ב-6 ביוני 2013 הודיעו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ורעייתו לודמילה בראיון לטלוויזיה הרוסית הממלכתית, על החלטתם להתגרש לאחר 30 שנות נישואים. חצי שנה לאחר מכן פלשו כוחות צבא רוסיה לחצי האי קרים האוקראיני, מהלך שהסתיים בסיפוחו של חצי האי קרים ובמלחמה מתמשכת עם אוקראינה, שהשבוע הפכה למדממת מתמיד.

ב-6 ביוני 2013 הודיעו נשיא רוסיה פוטין ורעייתו לודמילה בראיון לטלוויזיה הרוסית הממלכתית, על החלטתם להתגרש לאחר 30 שנות נישואים. חצי שנה לאחר מכן פלשו כוחות צבא רוסיה לחצי האי קרים האוקראיני

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לכאורה, שני אירועים ללא קשר ביניהם. אחד קשור לחייו הפרטיים של מנהיג, שני להחלטותיו המדיניות צבאיות, אך האם באמת שני האירועים האלו לא כלל לא קשורים?

במהלך ההיסטוריה היו לא מעט מנהיגים חסרי רסן שיצאו למסעות כיבושים. במקרה, או כנראה שלא במקרה, לחלק גדול מהם לא היתה שותפה לחיים לחזור אליה הביתה, או שהם בחרו להסתיר אותה מחשש לפגיעה ב"גבריות" שלהם אל מול פני האומה.

לאורך רוב שנות שלטונו, הסתיר היטלר את בת זוגו אווה בראון. היטלר חשש שחיבורו לדמות נשית תחליש אותו ואכן ניתק אותה מכל יכולת השפעה, גם כשהגיע הדבר להחלטתו להוציא להורג את בעלה של אחותה, קצין האס. אס. הרמן פגליין.

בנובמבר 1932, לאחר ריב פומבי עם בעלה השיכור, התאבדה נדז'דה אללוייבה, אישתו השנייה של סטלין. בהלוויה שלה אמר סטאלין:

"היצור זה ריכך את לבי. היא נפטרה ועם מותה הרגשות החמים האחרונים שלי לאנושות פשוט נעלמו".

באותו הזמן הוביל סטלין את הקולקטיבציה, שבשם הקומוניזם הביאה להרעבה למוות של מיליונים במדינות ברית המועצות השונות, במקביל למסע הטיהורים שביצע במהלך שנות ה-30 באלפים משותפיו להנהגת המדינה והצבא האדום.

האם לעובדה שסטלין לא חזר באותה תקופה למשפחה מתפקדת, היה חלק באובדן הרסן שלו מול האזרחים וההנהגה? סיכוי טוב שכן.

במהלך ההיסטוריה היו לא מעט מנהיגים חסרי רסן שיצאו למסעות כיבושים. במקרה, או כנראה שלא במקרה, לחלק גדול מהם לא היתה שותפה לחיים לחזור אליה הביתה, או שבחרו להסתירה מחשש לפגיעה ב"גבריות"

בת או בן זוג, יכולים להיות גורם ממתן. כזה שמאפשר למנהיגים יכולת קבלת החלטות טובה יותר. מישהו שלא מבקש להרשים את המנהיגים, אלא יכול לדבר איתם בגובה העיניים. להציב בפניהם את האמת כפי שהיא.

גם להיטלר וגם לסטלין לא היתה באמת משפחה. הם היו גברי אלפא בודדים, מוקפים בעושי דברם שידעו שכל ביקורת עלולה להסתיים במותם.

פוטין, לא הגיע לדרגת רצח ההמונים של היטלר וסטלין, אבל הוא הולך ומוכיח את עצמו כמנהיג חסר מעצורים מוסריים. פוטין ששולח את חייליו להרוג ולהיהרג באוקראינה, עוסק לא מעט בדימוי הגברי שלו. מצטלם משתזף או רוכב על סוס, חשוף בחלק גופו העליון. נותן איפון בג'ודו או משחק הוקי קרח. פוטין דואג שכולנו נדע שהוא "גבר גבר", ואישה לצדו עלולה כנראה לפגוע לדעתו ב"אלפאיות" על סטרואידים שהוא מנסה להראות לעולם.

https://twitter.com/RegGrossman/status/557732159851884545

לכן, גם עבור פוטין, קבוצת ההתייחסות היחידה שלו היא של עושי דברו. אלו שהוא יכול לנזוף בהם ולהשתיק אותם אל מול פני האומה. גם הוא מנהל את מלחמותיו כאדם בודד, נטול משפחה, נטול עזר כנגדו.

ברור שתמיד יהיו דיקטטורים שהם אנשי משפחה אוהבים ודמוקרטים גדולים נטולי משפחה ואישה (כנראה שזה לא מקרה שאין יותר מדי דיקטטוריות), אבל ניסיון העבר וההווה מלמד שלעובדה שלמנהיג, כמו לכל אדם אחר יש בית חם לחזור אליו עם אנשים שאוהבים אותו להתייעץ לדבר איתם, יש השפעה מרסנת.

פוטין עוסק לא מעט בדימויו הגברי. מצטלם משתזף או רוכב על סוס בלי חולצה. נותן איפון בג'ודו או משחק הוקי קרח, דואג שכולנו נדע שהוא "גבר גבר". אישה לצדו עלולה לפגוע לדעתו ב"אלפאיות" על סטרואידים

ואולי, רק אולי, אילו הייתה זאת "פוטינה", דיקטטורית אישה, ייתכן שפני הדברים היו נראים אחרת.

אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".

יש הפסקת לחימה. חמאס לא נכנע ונישאר לשלוט ברצועה עד להודעה חדשה. זה רע לישראל וזה רע לילדי עזה. המלחמה הזאת היא טרגדיה של קונספציה שקבעה שחמאס מורתע, שהזרמת כסף לארגון טרור בולמת טרור, ושההפרדה של עזה מיו"ש טובה לעתיד.

הממשלה עשתה כל מהלך שנתן חמצן לחמאס להמשיך את המלחמה בישראל ולשלוט בעזה. חתמנו על הסכם שהנשיא ג'ו ביידן הציע כבר לפני שנה, אבל עד שלא ניסינו את הדרכים האחרות של הרס ושכול לא הלכנו למהלך הנוכחי.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

לאחר אישורי הקבינט והממשלה להסכם המיועד להביא להחזרת 32 חטופים, ועם חזרת שלוש החטופות הראשונות לישראל אחרי 15 חודשים, קשה שלא לצבוט את עצמך ולחוש – "היינו כחולמים".

עם כניסת הפסקת האש לתוקפה, רעם הירי ברצועה וממנה נדם וילדי העוטף והוריהם יכולים לישון סוף סוף בשקט. ויותר מכך: סיום המלחמה בעזה (יש לקוות) והצבת רגלה המהוססת של הרשות הפלסטינית בסדק דלתה – כשברקע טקס ההכתרה לנשיאות של דונלד טראמפ – עשויים להיות צעד ראשון לשינוי דרמטי בהתייחסות ישראל לפלסטינים. ואולי גם חזרתה, בדלת הקדמית, של "עסקת המאה" של טראמפ לבמה המזרח תיכונית. זאת, עם סיכויי הצלחה טובים יותר מהניסיון הראשון, ומאלה של הסכם אוסלו.

ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.

צלו הכתום של דונלד טראמפ מתחיל לתת אותותיו ברחבי העולם וכמובן גם בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שציפה בכיליון עיניים לרגע הזה, דחק את קץ הלוחמה בעזה (באופן זמני?) עד לשעת כניסתו של טראמפ לבית הלבן. הוא עדיין מבטיח לשותפיו מהימין הקיצוני שאין להם ממה לחשוש וכי תחת המשטר החדש דברים יראו אחרת. האמנם?

חַלּוֹן הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת

חלון ההזדמנויות למלחמה אין סופית שתוביל להגליית האוכלוסייה העזתית והתיישבות יהודית בשטח הפנוי – נסגר בטריקה אחרי 416 ימים של לחימה. טראמפ, שנכנס לבית הלבן, הביא לסיום הקרבות בעזה, וההבטחות של נתניהו להמשך הלחימה כבר לא משכנעות את חבריו בממשלה. בצד המשיחי, שמאמין במלחמה ממושכת שתשמיד את חמאס, יש מי שמייחלים עדיין להגשמת רעיון ה"הגירה מרצון" של תושבי עזה, במחיר החטופים.

עפר בן-דור, בן מושב באר טוביה, הוא איש תאטרון (בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב), יוצר גראפי ואנימציה. גר בקולוראדו, ארה"ב. יצירת קריקטורות פוליטיות חברתיות עוזרת במקצת להתגבר על דאגות וחרדות יומיות במציאת המגוחך והאבסורד במציאות הקודרת סביב.