יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הינו יום רציני, כבד ראש, שבו אנו מעלים את זכרם של ששת מיליון היהודים, בהם כמיליון וחצי ילדים, ועימם מיליוני קורבנות אחרים של האכזריות הנאצית, אשר נרצחו בין השנים 1933-1945.

זה יום שבו נותנים כבוד ל-300,000 הניצולים שעדיין חיים עימנו, כשליש מהם בישראל, ומבינים כיצד אי-קיומה של מדינה יהודית שבה יכולים היו יהודי אירופה למצוא מקלט תרם באופן ישיר לשואה.

השתתפותם של ארגון האומות המאוחדות ושל מדינות בכל רחבי העולם, ובהן, לראשונה השנה, האמירויות הערביות המאוחדות – בציונו של יום זה, היא סמל למרחק הרב שעברנו בזיכרון השואה ובהזכרתה.

השתתפות האו"ם ומדינות בכל רחבי העולם, ובהן, לראשונה השנה, האמירויות הערביות המאוחדות – בציונו של יום זה, היא סמל למרחק הרב שעברנו בזיכרון השואה ובהזכרתה

השואה לא היתה בלתי-נמנעת. היא הדוגמה הטרגית ביותר בהיסטוריה למה שקורה כאשר אנשים וממשלות מגלים אדישות לנוכח פני הרוע. בעידן שבו הייתה רמה גבוהה של אנטישמיות, ארצות הברית והעולם המערבי היו אדישים.

הנשיא רוזוולט לא רצה שמלחמת העולם השנייה תיתפס כמלחמה למען היהודים, שעליהם ניתן היה "לוותר". כפי שניתן "לוותר" על מיעוטים דתיים ואתניים אחרים שהינם קורבן למעשי רצח עם כיום, במאה ה-21.

מטרתו המקורית של היטלר היתה להפוך את גרמניה ל–Judenrein, "מטוהרת" מיהודים, אך ליהודים לא היה לאן ללכת. היטלר המשיך בצורה מחושבות ושיטתית, צעד אחר צעד, כשהוא עוקב אחרי תגובות הציבור הגרמני והעולם, ומשלא הבחין בתגובה כלשהי, הוא המשיך אל "הפתרון הסופי".

הוא קלט איתותים ברורים על כך שלעולם לא אכפת מהיהודים – בוועידת אוויאן, שנערכה ב-1938 ביוזמתה של ארצות הברית ובה השתתפו יותר מ-30 מדינות, במגמה להיענות לסבלם של פליטים יהודיים מגרמניה – ארצות הברית סירבה להוביל את היוזמה על ידי ביטול מכסות ההגירה הנוקשות. ומנהיגיהם של יהודי ארצות הברית גילו ברובם פסיביות וסירבו להפעיל לחצים על רוזוולט, מחשש פן הדבר יעורר רגשות אנטישמיים.

כאשר שוחררו מחנות המוות, מעשי הזוועה של הנאצים נתגלו לעולם על ידי מפקד הצבאות של בעלות הברית (ולימים נשיא ארה"ב) דווייט אייזנהאואר. אולם ממדיה המהממים של השואה עדיין לא היו מובנים. כעבור זמן קצר, השואה הוסטה אחורה, ואת מוקד תשומת הלב של ארצות והמערב תפסה המלחמה הקרה נגד ברית המועצות.

הנשיא רוזוולט לא רצה שמלחמת העולם ה-2 תיתפס כמלחמה למען היהודים, שעליהם ניתן היה "לוותר". כפי שניתן "לוותר" כיום על מיעוטים דתיים ואתניים אחרים שהינם קורבן למעשי רצח עם במאה ה-21

רק שבריר מבין הפושעים הנאציים עמדו לדין בנירנברג. יהודים שניסו לקבל בחזרה את בתיהם ועסקיהם שהוחרמו גורשו או אף נרצחו בפולין ובליטא, וחוקי הפיצויים שנחקקו לאחר המלחמה במערב אירופה היו בלתי-מספיקים.

ניצולים רבים הועברו למחנות עקורים, שהתנאים בהם היו רעים וקשים. הבריטים החזיקו במחנות מעצר בקפריסין יותר מ-50 אלף ניצולים, שלא הורשו להיכנס לארץ ישראל, שהיתה אז תחת שלטון המנדט הבריטי.

אולם בלתי-אפשרי היה להסתיר לנצח את ממדיה המפלצתיים של השואה. משפטו של אדולף אייכמן, בירושלים בשנת 1961, בדיוק לפני 60 שנה, בעקבות לכידתו הדרמטית בארגנטינה על ידי סוכני המוסד הישראלי, שידר אל העולם את פני הרוע ואת הממדים הזוועתיים של רצח היהודים.

עטיפת ספרו של ארתור מוריס "והעולם שתק עת ניספו ששה מיליונים"

ההתעמתות הראשונה שלי עם השואה התרחשה לאחר שעזבתי את סגל הבית הלבן של הנשיא לינדון ג'ונסון והצטרפתי אל קמפיין הבחירות לנשיאות של סגן הנשיא יוברט האמפרי. שם פגשתי חבר בצוות, ארתור מורס, שבאותם ימים פרסם ספר פורץ דרך בשם "והעולם שתק: עת נִספו שישה מיליונים", שבו חשף מה ידע הנשיא רוזוולט על הג'נוסייד של היהודים, ולא עשה מאומה בעניין זה.

מבחינתי, זה היה זעזוע קשה, כיוון שפרנקלין דלאנו רוזוולט היה עבור מושא הערצה, ונדרתי נדר: אם אי-פעם תינתן לי ההזדמנות, אני אעשה כל שביכולתי על מנת לסייע להסרת ענן זה מן ההיסטוריה של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, כאשר חיילים אמריקאים אמיצים הקריבו את חייהם למען הניצחון במלחמה, אולם ממשלתם כמעט שלא עשתה דבר למען הצלת היהודים.

בקמפיין הבחירות לנשיאות של יוברט האמפרי. פגשתי את ארתור מורס, מחבר הספר "והעולם שתק: עת נִספו שישה מיליונים", בו חשף מה ידע רוזוולט, מושא הערצתי, על ג'נוסייד היהודים. זה היה זעזוע קשה מבחינתי

פרסום ספרו של מורס סלל את הדרך למספר רב של ספרים, תוכניות דוקומנטריות וסרטי קולנוע על נושא השואה.

בפעם הראשונה בהיסטוריה הסכימה מדינה מובסת, שביצעה פשעים נוראים נגד אזרחים, לפצות את קורבנותיה. הקנצלר הגרמני הראשון לאחר המלחמה, קונראד אדנאואר, קיבל בשנת 1951 אחריות על "הפשעים האיומים שבוצעו בשמו של העם הגרמני". זמן קצר לאחר מכן שיתפו פעולה 23 ארגונים יהודיים בהקמת "ועידת התביעות נגד גרמניה", ובהסכם היסטורי שנחתם בלוקסמבורג בספטמבר 1952, הסכימו מדינת ישראל וממשלת מערב גרמניה כי גרמניה תשלם פיצויים ישירים לניצולים באמצעות ועדת התביעות.

מאז ועד עתה גרמניה שילמה לניצולים יותר מ-80 מיליארד דולר. בשנת 2009 מוניתי לנושא-ונותן מיוחד, יחד עם רומן קנט ז"ל וצוות של ניצולי שואה מישראל, פולין ובריטניה, והרחבנו באופן משמעותי את הזכויות ואת התשלומים של יותר מ-9 מיליארד דולר בהטבות שונות לניצולי שואה במצב כלכלי רע – לדוגמה, הגדלת הסכומים המופנים לשירותי עזרה בבית מ-34 מיליון אירו ב-2009 ליותר מ-600 מיליון אירו בשנת 2022.

השואה לא הייתה רק רצח העם הגדול ביותר בהיסטוריה העולמית; היא גם הייתה השוד הגדול ביותר, ורק חלקיק משוד זה הוחזר לנשדדים. במהלך שמונה שנים, בתקופת הממשל של הנשיא קלינטון, ובהמשך בתקופת הממשל של הנשיא אובמה, הובלתי מאמץ ייחודי, במסגרתו עמדתי בראש מו"מ להחזרת למעלה מ-8 מיליארד דולר מחברות פרטיות לניצולי שואה וליורשי הקורבנות. זאת בגין הנזקים והעוול שהן גרמו לאזרחים, רובם יהודים, בעת מלה"ע II. ביניהן היו בנקים שווייצריים וצרפתיים; חברות גרמניות ואוסטריות שהעסיקו עובדי כפייה בתנאי עבדות, חברות ביטוח אירופיות; ממשלת צרפת, בשל הובלת היהודים על מסילות הברזל שבבעלות המדינה הצרפתית; החזרה או פיצוי על רכוש פרטי וקהילתי, ו"עקרונות וושינגטון" משנת 1998 שעסקו בשכיות אמנות שהוחרמו על ידי הנאצים, ו"הצהרת טרזין" משנת 2009, שהובילה להחזרת אלפים מבין כ-600,000 יצירות אמנות שנבזזו על ידי הנאצים.

השואה לא הייתה רק רצח העם הגדול ביותר בהיסטוריה העולמית אלא גם השוד הגדול ביותר, ורק חלקיקו הוחזר לנשדדים. במשך 8 שנים הובלתי מאמץ להחזרת למעלה מ-8 מיליארד דולר מחברות פרטיות לניצולים

וחרף כל זאת, עלינו לחוש בושה, ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, על כך שלפחות 50% מכ-300 אלף ניצולי השואה, כלומר כ-150 אלף החיים כיום בעולם הם עניים, או קרובים לעוני; 90% בשטחי ברית המועצות לשעבר ומזרח אירופה; 30% בארצות הברית; ו-35% מבין אותם 150 אלף חיים בישראל, מדינת העם היהודי. בשום אופן אין להסכים לכך שאנשים אלה, שסבלו בצורה כה נוראה בילדותם או בנעוריהם, יחיו את שנותיהם האחרונות במצב כה משפיל.

אולם המילה האחרונה אודות השואה חייבת להיות זיכרון, לא כסף. ולכך נודעת חשיבות רבה יותר מאי-פעם, עקב עלייתה של האנטישמיות, והירידה בידע על השואה. מספר הניצולים, עדי הראייה לשואה, פוחת מדי שנה בשנה בשיעור של כ-6 אחוזים. בסקר שנערך לא מכבר בקרב דור המילניום (ילידי 1980-1996) ו"דור Z" (ילידי השנים 1996-2010) בארצות הברית נמצא, כי למעלה ממחצית מהם לא ידעו את משמעות המושג אושוויץ.

הצורך לשמר את הזיכרון הוא שהוביל אותי להמליץ לנשיא קרטר בשנת 1978 על הקמת ועדה נשיאותית לעניין השואה, שהיו"ר שלה היה אלי ויזל. ועדה זו הציעה להקים את מוזיאון השואה האמריקאי. מאז נפתח המוזיאון ב-1993 ביקרו בו כ-50 מיליון איש, כ-90% מהם לא יהודים.

"יד ושם" נמנה, יחד עם הכותל המערבי, על האתרים במדינת ישראל עם מספר המבקרים הרב ביותר; מאז פתיחתו בשנת 1953 ביקרו בו בערך מיליון איש כל שנה; "יד ושם" היה תחנתו הראשונה של השגריר האמריקאי החדש בישראל, ידידי הוותיק טום ניידס, בהגיעו לא מכבר לישראל.

בשל הצורך לשמר את הזיכרון המלצתי לנשיא קרטר ב-1978 על הקמת ועדה נשיאותית לעניין השואה, בהובלת אלי ויזל, שהציעה להקים את מוזיאון השואה האמריקאי. מאז נפתח ב-1993 ביקרו בו כ-50 מיליון איש

בינואר 2000 שיתפתי פעולה עם ראש ממשלת שבדיה, גוראן פרסון, על מנת לייסד את הארגון שהפך ל"הברית להזכרת השואה", בו חברות יותר מ-30 מדינות, ומטרתו לקדם את הידע על השואה בבתי הספר של מדינות אלה.

למרבה הצער, רק ב-17 מבין 50 מדינות ארה"ב החינוך לידע על השואה נכלל בתוכנית לימודי החובה. בשנת 2020 עבר בקונגרס האמריקאי "חוק 'לעולם לא עוד' לחינוך על השואה", שבמסגרתו הועבר למוזיאון השואה האמריקאי סכום של 10 מיליון דולר, במטרה לקדם את החינוך לידע על השואה. ולא מכבר, במסגרת המו"מ שאנו מנהלים בוועדת התביעות, הסכימה ממשלת גרמניה לממן את החינוך לידע על השואה בעולם בסכום של 18 מיליון אירו, עד שנת 2023. נפגשנו עם הקנצלר הגרמני החדש, אולאף שולץ, זמן קצר לפני שנכנס לתפקידו, והוא כלל את המשך הסיוע לניצולי שואה וקידום החינוך לידע על השואה בהסכם הקואליציוני שלו.

אנו חייבים ללמוד את לקחי השואה ביחס לפעולותינו כיום. בישראל, פירוש הדבר הוא כי על כל היהודים לכבד איש את רעהו, מבלי להתחשב בשוני בנוהגיהם הדתיים. בשנת 1939, לפני פרוץ המלחמה, חיו כ-17 מיליון יהודים בעולם שבו חיו כ-2 מיליארד בני אדם. כיום חיים רק 14.7 מיליון יהודים בעולם שבו כ-7 מיליארד בני אדם. אין אנו יכולים להרשות לעצמנו פילוגים וקרעים. כשמנגלה ביצע את ה"סלקציות" שלו באושוויץ הוא לא התחשב בנוהגים הדתיים של קורבנותיו.

את זיכרון הנספים בשואה ואת זיכרון הניצולים נכבד בכך שנהיה סובלניים לאלה השונים מאיתנו בגזע, בלאום, במגדר או בהעדפה מינית; בכך שישראלים יתייחסו לכל אזרחי ישראל כשווים, יהודים או ערבים כאחד; ועל ידי שיפור רמת החיים והמשילות של הפלסטינים שתחת שלטונה של ישראל. על ידי קיומה של דמוקרטיה תוססת, המכבדת את שלטון החוק ואת זכויות המיעוטים, ישראל תגלם ותיישׂם את לקחי השואה.

את זיכרון הנספים בשואה ואת זיכרון הניצולים נכבד בכך שנהיה סובלניים לאלה השונים מאיתנו בגזע, בלאום, במגדר או בהעדפה מינית; בכך שישראלים יתייחסו לכל אזרחי ישראל כשווים, יהודים או ערבים כאחד

ולבסוף – ארצות הברית חייבת לפעול נגד מעשי ג'נוסייד ונגד הפרות המוניות של זכויות אדם, בכל מקום שאלה מתרחשים. הנשיא ג'ו ביידן ומזכיר המדינה טוני בלינקן, שאביו החורג היה סם פיזאר, ניצול שואה, הפכו את זכויות האדם לנדבך מרכזי במדיניות החוץ שלהם.

השגריר סטוארט אייזנשטאט הוא יו״ר שותף במכון למדיניות העם היהודי.