פסטירבין כן או לא? זה משנה?

נשיא המדינה יצחק הרצוג בטקס האזכרה ליצחק רבין בבית הנשיא בירושלים, 18 באוקטובר 2021 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
יונתן זינדל, פלאש 90
נשיא המדינה יצחק הרצוג בטקס האזכרה ליצחק רבין בבית הנשיא בירושלים, 18 באוקטובר 2021

גם השנה לא ברור איך תיראה העצרת (או העצרות) לכבוד יום השנה לרצח יצחק רבין. שורות אלה נכתבות לפני מוצ"ש. הויכוחים עליה נמשכים 26 שנים. הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לקבור סופית את הדיון "האם העצרת השנתית צריך להיות פוליטית או לא". הרצח היה פוליטי וכל עצרת לזכרו תהיה פוליטית. השאלה אם היא תהיה מחנאית או מפלגתית, או לא. גם אירוע על-מפלגתי יהיה בהכרח פוליטי.

יש לקבור סופית את הדיון "האם העצרת השנתית צריך להיות פוליטית או לא". הרצח היה פוליטי וכל עצרת לזכרו תהיה פוליטית. השאלה אם היא תהיה מחנאית או מפלגתית

אני ממליץ בחום לכולם לצפות בפרק המופתי בסדרה "נקודת מפנה", שהנחו אפרת שפירא רוזנברג וישי שריד. הפרק עוסק בגלגוליה השונים של העצרת השנתית לזכר הרצח המתקיימת בכיכר רבין בתל אביב, בתפיסות המתנגשות (ערב גיבוש של המחנה או "צו פיוס"?), בשלל הגופים השונים שארגנו אותו (על פניו נראה שארגון העצרת הוא דווקא תפוח אדמה לוהט שמועבר מיד ליד, ולא פרס יוקרתי שהכל רוצים בו), והיחס של מחנה הימין הדתי לעצרת, מהזווית של העוסקים בחינוך. הכנות המפתיעה של הדוברים הימניים-דתיים ראויה לשבח, אגב.

אני רוצה לדבר על משהו אחר: רצח רבין, למעשה, מוכחש. הוא תמיד היה מוכחש. אני לא מדבר על תיאוריות הקשר ("קונספירציות"), גם לא על ההיפוך הלוגי-תעמולתי שהימין המפלגתי עשה כבר במהלך השבעה למותו – משהו בנוסח "אוי אוי אוי כל הימין מואשם ונרדף, תכף השמאל ירצח את כולנו".

האטרקטיביות של הטיעון הזה ירדה מאז השלטון הימני הארוך, והעובדה שלסיעות המוגדרות "ימין" יש מעל 70 מנדטים בכנסת. תיאוריות הקונספירציה פורחות בערוגות שלמעשה שמחו ושמחות על הרצח.

אני מדבר על כך שישראל כחברה לא התמודדה מעולם עם העובדה שאירע בה רצח פוליטי, ועוד של ראש ממשלה מכהן. היו ניסיונות להתמודד, בשנים הראשונות, אבל הם נחנקו מכמה כיוונים:

  1. האירועים הממלכתיים שניסו לאיין את הפוליטיות.
  2. הנרטיב השקרי של "אנחנו המסכנים" שטופח בחוגי הימין מייד, אבל מייד אחרי הרצח.
  3. חוסר היכולת של הממסדים השמאליים להתמודד, מה שבסופו של דבר חלחל למטה לציבור שלהם, לפחות חלקית.

ישראל כחברה לא התמודדה מעולם עם העובדה שאירע בה רצח פוליטי, ועוד של ראש ממשלה מכהן. היו ניסיונות להתמודד, בשנים הראשונות, אבל הם נחנקו מכמה כיוונים

משך שנים רבות נשמעו תלונות, בעיקר מימין, שהעצרות "פוליטיות מדי" וכי הן מדירות ציבורים רחבים. אין טעם להכחיש: בשלושת ימי השנה הראשונים (עד 1998), ימי הזיכרון לרצח היו מפגן כוח שנתי של השמאל. זה היה בסדר גמור. אירוע פוליטי לזכר דמות פוליטית והתנקשות פוליטית. לגיטימי היה לקיים גם אירועים שונים, שהם על-מפלגתיים, ואף משותפים במוצהר לימנים ושמאלנים, אבל כן, המפגן הזה היה מתבקש ונכון. האופי המחנאי של האירועים האלה היה מתבקש.

