יהודים, תפסיקו לפחד מהזהות הפלסטינית

הפגנה יהודית ערבית בקריאה לשיוויון, צילום מסך מתוך כתבה של הטלויזיה החברתית
הפגנה יהודית ערבית בקריאה לשיוויון, צילום מסך מתוך כתבה של הטלויזיה החברתית

ההתלקחות האלימה בין אזרחים ערבים יהודים בחודש מאי העלתה למרכז השיח הציבורי את שאלת ההיתכנות של חברה משותפת ליהודים וערבים בישראל. במהלך האירועים ואחריהם ראינו גורמים משמעותיים ובעלי עוצמה בשלטון המקומי, בחברות עסקיות, בארגוני העובדים, במערכת החינוך, באקדמיה ובגופים ציבוריים נוספים, שקראו לשמירה ואף להעמקת המאמצים לכינון מרקם חיים משותף.

ההתלקחות האלימה בין אזרחים ערבים יהודים במאי העלתה למרכז השיח הציבורי את שאלת היתכנות חברה משותפת ליהודים וערבים בישראל. גורמים משמעותיים קראו להעמקת המאמצים לכינון מרקם חיים משותף

זהו דפוס חדש שלא ראינו באף סבב קודם של הסלמה בין יהודים וערבים. הוא גם בדרך כלל לא מאפיין מצבים של הסלמה בקונפליקט לאומי, ובכל מקרה הוא היה חריג לטובה בהיקפו ובעוצמתו. אנחנו מעריכים שלאותם קולות ופעולות בעיצומו של המשבר היה תפקיד משמעותי בבלימת ההסלמה והאלימות ובמניעת קריסה של מערכת היחסים בין יהודים וערבים בישראל.

יש רקע לדברים. בשנים האחרונות ראינו את היווצרותם של יותר ויותר מרחבים ומוסדות ציבוריים בהם ערבים ויהודים נפגשים על בסיס יום-יומי, בעיקר במרחבי התעסוקה והאקדמיה. בחלק מהמקומות יש גם כניסה של אזרחים ערבים למוקדי הכוח וההשפעה.

בנוסף לכך, יותר ויותר גופים ציבוריים ומיזמים בחברה האזרחית דאגו להכליל אזרחים ערבים כשותפים, משתתפים ואף כמובילים בתוכניות שונות. מהלכים אלה התרחבו בקרב הציבור היהודי וקנו להם אחיזה משמעותית גם במעגלים ובגופים של המרכז.

אנו רואים בכך מגמה מבורכת, כי ככל שמלאכת בניית התשתית לחברה משותפת ליהודים וערבים תהיה נרחבת יותר ותכלול ציבורים גדולים ומגוונים יותר, וגופים רבים יותר במגזר הציבורי, הפרטי והשלישי, כך היסודות שלה יהיו רחבים ויציבים יותר, יהיה בכוחם לתמוך בגשרים שיש לבנות בין יהודים וערבים, ואולי אף לבלום תהליכי הסלמה עתידיים.

אך המגמה הזו נמצאת רק בתחילת דרכה וחשוב להרחיב ולהעמיק אותה כדי לייצר תשתית יציבה הרבה יותר לחברה משותפת.

יש רקע לדברים. בשנים האחרונות ראינו את היווצרותם של יותר ויותר מרחבים ומוסדות ציבוריים בהם ערבים ויהודים נפגשים על בסיס יום-יומי, בעיקר במרחבי התעסוקה והאקדמיה

כאנשים שפעילים שנים רבות מהצד היהודי של מהלכים לבניית שותפויות בין יהודים לערבים, אנו מבקשים להצביע על שלוש בעיות יסוד שפוגעות ומחלישות את היוזמות והמרחבים המשותפים, ולהציע למובילים של אותם מהלכים ומרחבים משותפים, כמה קווי יסוד להתמודדות עם אותן בעיות.

1

בעיית יסוד ראשונה שקיימת לעיתים בארגונים ובמרחבים המשותפים היא הציפיה, הלא תמיד מוצהרת, מהאזרחים הערבים לבצע בחירה בין זהותם האזרחית הישראלית לבין זהותם הלאומית הפלסטינית, ולהשאיר את זו האחרונה מחוץ למרחבים המשותפים או לכל הפחות להצניע אותה.

ציפייה זו הופכת גלויה בעיתות של עימות לאומי או מחאה אזרחית של החברה הערבית. במהלכן נשמעות לא אחת קריאות אכזבה או כעס על ההזדהות של האזרחים הערבים עם הדגל הפלסטיני, או על הבעת סולידריות של האזרחים הערבים עם בני עמם הפלסטיני בשטחים ובעזה. ראינו זאת בשנים האחרונות במהלך המחאות כנגד חוק הלאום ובכל סבב של אלימות בין ישראל לעזה.

מחקרים וסקרים מראים באופן עקבי שהזרם המרכזי בחברה הערבית בישראל מזדהה כפלסטיני, והמנהיגות הנבחרת של החברה הערבית היא פלסטינית באופן מובהק. האזרחים הערבים בישראל מתמודדים מעשה של יום ביומו עם המתח המובנה בין זהותם האזרחית הישראלית לבין זהותם הלאומית הפלסטינית, שכן מדינתם נמצאת מאז הקמתה במאבק אלים עם עמם.

