אין פלא שפרקליטות המדינה משכה את הזמן ככל יכולתה בטרם חשפה את ההחלטות המנומקות לסגירת תיקיהם של מפקד חיל הים לשעבר, אלוף (מיל') אליעזר (צ'ייני) מרום, ושל עו"ד דוד שמרון.

השניים היו בין החשודים הבכירים במסגרת חקירת תיק 3000, שעניינו פרשת השחיתות מהחמורות בתולדות המדינה, הידועה כפרשת הצוללות וכלי השיט, ואף הוחלט להעמידם לדין בכפוף לשימוע, אך בסופו של דבר החליט היועץ המשפטי לממשלה הקודם, אביחי מנדלבליט, לסגור את תיקיהם.

אתמול (שני) פרסמה פרקליטות המדינה את ההחלטות המנומקות בעניינם של השניים. זאת, כחודש וחצי לאחר שניתן פסק הדין שבו עוגנה התחייבות המדינה לפרסם את הנימוקים, ושנה לאחר שהוגש כתב האישום בפרשת הצוללות לבית המשפט המחוזי בתל אביב – שממנו התברר כי תיקיהם של השניים נסגרו לאחר השימועים.

קלונה של התביעה הכללית ניבט מכל שורה במסמכים הללו: הן בשל היקפם המצומצם, המגחיך את כל המהלך שעניינו פרסום לציבור של נימוקי הסגירה; והן בשל תוכן הנימוקים, המלמד כי בפרקליטות החליטו להסתתר מאחורי נימוקים של חוסר יכולת לקבוע בוודאות את היסוד הנפשי, ושל חוסר רצון להסתמך על ראיות נסיבתיות, כדי למלט את השניים מלעמוד לדין.

מחאה נגד בנימין נתניהו ופרשת הצוללות בתל אביב, 14 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)

בפרקליטות הזהירו מראש כי הנימוקים לסגירת תיקיהם של השניים יהיו מצומצמים, נוכח העובדה שהמשפט הפלילי בפרשה זו, נגד הנאשמים שנגדם הוחלט להגיש כתב אישום, עודנו תלוי ועומד.

הנימוק הזה איננו מתיישב עם הצהרתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שהודיעה עם תחילת כהונתה כי תשים דגש על שקיפות הפעולות של הפרקליטות ומתן דין וחשבון לציבור.

הנימוק הזה איננו מתיישב עם הצהרתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שהודיעה עם תחילת כהונתה כי תשים דגש על שקיפות הפעולות של הפרקליטות ומתן דין וחשבון לציבור

הנימוק הזה גם אינו מתיישב עם פועלם של יועצים קודמים, שחובת השקיפות באמת הייתה נר לרגליהם, ואשר פרסמו נימוקי סגירה בתיקיהם של חשודים מפורסמים גם כאשר אחרים הועמדו לדין באותן פרשות. למשל, בפרשת אננקס מחקרים מ-2005 שבה נסגר תיקו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, אך בנו עמרי שרון הועמד לדין.

בסופו של דבר קיבלנו עמוד וחצי ברוטו בעניינו של שמרון, וארבעה עמודים בעניינו של מרום. ההיקפים האלה הם "ברוטו". כשמקלפים את התיאורים העובדתיים של מהלך התנהלות החקירה, שהיו ממילא ידועים, נותרים עם תיאור לקוני ועמום.

עו"ד יוני תדמור (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

בעניינו של שמרון כותב פרקליט מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), עו"ד יוני תדמור, כי השימוע בעניינו התמקד בחשד למסירת מידע כוזב בפרשה צדדית, הנוגעת לבנק קרדיט סוויס, בעבירה לפי חוק איסור הלבנת הון. ומהו נימוק הסגירה? "הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיים סיכוי סביר להרשעה בעבירה שיוחסה לשמרון". אלה אינם נימוקים, זה צחוק מהעבודה.

פירוט נרחב יותר נותן תדמור להחלטה בעניין מרום. הפרקליט מתאר כי "חרף העובדה שחומר הראיות שנאסף עורר חשדות משמעותיים", הוא שוכנע בשימוע כי לא מתקיים סיכוי סביר להרשעה בעבירת השוחד נגד מרום.

קושי אחד הוא בהיבט של היסוד הנפשי: לדעת תדמור, התעורר קושי להוכיח "מנקודת מבטו של מרום, קיומה של הסכמה, הבנה וציפייה" בשנת 2009 כי בעתיד יזכה מרום לתגמול ממיקי גנור, נוכח פעולותיו של מרום כמפקד חיל הים לסייע למינויו של גנור כנציג תיסנקרופ מול ישראל.

הקושי, לדעת פרקליט המחוז, נובע מהעובדה "כי הראיות הנוגעות למודעותו של מרום ביחס לקיומה של הבנה, ציפייה והסכמה לתשלום שוחד הן בעיקרן נסיבתיות".

הנימוק הזה אינו מכבד את כותבו. בעבירות שעניינן שחיתות שלטונית, הראיות הן תמיד נסיבתיות. בית המשפט העליון פסק בעבר פעמים רבות כי היעדרן של ראיות ישירות לשוחד איננו מצב נדיר, ולכן אין כל מניעה להרשיע נאשם בשוחד, אפילו בהתבסס על ראיות נסיבתיות בלבד.

בעבירות שחיתות שלטונית, הראיות הן תמיד נסיבתיות. העליון פסק בעבר פעמים רבות כי היעדרן של ראיות ישירות לשוחד איננו מצב נדיר, ולכן אין כל מניעה להרשיע נאשם בשוחד, בהתבסס על ראיות נסיבתיות

ובאשר לקושי לקבוע באופן החלטי את היסוד הנפשי של מרום: תדמור, פרקליט ותיק שניהל משפטים פליליים לרוב, יודע היטב כי ברוב מוחלט של המקרים אין ראיות ישירות לביסוס מודעותו של הנאשם לעבירות.

לכן נעזרים בכללים של המשפט הפלילי, כדי להגיע למסקנות בדבר מחשבתו הפלילית של אדם. זה קורה כל יום בבתי המשפט ובפרקליטות. אך לדעת הפרקליטות זה כנראה לא מספיק בעניינו של מפקד חיל הים.