אירועי הזיכרון הממלכתיים – בשונה מהעצרות בכיכר, היו בעיקר נפוחים מפומפוזיות. השמאל התנכר להם בצדק, הימין זיהה בצדק שה"ממלכתיות" הזאת מזוייפת. הנורמות מחייבות אירועים ממלכתיים, אבל לי אין מה להגיד עליהם. זה אולי הטריטוריה של המרכז הרדיקלי. אבל היתה גם אינפלציה של הנצחה.

רבין הונצח בשמות רחובות ומוסדות במידה שלא מעידה (לדעתי) על כבוד או על הכאב הגדול על הרצח; גם לא על "פולחן אישיות" (הטענה האחרונה הוטחה פעמים רבות, מימין; נמצאו גם השרלטנים שמצאו קווי דימיון לפולחן לנין או סטאלין. נו באמת). זה היה סימפטום של פניקה: אנחנו לא יודעים מה לעשות עם הדבר הזה בכלל. זה גדול עלינו.

מה עושים? קוראים על שם הנרצח כמה שיותר דברים ובמהירות מסחררת (בהשוואה לקצב בו הונצחו אישים אחרים, כולל ראשי ממשלה). לא שמתי לב להבדל בין ממשלות שהתחלפו בתחום הזה.

שינוי שמה של הכיכר לכיכר רבין באופן מיידי היה מתבקש, ואולי גם היתה הצדקה לשינוי שמו של המחנה הצבאי בתל אביב. עם כל השאר – היה אפשר לחכות.

היתה גם אינפלציית הנצחה. רבין הונצח בשמות רחובות ומוסדות במידה שלא מעידה על כבוד או על הכאב. זה היה סימפטום של פניקה: אנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה, אז קוראים על שם הנרצח כמה שיותר דברים

הפרשנות שלי אומרת שטשטוש הרצח עד כדי התכחשות לו – לא חדש, ולא בא רק מימין. אמנם הנרטיב של רדיפת ימין אחרי הרצח – שקרי לחלוטין מהרגע הראשון. גם הנרטיב על רדיפת דתיים בעקבות הרצח. לא ציד כיפות ולא נעליים. אבל אני לא מאשים את כל הימין ברצח ובהסתה.

לרצח רבין קדמה הסתה חמורה מאוד בקרב הימין, לא של הימין. אלא מאי? מי שלא הסיתו, לא העזו לעצור את הסחף בזמן אמת, ויותר מזה – לא העזו לפתוח את הפה אחרי הרצח.

שתי המטרות: עצירת הסכמי השלום והנסיגות (שהן תנאי הכרחי), והחלפת הממשלה – היו מעל הכל; משהושג יעד ההגעה לשלטון, השמירה עליו הפכה לחזות הכל, כפי שמגלם הליכוד היום, בפאזה הביביסטית שלו. המטרות האלה עמדו מעל כל שיקול מוסרי, אפילו מעל שיקולים פוליטיים ארוכי טווח כמו "איזו מדינה תהיה פה תחת שלטון הימין".

אבל אותי מעניין יותר השמאל. כיצד קרה שהמחנה הפך שותף להכחשה? בקרב השמאל הציוני, בעיקר, פשוט מפחדים להודות שזה קרה להם (אולי מפני שזו הודאה בחולשה מצד מי שחיו בתודעת "אנחנו הקמנו את המדינה"), וחוששים משסע עמוק מדי עם הימין. אבל השסע קיים ומעמיק, והימין מנצל את הפחד משסע.

השמאל הציוני מצידו, ממשיך להתקפל בתקווה שיזכה באישור, בתעודת כשרות ימנית. חלק ממנו עבר ל"מרכז" המעורפל כבר עם הקמת "קדימה" ב-2006, ואז בשידור חוזר ל"יש עתיד". ואז באה "כחול לבן" בגירסת 2019, וכולנו יודעים איך זה נגמר. התכחשות כמעט מוחלטת לעמדות אידיאולוגיות.

אבל אותי מעניין יותר השמאל. כיצד קרה שהמחנה הפך שותף להכחשה? השמאל הציוני ממשיך להתקפל כדי לזכות תעודת כשרות ימנית. חלק עבר ל"מרכז" המעורפל. התכחשות כמעט מוחלטת לעמדות אידיאולוגיות

השמאל הרדיקלי, מצידו, פשוט הוכה בהלם. רבין, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים ושר הביטחון של האינתיפאדה הראשונה, החשדן כלפי הערבים, "מר ביטחון" – לא רק שעשה מהלך שלום (בעייתי ומלא חורים) והכיר באש"ף – אלא גם נרצח על השלום. לא נפצע, לא הסתכן – נרצח בפועל. החוגים לא היו מסוגלים להתמודד עם העובדה הזאת.

הרחוב הערבי, שהשמאל הרדילי פועל בו, זוכר את רבין בצורה מאוד קונקרטית, בלי תסביכים, בזכות הניסיון חסר התקדים לשנות את מצב האפלייה הקבוע של הפלסטינים אזרחי ישראל.

אבל לתחושתי, הממסד של השמאל הרדיקלי פשוט התקשה לבלוע את הפרדוקס הזה: מי שנחשב לסמן הימני של המחנה – עשה לפחות חלק ממה שהם הטיפו לו עשרות שנים: פתח במשא ומתן עם אש"ף והכיר בו ובפלסטינים, עשה כברת דרך – ונרצח על סדר היום הפוליטי הזה.

אני אומר "המחנה", כי בהרבה מובנים השמאל הרדיקלי והשמאל הציוני ואפילו המרכז (בהצלחה לכולנו להבין מה ההגדרה) משתייכים לאותו מחנה, גם אם זה לא מוצא חן בעיניהם והם מקפידים להתנכר זה לזה לעתים מזומנות.

איני מאשים את חוגי השמאל הרדיקלי בהתנכרות יזומה ומכוונת לרבין ולהתנקשות. אבל אחרי כמה שנים, עשר למשל, היה מקום להתבגר ולהחליט על משהו, על התייחסות משלהם – לאירוע הרצח ולדמות עצמה. משהו שמבטא גם את האמביוולנטיות וגם את ההכרה בכברת הדרך שהאיש עשה ובקורבן שהקריב.

לתחושתי, ממסד השמאל הרדיקלי התקשה לבלוע את הפרדוקס: מי שנחשב לסמן הימני של המחנה – עשה מה שהם הטיפו לו עשרות שנים: פתח במו"מ עם אש"ף והכיר בו ובפלסטינים

אם אחרי כ-20 שנים היכולת לקיים את אירועי הזיכרון הרשמיים התערערה כמעט לאפס – זאת לא באמת הפתעה. וזה לא רק כי הרודן המודח, היושב ומתמרמר בגלות קיסריה, ממש לא רצה בקיומם (ומאז הדחתו גם מחרים אותם). יש לכך סיבות עמוקות שמתבשלות כבר 20 שנה. ישראל חוותה רצח פוליטי, והממסדים הפוליטיים שלה פשוט בורחים ממנו.

אז מה עושים? בתור התחלה, מפסיקים להיגרר אחרי מכונת התעמולה הביביסטית, מפסיקים להגיב בהצטדקות. אם הימין מטפח תודעה קורבנית של "אתם מאשימים את כולנו" – לא להיגרר. גם לא להתנצל על הדברים הלא-נכונים.

שנית, להתווכח, אבל מעמדה בטוחה בעצמנו. שוב: כשהימין צועק "אה כולכם ככה וככה" – להשתחרר מההתניות הפבלוביות: בצד הרדיקלי, להניח קצת לחותמות הכשרות "מי מספיק שמאלי ומי לא". בצד הציוני, שהוא הצד החזק ולכן יש לו יותר אחריות – להפסיק להתנער בבהלה כזאת מהשמאל הלא-ציוני; לא רק כי זה נכון מוסרית, אלא מפני שזה משדר "אני מרגיש אשם על העמדה הפוליטית שלי".

בהקשר של ארגון העצרות, היו פעמים שראשי "העבודה" כבר פחדו להיות מזוהים עם מרצ. זה היה מגוחך. לא כאן המקום להרחיב אבל במרחב הפוליטי שבין מפלגת העבודה ועד התנועות הקומוניסטיות לדורותיהן – תמיד היה דיאלוג והפריה הדדית, אפילו בתקופות האיומות ביותר.

הימין שמחוץ לקואליציה – לא מבדיל למעשה בין העבודה לבין מרצ, לפעמים לא גם לא ביניהן לבין חד"ש; וכמובן שהחוגים הפשיסטיים המובהקים לא מבדילים בינן לבין בל"ד. די להתנצל.

היום, כמובן, המצב הסתבך עוד יותר – השמאל והמרכז הציוניים נמצאים בממשלה עם חלק לא קטן מהימין (ומחאת בלפור חיברה קצוות רחוקים אפילו יותר). לקואליציה יש מערכת יחסים מורכבת ומוכחשת עם הרשימה המשותפת. לרשימה המשותפת יש מערכת יחסים מסובכת ומוכחשת עם הממשלה. את הפלונטר הזה חייבים לפתור.

אם אחרי כ-20 שנים היכולת לקיים את אירועי הזיכרון הרשמיים התערערה כך – יש לכך סיבות עמוקות שמתבשלות 20 שנה. ישראל חוותה רצח פוליטי, והממסדים הפוליטיים שלה פשוט בורחים ממנו

אבל אפשר לקרוא למחנה שכולל את סיעות הקואליציה ואת המשותפת – וזה גם המחנה שמסוגל לציין את רצח רבין בעצרת משותפת – בשם מאוד פשוט: המחנה הדמוקרטי. זה המכנה המשותף. גם במליאת הכנסת, גם על הבמה בכיכר רבין.

המחנה הדמוקרטי.

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,397 מילים
כל הזמן // יום שישי, 3 בדצמבר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

"אנחנו יורדים בסקרים ובנט ממשיך עם הטעויות שלו"

ההחלטה השנויה במחלוקת להחזיר את איכוני שב"כ והעימות בישיבת הממשלה ● החלטת אשתו לנסוע לחו"ל ● והשיחה הקשה עם שר החוץ האמריקאי בלינקן ● בנט סוגר את השבוע הקשה ביותר שהיה לו מאז נכנס למשרד ראש הממשלה - ובסיעתו שלו מתחילים להשמיע בחדרים סגורים דברים חריפים שלא נשמעו שם עד היום ● פרשנות

עוד 732 מילים

פריג': השלב הבא יהיה לבטל את הבידוד לחוזרים מחו"ל

ברקת: המלחמה הבאה שתיפתח מהצפון תהיה מלחמת איראן הראשונה ● ראש המל"ל לשעבר עמידרור: "ישראל צריכה להיות מוכנה לפעול באיראן" ● ראש ביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון: נראה שזן אומיקרון מאוד מדבק, אבל שהחיסון משפיע

השר מאיר כהן לדב התייחס לשיחות הגרעין בריאיון לכאן רשת ב: "חשוב מאוד שישראל תבהיר את עמדותיה. אנחנו חלק ממשפחת העמים ואנחנו כן מוכנים להקשיב. אבל האיום הראשון עלינו ועל העולם זה איראן גרעינית. בין זה ולהגיד שאם לא יקרה כלום אנחנו נפציץ – טוב לה לעמימות שתחזור לחיינו".

שר הרווחה מאיר כהן (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
שר הרווחה מאיר כהן (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

 

השר עיסאווי פריג' בריאיון לגלי צה"ל: "מברך על ההחלטה לבטל את איכוני שב"כ, זו הייתה טעות. אנשי המקצוע באו לפני שבוע ואמרו שמדובר בזן אחר לגמרי, עם מקדם הדבקה מטורף – ולא רצו לקחת סיכון. שמח שזה מאחורינו, מקווה שהשלב הבא יהיה שהחוזרים מחו"ל לא יצטרכו להיכנס לבידוד".

על נסיעת משפחת בנט לחו"ל אמר: "ראש הממשלה לא נסע, אלא משפחתו. הייתה טעות, הייתה פשלה, אבל זו לא סוגיה שצריך לעשות ממנה דרמה".

ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון הפרופסור נדב דוידוביץ' בריאיון לכאן רשת ב על זן אומיקרון: "נצטרך עוד כשבוע, שבועיים לעשות שוב חיתוך מצב ולראות מה קורה בעולם. בינתיים נראה שהנגיף מאוד מדבק, אבל שהחיסון משפיע. זה המסר הכי חשוב כעת – לכו להתחסן".

ראש המל"ל לשעבר האלוף במילואים יעקב עמידרור בריאיון לגלי צה"ל על שיחות הגרעין בוינה: "מה תהיה תוצאת השיחות? לנו זה לא משנה יותר מדי, אנחנו צריכים להתכונן בכל מקרה לאפשרות שנצטרך לפעול באיראן נגד תוכנית הגרעין. יכול להיות שהסכם היה משנה את לוחות הזמנים, אבל צה"ל צריך להיות ערוך".

יעקב עמידרור (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
יעקב עמידרור (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

ח"כ ניר ברקת מהליכוד התייחס בטור שכתב לישראל היום לשיחות הגרעין בוינה ואמר, בין היתר, כי ערביי ישראל ישתפו פעולה עם התקפה איראנית: "הסרת הסנקציות תזרים מיליארדים לקופה של משמרות המהפכה לטובת מעבר למדינת גרעין, ומסוכן לא פחות, לניפוח החזה שלהם לקראת פעולה צבאית רב־חזיתית כנגד ישראל.

"המלחמה הבאה שתיפתח מהצפון לא תהיה מלחמת לבנון השלישית, אלא מלחמת איראן הראשונה. האיראנים מתכננים לתקוף את ישראל משש זירות: לבנון, סוריה, עזה, יהודה ושומרון, זירה בתוך המדינה של חלק מערביי ישראל, וטילים ארוכי טווח מאיראן ומתימן. זו תהיה עדיין מלחמה קונבנציונלית, אך לא פשוטה כלל.

"הגיע הזמן לשנות את המשוואה. כל טיל שייצא מלבנון – הכתובת שלו היא בטהרן. נגמרו ימי החסינות של האיראנים. הם צריכים לשלם מחיר בבית, בטהרן ובכל מקום שיקר להם".

ניר ברקת (צילום: תומר נויברג/פלאש 90)
ניר ברקת (צילום: תומר נויברג/פלאש 90)
עוד 5 עדכונים

אישה שלא עושה רצון בעלה

יש סערה חדשה בעיר, לא, לא עידית סילמן, מיצינו. לגלית דיסטל אטבריאן נגמרו הדימויים שמעליבים נשים. הפעם זו גילת בנט. אשת ראש הממשלה טסה עם הילדים לחו"ל בלי רשות והמדינה כמרקחה. ככה בורחים? אצלנו אוספים גופות מהרחובות אחרי שנתניהו השאיר לנפתלי גן עדן, כולה 6500 מתים, באמת בקטנה, ומוטציות חדשות (לא שלמה קרעי, הוא פוליטיקאי בלאדי) ובנט לא יודע להעריך.

יש סערה חדשה בעיר, לא, לא עידית סילמן, מיצינו. לגלית דיסטל אטבריאן נגמרו הדימויים שמעליבים נשים. הפעם זו גילת בנט. אשת ראש הממשלה טסה עם הילדים לחו"ל בלי רשות והמדינה כמרקחה

הקורונה שיבשה את דעתנו, אולי זו תופעת לוואי לזריקה, מי יודע. משק כנפי וריאנט בדרום אפריקה סוגר מדינות, כל נוסע לחו"ל פושע וכל אזרח – שרון אלרועי פרייס. הקניונים מלאים, חנויות הומות אדם, מערכת החינוך כולה היא מרקיית וירוסים, אבל אשת ראש הממשלה חייבת להישאר בארץ. שתצטופף בקניון כמו כולם, שתיקח את הילדים למדגרות קורונה בהצגות חנוכה, והכי חשוב, שתעשה רצון בעלה!

לפני חודש חזרתי מחו"ל. אני לא אשת ראש הממשלה ואני אטוס כמה שבא לי. ולמה אני מספרת את זה? כי כשהוצאתי את הראש מהמערה והגעתי לנתב"ג הבנתי שרימו אותי וחצי מדינה טסה לחו"ל, כי האפשרות השניה היא שכולם נמלטים מאונייה טובעת. לא אני, אני פטריוטית, מה אתם יודעים, ככה יצא.

אלא מה, פה זה ארץ ישראל, ובלי שיוציאו לך את החשק – איך תדע מיהו יהודי? אתה מגיע לנתב"ג ומרגיש כמו בהודו רק בלי הפרות. מכלאה ענקית הומה אדם וכולם בדרך ליעד כלשהו בחו"ל. תוך דקה אתה מוצא עצמך מערבב איברים בתור לבדיקת דרכונים, לשיקוף מזוודות, להוכחה שאין לך קורונה, לדיוטי פרי. שערי המדינה נראים כמו הקניון הקרוב למקום מגוריך, אין ריחוק בעולם כלל.

חזרת לארץ? ברוך שובך. נחתת שמח וטוב לב ושם בשדה שוב תרגיש כמו פרה באחו ותלך כחבל אחר הדלי לאולם בדיקת קורונה, יום אחרי הבדיקה שעשית לפני הטיסה ותגיע לרפת: אולם ענק שאת סופו מי ישורנו ותחילתו נהר אדם דחוק בין חבלים, שזורם לעמדות בדיקה. ההמון שהתקבץ מכל קצוות תבל ממתין כבהמה סבלנית למספוא.

הקניונים מלאים, חנויות הומות אדם, מערכת החינוך מרקיית וירוסים, אבל אשת רה"מ חייבת להישאר בארץ. שתצטופף בקניון ותיקח את הילדים למדגרות קורונה בהצגות חנוכה, והכי חשוב, שתעשה רצון בעלה!

הריחוק החברתי מצטמצם לסנטימטר. אשכולות אנשים שכל אחד מהם רכוב על כתפי הנוסע שלפניו, שמצדו נצמד לזה שלפניו ומצדדיו וכך הלאה, עד המאושר שיושב על ברכי הבודק שנועץ בו מטוש עברי. המון זוגות יצאו משם, זוגות נפרדו, ילדים נולדו או אומצו בלי טרוניה. היה זמן לחיים שלמים.

וריאנט, אם נקלע להמון, הרגיש כמו בחנות ממתקים והתפתח לכיוונים מעניינים חדשים. אומיקרון למשל. יש עוד המון אותיות אם אתם רוצים.

כחלוף שעה ארוכה בה השתכשכנו במחיצת עולם ואשתו ממרחק נשימה, נפלטנו החוצה ונדחסנו לתוך לול תרנגולות הידוע בכינויו שאטל, שהוביל את ההמון ההודי לבומביי, אה, לחניון ארוך טווח.

הנסיעה היתה מאתגרת. נפשי נקשרה בנוסע שזקנו דגדג את לחיי, והיתה נוסעת שכמעט העבירה מפה לפה את הטורטייה שמחלקים בטיסות לופטהאנזה, ככה קרוב זה היה.

אז גילת בנט נסעה עם הילדים. תחזיקו אותנו. פתאום כולנו צדקנים. כשנתניהו ואשתו קרעו את השמיים בטיסות מיותרות, כולל פרשת ביבי-טורס, ולחצה על מטוס פרטי עם חדר שינה מעופף, העיתונות הסתכלה לצד השני. מה כבר קרה? למה להתקטנן? אשתו פסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי וקורעת את התחת בעבודה, למה שלא תישן טוב בטיסה של כמה שעות? ותיסע. ותיסע. גם הילד רוצה, מה יש? הוא עוד קטן. ישכחו אותו בבית?

אז גילת בנט נסעה עם הילדים. תחזיקו אותנו. פתאום כולנו צדקנים. כשנתניהו ואשתו קרעו את השמיים בטיסות מיותרות, כולל פרשת ביבי-טורס, ולחצה על מטוס פרטי עם חדר שינה מעופף, העיתונות הסתכלה לצד השני

הנסיעה של גילת בנט מוכיחה, למי שעוד לא הפנים, שמאסטר ביבי-טורס עדיין משפיע על סדר היום של התקשורת. ברצותו יחריש פדיחות וברצותו יצית אש בזנב שועלים קטנים מחבלים בכרמים. כל אלה שעדיין סרים לפקודתו בפוליטיקה ובתקשורת מתוך תקווה שמטה לחמם יתחבר מחדש לעטיני השלטון וישפיע מטובו גם עליהם. הם בדודא קשה.

נתניהו לא ישתנה, זה טבעו, הוא יעקוץ כהרגלו גם בפעם האלף. ככה התרגל בשנים ארוכות מדי בביצה העכורה שלנו, עם עיתונות צדקנית ופחדנית ונוחה לרצות.

השלטון, רבותי, התחלף, אבל פנטום הממשלה עדיין שוכן במרתפים ומגיח לקדמת הבמה מתי שבא לו. וממש בא לו, אין לו בית, רק צריף דל בקיסריה וברחביה וברחוב הפורצים בקטמון הישנה, ובווילה של המיליארדר סיימון פאליק זה חיים זה? מאז הובס הוא תלוי בטוב לבם של מיליארדרים ובכמה ידידים בעיתונות שמתים משיעמום מאז ירד מהבמה.

בנט ולפיד לא מספקים את הסחורה שהתקשורת ניזונה ממנה ומה שנותר זה מדורות שמוכרות מהדורות. והנה זה בא כרעם ביום בהיר:

גילת בנט, אישה שלא עושה רצון בעלה, נסעה לחו"ל עם הילדים, ועוד בלי מזוודות עם כביסה, והכי נורא, תחזיקו חזק: על חשבונה, לא עלינו. אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלונה! וזה אחרי שהתרגלנו לראש הממשלה הקודם והבעל שנהגה לכשכש בו והלחימה את ידו אל ידה ככה שלא יכלו להיפרד לדקה מהארנק שלנו. ככה יצא.

גילת בנט, אישה שלא עושה רצון בעלה, נסעה לחו"ל עם הילדים, ועוד בלי מזוודות עם כביסה, והכי נורא, תחזיקו חזק: על חשבונה, לא עלינו. אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלונה!

עכשיו אנחנו עומדים נדהמים. גילת בנט אישה עצמאית, לא ממנה ולא מפטרת מאחורי הקלעים, לא דורשת נאמנות מפוליטיקאים, לא נוכחת בשיחה עם ראש המוסד ולא מתעמרת בעובדים, לא עמדה למשפט על זה ולא הורשעה.
והכי נורא, היא לא ראש לבעלה כמו שהתרגלנו ואפילו לא זנב.
איך יכשכש ככה?

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
כמעט הכל נכון, ועדיין: 1. וריאנט חדש משנה את התמונה - ההמלצה שלא להביא נגיף חדש מחו"ל משמעותית יותר מהדבקה בנגיף הקיים בארץ 2. יש חשיבות למתן דוגמה אישית. זה שהתרגלנו לסטנדרט מנהיגותי ... המשך קריאה

כמעט הכל נכון, ועדיין:
1. וריאנט חדש משנה את התמונה – ההמלצה שלא להביא נגיף חדש מחו"ל משמעותית יותר מהדבקה בנגיף הקיים בארץ
2. יש חשיבות למתן דוגמה אישית. זה שהתרגלנו לסטנדרט מנהיגותי נמוך מאוד לא אומר שלא נכון לוותר על סטנדרט גבוה עכשיו כשהשלטון סוף סוף התחלף.

עוד 836 מילים ו-2 תגובות
עודכן עכשיו

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

השיח האלים בכנסת ובחברה הישראלית לא נשאר בגבולות המדינה ופוגש פעמים רבות את נותני השירות בחו"ל, מה שהביא ליצירת הסטריאוטיפ של הישראלי המכוער ● אבל הסטריאוטיפ הוא רק סימפטום לבעיית האלימות ולתרבות הכוח השלטת עוד מאז כיבוש השטחים ב־67' ● הדרך היחידה להימנע מקריסה עצמית היא לשנות את הדפוסים האלימים ● דעה

עוד 1,177 מילים

אחרי שסגר חשבון עם נתניהו, מקרון מסמן את לפיד כידיד צרפת

כבר ב־2019, כשנתניהו הצטלם עם מנהיגי העולם לטובת קמפיין הליכוד, מקרון אותת לממשלה שהוא שם עין על לפיד ● דיפלומט בכיר הוסיף ואמר לזמן ישראל כי נשיא צרפת כלל לא מסכים להיפגש עם שרים ● ברקע טיסת גילת בנט, חרף המלצת רה"מ, הממשלה בדרך לקבוע שיא שלילי חדש – כמות הכסף שהולכת על תקציבי נסיעות מיותרות ● פרשנות

עוד 1,142 מילים ו-2 תגובות

תגובות אחרונות

ראיון בלעדי "הכל עקום והוועדים האלה זו צרה צרורה"

בוועד רט"ג הכריזו השבוע על סכסוך עבודה בטענה כי ערב עזיבתו, גולדשטיין יוזם פרסום מאסיבי של מכרזים, מרע תנאים לפקחים, מבצע שינויים ארגוניים ומסדר משרות למקורביו ● בראיון לזמן ישראל, גולדשטיין הודף את טענות הוועד: "הם שכחו את מקומם ורוצים לנהל את הארגון" ● ומשיב על ביקורות מטיילים ופעילי סביבה: "נורא סקסי להיות בעולם אוטופי, אבל העולם הזה לא קיים"

עוד 2,007 מילים

בנט מקדם מתן קנס בסך 2,500 שקל לנוסעים שלא יבצעו שתי בדיקות PCR עם כניסתם ארצה

בנט והורוביץ החליטו שלא להאריך את תוקף התקנות שאפשרו לשב"כ לבצע איכונים ● בנט שוחח עם בלינקן וקרא להפסקת השיחות עם טהראן ● ראש המוסד: "לאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני; זו התחייבות" ● לראשונה זה 14 שנה מונה שופט לכהונה זמנית בבית המשפט העליון ● כתב אישום משמעתי הוגש נגד אב הבית לשעבר בבית ראש הממשלה על כך ששיקר לוועדת המכרזים

עוד 42 עדכונים

חוק הגיור מלחמת היהודים הבאה של מתן כהנא

אחרי שהצליח להעביר, לא בלי מאבקים וסערות, את חוק הכשרות, השר כהנא מתכנן להגיש בשבוע הבא את תזכיר חוק מערך הגיור ● מול כהנא נאבקים הפוליטיקאים החרדים, הממסד הדתי - כמו גם כמה שותפים קואליציונים ● כהנא אומר לזמן ישראל: "הזהות של מדינת ישראל נמצאת בפני סכנה אסטרטגית, וחובה עלינו לעשות הכול כדי שכל ישראלי שאינו יהודי ירצה להתגייר" ● פרשנות

עוד 591 מילים

קמפיין במחלוקת: עידוד למיחזור או תדלוק תרבות הצריכה?

תאגיד מיחזור הפסולת האלקטרונית "אקומיוניטי" השיק קמפיין נרחב בכיכובו של רון שחר ● "המרוץ למיחזור" קורא לציבור להחזיר מוצרי חשמל ובתמורה להשתתף בהגרלה על חבילת מוצרי חשמל חדשים לבית ● הקמפיין מעורר מחלוקת עזה בענף המיחזור - ואת זעמו של המשרד להגנת הסביבה

עוד 985 מילים

הוא מבקר בחברון ומרגיז את השמאל - אך משמח את מחנה הימין, הסולד מהממשלה הנוכחית ● אבל הנשיאות של יצחק הרצוג מסתמנת שונה מאד מזו של קודמו ● בעוד שריבלין עסק רבות בתחלואי החברה הישראלית ועמד ביריבות עם ראש הממשלה בזמנו, הרצוג מעצב את נרטיב הנשיאות שלו סביב דיפלומטיה וקשרים מדיניים בכל העולם ● וזה בדיוק מה שממשלת בנט-לפיד זקוקה לו

עוד 2,330 מילים

במוקד הטלפוני של משרד הבריאות מוסרים מידע שגוי, האתר לא יעיל

אזרחית התקשרה למוקד משרד הבריאות כיוון שבספריית בית אריאלה ביקשו ממנה תו ירוק בניגוד לנהלים והשומרים לא עטו מסכות ● במוקד קיבלה תשובה שגויה, לפיה מסכה בחלל סגור נדרשת רק "בהתקהלות של 50 אנשים ומעלה" ● המוקדנית טענה שהמידע השגוי נמצא באתר המשרד, אף שבאתר מוצג המידע הנכון - רק שמאוד קשה למצוא אותו ● משרד הבריאות: "הנהלים יחודדו"

עוד 551 מילים

שני ישראלים נכנסו לרמאללה, הותקפו – וחולצו על ידי אנשי הביטחון הפלסטיני

בנט מגיב לביקורת על טיסת משפחתו: "למדנו יותר על הזן, הנופש – במדינה שמותר לצאת אליה" ● הימ"מ הוכרזה כיחידה הלאומית ללוחמה בטרור של ישראל ● משרד החוץ נגד השגריר גלעד ארדן: "עושה הכול כדי שיפטרו אותו" ● שורת רבנים בציונות הדתית קוראים להפגין נגד הממשלה: "מסכנת את זהות המדינה" ● משרד הבריאות: יש עוד 17 שחשודים כי נדבקו באומיקרון

עוד 45 עדכונים

בתגובה שהגישה אמש הפרקליטות לבג"ץ בעתירת האגודה לזכויות האזרח, המדינה קובעת שהופעתו של הווריאנט הנוכחי למעשה מחזיר את ישראל אל הלא נודע של ימי ראשית הקורונה, אבל נכשלת מלהראות שאיכוני שב"כ בכלל עוזרים לעצירת ההתפשטות ● בג"ץ יקיים היום בצהריים דיון בהול ● פרשנות

עוד 877 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה