המלחמה באוקראינה, שהחלה לפני כ-70 יום, נמשכת ואינה מראה סימנים לסיומה, אם בהכרעה צבאית או בפשרה מדינית. השיח הפנים-רוסי מכשיר את דעת הקהל למלחמה ממושכת, ואף נשמעות הקבלות היסטוריות בין העת הנוכחית לבין מלחמת העולם השנייה.

המלחמה באוקראינה, שהחלה לפני כ-70 יום, נמשכת ואינה מראה סימנים לסיומה, אם בהכרעה צבאית או בפשרה מדינית. השיח הפנים-רוסי מכשיר את דעת הקהל למלחמה ממושכת

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אם כן, בהיעדר הפתעה רבתי, יש להניח שהמלחמה בשטח תימשך, ובשלב מסוים, בהתאם לשיקולים במוסקבה, תוחרף על-מנת להגיע להישגים ממשיים יותר.

המערב, באופן מרשים יש לומר, מהדק את העיצומים על רוסיה, אולם ברור לו כי מדובר במאבק ממושך, שלא יוכרע במהרה, ולבטח לאו דווקא בזכות העיצומים. ככלות הכול, לרוסיה אורך נשימה מוכח.

ישראל מאמצת, מאז תחילת הלחימה, מדיניות זהירה, שמחד גיסא משמיעה את הגינויים הנחוצים (אמנם רק כשאין ברירה) ואת ההבהרות היכן היא ניצבת; אולם מאידך גיסא מקפידה שלא לחצות קו בולט מדי בהתייצבות נגד מוסקבה והמלחמה באוקראינה. ישראל ניסתה לתווך בין שתי המדינות, הגם שהיה ברור לכול שמדובר ב"לולינות דיפלומטית", מעניינת אך נטולת היבט מעשי או סיכויים ממשיים. זה אפשר לישראל "להרוויח זמן" בהתלבטותה, המובנת במידה מסוימת, היכן עליה להתייצב.

דבריו של שר-החוץ הרוסי, כי הוא מאמין ש"גם להיטלר היה דם יהודי", מהווים מבחינות רבות הבהרה בוטה שישראל הגזימה, בראיה הרוסית, בהתייצבותה נגדה, או מכל מקום בניסיון להעביר לישראל מסר שלא לחרוג מהקו המדיני בו נקטה עד עתה.

מבחינת ישראל מדובר דווקא בתזכורת, למי שהיה צריך, כי "ההליכה על קצות האצבעות" איננה ראויה, ולבטח לא מעשית. ההתנצלות של הנשיא פוטין, אליבא לשכת רה"מ בנט וללא כל אישור מצד הקרמלין, מהווה ניסיון נוסף, לא ממש מכובד, מצד ישראל "להרוויח זמן" בהליכתה הזהירה, למעשה המאוד מביכה.

מבחינת ישראל דברי לברוב הם דווקא תזכורת כי "ההליכה על קצות האצבעות" איננה ראויה, ולבטח לא מעשית. ההתנצלות פוטין, ללא כל אישור מצד הקרמלין, מהווה ניסיון לא מכובד מצד ישראל "להרוויח זמן"

הדבקות הישראלית ב"ישיבה על הגדר", וחשוב להדגיש כי כך הדברים מצטיירים בזירה הבינלאומית, נועדה מבחינתה לנסות ולהכיל את רוסיה. דא עקא, שהמערב, בהובלה אמריקאית אסרטיבית, הפסיק לראות ברוסיה שחקן ראוי, ונוקט בגישה שנועדה להחליש אותה לטווח הזמן המתקדם והארוך.

ה"רנסנס" של ברית נאט"ו, וההצטרפות האפשרית (הצפויה?) של פינלנד ושוודיה לברית נאט"ו, משמען כי המערכת הבינלאומית שבה לרב-קוטביות, מצערת אך בלתי-נמנעת, כפי שמצטיירת כעת. ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה לשבת על הגדר דוגמת מדינות כהודו, מקסיקו, או סעודיה. ישראל היא חברה ברורה במחנה המערבי הדמוקרטי, וראוי שתישאר שם.

הצידוקים למדיניותה הנוכחית מאבדים מיום ליום את תוקפם, המדיני והמוסרי כאחד. יש להודות, כי יכולת התיווך הישראלית לא ממש קיימת. ישראל איננה יכולה, למרות הדלת הפתוחה לבית הלבן (והדימוי הזה, הנכון לכשעצמו, הינו נכס מדיני משמעותי מאוד) להציע גזרים, מקלות, או נוסחאות גישור למיניהן.

כאמור, העימות "עלה מדרגה" כעת, והפך לעימות בין-גושי, דו/רב קוטבי, ודווקא לנוכח זאת יש חשיבות לוודא היכן ישראל עומדת. דילמה דומה, אך שונה, עמדה בפני ישראל בתחילת שנות החמישים, סביב מלחמת קוריאה, וישראל הבינה די מהר שהיא חייבת להבהיר היכן מקומה. הנסיבות שונות, אולם האינטרסים ומרחב התמרון דומים.

הצפי להתמשכותה של המלחמה באוקראינה, וההחרפה של העימות הבין-גושי, סביר שיערימו קשיים על מרחב התמרון הישראלי בסוריה, אולם אין לצפות שיבטלו לחלוטין את הערכיות הישראלית בעיני מוסקבה. זו עלולה להצטמצם, אולם ישראל הינה שחקן חשוב מדי, ולעיתים אף בלתי צפוי (וגם זה הינו נכס לא מבוטל), שלא ניתן להתעלם ממנו, גם במבט ממוסקבה. מכל מקום, ישראל איננה מצופה לעמוד בראש המחנה המערבי, אלא להיות חלק ברור בו.

הצידוקים למדיניות הישיבה על הגדר מאבדים מיום ליום את תוקפם, המדיני והמוסרי כאחד. יכולת התיווך הישראלית לא ממש קיימת. ישראל איננה יכולה להציע גזרים, מקלות, או נוסחאות גישור למיניהן

המישור המוסרי חייב להיות ברור ונהיר לישראל. יש לו חשיבות ערכית, ואינסטרומנטלית-אסטרטגית כאחד. ההיבט ההיסטורי, אם מדויק אם לאו, ראוי שיזכה לדיון ציבורי, אולם אין לגזור ממנו מסקנות שאינן במקומן, מוסריות ומדיניות כאחד.

דעת הקהל בישראל נוטה, לעיתים קרובות (מדי), לאנלוגיות שגויות, אף אם אמנם מובנות לנוכח העימות הבלתי-נגמר בנרטיב הישראלי בו שרויה מדינת ישראל. אחריותה של הנהגה היא רבה, גם במצב של תיקו פוליטי, וראוי שתזרז את הכרעתה. ראוי שתנהיג ותוביל.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/