בימים של מלחמה ואלימות, למשל כאשר צה"ל מפציץ את בני עמם ובני משפחותיהם בעזה, ההתמודדות הזו היא משימה כמעט בלתי אפשרית. הציפייה מהאזרחים הערבים להיפרד מזהותם הפלסטינית דומה במידה מסוימת לציפייה של חלקים בחברה הערבית כי היהודים ייפרדו מזהותם הציונית. ובכל מקרה זו אינה ציפייה ריאלית. אנשים ועמים לא נפרדים מזהותם הלאומית, בטח ובטח לא בזמן קונפליקט לאומי.

הציפייה מאזרחים ערבים להיפרד מזהותם הפלסטינית דומה לציפייה מיהודים להפרד מזהותם הציונית. זו לא ציפייה ריאלית. אנשים ועמים לא נפרדים מזהותם הלאומית, בטח לא בזמן קונפליקט לאומי

הפסיכולוגיה החברתית מלמדת אותנו, שתהליכים משמעותיים של שיתוף פעולה ושותפות בין קבוצות בקונפליקט קורים רק כאשר לכל צד יש בטחון בזהות שלו. הם לעולם לא קורים כאשר צד אחד מוותר על הנרטיב, הזהות והאתוס שלו. זאת ועוד, אתגור הזהות הלאומית מוביל לא מעט פעמים לאלימות.

כך שהציפייה היהודית משותפים ערבים לבצע בחירה בין רכיבי זהותם או להצניע את זהותם הפלסטינית, פוגעת באפשרות לכונן שותפות אמיתית רחבה ומוצקה ומייצרת תסכול וכעס אצל שותפים ערבים פוטנציאליים. בכך לא רק שאינה מסייעת, אלא אף פוגעת בבניית התשתית לחברה משותפת ליהודים וערבים.

היא גם מובילה לעיתים לכינון מהלכים ויוזמות משותפות עם זרמים שוליים בציבור הערבי. כך למשל, בשבועות האחרונים התקיים באבו גוש כנס יסוד של "פורום לחברה משותפת", שכולל רק ערבים שאינם מגדירים את עצמם כפלסטינים וחלקם אף נאבקים נגד הזהות הפלסטינית של האזרחים הערבים.

זו דוגמה למהלך שמבקש לראות עצמו כבונה חברה משותפת ליהודים וערבים אבל בפועל עושה את כל הטעויות האפשריות והלכה למעשה חותר כנגד האפשרות של שותפות אמיתית.

הפסיכולוגיה החברתית מלמדת, שתהליכים משמעותיים של שת"פ ושותפות בין קבוצות בקונפליקט קורים רק כשלכל צד יש בטחון בזהות שלו. הם לעולם לא קורים כשצד אחד מוותר על הנרטיב, הזהות והאתוס שלו

במקום עמדת מוצא הדורשת מהערבים לבצע בחירה בלתי אפשרית בין מדינתם לעמם, אנחנו מציעים ליהודים לדבר עם הזרם המרכזי בחברה הערבית. להגיע לשותפות עם סקרנות באשר לאופן בו הערבים מצליחים ליישב את המתח, שמבחוץ נראה לפעמים כסתירה, בין האזרחות הישראלית והלאומיות הפלסטינית.

במקום לנסות לכונן שותפות על בסיס ההנחה והציפייה שאחד הצדדים בה – הערבי – נדרש לוותר או להצניע את זהותו הלאומית, אנחנו מציעים לבוא לשותפות זו מתוך הנחה שלשני הצדדים קיימת זהות לאומית מוצקה. שזהויות אלה, הציונית והפלסטינית, נמצאות בקונפליקט, ושאחת מהמטרות של השותפות היא לייצר הסכמות משני צדי הקונפליקט, לייצר דרכים לחיות עם הקונפליקט, לקיים מרחבי פעולה משותפים בצילו, ולקדם את פתרונו.

2

בעיה שניה היא הציפייה מהשותפים הערבים לקבל ולהסכים ללא סייג עם המסגרת הפוליטית הקיימת. קרי להסכים להגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית.

חשוב לזכור שיהודים שנכנסים למרחבים משותפים עושים זאת במציאות שבה הזכויות הקולקטיביות שלהם כחברה וכלאום מעוגנות ומוגנות במדינה ובמוסדותיה. לעומת זאת, אותם מוסדות בדיוק, שבחלקם מבטיחים לאזרחים הערבים זכויות פרט שוות (אם כי פעמים רבות אינם מקיימים), מבוססים על שלילה והדרה של זהותם הקולקטיבית והלאומית.

במציאות זו, הציפייה מהאזרחים הערבים לאמץ ולהסכים עם המסגרות המוסדיות הקיימות כתנאי לשותפות, משכפלת את אי השוויון של המציאות הפוליטית לתוך המהלכים המשותפים.

בהקשר זה חשוב לציין שאי ההסכמה של חלקים רחבים בחברה הערבית ושל הנהגתה עם הגדרתה של מדינת ישראל אינה שוות ערך להתכחשות לזכויות הקולקטיביות והלאומיות של העם היהודי והציבור היהודי בישראל.

במציאות זו, הציפייה מהאזרחים הערבים לאמץ ולהסכים עם המסגרות המוסדיות הקיימות כתנאי לשותפות, משכפלת את אי השוויון של המציאות הפוליטית לתוך המהלכים המשותפים

במקום הציפיה הלא הוגנת מהשותפים הערבים להישבע אמונים למגילת העצמאות ו/או להגדרת המדינה כיהודית, כפי שלצערנו דורשים חלק מהמובילים היהודים במרחבים המשותפים, אנחנו מציעים לבסס מהלכים ושותפויות יהודיות-ערביות על הכרה הדדית בזכויות הקולקטיביות של שני העמים – היהודי והפלסטיני, ולהשאיר את אופיה של המסגרת או המסגרות הפוליטיות המאפשרות הגנה על זכויות אלה כסוגיה שבמחלוקת.

3

בעיה שלישית טמונה בהתעלמות והמניעה מעיסוק בהיבט הכי מרכזי ובוער של הסכסוך הישראלי פלסטיני – הכיבוש הישראלי בגדה המערבית והמצור על עזה.

התעלמות מהמימד הכי בולט של הדיכוי של הפלסטינים מגביל מאוד את מרחב השיח הלגיטימי של אזרחים ערבים במרחבים משותפים, את האפשרות לכונן שותפות יהודית-ערבית מהותית ואת היכולת של אותה שותפות לקדם חברה משותפת ליהודים וערבים בישראל. זאת כיוון שאי אפשר להגיע לחברה משותפת תוך כדי שלילת זכויותיהם של בני עמם של האזרחים הערבים.

אין לנו ציפייה שחברות הייטק, רשתות מזון, בתי חולים ומקומות עבודה נוספים בהם עובדים יהודים וערבים יקיימו סדנאות דיאלוג בנושא הכיבוש או יגבשו עמדה ארגונית בנושא. גם אין לנו ציפייה שכל שותפות ערבית-יהודית תעסוק באופן ישיר בסוגיית הכיבוש. אך חיוני לייצר באותם מרחבים ומסגרות לגיטימציה לדבר על סוגיות שנוגעות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כולל הבעת עמדות שמתנגדות לכיבוש. לא צריך לפחד מחוסר ההסכמה שהרבה פעמים קיימת בנושא הזה, אלא להבין שהיא חלק ממרקם החיים המשותף שלנו כל עוד הסכסוך הישראלי פלסטיני נמשך.

האירועים הקשים של חודש מאי היו תזכורת כואבת לכך שהשסע הכי עמוק ומסוכן בחברה בישראל הוא השסע הלאומי בין האזרחים היהודים והערבים. במקומות אחרים בעולם שסעים מסוג אלה הובילו למלחמות אזרחים, שגבו קורבנות רבים בנפש והחריבו מדינות וחברות.

בעיה שלישית טמונה בהתעלמות מהכיבוש הישראלי בגדה המצור על עזה. התעלמות מהמימד הכי בולט של דיכוי הפלסטינים מגביל מאוד את מרחב השיח הלגיטימי של אזרחים ערבים

מלאכת הבנייה של חברה משותפת היא אחת החשובות והגורליות ביותר בחברה בישראל. כדי שחברה משותפת תהיה בת קיימא ותצליח להתמודד בהצלחה עם מציאות של סכסוך לאומי, ואף לקדם את פתרונו, היא חייבת להיבנות באופן שוויוני ומתוך הכרה הדדית בזהויות ובזכויות של שני העמים שחיים פה.

עופר דגן הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי. הוא ריכז את פעילות סיכוי בפרויקטים לקידום תשתיות ושירותים לכפרים הבלתי מוכרים בנגב ולקידום יישום החלטת ממשלה 922. הוא התמחה בקידום מדיניות שוויונית עבור האזרחים הערבים והרשויות המקומיות הערביות והוביל תהליכי שינוי מדיניות בתחום. (צילום: עדי סגל)

רון גרליץ הוא מנכ"ל אקורד – פסיכולגיה חברתית לשינוי חברתי. היה מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, ארגון יהודי-ערבי לקידום שוויון וחברה משותפת בין האזרחים היהודים והערבים בישראל. רון הוא מומחה בתחום מדיניות הממשלה כלפי האזרחים הערבים ומערכת היחסים שבין האזרחים היהודים והערבים בישראל. בעל תואר ראשון במתמטיקה ותואר שני במדיניות ציבורית, שניהם מהאוניברסיטה העברית ובהצטיינות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,289 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 23 בספטמבר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בנט: "מי שניסו לאתגר את המחויבות האמריקאית לביטחון ישראל - קיבלו תשובה ניצחת"

משרד החינוך הודיע שעובדי הוראה ללא תו ירוק לא יוכנסו לבתי הספר ולגנים ולא יקבלו שכר ● ליברמן אמר שהוא תומך ביוזמה, שלפיה, מי שלא יתחסן ולא ייבדק - יקבל דמי אבטלה בעיכוב ● קבינט המומחים קורא להגביל התקהלויות בחללים סגורים ל-300 איש - תחת התו הירוק ● ועדת מומחים, שהקים מנכ"ל משרד הבריאות, תקבע האם יש צורך להגדיל את מספר מכשירי האקמו

עוד 41 עדכונים

בחירות ברוסיה הדמוקרטיה המזויפת עלולה להגיע גם לישראל

חשוב להבין מה לא קרה ברוסיה השבוע: ולדימיר פוטין לא ניצח בשום בחירות. חשוב להבין את זה כי כאשר מקבלים את הפארסה שהייתה שם כלשונה, ללא ביקורת, מנרמלים את השקר.

נירמול השקר עלול לעזור לחורשי המזימות לייבא את הדמוקרטיה המזויפת גם לכאן. ישראל הרי מצאה את עצמה צועדת בכיוון הזה ממש, עד לפני חודשים מספר.

חשוב להבין מה לא קרה ברוסיה השבוע: פוטין לא ניצח בשום בחירות. חשוב להבין את זה כי כאשר מקבלים את הפארסה שהייתה שם כלשונה, ללא ביקורת, מנרמלים את השקר

פעם סימן ההיכר לדמוקרטיות מזויפות היה בחירות פיקטיביות בהן השליט – נאמר, סדאם חוסיין – היה זוכה כמעט למאה אחוז מה"קולות". לא ממש טרחו להסתיר את הזיוף – זה היה יותר עניין של התרסה מאיימת. הדמוקרטיות המזויפות חכמות יותר כעת. אתה מוצא אותן בכל מקום, מפולין והונגריה ועד טורקיה וונצואלה. חוד החנית זו רוסיה כמובן, כפי שראינו שוב ב"בחירות" שלה בשבוע האחרון.

"התוצאות" מראות כי מפלגת רוסיה המאוחדת של פוטין זכתה בכמחצית מהקולות, מה שנשמע כמעט סביר. אבל זה פי שניים וחצי יותר מכל מפלגה אחרת ומספיק כדי לקבל שני שלישים מהצירים בדומא. כמו בקסם, שני שליש זה בדיוק הסף הדרוש לביצוע שינויים מבניים במשטר.

ההליך היה לא לגיטימי לא רק בגלל ההאשמות האמינות לזיופים בקנה מידה עצום. כל השיטה מופקרת, מן היסוד. היסוד הוא שהמשטר הוציא אל מחוץ לחוק או נטרל את כל מפלגות האופוזיציה האמיתיות והאפקטיביות.

יריבו הגדול של פוטין, בוריס נמצוב, נרצח בשנת 2015 לא רחוק מהקרמלין. יריבו העכשווי אלכסיי נבלני ניצל מנסיון הרעלה לפני כשנה וכעת כלוא באשמות שווא שאושרו על ידי בתי משפט שברור שהם מתפקדים ככלי של הקרמלין.

יריבו הגדול של פוטין, בוריס נמצוב, נרצח בשנת 2015 לא רחוק מהקרמלין. יריבו העכשווי אלכסיי נבלני ניצל מנסיון הרעלה לפני כשנה וכעת כלוא באשמות שווא שאושרו על ידי בתי משפט שמתפקדים ככלי של הקרמלין

המשטר פועל נגד אירגונים חוץ פרלמנטריים בטריקים מוכרים כמו הטיעון שהם סוכנים זרים בגין עניני מימון.

התקשורת נשלטת כמעט לחלוטין על ידי המשטר או מקורביו, ומאכילה את הציבור בתעמולה בלתי פוסקת.

המדיה החברתית חשופה ללחץ מתמיד למנוע תוכן ביקורתי.

לא שרבים יעזו לפרסם תוכן כזה. רשימת מבקרי המשטר שמישהו לימד אותם לקח משכנעת למדי. חלקם פשוט הגיעו לכלא באישומים מפוברקים. אחרים עברו לעולם שכולו טוב לאחר שנורו על גשר (כמו הפיזיקאי האופוזיציונר נמצוב), הורעלו באמצעות תה רדיואקטיבי (כמו המרגל הסורר אלקסנדר ליטביניינקו), מצאו את מותם בתלייה מסתורית בחדר אמבטיה בריטי (כמו האוליגרך העצמאי מדי בוריס ברזובסקי) או שהופיעו לפתע ללא רוח חיים באיזו מעלית (כמו העיתונאית הטרדנית אנה פוליטקובסקאיה). או שהקרמלין לא מוכן לסבול ביקורת, או שגורם עלום ממש מנסה לשבש לשלטון את התדמית.

כך גם פוטין: או שהוא אובססיבי לשלטון ברמה שלעומתה נתניהו הוא פוליטיקאי נורמטיבי וסביר, או שבמקרה יצא לו להרוויח כבר 20 שנה מרצף אירועים אקראיים שלא נראו כדוגמתם בהיסטוריה של הדמוקרטיות.

או שפוטין אובססיבי לשלטון ברמה שלעומתה נתניהו הוא פוליטיקאי נורמטיבי וסביר, או שבמקרה יצא לו להרוויח כבר 20 שנה מרצף אירועים אקראיים שלא נראו כדוגמתם בהיסטוריה של הדמוקרטיות

הנשיאות נמסרה לו  כמו זר פרחים על ידי בוריס ילצין בתחילת המילניום; בהמשך, כאשר פגה הגבלת הכהונה שנקבעה בשנות התשעים המעין-דמוקרטיות, הוא החליף מקום עם ראש הממשלה דמיטרי מדבדייב בדיוק כאשר הסמכות הביצועית החליפה מקום גם היא; ואז השניים שוב התחלפו, בדיוק כאשר המשטר הפך שוב לנשיאותי; ולקינוח "משאל עם" אישר שינויים חוקתיים המאפשרים לפוטין להישאר בתפקידו עד 2036, בגיל 84, כסוג של רוברט מוגבי של הצפון.

לא נראה כרגע שמשהו עומד בדרכו. המשטר הזה ייפול יום אחד, אבל לא ידוע מה יבוא במקומו ובינתיים אין סימן להתקוממות עממית (מהסוג שטלטל את המשטר בשנת 2011) ובטח לא להתערבות חיצונית.

ממשל ביידן שזה עתה נסוג מאפגניסטן והפקיר את הציבור שם לחסדי מחבלי הטאליבאן ממוקד בסין, לא בהצלת העם הרוסי. אירופה תלוייה ברוסיה עבור 40% מהגז הטבעי שהיא צורכת (בעיקר לחימום בחורף) וגרמניה עומדת להגדיל את התלות עוד יותר עם השלמת צינור הגז נורדסטרים 2. הסנקציות הכלכליות שהטיל המערב על רוסיה בעקבות השתלטותה על חצי האי קרים שהיה שייך לאוקראינה לא משנות משחק וכנראה לא יעלו מדרגה.

גם במישור העסקי. עגום לראות כיצד גוגל ואפל צייתו בשקט לבקשת רוסיה להסיר אפליקציה שנוהלה על ידי האירגון של נבלני ושניסתה לעזור לאזרחים להצביע באופן אסטרטגי השבוע. הכסף מדבר, וכל עוד יש לה גז ונפט רוסיה היא סוג של שוק די חשוב.

עגום לראות כיצד גוגל ואפל צייתו בשקט לבקשת רוסיה להסיר אפליקציה שניסתה לעזור לאזרחים להצביע באופן אסטרטגי השבוע. הכסף מדבר, וכל עוד יש לה גז ונפט רוסיה היא סוג של שוק די חשוב

אז ככה זה ברוסיה וככה זה ישאר בינתיים. איך זה נוגע לישראל? זה נוגע.

לא חסרים חסידים לדמוקרטיה המזויפת בכל מקום. הדמוקרטיה האמיתית (הליברלית, עם הגנה למיעוטים והגבלות ואיזונים) נמצאת תחת מתקפה בכל פינה בעולם. יש מלחמת תרבות בין המשכילים לפועלים, סוגיות מסובכות מדי על השולחן, ומדיה חברתית המשבשת למיליארדי משתמשיה את התודעה.

ארצות הברית בקושי ועם מזל גדול נחלצה מהשתלטות עויינת זה מכבר, והסכנה לא חלפה. רק לפני מספר שבועות להקה של רפובליקאים בהובלת השדר הזועף והאמביציוזי טאקר קרלסון קיימה ביקור לקקני להדהים בהונגריה, כדי ללמוד. אם הכנופיה הזו תחזור לשלטון באמריקה לא בטוח שהדמוקרטיה שם תשרוד שוב, למרות חוסנה היחסי.

הדמוקרטיה בישראל שברירית מעט יותר, ונאיבי מי שחושב שאין בימין מי שרוצה לייבא את הגרסה המזויפת גם לכאן. אולי לא ממש כולה – כנראה לא רציחות והרעלות, לפחות לא בהתחלה.

הדמוקרטיה בישראל שברירית מעט יותר, ונאיבי מי שחושב שאין בימין מי שרוצה לייבא את הגרסה המזויפת גם לכאן. אולי לא ממש כולה – כנראה לא רציחות והרעלות, לפחות לא בהתחלה

אבל בוודאי ובוודאי דיכוי מפלגות אופוזיציה, דיכוי אירגונים חוץ-פרלמנטריים, השתלטות על התקשורת, הפיכת בתי המשפט לצייתניים, הטרלה אינסופית עם פייק ניוז במדיה החברתית, דה-לגיטימציה של הביקורת וכמובן שחיתות ללא גבול המלווה בחסינות בפועל לשליט.

נתניהו ומפלגת הליכוד בגרסתה המעוותת העכשווית כבר עלו על דרך המלך ליעד זה ממש, והיינו במרחק כמה אלפי קולות וקומץ פוליטיקאים אמיצים מהימין מנקודת האל-חזור. ראינו היטב איך חלק ניכר מהציבור לא רואה בכך פסול, או לא ממש מבין, או מכשיר כל שרץ כדי לקיים שלטון ימין, או שילוב של הכל יחד.  הסכנה עדיין קיימת. נתניהו לא הולך לשום מקום ומחצית הציבור שחפץ בו לא ימיר את דתו הביביסטית בקלות.

כחלק מהמערכה, יש לקדש את מה שהוצל ברגע האחרון (הפרחים ללפיד, ליברמן, סער ובנט) ובעיקר לקרוא לילד בשמו. מה שמנסים להמיט עלינו, ומה שראינו ברוסיה השבוע, זו דמוקרטיה מזויפת. הזהרו מזיופים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 986 מילים ו-1 תגובות
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

העצבות כמו כוס היא ובה יין מר מענבי הנשמה

"אני לא קורא לזה להיט" אומר מיקי גבריאלוב, שהלחין את השיר לבקשת אריק אינשטיין, "אלא שיר שיש בו אמירה חזקה מאוד, שמדברת לרבים" ● השיר העצוב של חלפי, שנכתב לראשונה ב-1935, הפך מיידית לאחד השירים האהובים והמושמעים ● הוא גם בין הראשונים בארץ להשתמש בסאמפלר ● גבריאלוב ויוני רכטר מספרים על העבודה עם אינשטיין ואיך התמודדו עם הרגש העז של השיר

עטיפת האלבום "אוהב להיות בבית" של אריק אינשטיין ומיקי גבריאלוב, 1986
עוד 1,769 מילים

הפארסה האמריקאית רחוקה מלהסתיים

בזמן שהמשטר החדש באיראן מנסה למשוך זמן כדי להגיע להישגים נוספים – צרפת מעמידה את יחסיה עם הבית הלבן במבחן ● הצי האמריקאי הקים כוח מיוחד במפרץ הפרסי – אך הוא לא מסוגל להתמודד עם האיום הגרעיני באיראן ● ההשתלטות הפרוגרסיבית בקונגרס מחייבת את בנט לבחון מחדש את היחסים עם יהדות ארה"ב ● פרשנות

עוד 1,057 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

שר המשפטים החל לקדם השבוע הצעת חוק המבקשת להרחיב את סמכויות החיפוש המשטרתי על מנת "לסייע במאבק בפשיעה בחברה הערבית" ● מסגור החוק כאילו הוא מיועד כלפי מגזר אחד הופך אותו לבעייתי ומזיק ● ובאותה מידה הוא גם הופך אותו לכללי ומסוכן ● דווקא סער, שמקדם במקביל חקיקה לחיזוק את זכויותיהם של חשודים, עלול לסלול את הדרך לפגיעה מהותית בזכויות האזרח ● פרשנות

עוד 1,085 מילים

ברית ההגנה AUKUS - חלק ממערך בריתות שלם נגד סין

ביום רביעי שעבר, ה-15 בספטמבר, אוסטרליה, ארצות הברית ובריטניה חתמו על ברית הגנה חדשה – AUKUS – באינדו-פסיפיק, שבמסגרתה אוסטרליה תרכוש צוללות ממונעות גרעין מארצות הברית. בנוסף, הברית תעסוק בסייבר, בינה מלאכותית וטכנולוגית סייבר. זו תהיה הפעם הראשונה שבה ארצות הברית משתפת טכנולוגיה רגישה בנושא גרעין עם מדינה שאינה בריטניה.

אוסטרליה, ארה"ב ובריטניה חתמו על ברית הגנה שתעסוק בסייבר ובינה מלאכותית, ובמסגרתה אוסטרליה תרכוש צוללות ממונעות גרעין מארה"ב. לראשונה ארה"ב משתפת טכנולוגיה רגישה בנושא גרעין עם מדינה שאינה בריטניה

החלק האירוני בעת ההכרזה על הברית, הוא הרגע שבו נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן שכח את שמו של ראש ממשלת אוסטרליה. אך דבקותו באסטרטגיה לבלימת סין איננה מעוררת ספקות. כבר בכניסתו לבית הלבן, קבע הנשיא ביידן כי סין מהווה האיום הכי גדול על הביטחון הלאומי של ארצות הברית והסדר הליברלי.

אמנם אף אחד משלושת המנהיגים – ג'ו ביידן, בוריס ג'ונסון וסקוט מוריסון – לא הזכיר את סין בעת ההכרזה על הברית, אבל, קיימת תמימות דעים בקרב אנליסטים שהברית נועדה לייצר כוח הרתעתי והגנתי להתעצמות הסינית.

בעת ההכרזה על הברית המנהיגים לא פירטו על מהותה, וההכרזה הייתה לכאורה ריקה מתוכן, אבל ברית בהקשר הבינלאומי מהווה שיטה שבאמצעותה מדינות מגינות על עצמן מפני איומים שמציבים להן אויבים משותפים, ומנגנון שבאמצעותו אפשר לשמור על מאזן כוחות מול היריב.

אוסטרליה וארצות הברית כבר שותפות בשתי בריתות. ה-Quad, קואליציה ביטחונית בין אוסטרליה, יפן, הודו וארצות הברית, וה-Five Eyes, הסכם שיתוף מודיעין בין אוסטרליה, בריטניה, ניו זילנד, קנדה וארצות הברית (האנגלוספרה).

נשאלת השאלה למה נחוצה עוד ברית בין אוסטרליה וארצות הברית. טרם התגלו הפרטים בענין, אבל מבחינת סין עצם ההכרזה על הברית ממצבת את אוסטרליה בקוטב המתנגד לה, ובעיני הסינים, מרגע ההכרזה על אוסטרליה ליטול באחריות על כך. בנוסף, אוסטרליה עומדת בראש המדינות שדוגלות במניעת הפצת נשק גרעיני. האם עצם הרכישה עלול להוות תקדים עבור מדינות שמפתחות נשק גרעיני כמו איראן?

אמנם אף אחד משלושת המנהיגים – ג'ו ביידן, בוריס ג'ונסון וסקוט מוריסון – לא הזכיר את סין בעת ההכרזה על הברית, אבל, קיימת תמימות דעים בקרב אנליסטים שהברית נועדה לייצר כוח הרתעתי והגנתי להתעצמות הסינית

ג'יימס אקטון, עמית בכיר בתוכנית המדיניות הגרעינית בקרן קרנגי לשלום בינלאומי, כבר העלה חשש מרכישת הצוללות על ידי אוסטרליה, וגרס שהרכישה עלולה להוות תקדים עבור מדינות אחרות כמו איראן. החשש הוא כי איראן תנסה לעקוף את אמצעי ההגנה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ולהכריז על שימוש בחומרים גרעיניים לבניית צוללות.

בריטניה, השותפה העיקרית של ארצות הברית, היתה עד יום רביעי – יום ההכרזה – המדינה היחידה שחלקה עם ארצות הברית את הטכנולוגיה הגרעינית. הצטרפותה לברית AUKUS מקשרת אותה לעיסוק האסטרטגי האמריקאי באזור הודו-פסיפיק ומוסיף עוצמה לכוח ההרתעה מול האיום הסיני.

בה בעת, ברית AUKUS משרתת את האסטרטגיה הלאומית הבריטית Global Britain, שמטרתה לשרטט את הדרך עבור בריטניה לשוב ולהיות כוח עולמי בזירה בינלאומית תחרותית ולהוות חלק מהכוח ששומר על הסדר הליברלי מהאיום האוטוקרטי הסיני-רוסי.

הברקזיט – פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי – הכריח את בריטניה לחפש את עושרה ושגשוגה מעבר לאירופה בכדי לאזן את מאזן הכוח שלה מול האיחוד האירופי.

אם בריטניה לאחר הברקזיט הייתה נשארת תלויה באיחוד האירופי, בריסל הייתה מנצלת את חולשתה ומתרגמת את התלות הבריטית לכוח פוליטי ומכתיבה לבריטניה את מדיניות הסחר והמדיניות הכלכלית. על מנת למנוע תלות כזאת, נדבך חשוב מהאסטרטגיה הלאומית הבריטית הינו לשמור על נתיבי סחר חופשיים. דבר העולה בקנה אחד עם האסטרטגיה האמריקנית.

יחד עם זאת, בריטניה מבינה שהמוקד הכלכלי העולמי אינו תלוי עוד בצפון אמריקה ואירופה. ובמקום בריטניה מצליחה לזהות שהעולם הופך להיות תלוי יותר בפעילות הכלכלית במזרח אסיה ובמזרח אפריקה. ומכאן, על מנת לשמור על כוחה הכלכלי בריטניה הגדירה באסטרטגיה הלאומית שלה לשמור על נתיבי סחר חופשיים וגישה חופשית לשווקים צומחים. דבר שגם מתכתב עם האסטרטגיה האמריקאית.

הברית משרתת את האסטרטגיה הלאומית הבריטית, שמטרתה להשיב את בריטניה למעמד של כוח עולמי בשמירת הסדר הליברלי מהאיום הסיני-רוסי

ההכרזה על AUKUS עוררה תסכול באיחוד האירופי על כך שארצות הברית לא התיעצה עם מדינות האיחוד טרם ההכרזה על הברית – בדומה לנסיגה מאפגניסטן, וכי מדובר בפגיעה בתעשיית הנשק הצרפתית – והצרפתים כינו זאת "דקירה בגב".

אולם המהלך עלול לחזק את הטענה שחלק ממדינות האיחוד האירופי ובראשן צרפת מעלות, שיש להפוך את האיחוד האירופי לשחקן אוטונומי בעל כוח פוליטי עצמאי בזירה הבינלאומית.

התפתחות כזאת, עלולה להציב את האיחוד האירופי בפני דילמה שנמנעה ממנה תקופה ארוכה, לבחור צד בין הכוחות המתחרים, סין וארצות הברית.

למרות שההכרזה על ברית AUKUS לא הכילה תוכן משמעותי לכאורה, ניתן להבין שהיא מהווה חלק ממערך בריתות שלם שמטרתו ללכד כוח הרתעתי והגנתי בהנהגת ארצות הברית מול ההתעצמות הכלכלית והצבאית הסינית.

סין גינתה את ההסכם וכינתה אותו "מנטליות של המלחמה הקרה המבוססת על דעה קדומה אידיאולוגית". בנוסף, סין טוענת שההסכם מעניק לגיטימציה לסחר בצוללות ממונעות גרעין ולטכנולוגיות הקשורות לגרעין וכי זהו תהליך שעלול להעצים את מרוץ החימוש בזירה הבינלאומית.

כמו כן, סין רואה ברכישת הצוללות מוסר כפול המאפיין את המערב. מצד אחד, שלוש המדינות מקדמות אי הפצת נשק גרעיני. מאידך, הן בעצמן מבצעות עסקאות שהן לכאורה מתנגדות להן.

סין רואה ברכישת הצוללות מוסר כפול המאפיין את המערב. מצד אחד, שלוש המדינות מקדמות אי הפצת נשק גרעיני. מאידך, הן בעצמן מבצעות עסקאות שהן לכאורה מתנגדות להן

AUKUS מבטאת את דבקותה של ארצות הברית באסטרטגיה שהציבה לעצמה – להתנתק מהמזרח התיכון ולהפנות את מירב המשאבים למזרח אסיה והודו-פסיפיק.

מכאן, על ישראל, כשחקן בלתי נפרד מהמזרח התיכון וכמעצמה אזורית, לקבוע לעצמה אסטרטגיה קוהרנטית וברורה שתהווה בסיס לקבלת החלטות ארוכת טווח ושקופה מול בעלות בריתה, ולהכיר בעובדה שהזירה הבינלאומית נמצאת בתחרות על כוח.

עירן קייס, בוגר תואר ראשון בתקשורת ויחסים בין לאומיים. כרגע סטודנט לתואר שני ביחסים בינלאומיים בהתמחות משא ומתן וקבלת החלטות. מתעניין ביחסי החוץ של מדינת ישראל, גיאו-אסטרטגיה והעולם הערבי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 844 מילים
עודכן לפני שעה
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

"המידע על תופעות הלוואי נאסף, אבל לא בשקיפות"

בדיקת זמן ישראל משרד הבריאות וקופות החולים אוספים מידע מפורט ממיליוני אנשים על תופעות הלוואי של חיסוני הקורונה בשמונה ערוצים שונים, כולל דיווח מקצועי של הצוותים הרפואיים וסקרים נוספים ● אז מדוע רווחת התחושה שאחרי החיסון השלישי לא בוצע מעקב אחר תופעות הלוואי? ● אולי בשל היעדר אחידות בסקרים של הקופות - ואולי בגלל חוסר השקיפות הכללי שמאפיין את משרד הבריאות

עוד 2,361 מילים ו-1 תגובות
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא והדרך עודנה נפקחת לאורך

השיר הראשון בספרו הראשון של נתן אלתרמן הפך לאחד השירים המוכרים ביותר של המשורר, בין השאר בזכות הלחנים השונים שלו, שהכניסו אותו פעם אחר פעם לליבם של בני דורות שונים ● הלחן המוכר ביותר היום הוא של נפתלי אלטר, שברי סחרוף חידש והפך ללהיט מודרני ● אלטר עצמו מודה שהוא לא מבין עד הסוף את כוונת המשורר ומספר איך הלחין את השיר: "יש בעניין הזה סוג של קסם"

עוד 1,013 מילים

לא כולל שירות

הנהלת הוט, שספגה מתקפה בגלל התנהלותה מול מפוני הבניין הקורס בחולון, טענה שמדובר ב"קצר מתמשך בתקשורת" ● מבלי לפסוק מה בדיוק קרה שם, זו הגדרה מדויקת למערכת היחסים בין גופים ממשלתיים ומסחריים רבים לבין הציבור ● גם אלה ששיפרו את הביצועים בשנים האחרונות, עדיין נכשלים בנקודה שבה הם פוגשים את האזרחים המודאגים ואמורים לתקשר איתם ● פרשנות

עוד 880 מילים

חזרה לאולד-סקול: הטכניון מוריד את המסך על ההרצאות המוקלטות

במהלך הקורונה כמעט כל ההרצאות והתרגולים בטכניון הוקלטו והונגשו לצפייה חוזרת מהבית ● 2 מיליון שקל הושקעו במצלמות ומסכים ניידים בכיתות כדי לשפר את איכות ההקלטה ● כעת, דווקא המכון הטכנולוגי שאמור להכשיר את השפיץ של ההיי-טק חושש שהסטודנטים לא יגיעו לקמפוס והחליט להוריד את הנגישות לרוב ההקלטות ● הסטודנטים מתנגדים ונערכים למאבק

עוד 1,500 מילים

המתווה המסתמן לחינוך: בדיקות במקום בידודים

תושב יפו איים בירי על עוברי אורח בטיילת תל אביב ונעצר ● בני הזוג נתניהו התארחו בסוכה של ישראל כ"ץ ● ועדת חוקה האריכה תקנות התו הירוק עד ה-4 באוקטובר ● הליכוד: בתקופת נתניהו ישראל מעולם לא כשלה בקונגרס ● אלקין: המשבר עם המפלגה הדמוקרטית - תהליך של שנים ● טיבי: ישראל עדיין לא קיבלה החלטה להכריע את ארגוני הפשיעה

עוד 43 עדכונים

למרות מאמצים ניכרים לצ'פר את המתנחלים, הם לא יחזרו אל בנט

"יש שנאה תהומית למהלך של בנט ושום דבר לא יעזור", אומר יו"ר מועצת יש"ע דוד אלחייני ● אלא שבנט וחבריו בימינה לא נואשו מאיבוד הקשר עם המצביעים ומנסים לרצות את המתנחלים הרבה יותר ממה שעשתה הממשלה הקודמת ● "בנט הוא ימינה מנתניהו, זה ברור לי", אומר אלחייני, "אבל אף אחד לא יחזור אליו" ● פרשנות

עוד 618 מילים ו-1 תגובות

הסיוע האמריקאי לכיפת ברזל יידחה במספר חודשים

נפטר השר לשעבר אהרון אבוחצירא ● ביידן: "רחוקים מפתרון שתי המדינות" ● בר-לב: "ב-100 ימים עשיתי יותר מכל השנים האחרונות למיגור הפשיעה במגזר" ● אלפי ציוצים להאשטאג #חיי_ערבים_חשובים שתופס תאוצה במחאה על כמעט 90 הרוגים ערבים מתחילת השנה ● המפכ"ל ביקר את השוטר הפצוע מהדריסה בנהריה ואמר כי "זהו תמרור אזהרה שצריך להדאיג את כולנו"

עוד 22 עדכונים

התלולית של פולטי

פתאום, משום מקום, דווקא בלב לונדון נוסדה אבן דרך תיירותית חדשה ● מדובר בתלולית מארבל ארץ', גבעה שמשקיפה על - ובכן, כמעט שום דבר ● הבריטים מיהרו להגדיר אותה כאטרקציית התיירות הגרועה ביותר במדינה ● ביקור במקום מעלה שאלות קשות על מה ולמה הושקעו כאן שישה מיליון ליש”ט

עוד 1,369 מילים

סרט תיעודי חדש מהלל את פועלו של ליאונרד ברנשטיין ● אבל מי הוא היה, בעצם? מלחין מוערך או מוזיקאי שהמבקרים אהבו לחבוט בו? גיי בארון או בעל למופת? ● שורה של חומרים שטרם נחשפו מנסה לפתור את כתב החידה של חייו

עוד 1,172 מילים

שקרניות עם סגנון

הסופרת ג'ולי קלאם נדהמה במשך שנים לשמוע את הסיפורים המרהיבים על קרובות משפחתה, האחיות מוריס ● רק שאז התברר לה שתשעים אחוז מהסיפורים על  המיליונריות המשונות היו כזבים גמורים ● היא יצאה למסע חובק עולם כדי לגלות את האמת, שנחשפת בספרה החדש ● "ככל שמצאתי יותר מידע סותר כך הערצתי אותן יותר"

עוד 917 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה