ההתלקחות האלימה בין אזרחים ערבים יהודים בחודש מאי העלתה למרכז השיח הציבורי את שאלת ההיתכנות של חברה משותפת ליהודים וערבים בישראל. במהלך האירועים ואחריהם ראינו גורמים משמעותיים ובעלי עוצמה בשלטון המקומי, בחברות עסקיות, בארגוני העובדים, במערכת החינוך, באקדמיה ובגופים ציבוריים נוספים, שקראו לשמירה ואף להעמקת המאמצים לכינון מרקם חיים משותף.

ההתלקחות האלימה בין אזרחים ערבים יהודים במאי העלתה למרכז השיח הציבורי את שאלת היתכנות חברה משותפת ליהודים וערבים בישראל. גורמים משמעותיים קראו להעמקת המאמצים לכינון מרקם חיים משותף

עופר דגן הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי. הוא ריכז את פעילות סיכוי בפרויקטים לקידום תשתיות ושירותים לכפרים הבלתי מוכרים בנגב ולקידום יישום החלטת ממשלה 922. הוא התמחה בקידום מדיניות שוויונית עבור האזרחים הערבים והרשויות המקומיות הערביות והוביל תהליכי שינוי מדיניות בתחום. (צילום: עדי סגל)

רון גרליץ הוא מנכ"ל אקורד – פסיכולגיה חברתית לשינוי חברתי. היה מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, ארגון יהודי-ערבי לקידום שוויון וחברה משותפת בין האזרחים היהודים והערבים בישראל. רון הוא מומחה בתחום מדיניות הממשלה כלפי האזרחים הערבים ומערכת היחסים שבין האזרחים היהודים והערבים בישראל. בעל תואר ראשון במתמטיקה ותואר שני במדיניות ציבורית, שניהם מהאוניברסיטה העברית ובהצטיינות.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

בשבועות האחרונים נדמה כי החשש שהבינה המלאכותית תשבש יותר מדי, מהר מדי – עד כדי השלכות חברתיות עמוקות – חצה רף פסיכולוגי.

פחות ופחות נחשב מיושן לחשוד, שכאשר חלק כה גדול מהפעולות המקצועיות שלנו ניתן לאוטומציה, השוק החופשי לא בהכרח יצליח לייצר מקומות עבודה עבור כל מי שרוצה לעבוד או זקוק להכנסה – כפי שעשה במידה רבה מאז המהפכה התעשייתית.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

מישהו עוד זוכר את ימי הסגרים של הקורונה? מישהו זוכר את הלילות המתוחים של מבצע "שומר חומות"? נדמה שבעשור האחרון, החברה הישראלית חיה בתוך רצף אינסופי של אירועים מטלטלים. עוד לפני שהספקנו לעבד את הבידוד החברתי של המגיפה או את האיום הרקטי של 2021, הגיע ה-7 באוקטובר והמלחמה בעקבותיו שניפצו את כל מה שחשבנו על ביטחון וחוסן.

בעוד מדינת ישראל מתמקדת בשיקום לוחמיה ונפגעי 7.10, ישנה קהילה שלמה של "מסייעים" – נשות מילואים, צוותים רפואיים, צוות חינוך, צוותי חירום והצלה ואנשי טיפול – המנסים שלא לקרוס, וחלקם אף כבר קרסו תחת עול "הטראומה המשותפת". הנתונים מבהירים: ללא מענה דחוף לאלו שמחזיקים את העורף והחזית, החוסן הלאומי שלנו בסכנה.

קרן מיפנו היא מנחת קבוצות בעמותת משיב הרוח - פסיכולוגית רפואית בכירה, בעלת ניסיון רב בליווי קהילות מסייעות ואנשי טיפול.

אל"ם איל קרביץ הוא מנכ"ל עמותת משיב הרוח - לאחר שנים רבות בשירות הצבאי, מצא את עצמו בשבעה באוקטובר לראשונה במלחמה שלא מתוך תפקיד צבאי, הקים יחד עם דניאל חרמון את עמותת משיב הרוח מתוך הבנה שציבור המסייעים יישחק תחת המשבר.

במשך שנים, רוב הישראלים למדו לקבל שהפרדה מהפלסטינים לא רק רצויה, אלא בסופו של דבר אפשרית. זו הייתה ההנחה מאחורי אוסלו, ההיגיון מאחורי ההתנתקות, וההנחה השקטה מאחורי חלק ניכר מהחשיבה האסטרטגית שלנו.

ה-7 באוקטובר שם קץ לאשליה הזו.

עמנואל שחף הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8