלים את תקרת הזכוכית בן רגע, צריך להפסיק לתת לה את זמן השידור באמצעות חגיגת הצלחתן של המעטות שהצליחו לנפצה. במקום זאת יש לפעול כדי לייצר שינוי מלמטה.

לא לתת עוד לגיטימציה להדרת נשים מהמרחב הציבורי, לשיח מזלזל, להקטנת נשים ולפגיעה בהן. לצערי הרבה מאותם דברים עדיין טבועים בחברה הישראלית על גווניה השונים. עדיף שכלי התקשורת יתרכזו יותר בחשיפתם ובמאבק לשינויים ופחות בחגיגה מוקדמת של הצלחתן של המעטות, שעדיין אינן מעידות על הכלל.

גם ההישגים שאנחנו מציינים היום, יותר שרות, מנכ"ליות, פרקליטה צבאית ראשית ועוד, הם עדיין חלק ממציאות של אפליה והדרה. המנהיגות הפוליטית, הצבאית והכלכלית בישראל – כמעט כולה גברית

אם נדע לייצר שוויון בחיים, בסופו של דבר יהיה גם שוויון בסיקור התקשורתי, ללא צורך בכתבות צבע מיוחדות.

אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 475 מילים

פרשנות השנאה לבדד תשכון?

הוויכוח המתמשך סביב נאומו של שר החוץ יאיר לפיד על אנטישמיות טומן בחובו הכרה בהתנגשות בין ציפיות הציונות למציאות המרה ● לפיד ניסה להסיט בנאומו את התפיסה הציונית הקלאסית של אנטישמיות מקריאה לשינוי היהודים לעבר הכרה בכך שהיהודי, במובן עמוק, אינו רלוונטי לאנטישמיות: הוא המטרה שלה, ולא הסיבה לה ● פרשנות

עוד 2,898 מילים

מכון התקנים היה בניגוד עניינים חמור בחקירת תאונת המנוף ביבנה

פרסום ראשון זו הייתה תאונת המנוף הקשה ביותר בארץ ● ארבעה עובדים נהרגו, המשטרה מינתה את מכון התקנים לתת חוות דעת שקבעה כי האשמים הם הפועלים שמתו ● העגורן שקרס לא תאם את מסמכי הרישיון ומי שחתם הוא מכון התקנים, שעובד שלו קיים שיחה אסורה עם בעל העגורן אחרי התאונה ● המכון ויבואני המנופים היו בקשורים קרובים בעשור האחרון ● מכון התקנים: "אין לנו קשר לאירוע ולתוצאותיו המצערות"

עוד 3,127 מילים

למקרה שפיספסת

סער והעליון במרוץ מקביל להגנה על זכויות חשודים

בזמן ששר המשפטים מקדם חוק יסוד חדש שיעגן את זכויותיהם של חשודים ועצורים, בית המשפט העליון פועל לחזק את אותן זכויות חשודים במסגרת ההליך המשפטי בעניין חוקיות החיפוש שבצעה המשטרה בטלפון של יונתן אוריך ● עד שיעבור החוק של סער, קשה לחשוב על נושא מהותי יותר שבו על העליון לקבוע כללים ● גם אם המשמעות היא שיועצי נתניהו לפתע קוראים לאקטיביזם שיפוטי

עוד 947 מילים

מאורעות תוניס הם פרפורי "האסלאם הפוליטי" חביב המערב

גבול ישראל עזה שוב מתחמם ושוב בגלל הסיבות הידועות – חמאס לא מוכן שרמאללה תקבל לידיה את כספי שיקום עזה, והוא מתעקש לשמור על הנוהל הישן של מעבר הכסף מקטר ישירות אליו. חמאס גם מאיים לחדש את צעדות השיבה.

גבול ישראל עזה שוב מתחמם מהסיבות הידועות – חמאס לא מוכן שרמאללה תקבל את כספי שיקום עזה, מתעקש לשמור על נוהל מעבר הכסף מקטר ישירות אליו, ומאיים לחדש את צעדות השיבה

אבל חמאס גם חייב לקחת בחשבון כי המזרח התיכון משתנה ולא לטובתו. מה שקורה עכשיו בתוניס זה בעצם פרפורי "האסלאם הפוליטי", רעיון שהשתעשעו בו במערב, כאילו ניתן למצוא בתוך האסלאם כוחות מתונים שיכולים להיות בעלי ברית של המערב ולהילחם יחד באל-קאעידה ואח"כ במדינה האסלאמית.

מה קורה בתוניס? הנשיא, יחד עם הצבא, ביטל את הפרלמנט שבשליטת האחים המוסלמים, כאשר העם הוא דווקא עם הצבא, ובמקום שהאחים יוציאו מיליונים לרחובות, המוני תוניסאים שטפו דווקא את מטה מפלגת הנהדה ועשו בה שמות.

המפלגה הזאת, והעומד בראשה, ראשד גנושי, נתפסו במערב כסמל האסלאם הטוב שעמו המערב יכול להסתדר. עם השמות במטה המפלגה אפשר לומר כי תם עידן האסלאם הפוליטי אשר הנשיא אובמה קידם בכל כוחו.

תוניס איננה הבעיה היחידה של האחים המוסלמים. גם טורקיה. יש תפנית בעמדת ארדואן, והוא אומר לראשי האחים ממדינות ערב להסתלק יפה לפני שהוא יהיה רציני. ראשי האחים מכוויית כבר ברחו חזרה הביתה, והם מעדיפים את הכלא הכווייתי על האירוח של ארדואן,

וכעת יש סימן שאלה על "התפוח הגדול" – ראשי האחים של מצרים. סיסי דורש את הסגרתם, ארדואן סגר להם את תחנת השידור שהסיתה מטורקיה לתוך מצרים, אבל עד לרגע זה הוא לא הסגיר את ראשי האחים לידיו של סיסי.

מפלגת הנהדה בתוניס והעומד בראשה נתפסו במערב כסמל האסלאם הטוב, עמו המערב יכול להסתדר. כעת אפשר לומר כי תם עידן האסלאם הפוליטי שאובמה קידם בכל כוחו

הטלפון של ארדואן לנשיא הרצוג הוא באותו הקשר, אבל לדעתי אין לסמוך על מילתו של ארדואן. הוא לא ויתר על חלום החליפות, ולא יוותר. הכל טקטיקות.
מהומה לא קטנה מתחוללת בהנהגת האחים באירופה ויש ידיעות על משבר פנימי גדול, אבל מכיוון שמבחינת התעמולה של האחים הכל סבבה, קשה לדעת מה מתחולל שם.

כאשר חמאס עזה מאיים בחזרה לצעדות השיבה, יש לבחון זאת על רקע משבר האחים המוסלמים הכולל. כוחם הגדול של האחים המוסלמים הוא בברית שהם כרתו עם השמאל האירופאי.

ראינו זאת במשטים של ארדואן ובצעדות השיבה שנתמכו לוגיסטית מאירופה בשלב הראשוני, כאשר חמאס עדיין לא נקט עמדה. מי שיזם את צעדות השיבה היו אירגוני השמאל הפלסטיניים, יחד עם ברית האחים-שמאל האירופאים, וחמאס הצטרף כאשר ראה שהפרוייקט מצליח. והוא גם דאג לסיים את הצעדות תמורת מחיר שקיבל מישראל.

חמאס עלול לממש את צעדות השיבה, אבל הפעם הזאת הוא יחסר את הלוגיסטיקה של אירופה. אלא אם כן ברית האחים שמאל אירופאי תמצא בזה הזדמנות לרענן את הברית, אבל יש להטיל בכל ספק.

חמאס עלול לממש את צעדות השיבה, אבל הפעם הוא יחסר את הלוגיסטיקה של אירופה. אלא אם ברית האחים שמאל אירופאי תמצא בזה הזדמנות לרענון הברית, מה שמוטל בספק

מה שחמאס בהחלט צריך לקחת בחשבון אלה מראות ההמון התוניסאי הפורץ לתוך משרדי א-נהדה. המצב בתוניס לא דומה למצב בעזה, אבל הרוח הגבית בעולם הערבי נושבת נגדו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 489 מילים
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

אלו שקיבלו חיסון ראשון ביולי עשויים לקבל את המנה השנייה באיחור

אחרי שבנט קרא להתחסן עד ה-9 ביולי על מנת לקבל מנה שנייה לפני שיפוג תוקפם של החיסונים שבארץ, מספר המתחסנים זינק ואז צנח שוב בדיוק ב-10 ביולי ● התוצאה היא כי במשך שבועיים, מעטים התחסנו - ואלו שהתחסנו עשויים להמתין יותר משלושה שבועות לקבלת המנה השנייה ● כעת כולם מחכים למשלוח הבא מפייזר והמומחים מדגישים: קבלת חיסון שני באיחור דווקא יכולה להוות יתרון ● בדיקת זמן ישראל

עוד 1,530 מילים

חיל האוויר תקף שלשום מתקני חמאס בתגובה לסדרת הדליקות בנגב המערבי ● בנוסף, ישראל צמצמה את שטח הדייג ושוקלת כעת הגבלת תנועה במעברים ● אולם יעילות הצעדים הללו מוטלת בספק, וגם חמאס מחזיק במדרגות תגובה משלו ● אם לא תחול התקדמות בשיחות קהיר, סבב לחימה יכול להיות שוב על הפרק ● פרשנות

עוד 584 מילים
אפליקציית ביט. אילוסטרציה

רשות התחרות מצאה ש"ביט" היא מונופול. בזאת הסתיים הטיפול

רשות התחרות ביססה בדוח מיוחד את העובדה ש"ביט" של בנק הפועלים השתלטה על שוק אפליקציות התשלומים, תוך חשש לפגיעה בתחרות והצרכנים ● אולם במקום לנקוט נגדה בצעדים הדרושים על פי חוק, הרשות העדיפה לגלגל את הטיפול לבנק ישראל - גוף שאינו אמון על התחרות ומצוי בניגוד עניינים מול הרשות ● פרשנות

עוד 652 מילים

סער זועם על בנט כי התנער מתמיכתו בחוק שימנע מנאשם בפלילים להרכיב ממשלה

בנט על חיסון שלישי: "קרובים לזה מאוד, כמה שפחות לדבר – הסיכוי יגדל" ● לראשונה בגל הנוכחי: יותר מ־2,000 מאומתים ביממה, 138 במצב קשה ● בצל פרשת NSO, גנץ ימריא לביקור בזק בצרפת, שם ייפגש עם שרת ההגנה ● בן גביר נגד טיבי: "היועץ של ערפאת פעל ללא סמכות לסתום לי את הפה"; טיבי: "נהג כמו בריון" ● כהנא מתכוון לחסום כניסת ארגונים רפורמיים לתחום הכשרות

עוד 47 עדכונים

מתן כהנא הוא האנטיוכוס החדש

שר הדתות סימן לעצמו שלוש מטרות: הגיור, מינוי הרבנים הראשיים, ושוויון לנשים ● את המהפכה הראשונה במערך הכשרות הוא כבר החל להוציא לפועל ● גם מינוי אישה ליו"ר מועצה דתית לראשונה מזה 17 שנה מעיד על רצינות כוונותיו ● "כל השנים רציתי להיות שר לעניינים האלה", הוא אומר לזמן ישראל ● "כהנא וחבריו באו לקעקע את היהדות מבפנים", משיבים החרדים ● פרשנות

עוד 650 מילים ו-2 תגובות

בניגוד לתחזיות: העולם מתאושש, ישראל פחות

פוליטיקאים וכלכלנים הבטיחו שהמשק יתאושש במהירות ממשבר הקורונה, וכי המובטלים יחזרו לעבודה בזריזות ● אבל השוואה בינלאומית מגלה: הכלכלה הישראלית לא התאוששה והמובטלים לא חוזרים למעגל העבודה מהר יותר מאשר במדינות אחרות ● וגם על דמי אבטלה הוציאה הממשלה הרבה יותר

עוד 2,522 מילים

צריכת השקיות ברשתות המזון בישראל שוב בעלייה

מאז נכנס חוק השקיות לתוקף ב-2017, אז צנחה צריכת השקיות ב-78%, נרשמת עלייה עקבית בצריכה ברשתות המזון ● ב-2020 חלה עלייה של 9% לעומת 2019 ● בסך הכל, נרשמה עלייה של 34% בצריכת השקיות בתוך שלוש שנים ● במשרד להגנת הסביבה מדגישים כי עדיין מדובר בהפחתה משמעותית לעומת התקופה שלפני החוק, וכבר מתכננים את הצעדים הבאים שיבלמו את מגמת העלייה

עוד 492 מילים ו-1 תגובות

חשדות לשחיתות במכרז לבחירת מבקר פנים בפארק אריאל שרון

פרסום ראשון יו"ר ועדת הביקורת של פארק אריאל שרון קיימה קשר עם מועמד לתפקיד מבקר הפנים וביקשה מוועדת המכרזים לשנות את תנאי המכרז לטובתו ● כשהיועצת המשפטית התריעה נגד המהלך - היא הוצאה מהדיון ובהמשך פוטרה ● וכשהקשר הפסול התגלה – היו"ר טענה כי "אינה זוכרת את הפרטים" ● דוח רשות החברות מאשר את ממצאי תחקיר זמן ישראל ומדגים כיצד פועלת שחיתות שלטונית

עוד 1,501 מילים ו-1 תגובות

בן גביר הוצא בכוח אחרי שכינה את טיבי "מחבל"

האופוזיציה סרבה להתקזז עם האוזר שאושפז בבית חולים ● העיתונאי רוני דניאל הלך לעולמו בגיל 73 ● ניצן הורביץ: "בלי פתרון למערכת הבריאות לא נעביר תקציב" ● דיווח: בכחול לבן שוקלים לנצל את החוק הנורווגי עבור גנץ או שוסטר ● הרצוג: "אם כל מי שיכול יתחסן – בתי הספר יישארו פתוחים" ● מהלילה – אסורה כניסת מלווים לטרמינל הנוסעים בנתב"ג ● שר האוצר: קצבת השלמת הכנסה לגימלאים תעלה ל־70% משכר המינימום

עוד 68 עדכונים

ממשלת בנט-לפיד שוברת שיאים בסחטנות

יאיר לפיד היה מראשי המתנגדים לחוק הנורווגי וביקר בחריפות את המצאת ממשלת החילופים בשנה שעברה ● מאז, הפך לאדריכל הממשלה הנוכחית, המנופחת ממש כמו קודמתה ● לפיד מודה כי "גם אנחנו נכשלנו בעניין הזה" והתקשורת בתגובה מתפעלת מהכנות שלו ● אבל כישלון והכאה על חטא הם לא מנהיגות ● במקום לחתוך את התופעה, לפיד רק מעודד אותה ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מעניין איך אתה היית מתנהל במצב המורכב הזה? ואם לא בך נעסוק, אז באופן כללי - מה הפתרון? ואם הפתרון שלך יביא למותה של הממשלה? בדר"כ הפוסטים של ירושלמי לעניין, אך הפעם אני לא מבין את הביקו... המשך קריאה

מעניין איך אתה היית מתנהל במצב המורכב הזה? ואם לא בך נעסוק, אז באופן כללי – מה הפתרון? ואם הפתרון שלך יביא למותה של הממשלה? בדר"כ הפוסטים של ירושלמי לעניין, אך הפעם אני לא מבין את הביקורת. שיעבירו חוקי מניעת נאשם בהנהגה וועדת הצוללות ונתקדם! זאת חיה מסורבלת הממשלה, היא קמה על כרעי כרעיים, תנו לה קצת אוויר. סתם הצעה מעאפאנה: אולי שכל חברי הממשלה יפרישו משהו ממשכורתם למען נזקקים, זאת אחלה יוזמה. בגין היה מופת

עוד 604 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה