סיום המלחמה הקרה עם נפילת חומת ברלין ב-1989, וסופה של ברית המועצות שנתיים לאחר מכן, הציבו את ארה"ב בפני בחירה: חגיגות ניצחון או פיוס. היתה תקווה ל"דיבידנד שלום" ולמעבר ההון שהוצא על חימוש – לצרכים אזרחיים. במקום זאת, נאט"ו התרחבה, והתרחבותה הפכה לציר המרכזי בעימות הנוכחי על אוקראינה.

כדי להסכים לאיחודה מחדש של גרמניה, מנהיג ברית המועצות דאז, מיכאיל גורבצ'וב, הסכים להצעה של שר החוץ האמריקאי דאז, ג'יימס בייקר, לפיה גרמניה המאוחדת תהיה חלק מהברית הצבאית נאט"ו. אך נאט"ו לא תזוז אף "אינץ' אחד" מזרחה, כלומר, אף אחת ממדינות ברית ורשה לשעבר לא תצטרף לנאט"ו.

ב-9 בפברואר 1990 אמר בייקר:

"אנו רואים שההתייעצויות והדיונים צריכים לתת ערובה לכך שאיחודה מחדש של גרמניה לא יוביל להרחבת נאט"ו מזרחה.' קנצלר גרמניה דאז, הלמוט קוהל, אמר למחרת: 'אנו חושבים שנאט"ו לא צריכה להרחיב את תחום הפעילות שלה".

במשך שנים האמינו שלא היה תיעוד כתוב על חילופי הדברים בין בייקר-גורבצ'וב, אבל בדצמבר 2017, הארכיון לביטחון לאומי באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון פרסם סדרה של תזכירים ושדרים שמעטה הסודיות הוסר מהן (UnClassified), על הבטחות אלה שנאט"ו לא תתרחב מזרחה. וכאן, כאן.

במשך שנים האמינו שלא היה תיעוד על חילופי הדברים בין בייקר-גורבצ'וב, אבל בדצמבר 2017, הארכיון לביטחון לאומי באוני' ג'ורג' וושינגטון חשף תזכירים ושדרים על הבטחות אלה שנאט"ו לא תתרחב מזרחה

מהארכיון נמסר:

"ההבטחה המפורסמת של שר החוץ, ג'יימס בייקר, 'אף אינץ מזרחה' לגבי התרחבות נאט"ו, שניתנה בפגישתו עם המנהיג הסובייטי מיכאיל גורבצ'וב ב-9 בפברואר 1990, הייתה חלק ממערכת הבטחות לגבי הבטחון הסובייטי, שניתנו על ידי מנהיגי המערב לגורבצ'וב ובכירים סובייטים אחרים, במהלך תהליך איחוד גרמניה ב-1990 ועד 1991. זאת על פי מסמכים אמריקאים, סובייטים, גרמנים, בריטיים וצרפתיים שהסודיות הוסרה מהם לאחרונה".

המסמכים מחזקים את הביקורת של ראש ה-CIA לשעבר רוברט גייטס על "להתקדם בהרחבת נאט"ו מזרחה [בשנות ה-90], כשגורבצ'וב ואחרים הובלו להאמין שזה לא יקרה". 

ב- 25 לינואר 2022 יום פרסם המגזין "ניו יורקר" מאמר המנתח במפורט של מה שהתרחש באותה תקופה. המאמר מסתמך על ספר של מארי אליס סארוט, פרופ' להיסטוריה באוניברסיטת ג'ון הופקינס, בשם "אף לא אינץ אחד, אמריקה, רוסיה ויצירת קיפאון שלאחר המלחמה הקרה".

Russia's threat to invade Ukraine is, in large measure, a dispute over history, specifically that of NATO enlargement in the 90s. I spoke with @e_sarotte, who literally wrote the book on the subject, revealing a lot of interesting truths in the process. https://t.co/xTVddpypFJ

— Joshua Yaffa (@yaffaesque) January 25, 2022

המאמר חושף כי הנשיא בוש האב התנגד נחרצות להצעתו של בייקר "אף אינץ' מזרחה", שנזנחה במהירות. מה שגורבצ'וב חשב שהוא "עסקה", הצטמצם בוושינגטון ל"הצעה" שהודחה הצידה, למרות ההבטחה/התחייבות של הנשיא בוש האב שארה"ב לא תעסוק בחגיגות ניצחון.

המאמר חושף כי הנשיא בוש האב התנגד נחרצות להצעתו של בייקר "אף אינץ' מזרחה", שנזנחה במהירות. מה שגורבצ'וב חשב שהוא "עסקה", הצטמצם בוושינגטון ל"הצעה" שהודחה הצידה

נאט"ו הוקמה ב-1949 כברית צבאית של 12 מדינות נגד החשש המהיר מפני פלישה של ברית המועצות ההרוסה למערב אירופה. בשנות ה-50 יוון, טורקיה וגרמניה הצטרפו, וספרד ב-1982, מה שהביא את סך החברות ל-16.

אבל מאז 1997 נאט"ו הוסיפה 14 חברות חדשות, כולל תשע שהיו מאחורי "מסך הברזל". "דיבידנד השלום" הפך ל"דיבידנד החימוש", כאשר קבלני נשק לחצו קשה כדי שהחברות החדשות של נאט"ו יתקבלו, כפי שדיווח הניו יורק ב- 1998 כמו גם עיתונים אחרים: כאן, כאן, וכאן.

התפיסה האנטי-רוסית בארה"ב החלה לעלות עם עלייתו של ולדימיר פוטין לשלטון ביום האחרון של 1999. היא הגיעה להיסטריה אנטי-רוסית מלאה עד 2014, ומאז היא מגיעה לפסגות חדשות עם פרשת רוסיה-גייט.

פריסות נאט"ו מזרחה במרכז אירופה היו שגרתיות במשך השנים, והן הולכות וגדלות מדי יום בעיצומו של המשבר הנוכחי, אבל מה שנתפס במוסקבה כצעדי הגנה הכרחיים נגד מערב תוקפני, נראה אצל מנהיגי ארה"ב והמערב כ"שאיפות האימפריאליות" של רוסיה.

וונדי שרמן, סגנית שר החוץ האמריקאי, הגיבה לדרישה הרוסית הנוכחית לחתימה על אמנה שתמנע הצטרפות של אוקראינה וגאורגיה לנאט"ו:

"לא נאפשר לאף אחד לסגור את מדיניות ה'דלת הפתוחה' של נאט"ו… לא נוותר על שיתוף פעולה דו-צדדי עם מדינות ריבוניות שרוצות לעבוד עם ארה"ב".

מאז 1997 נאט"ו הוסיפה 14 חברות חדשות, כולל 9 שהיו מאחורי "מסך הברזל". "דיבידנד השלום" הפך ל"דיבידנד החימוש", כאשר קבלני נשק לחצו קשה כדי שהחברות החדשות של נאט"ו יתקבלו

הנשיא פוטין הבהיר את התפיסה והמדיניות הרוסית, את ההתנגדות להתפשטות נאט"ו, עוד ב-2007, שלוש שנים לאחר שהמדינות הבלטיות, רפובליקות סובייטיות לשעבר הגובלות ברוסיה, הצטרפו לנאט"ו.

בנאום חשוב בכנס הבינלאומי למדיניות ביטחונית במינכן אמר פוטין:

"יש לנו את הזכות לשאול: נגד מי זה [נאט"ו] נועדה להרחיב? ומה קרה להבטחות שהעניקו שותפינו המערביים לאחר פירוק ברית ורשה? איפה ההצהרות האלה היום? אף אחד אפילו לא זוכר אותן".

אבל ארה"ב, נאט"ו והאיחוד האירופי, לא רק שצפצפו או התעלמו מדברי פוטין, אלא השפילו אותו בפומבי שנה לאחר נאומו. בהצהרת פסגת בוקרשט של נאט"ו מה-3 באפריל 2008 נכתב:

"נאט"ו מברכת את השאיפות של אוקראינה וגיאורגיה לחברות בנאט"ו. הסכמנו היום שמדינות אלו יהפכו לחברות בנאט"ו" (כאן וכאן).

אוקראינה וגיאורגיה עדיין לא הצטרפו לנאט"ו, אך ארבע מדינות נוספות ממזרח אירופה הצטרפו ב-2009.

מאז נאט"ו ערכה תרגילים צבאיים רבים שרוסיה ראתה כמאיימים.

ב-2016 בוצע בפולין תמרון של 10 ימים עם 31,000 חיילי נאט"ו מ-24 מדינות ואלפי טנקים וכלי רכב אחרים. התרגיל היה הפעם הראשונה בה חיילים גרמנים חצו את פולין לכיוון רוסיה מאז הפלישה הנאצית ב-1941.

פוטין הבהיר את התנגדות רוסיה להתפשטות נאט"ו עוד ב-2007, 3 שנים לאחר שהמדינות הבלטיות הצטרפו לנאט"ו. אבל ארה"ב, נאט"ו והאיחוד האירופי צפצפו, התעלמו והשפילו אותו בפומבי

מהלכים אלו הובילו את שר החוץ הגרמני דאז שטיינמאייר להאשים את נאט"ו ב"שקשוק חרבות" וב"התלהמות מלחמתית". בראיון לעיתון Bild am Sontag, אמר שטיינמאייר:

"מה שאנחנו לא צריכים לעשות עכשיו זה ללבות את המצב עוד יותר באמצעות שקשוק חרבות והתלהמות מלחמתית. מי שמאמין שמצעד טנקים סמלי בגבול המזרחי של הברית יביא ביטחון טועה. מומלץ לא ליצור אמתלות לחידוש עימות ישן…..זה יהיה קטלני לחפש רק פתרונות צבאיים ומדיניות הרתעה".

באותה שנה גם התקין נאט"ו בסיס טילים ברומניה שיכול לפגוע ברוסיה, בטענה שהוא רק "הגנתי" מפני טילים נכנסים מאיראן, אם כי ניתן להשתמש בנשק גם בהתקפה.

בסיס טילים דומה, שבוטל בעבר נבנה בפולין בחוף הים הבלטי.

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, אמר ב-1 לפברואר במסיבת עיתונאים במוסקבה עם ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן: "זה ברור עכשיו… [ארה"ב ושאר המערב] התעלמו מהחששות העיקריים של רוסיה". בנוגע להצעה אמריקאית שהוגשה בשבוע שעבר בניסיון להגיע להבנות שיפיגו את המתיחות בין רוסיה למערב, הוסיף פוטין:

"נתנו לנו הבטחות לא להעביר תשתיות של נאט"ו למזרח, לא סנטימטר אחד. עכשיו אנחנו רואים איפה הטילים נמצאים — פולין, רומניה והמדינות הבלטיות. אז הם אמרו דבר אחד ועשו דבר אחר. שיקרו לנו". (כאן, כאן, וכאן)

"נתנו לנו הבטחות לא להעביר תשתיות של נאט"ו למזרח, לא סנטימטר אחד", אמר פוטין, "עכשיו אנחנו רואים איפה הטילים נמצאים — פולין, רומניה והמדינות הבלטיות. אז הם אמרו דבר אחד ועשו דבר אחר. שיקרו לנו"

כ-15 שנים לאחר נאום מינכן של פוטין, שבו החל למתוח את הקו עם המערב, לרוסיה נמאס. היא בחרה ברגע זה להתעמת עם ארה"ב ולדרוש פתרון לנושאים אלה בטיוטות אמנות. שם נדרש שיעצרו את התרחבות נאט"ו, ימנעו מאוקראינה וגאורגיה להצטרף, ויאסרו על מדינות נאט"ו לפרוס טילים קרקעיים לטווח בינוני ולטווח קצר בשטחים הלאומיים שלהן, שמהן נשק כזה יכול לתקוף מטרות בשטח הלאומי של רוסיה.

בהצעת האמנה יש התייחסות ברורה לאוקראינה:

"הצדדים לא ישתמשו בשטחים של מדינות אחרות במטרה להכין או לבצע מתקפה מזוינת נגד הצד השני או פעולות אחרות המשפיעות על האינטרסים הביטחוניים המרכזיים של הצד השני".

בעוד שחיילים ומערכות נשק זורמים לגבול רוסיה אוקראינה, ונשק מערבי זורם לאוקראינה במטרה מוצהרת להגן מפני הפלישה הרוסית, טיוטת ההצעה הרוסית להסכם עם ארה"ב אומרת:

"הצדדים יימנעו מהצבת הכוחות המזוינים והחימוש שלהם, לרבות במסגרת ארגונים בינלאומיים, בריתות צבאיות או קואליציות, באזורים שבהם פריסה כזו עלולה להיתפס על ידי הצד השני כאיום על ביטחונו הלאומי, למעט יוצא מן הכלל. של פריסה כזו בתוך השטחים הלאומיים של הצדדים. […] ארצות הברית תתחייב למנוע הרחבה נוספת מזרחה של נאט"ו ותמנע את ההצטרפות לברית נאט"ו למדינות ברית המועצות לשעבר".

ב-21 לינואר, לאחר שיחות עם שר החוץ האמריקני אנטוני בלינקן בז'נבה, אמר שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כי נאט"ו "הוקמה נגד ברית המועצות ומשום מה היא עדיין פועלת נגד רוסיה".

ב-21 לינואר, לאחר שיחות עם שר החוץ האמריקני אנטוני בלינקן בז'נבה, אמר שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כי נאט"ו "הוקמה נגד ברית המועצות ומשום מה היא עדיין פועלת נגד רוסיה"

פריסת החיילים של רוסיה בשטחה ליד אוקראינה והאיום שלה לנקוט באמצעים "טכניים-צבאיים", אינם נתפסים (בפומבי) על ידי ארה"ב כטקטיקת משא ומתן רוסית. טקטיקה שנועדה ללחוץ על וושינגטון להתייחס ברצינות לטיוטות ההסכמים שרוסיה מציעה. הם נתפסים כאיום "מיידי" של פלישה לאוקראינה.

ארה"ב מצידה מציגה את שיחותיה עם רוסיה – לא כמאמץ ליצור הסדר ביטחון אירופי חדש, אלא רק כדי למנוע פלישה רוסית. הבעיה היא שתופי המלחמה המתופפים בתקשורת בארה"ב ובבריטניה עלולים להפוך בסופו של דבר לנבואה המגשימה את עצמה.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.