ב-6 ביוני 2013 הודיעו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ורעייתו לודמילה בראיון לטלוויזיה הרוסית הממלכתית, על החלטתם להתגרש לאחר 30 שנות נישואים. חצי שנה לאחר מכן פלשו כוחות צבא רוסיה לחצי האי קרים האוקראיני, מהלך שהסתיים בסיפוחו של חצי האי קרים ובמלחמה מתמשכת עם אוקראינה, שהשבוע הפכה למדממת מתמיד.

ב-6 ביוני 2013 הודיעו נשיא רוסיה פוטין ורעייתו לודמילה בראיון לטלוויזיה הרוסית הממלכתית, על החלטתם להתגרש לאחר 30 שנות נישואים. חצי שנה לאחר מכן פלשו כוחות צבא רוסיה לחצי האי קרים האוקראיני

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לכאורה, שני אירועים ללא קשר ביניהם. אחד קשור לחייו הפרטיים של מנהיג, שני להחלטותיו המדיניות צבאיות, אך האם באמת שני האירועים האלו לא כלל לא קשורים?

במהלך ההיסטוריה היו לא מעט מנהיגים חסרי רסן שיצאו למסעות כיבושים. במקרה, או כנראה שלא במקרה, לחלק גדול מהם לא היתה שותפה לחיים לחזור אליה הביתה, או שהם בחרו להסתיר אותה מחשש לפגיעה ב"גבריות" שלהם אל מול פני האומה.

לאורך רוב שנות שלטונו, הסתיר היטלר את בת זוגו אווה בראון. היטלר חשש שחיבורו לדמות נשית תחליש אותו ואכן ניתק אותה מכל יכולת השפעה, גם כשהגיע הדבר להחלטתו להוציא להורג את בעלה של אחותה, קצין האס. אס. הרמן פגליין.

בנובמבר 1932, לאחר ריב פומבי עם בעלה השיכור, התאבדה נדז'דה אללוייבה, אישתו השנייה של סטלין. בהלוויה שלה אמר סטאלין:

"היצור זה ריכך את לבי. היא נפטרה ועם מותה הרגשות החמים האחרונים שלי לאנושות פשוט נעלמו".

באותו הזמן הוביל סטלין את הקולקטיבציה, שבשם הקומוניזם הביאה להרעבה למוות של מיליונים במדינות ברית המועצות השונות, במקביל למסע הטיהורים שביצע במהלך שנות ה-30 באלפים משותפיו להנהגת המדינה והצבא האדום.

האם לעובדה שסטלין לא חזר באותה תקופה למשפחה מתפקדת, היה חלק באובדן הרסן שלו מול האזרחים וההנהגה? סיכוי טוב שכן.

במהלך ההיסטוריה היו לא מעט מנהיגים חסרי רסן שיצאו למסעות כיבושים. במקרה, או כנראה שלא במקרה, לחלק גדול מהם לא היתה שותפה לחיים לחזור אליה הביתה, או שבחרו להסתירה מחשש לפגיעה ב"גבריות"

בת או בן זוג, יכולים להיות גורם ממתן. כזה שמאפשר למנהיגים יכולת קבלת החלטות טובה יותר. מישהו שלא מבקש להרשים את המנהיגים, אלא יכול לדבר איתם בגובה העיניים. להציב בפניהם את האמת כפי שהיא.

גם להיטלר וגם לסטלין לא היתה באמת משפחה. הם היו גברי אלפא בודדים, מוקפים בעושי דברם שידעו שכל ביקורת עלולה להסתיים במותם.

פוטין, לא הגיע לדרגת רצח ההמונים של היטלר וסטלין, אבל הוא הולך ומוכיח את עצמו כמנהיג חסר מעצורים מוסריים. פוטין ששולח את חייליו להרוג ולהיהרג באוקראינה, עוסק לא מעט בדימוי הגברי שלו. מצטלם משתזף או רוכב על סוס, חשוף בחלק גופו העליון. נותן איפון בג'ודו או משחק הוקי קרח. פוטין דואג שכולנו נדע שהוא "גבר גבר", ואישה לצדו עלולה כנראה לפגוע לדעתו ב"אלפאיות" על סטרואידים שהוא מנסה להראות לעולם.

@Ringuette "I don't know what he's talking about. I am on a horse with no shirt. Hashtag Strong." – Putin in my head pic.twitter.com/azWAk30aSl

— Regina Grossman (@RegGrossman) January 21, 2015

לכן, גם עבור פוטין, קבוצת ההתייחסות היחידה שלו היא של עושי דברו. אלו שהוא יכול לנזוף בהם ולהשתיק אותם אל מול פני האומה. גם הוא מנהל את מלחמותיו כאדם בודד, נטול משפחה, נטול עזר כנגדו.

ברור שתמיד יהיו דיקטטורים שהם אנשי משפחה אוהבים ודמוקרטים גדולים נטולי משפחה ואישה (כנראה שזה לא מקרה שאין יותר מדי דיקטטוריות), אבל ניסיון העבר וההווה מלמד שלעובדה שלמנהיג, כמו לכל אדם אחר יש בית חם לחזור אליו עם אנשים שאוהבים אותו להתייעץ לדבר איתם, יש השפעה מרסנת.

פוטין עוסק לא מעט בדימויו הגברי. מצטלם משתזף או רוכב על סוס בלי חולצה. נותן איפון בג'ודו או משחק הוקי קרח, דואג שכולנו נדע שהוא "גבר גבר". אישה לצדו עלולה לפגוע לדעתו ב"אלפאיות" על סטרואידים

ואולי, רק אולי, אילו הייתה זאת "פוטינה", דיקטטורית אישה, ייתכן שפני הדברים היו נראים אחרת.

אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".

האסון שפוקד אותנו כעת, בסדר גודל של יום הכיפורים מלפני יובל שנים, הוא תוצאה ישירה, גם אם לא בלעדית, של ההפיכה המשטרית שהובלה כאן ע"י אנשים מופקרים וחסרי אחריות. אבל שלא נתבלבל, מאחורי ההפיכה המשטרית עומדות שתי תנועות אידיאולוגיות: החרדים והחרד"לים, שמנהיגיהם ורבניהם המשיחיים והמופקרים מובילים אותם, את מדינת ישראל ואת העם היהודי לאבדון.

מנהיגיהם ורבניהם של שתי התנועות האלה היו אמורים להכיר את ההיסטוריה של עם ישראל ובעיקר את הקלקולים שהביאו לחורבן הבית והעם ושלחו אותנו לגלויות ארוכות וקשות. אבל, מנהיגי ורבני התנועות האלה לא למדו כלום ולא שכחו כלום. הקנאות הדתית שבוערת בהם מבעירה את חסידיהם ואת המדינה ומוליכה אותנו לאבדון – לחורבן הבית השלישי, שנבנה כאן בהרבה דם יזע ודמעות של דורות.

יחיאל גלבוע הוא ד"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה הבטחונית והאזרחית שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.

ממשלת המחדל חושבת, שפינוי התושבים מגבול רצועת עזה פותר לה בעיה כלשהי. כך גם בגבול הצפון.

אבל האמת הפשוטה היא שאי אפשר לפנות את הישובים. גם אם מרחיקים את הילדים והנשים והקשישים למלון באילת, הרי מישהו צריך לזרוע תפוחי אדמה לעונה הבאה. מישהו צריך לחלוב יומיום את הפרות שלוש פעמים ביום.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

כשיתפזר עשן המלחמה, המולת הקרבות תידום ורק הגעגוע, השבר והאובדן יישארו חרוטים בנפש העם כפצעים וכצלקות למשך שנים רבות, ניתן רק לייחל לכך שנתעורר לשחר של יום חדש. יום שבו הממשלה תבין שעליה לעבוד למען אזרחי ישראל, ולא רק למען עצמה; שעליה לחזק את החוסן הלאומי ולגבות את המוסדות הממלכתיים, ובראשם צה"ל, ובוודאי לא להסית נגדם בעת מלחמה או בכלל; ושעליה לדאוג לטובת הציבור כולו, ולא להפקיר את תושבי העוטף שחרב עליהם עולמם ואת העורף הישראלי לטובת עיסוק בלעדי בהישרדותה הפוליטית; ואף לא לבזוז את הקופה הציבורית כדי להעביר שוחד למגזרים מועדפים – החרדים והמתנחלים.

על פי הסקרים האחרונים, התקווה הזו – שכל מי שעתיד מדינת ישראל והמפעל הציוני יקר לליבו צריך להיות שותף לה – עתידה להתגשם בבחירות הבאות. נאמני הדמוקרטיה הליברלית, שנאבקים על האחדות הלאומית ועל יסודותיה הממלכתיים של המדינה מול קואליציה פוסט-ציונית שעושה הכול כדי לפוררם, יזכו לפי התחזיות בלפחות 70 מנדטים.

ניר רייזלר הוא עמית מחקר ולשעבר עורך המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון. היה ממקימי עמותת "70 פנים לציונות" ועורך "אשמורת שלישית – כתב עת ציוני עכשווי".